שו"ת בנושאים הקשורים לחב"ד [להלבן]

מצורף קובץ

בבואינו מחג הגאולה של מייסד חסידות חב"ד, בעל התניא והשלחן ערוך, אולי כדאי להעיר תשומת לב לשני כרכים חדשים שיצאו לאור לקראת יום זה, מתורתו של בעל הגאולה בכלי חדש ומפואר:

א) מהדורה חדשה של שלחן ערוך הרב, מסודרת מחדש מוגהת ומתוקנת בתוספת ציונים על הגליון, מקורות לדירים, ספרים הדנים בדבריו, מנהגי חב"ד ועוד.
צוות מעולה עובד על הסדרה הזאת זה שש שנים, וכעת נדפס החלק החמישי, שכולל את חלק יו"ד של שלחן ערוך הרב.
אין בו צורת הדף של ההוצאות הקודמות, אבל בודאי היא מהדורה בהירה במראה ובתוכן (וחסכנו לנו את הדיון שבאשכול סמוך אודות מהדורות השלחן ערוך).

ב) תניא (בינתיים רק פרק ראשון) עם פירוש חסידות מבוארת, מלוקט מביאורי אדמו"רי חב"ד ומפירושי גדולי החסידים לדורותיהם, באופן שיהי' מובן ומבואר לכל, שפותח את שערי לימוד התניא עבור רבים מאחינו בנ"י, שאין להם את הרקע של לימוד החסידות.

יש להזכיר גם את הסידור החדש שיצא ברוב פאר והדר.

הלבן או כל היודע,

האם יש לסיפור "הנופל"[חיים גראביצר]איזה בסיס,רסיס אמת,

במסורת החב"דית?

ומיהו אותו פישל שניאורסון מחברו.

לשאלה השניה:
פרופ' פישל שניחאורסון היה פסיכולוג והוא טמון בבית העלמין בנחלת יצחק בתל אביב.
יחוסו: פרופ' פישל שניאורסון
בן אדמו"ר ר' שמריה נח מבוברויסק
בן אדמו"ר מהרי"ל מקאפוסט
בן אדמו"ר הצמח צדק.

איני יודע אם הספור בנוי על מעשה שהיה אבל הספר זכור לי כמאד מרשים, למרות שעברו שנים מאז שקראתי אותו.

היום יום הזיכרון לרבינו הגדול אדמו"ר הזקן בעל השו"ע ובעל התניא, ובלשון המשנה ברורה: 'הגר"ז'. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

יש הרבה מה לדון כאן בשאלות הנכבדות שנידונו כאן, ועוד חזול"מ. אך כעת רציתי להעיר לראשית האשכול (ובאמת לא היה לי כוח לעבור על כל דפי האשכול, ואולי מישהו כבר ציין את מה שיובא להלן). נדון כאן הרבה הענין של בקשות מהרבי, תפלה לרבי וכו'. וכידוע שעניין זה לא נהוג כל כך בחב"ד בימים עברו. המקובל היה ששיטת חב"ד שכל אחד צריך לעמוד על רגלי עצמו, ולעבוד את עבודתו בתורה וביראה וביר"ש, ושיטת פולין הייתה שהרבי נושא על כתיפו את הקשורים בו. חב"ד בימינו חזרו לשיטת פולין בעניין זה (על אף הלגלוג של הריי"צ על 'פיילישע חסידים').

והנה מצינו דברים ברורים בשאלה זו בתניא גופא. מן הסתם יימצא איזה פלפול לעקם את הכתוב בקטע (כשם שעיקמו את דבריו על עליונות לימוד הנגלה כמבואר בתניא ובליקוטי תורה עה"פ ולא תשבית מלח), אך האמת יורה/תורה דרכו/דרכה.

אגה"ק פכ"ב:
אהוביי אחיי ורעיי, מאהבה מסותרת תוכחת מגולה, לכו נא ונוכחה, זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור, ההיתה כזאת מימות עולם, ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים, להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות, כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי, אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים, כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו, ונהירין להון שבילין דרקיע, כ"א לנביאים ממש, אשר היו לפנים בישראל, כשמואל הרואה, אשר הלך אליו שאול לדרוש ה', על דבר האתונות שנאבדו לאביו.

כי באמת כל עניני אדם, לבד מדברי תורה וי"ש, אינם מושגים רק בנבואה, ולא לחכמים לחם, כמארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ושבעה דברים מכוסים כו', אין אדם יודע במה משתכר כו', ומלכות בית דוד מתי תחזור כו'. הנה הושוו זה לזה, ומ"ש בישעיה יועץ וחכם חרשים, וכן משארז"ל ונהנין ממנו עצה ותושיה, היינו בד"ת, הנקרא תושיה, כמארז"ל יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כו', שסוד העיבור קרוי עצה וסוד, בלשון תורה, כדאיתא בסנהדרין דף פ"ז ע"ש בפרש"י: [מודגש]

אשר לשאלה על פרופ' פישל שניאורסון - שוב ושוב יש להשתומם, האם יש להקיש מתשובות על פרטים טריויאליים, שניתן לברר תוך דקות, גם על רמת התשובות בעניינים אחרים?

