|
|
| נשלח ב-29/8/2004 09:46 |
 |
| |
שבוע טוב הלבן,
לימוד הזכות הוזכר בפוסקים על טעמו של הרמ"א, ולא על הטעם הקבלי שהתחדש בחב"ד. טעם אחרון זה אכן אינו בגדר לימוד זכות כנראה, אלא כפי הנהוג לתת הסברים ע"פ סוד גם למנהגים והנהגות שברור שמבחינה היסטורית לא הונהגו מחמת טעמים אלה (וכפי שהזכרת אתה לעיל), ואין אלה בגדר נתינת סיבה, אלא הסבר היסטוריוסופי או תיאוסופי מדוע גלגל הקב"ה שכך יהיה.
כידוע לך אינני בקיא בכתבי החסידות, אך אני בטוח כי אתה תוכל למצוא עוד דוגמאות כאלה (כרגע עולה בדעתי טעמו של אדה"ז (כמדומני) לשני י"ט של גלויות, לפיו בחו"ל יש אכן צורך ע"פ סוד בשני ימים. גם כאן אין הטעם עולה יפה עם כל פרטי הדין, שהרי לשיטת הרמב"ם בחו"ל הסמוך לא"י אין נוהגים אלא יום אחד, ובעיר חדשה בא"י נוהגים שני ימים, וכן אין הסבר זה מתיישב יפה עם דיני ההולך ממקום למקום (אולי לשיטת הח"צ א"ש, אינני זוכר כעת). ע"כ נראה שאינו אלא כשאר טעמי המצוות שהזכירו ראשונים ואחרונים, שאינם באים לחדש או לקבוע דין).
בקשר לתכלת אני סבור כי העילה לאי קבלת תכלת המיורקס היא בעיקר הפקפוקים ההלכתיים שיש בטיב הראיות לאמיתותה יחד עם הרתיעה מפני הוכחות מן האקדמי"א, ולא מכח דברי הפע"ח שמזמן החורבן אין תכלת (וכבר העירו בזה שלפי דבריו יקשה הלא פשוט בש"ס שהיתה תכלת בזמן התנאים והאמוראים ואף אחר החורבן לפחות עד זמנו של רב אחאי בעל השאילתות, וכשם שלא בטלה התכלת מייד עם החורבן ודבריו לאו דווקא, כך לאו דווקא תשוב רק עם הגאולה, אלא אולי כמה מאות שנים לפניה, ונמצא שאף לחוששים לדברי הפע"ח אין טעם נכון להמנע).
עכ"פ למעשה אם יש מי שסבור שאכן תכלת המיורקס היא ודאי התכלת האמיתית אלא שנמנע מלהניחה מחמת דברי הפע"ח הנ"ל, לענ"ד גם הוא בכלל מבטל מצווה. כאמור, לא שמעתי על דעה כזו עדיין, וכל הנמנעים ששמעתי דבריהם נתנו טעמים בהלכה לפקפק בזיהוי המיורקס.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2004 13:10 |
|
| |
יצחק_יונתן
א.בנוגע לטענתך הראשונה כאילו דבריי נסתרים
מיניה וביה ברצוני להבהיר שלא התכוונתי לומר
שגם היום בא''י יורד גשם ואי אפשר לישון בסוכה
אלא לחלוק על קביעתך שבכל ארצות החמות נהגו
כולם כעיקר הדין ולכן הבאתי את דברי המאירי
ורבינו מנוח שמוכח מדבריהם שגם בארצות החמות
היו כאלה שלא ישנו בסוכה ובפרט לפי דברי רבינו
מנוחשהטעם שנמנעו מלישון בסוכה לא היה דווקא
משום שהיו גשמים או רוחות עזות אלא מצד שפרצה
קוראה לגנב או מצד דנפל חולשא בעלמא ורוח קמעה
עוכרם קמעה דייקא
ב. מה שהנך שואל איך יכול להיות שבדורות
הראשונים היו או כאלה ששנתם הייתה במדריגה
נפלאה או כאלה שלא היו יכולים להצטער כמו
שהיום יודע כל דרדרק אז הטעם הוא פשוט כי
ידוע שבדורות שעברו היו כמה תנאים והגבלות
באופן גילוי פנימיות התורה כפי שהורו חז''ל
(חגיגה יא.ב) דברים שהן כבשונו של עולם יהיו
תחת לבושך וכן נפסק להלכה ברמב''ם (הל' יסודי
התורה ספ''ב) עד שבא האריז''ל ואמר שבדורות
אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה אף
שבדורות הראשונים היתה חכמת הקבלה נסתרה מכל
תלמידי חכמים כ''א ליחידי סגולה ואף זאת בהצנע
לכת (ראה הקדמת הרח''ו לשער ההקדמות) ואח''כ
הגיע הבעש''ט והמגיד והתגלה תורת החסידות הכללית
אבל בכל אופן הייתה איזו שהיא הגבלה כי התורות
היו קצרות אבל אח''כ התגלה תורת חסידות חב''ד
ואז התורות היו יותר באריכות באופן שגם השכל
האנושי יוכל להשיגם עד זה פועל על הנפש הבהמית
וכן ידוע שהטעם שהתגלה תורת החסידות הוא מצד
ירידת הדורות לפי''ז נוכל להבין למה בדורות
הראשונים היו או יחידי סגולה שהיו עוסקים בתורת
הנסתר ולכן ידעו שבסוכה מאירים מקיפים דבינה אבל
בכל זאת כיון שהם היו נשמות גבוהות לכן שינתם
הייתה שייכת למדריגה נפלאה ושאר העם לא היו
לומדים תורת הנסתר כי לא היו צריכים לה לכן
לא היו מודעים לזה ולכן לא הצטערו משא''כ היום
אחרי דברי האריז''ל שמצוה לגלות זאת החכמה ואחרי
שהתגלה חסידות חב''ד לכן מובן שאפשר להצטער
וע''ז גופא יש כמה דרגות כמו שהוסבר בעמוד הקודם
ג.ולכן הבאתי לך דוגמא אחרת שאפשר להיות
שמותר לאכול ומצד שני אי אפשר לישון
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2004 14:02 |
|
| |
יצחק
מה שהזכרת בנושא יו"ט שני של גלויות, דע לך שלפי ההסבר הקבלי משתנה גם דין דעתו לחזור, כמבואר בשו"ע הרב סי' א ס"ח.
אלא שיש לזה מקור גם בספרי ההלכה, כמבואר בשו"ע הרב סי' תצו סי"א. וצויינו המקורות (רבנו חננאל, ראב"ן, חכם צבי) במהדורה החדשה של שו"ע הרב.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2004 14:05 |
|
| |
א. הרי גם אתה מודה שהסיבה שהקלו המאירי ושאר ראשונים היא פגעי מזג אוויר שאינם שייכים בא"י, כמפורש בדבריהם. על כן אין לסמוך על קולתם בא"י.
ב. אשרי המאמין.
ג. עובדא זו גופא שאפשר להביא דוגמאות לכאן ולכאן היא בדיוק הסיבה שאין לעקור מ"ע דאורייתא בטענות קלושות שכאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2004 17:46 |
|
| |
יצחק_יונתן
א.אני חוזר על דבריי שוב מעולם לא דברתי על
א''י ואינני יודע מה אתה רוצה שוב ממני
אגב במאמרו הראשון של הרב רפופורט הוא מביא
בהערה 33 מהספר שו''ת ישמח לבב (לר' ישועה
חיים עובדי'-ג'רבא ה'תשי''ב) או''ח סוף סי''ח
(אות יד) שכותב ''תוכחה מגולה לרוב בני אדם
העוזבים אורחות ישר ואינם ישנים הסוכה'' א''כ
רואים שגם בג'רבא רובם לא היו יושנים בסוכה
ב. בנוגע לטענתך השלישית הרי ברור שהיסוד
אינו הדוגמא אלא הטעם דמצטער ואגב הבאתי
דוגמא וכמו שלא עולה על דעתך לומר על המאירי
לומר שהוא עוקר מ''ע דאורייתא בטענות קלושות
הגם שהוא כותב ע''ז שאין אנו יושנים בסוכה
שאנו כמורשים מעיקרא דלא כהרמ''א שרק לימד
זכות א''כ למה בנוגע להטעם דמצטער משום סיבה
אחרת מותר לך לומר שעוקרים מ''ע דאורייתא
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2004 19:41 |
|
| |
יצחק יונתן
א. אתה טוען שהרב רפופורט מטשטש במכוון את
העובדה שהיתרו של הרמ''א נאמר במפורש כלימוד
זכות על המקילים ולא כעיקר הדין אני ממש לא