פישל שימש בתפקיד פסיכולוג בשירות עירית תל אביב, היה בן ר' שניאור זלמן שניאורסון, רב ברעפקא, סטרידוב והומל
בן האדמו"ר ר' שלום בער שניאורסון מרעציצא
בן האדמו"ר ר' יהודה לייב שניאורסון
בן האדמו"ר בעל הצמח צדק
(אגב, לידיעת חכמי הפורום ישנו ספר איזוטרי, וכנראה לא כ"כ ידוע בשם 'ספר הצאצאים'.
בן

דגים,

1)במח"כ אין לקטע הנ"ל שום שייכות לנושא. במכתב זה אדה"ז מתלונן על בקשות בגשמיות שלא רצה בה בצעירתו. לפועל גם בימיו לא צייתו לו בזה ושאלו שאלות בגשמיות. יש על ביאורים רבים לפני דור השביעי שתיווכו בין המציאות לבין המשאלה. עיין למשל בכתבי החסיד רח"א ביחובקי חסיד קאפוסט ליאדי (ולא חסיד גירסת 2005) שמבאר שזה הי' לפני המאסר של פטרבורג, שהלא כידוע אחרי פטרבורג שינה דרכיו.

ואילו מה שאתה כותב על שיטת חב"ד לא להסתמך על הצדיק, זה בעבודה ברוחניות ואין לכך ש-ו-ם, אבל ש-ו-ם, קשר להנ"ל. ואני מקוה שבשאר דברים שאתה דן בהם אתה מבין יותר.

למרות שאין הדגשה בחסידות חב"ד על התקשרות, הרי בתניא מוזכר הדבר. ועיין על כך בכתב עת היכל הבעש"ט גליון ט מאמרו של נחום גרינוואלד על כך על "עיקום" בזה. (האם תירוץ ועיקום היינו הך אצלך?)

2)איפה "עיקמו" המבואר בלקו"ת ותניא? איני מודע על כך. ובכלל לפני שאתה פותח פה, כדאי לשאול אם אתה בקי בכל מאמרי אדה"ז הנדפסים ששם יש סתירות רבות בנידון, ומכאן הצורך להתמודד.

3)למיטב ידיעתי אין שום מסורה על חב"ד על "נופל". בחב"ד ובעולם החסידי יש מסורה על "נופל" מוולפא תלמיד המגיד ממעזריטש, אך איני חושב שהוא מיוצג בספר של שניאורסאהן.

מסתברא.

ההגיון לחלק בין לפני המאסר לאחריו. נשמע מוזר בהתחשב בדברים המפורשים שבאיגרת.
זה לא איזה שלב התקדמותי כמו למשל לפני ואחרי תשל"ח.
מדובר לכאורה על תפיסה הפוכה. בפרט אם נניח כדבריך הרי החסיד לא זז ללא רבו בדברים הכי פשוטים.

אולי באמת תצטט את דברי הרה"ח נחום גרינוואלד [מן הראוי להוסיף רב לשמו, שמעתי תורה מפיו והוא ת"ח מופלג.]
בישוב הדברים.
ועוד הערת אגב, האם לא היה בעל התניא נביא?


הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

<"ואילו מה שאתה כותב על שיטת חב"ד לא להסתמך על הצדיק, זה בעבודה ברוחניות ואין לכך ש-ו-ם, אבל ש-ו-ם, קשר להנ"ל. ואני מקוה שבשאר דברים שאתה דן בהם אתה מבין יותר.

למרות שאין הדגשה בחסידות חב"ד על התקשרות, הרי בתניא מוזכר הדבר">

משה חלמיש: "יחסי צדיק ועדה במשנת רבי שניאור זלמן מלאדי"

www.daat.ac.il/daat/history/hevra/yahasey-2.htm - 37k

הלבן וחביריו

איך מסתדר מה שסבר התניא שניתן לאדם להיות גדול ממשה רבנו עם 'עיקר האמונה' האומר להפך?

אני מבין שכמה תשובות אפשריות ואני שואל האם ידועה תשובה שהוא סברה?

בוגי, היכן מצאת דבר כזה בתניא?!

דוד

אין לי כעת את התניא אבל רשום אצלי שלקחתי את זה מליקוטי אמרים איגרת הקודש 19. שם נאמר שלא השיג משה את שהשיגו (לדעת התניא) הרבנים בר-יוחאי/די-ליאון ולוריא.

בוגי, אם הבנת הנקרא שלך בתניא גרמה לך לחשוב כך, אדון אותך לכף זכות. מעולם לא עלה על דעתו של התניא להגיד משהו המנוגד לעיקרי הדת. לפני שמתחילים לקרוא משהו יש ללמוד קודם את השפה.