מסוגל להבין איפה מצאת בדבריו שהוא כתב על
הרמ''א שדבריו נאמרו כעיקר הדין הוא רק כתב
שמדברי הרמ''א משמע ג' דברים (א) "נוהגין
להקל עכשיו בשינה בסוכה, שאין ישנים בסוכה
רק המדקדקין במצוות"; (ב) מנהג זה כבר נתפשט
בדורות הראשונים, ואחד מגדולי הראשונים -
המרדכי - [לא קרא תגר על המנהג, ואדרבה] הציע
טעם ליישב ולהצדיק המנהג שנהגו. (ג) הרמ"א
עצמו [לא הורה למחות כנגד הנוהגים כן, ואדרבה]
מצדיק המנהג על יסוד זה שקבע שכשאין אשתו ישינה
עמו בסוכה [והאחרונים הוסיפו שאין לאשה שום
חיוב לישון בסוכה אם אינה רוצה, אפילו כשאין לה
צער מיוחד מזה ], אף הוא פטור מלישן בה. כי
כשאין האשה ישינה בסוכה שוב לא מתקיימת בשינת
הבעל התנאי של "תשבו כעין תדורו", ועל כן, גם
הוא אינו מחוייב לישן בסוכה. אבל הוא לא אמר
שלפי הרמ''א אין ענין מעיקר הדין בסוכה והראיה
שהוא הביא שהמדקדקים במצוות כן מקפידים ואדרבא
בהערה 13 מביא מהאשל אברהם שכתב ''מה שכתוב
בשו''ע הקדוש לימוד זכות על שאינם לנים בהסוכות..
הנה ברור ההיפך מדבריך וגם בהערה 16 כותב ראשונים
אלו עשו ''כמו שעשו כל הגאונים הראשונים והאחרונים
כשראו המנהג סותר לתלמוד חקרו ופשפשו עד מקום
שידם מגעת לתת טעם למנהג שמתנהג על פי גדולים
וכל שכן במנהג הזה שבגדולים בעצמם לא היו נזהרים
(לשון הב''ח בתשובות החדשות -סימן מב-בקשר לאכילת
חדשה של גוים) א''כ מוכח שלא כדבריך
ב. מה ששאלת שהאקלים בספרד ובפרובנס שונים
קצת מא''י יכול להיות שאתה צודק אדרבא תבדוק
אבל אעפי''כ כיון שלפי רבינו מנוח הטעם שלו
שייך גם בא''י א''כ שאלתך אינה כ''כ חזקה
ג. מה שכתבת שהגם שהוא מציין לעוד כמה מצוות
ואיסורים שנעקרו מחמת טעמים קלים ע''ז ענית
שעל הראשונים אנו מצטערים וכש''כ על האחרונים
צר לי לומר לך שאני לא מבין איך אתה יכול לבטל
את כל אותם גדולים מי אתה כדי להכריע בין גדולי
ישראל ולומר שזה צודק וזה טועה נראה לי שאין לנו
להכניס את ראשנו באותם ענינים אלא נהרה ונהרה
ופשטי' וכל אחד במסילתו יעלה
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2004 21:46 |
|
| |
itshfr
א. טענת לעומתי שגם בארצות החמות נהגו שלא לישון בסוכה, ולכן אין לתלות את היתריהם של הראשונים בטענת צינה. אינני יודע כיצד אתה מגדיר ארצות חמות, אך ברור שלא הרי האקלים בפרובנס כאקלים בא"י ובבבל שבהן נקבעה ההלכה כי חובה לישן בסוכה. איבעית אימא קרא - דברי הראשונים עצמם שצטטת שמסבירים כי במקומם מצויים גשמים וצינה - ואיבעית אימא פוק חזי מה מזג האוויר שם. כיוון שכך אין כל ראיה מדברי המאירי לפטור משינה בסוכה בארץ ישראל, בבבל ובממקומות הדומים באקלימם, ואין דבריו נוגעים כלל לפטור הגורף שאנו דנים עליו כאן.
ב. אחזור שנית: דברי אלה נאמרו בתשובה להלבן שניסה להסביר לי את טעם הפטור ללא להזקק להסבר הקבלי. על פטור מצטער בנידו"ד כבר כתבתי לעיל משנלענ"ד, ואין טעם לכפול. כמובן לא עלה על דעתי לומר על דברי המאירי שהם סברה קלושה ח"ו שהרי במשנה כבר מפורש כי גשמים הם סיבה להפטר מן הסוכה והיושב בה בשעת הגשם נקרא הדיוט.
דערמבין
א. אין טעם להכנס לויכוח על מניעיו של הרב רפופורט, ולמאי נפק"מ. אולי שגיתי בהבנת דבריו, העיקר הוא שאנו שנינו מסכימים שהפוסקים התיחסו להיתרו של הרמ"א כלימוד זכות על המקלים בעלמא, ולא עלה בדעתם להמליץ לכתחילה למנוע את המדקדקים מלישון בסוכה כפי שראוי מעיקר הדין.
ב. אינני יודע מה תוסיף בדיקתי, הלא המאירי מעיד שבתקופה זו סכנת צינה וגשמים עלולים הרבה, אבל כדי למלא רצונך בדקתי את תחזית מזג האוויר לשבוע זה במונטפליי"ר שבפרובנס ובברצלונה שבספרד. במונטפליי"ר כעת מעונן חלקית, וגשם וסופות רעמים צפויים בסוף השבוע. בברצלונה כל השבוע גשום. להזכירך, יש עוד חודש עד סוכות. אני מקווה שאין צורך להזכיר כי בא"י לא צפוי גשם עוד כחדשיים...
ג. אדרבא, אין כאן שאלה של מי צודק ומי טועה, כמעט כל העוסקים בשאלות אלה (חדש, נ"כ בחו"ל, וכו') הסכימו כי עיקר הסוגיא היא שלא כמנהג העולם, אלא הכניסו עצמם בכמה עקולי ופשורי כדי ללמד זכות על מנהג העולם, אבל לפי קוצר דעתי ודאי לעשות כעיקר הדין עדיף טפי, וכ"ש שלא לחדש מסברת הלב מנהגים חדשים כנגד דברי הש"ס והראשונים. וכי מפני שיש מנהגים שאינם מתיישבים יפה עם הגמרא נבוא ונוסיף עליהם עוד כהנה וכהנה?
דומני שכבר מיצינו את הויכוח, ואין טעם לחזור על הראשונות. כל הסיבה שנכנסתי שוב לנושא טעון זה הוא כדי להבין את ההסבר החדש שהציע הלבן למנהג חב"ד על פי הפשט, שלא שמעתי עד הנה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2004 11:11 |
|
| |
להלבן,
<"אח"כ בא אדמו"ר האמצעי ונתן לזה גם הסבר קבלי; כרגיל בחוגי החסידות שנותנים הסברים פנימיים לדברי שבאים מצד הכרח">
אולי תסביר לי את טעמו של האדמו"ר האמצעי.
ידוע לנו שפעמים רבות ההלכה כפי שהיא היתה ידועה, וההלכה כפי שהיא לפי הקבלה הן הלכות סותרות, וידועה הטענה המובאת בשם ר"ה מפאריטש ואף ראיתיה בשם הגר"א, שלא ייתכן שיהיו חולקים, ולכן ההלכה היא כפי שהיא בקבלה.
מעולם לא הבנתי: אם הם אינם חולקים, מדוע דוקא ההלכה הקבלית היא הגוברת, ומדוע לא נאמר שלא ייתכן שההלכה תתנד לקבלה?
הסבר קבלי הוא הסבר בעייתי, כי שם אין כללים, ואין צורך להוכיח.
האם ההלכה הקובעת שיש לישון בסוכה סותרת לקבלה?
נדמה לי שהסברו של אדמו"ר הזקן לגבי הסיבה הרוחנית לשני ימים בחו"ל הוא בסוגריים, ואם הוא כדברי, הרי קשה לקבוע הלכה לפי דברים אלה, וידועה הבעייתיות של הסיבה לסוגריים.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2004 11:58 |
|
| |
נכון שהוא בסוגריים, ולכן לא התקבל זה באופן מוחלט, כי אם בצירוף לטעמים נוספים (כגון אלו שנוסעים לחגים לרבי).
בקשר למחלוקת בעלי הקבלה, ראה שוע"ר סי' כה סכ"ח, ובמצויין במהדורה החדשה שם ציון קכט.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2004 12:35 |
|
| |
להלבן,
לדבריך: "<נכון שהוא בסוגריים, ולכן לא התקבל זה באופן מוחלט, כי אם בצירוף לטעמים נוספים (כגון אלו שנוסעים לחגים לרבי">.
בטח ידוע לך *פסק דינם* של עורכי שערי הלכה ומנהג ואחרים, שטענו שכ"ק אדמו"ר שליט"א חזר בו, על אף שדברי כ"ק ברורים בכמה ממכתביו שהוא לא נתן תוקף הלכתי לטעם רוחני זה.
באחד ממכתביו הוא כותב לשואל שהסתמך על דברי אדמוה"ז בענין ההשפעות הרוחניות לטעם יו"ט שני של גלויות, כדי לטעון שמי שבא לכ"ק אדמו"ר לחגים צריך לשמור יום ב של גלויות, אך כ"ק אדמו"ר ענה לו שדברי אדמוה"ז אינם נוגעים להלכה, מפני שידוע לו שאדמו"ר הריי"ץ הורה למי שבא לבקרו בימים נוראים שישמור יו"ט כפי המקום ממנו בא.
מכתב זה מסומן בהערה שם בשערי הלכה ומנהג, כ"משנה ראשונה", מבלי להביאו כאשר ברור שהמכתב עליו הם מסתמכים כ"משנה אחרונה", אינו סותר למכתב המשנה הראשונה.
זכור לי עוד מכתב אחר שממנו משמע שכ"ק אדמו"ר ידע על פסקו של אדמו"ר הריי"ץ ממקור ראשון ולא מפי השמועה.
ידוע לי על רב חבד"י, שכל הנוסע לארץ ישראל לביקור בתקופת החגים לארץ ישראל לביקור, הולך רק אליו לשאול כמה ימים עליו לשמור, מפני שהוא חסיד ההולך בעקבות הצאן, ומורה להם לשמור רק יום אחד בגלל ההשפעות הרוחניות של ארץ ישראל, ועי"כ הם חוסכים מספר ימי טיולים.
לציונך: בקשר למחלוקת בעלי הקבלה, ראה שוע"ר סי' כה סכ"ח, ובמצויין במהדורה החדשה שם ציון קכט", למי שאין את המהדורא החדשה יוכל למצוא הערה זו בהערות שבסוף השו"ע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2004 16:56 |
|
| |
הלבן
האם אתה או אחרים מהחסידים מזהים לפעמים שהרבי עשה טעות כל שהיא? או חושבים שהוא בכלל מסוגל לטעות? (כמו משה פה ושם בתורה)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 09/09/2004 13:57:39
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 12:14 |
|
| |
קודם אסביר את הנקודה העיקרית:
כשחייל חושב בבטחון שהמפקד טעה, זכותו של החייל להעיר על כך למפקד, אמנם כאשר המפקד לא מקבל, חייב החייל לנהוג כפקודת המפקד, שאחרת הוא מסכן את עצמו ואת המפקד ואת שאר החיילים.
וכך הוא גם בצבא השם, שלא כל אחד יכול לנהוג כהבנתו, אלא כאשר שואל אצל הרבי והרבי משיב, הרי הרבי הוא המפקד הכללי, והוא העומד בין החייל ובין הקב"ה, והחייל צריך להישמע ולא לחשוב שאולי הרבי טעה.
בעצם הנושא, כשאנו דנים מהצד: אם יש חזרות אצל הרבי עצמו בודאי שאפשרית טעות, שאם אין טעות אין חזרה. פוק חזי כמה פרטים בהלכה ובביאורי התורה חוזר בו הרבי וכותב שוב ראיתי, שוב העירוני וכיו"ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 14:03 |
|
| |
הלבן
תודה.
האם הרבי מפקד עליון יותר מאשר המפקד שהמשנה במסכת הוריות קוראת לו 'בית דין הגדול'?
תוקן על ידי - בוגיעלון - 09/09/2004 14:28:56
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 15:25 |
|
| |
וגם שם צריך כל אדם לשמוע בקול הב"ד הגדול, וכשיש אחד שהוא גדול בחכמה וכו' ויודע שהב"ד הגדול טעה, אזי יש דיונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 22:08 |
|
| |
הלבן; אולי תסביר איך קיבל הרבי סמכות זו של הבית דין הגדול וכיצד הגיעה לידו, לפי הידוע לנו בית דין הגדול הי' דבר של מסורת ממעתיקי השמועה ומקובל על כל עם ישראל והיאך מגיע הרבי לכח עצום כזה.
|
|
|
|
|
