|
|
| נשלח ב-4/6/2004 00:25 |
 |
| |
מסתברא
האם מי שמכיר שדרכו בעבודת ה' היא דרך אחת מני רבים שכולן מובילות למעלה , הוא שבטי חסר אידיאולוגיה ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 00:27 |
|
| |
בשאלה הראשונה השיב מסתברא, ולכן אשיב בשני:
הנושא הזה של ממוצע המחבר מבואר בתניא פ"ב, ובנוי על מה שכותב בתחלת הפרק: "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש", והולך ומבאר שכל נשמה בישראל היא: "בני בכורי ישראל בנים אתם לה' אלהיכם פי' כמו שהבן נמשך ממוח האב כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו ית'".
אלא שמ"מ ירדה ונשתלשלה כל אחת מהנשמות, עד אשר "בירידתו ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות אבי"ע מחכמתו ית' כדכתיב כולם בחכמה עשית נתהוו ממנו נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך. ועם כל זה עודינה קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום במהותן ועצמותן הראשון שהיא המשכת חכמה עילאה. כי יניקת וחיו' נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם".
וזהו סוד הממוצע (כפי שמבאר בהמשך הפרק שם): "כי ע"י דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושרשם שבחכמה עילאה שהוא ית' וחכמתו א'".
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 00:38 |
|
| |
מסתברא
אשאל שאלה דומה לזו של מציץ.
האם מי שמכיר שישנם דרכים שונות המתאימות לרוחות בני אדם שונים כמו שתזונות שונות מתאימות לגופות שלהם ושבבסיס האידיאולוגי ישנו יסוד אחד של 'עבודת ה' (בין אם הוא מבורר בפורום זה או בפורום שצעדרין), הוא חסר אידיאולוגיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 00:59 |
|
| |
מסתברא
אילו היית מעיין בכל תגובתיי היית מייתר את תגובתך.
אני בפירוש הזכרתי את כל חסידויות ליטא, וסלונים היא אחת מהן. והראשיות הן חב"ד ,ברסלב, סלונים, קרלין, ואמדור שאינה קיימת עוד. וכמובן החסידות המתנגדית הישיבתית בתוכן...
שאר הקבוצות, אינן פוסלות באופן מוחלט את השאר, אלא חושבות שהן טובות יותר, אולם בחסידויות הנ"ל ובפרט בחב"ד
קיים משהו המנחית (מלשון נחות, המצאה שלי..) את הזולת
והדבר מוצא את ביטויו לא רק בתחושה הסוביקטבית של כל חסיד אלא בבסיס הקיום של תורתם. ואני שוב מוצא את עצמי דן במשהו שגם אני לא חושב שהוא העיקר .
הלבן
איני יודע אם מחמת שגגה, או מסיבה אחרת הפלגת למחוזות שלא שאלתי עליהן, אם כי ראוי לדון בהם באופן נפרד.
ענין מה שכתב הרבי על חמיו הריי"ץ יש לו קשר רופף לחלוטין למה שהבאת מהתניא ואנסה לצטט מהזיכרון
"הרבי הוא הקדב"ה כפי שנתלבש בגוף, ואין הוא כממוצע המפריד, כלומר שהרבי רק מביא את עניני החסידים לא-ל
אלא ממוצע המחבר, כלומר שהוא והקב"ה חד הם, והתפילה היא לו.
וכך אני מרגיש וכל מי שלא חש כך יהי לו אשר לו"
מה לזה ולתניא, הרי זה רק על הרבי ,ומה שכתוב בתניא הוא על כולם. ואם לקח זאת מהתניא -כדבריך- מדוע כתב שכך היא הרגשתו ותו לא.
ובזה יש לכאורה "הגשמה"
בכבוד רב
ואנא שוב, הבא את השיחה הנ"ל. במאמר באתי לגני יוד שבט כמדומני משנתו השניה של ההכתרה לרבי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 01:06 |
|
| |
הלבן
הקטע שהבאת הוא מערפל יותר ממה שהוא מסביר . וזו הבעיה המרכזית בתורת חב"ד ובתורת הקבלה בכלל . מדובר שם על 'נשמות' , על 'המשכה ממחשבתו וחכמתו ית'' , על 'ייחוד' , 'השתלשלות ממדריגה למדריגה ' , 'יניקה' וכו' וכו' . מדובר במלים שאיננו יודעים מה הם מייצגים .
מה זה נשמה ? זה איזשהו תערובת של אש ואויר שנוצר מחכמתו ומחשבתו ית' שנמצאת 'אי שם' שיורד ממדריגה למדריגה על ידי מעבר על פני עולמות הנמצאות זו על גב זו כמו קומות בבניין ? ואיך הנשמות קשורות זו בזו ? בקשר גורדי או על ידי דבק פלסטיק ? ואיך יכול יחוד להיות 'עצום ונפלא' ? איך נראה ייחוד פשוט שאינו עצום ונפלא ?
אני מקווה שלא תחשוב ששאלותי קנטרניות . אני פשוט אינני רואה איך אפשר להכניס איזושהי משמעות קונקרטית לתוך אוסף המלים הזה . לי ההדיוט זה נראה כאילו מדברים וטוחנים ,מגדירים ומגדירים מחדש , מקשים ומתרצים ובעצם מדברים כל הזמן על כלום בריבוע .
האם יש דרך לתרגם את כל זה למאמע לאשן או כל שפה מובנת אחרת ? האם תוכל להסביר להדיוט כמוני מהו הציור שנמצא במוחך בשעה שאתה הוגה בדברים כאלו ודומים להם ?
יתכן שזה חורג מהאשכול , אבל אני חושב שזו השאלה הראשית והעיקרית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 01:24 |
|
| |
יסלח לי כותב השאלה הראשונה באם אחדד את שאלתו
נראה שיש לקבוע עובדה כי בקרב רבים וטובים ישנו את הרושם לפיו חב''ד רואה את עצמה כאליטה ומבטאת דימוי עצמי זה בצורה בולטת מאשר במגזרים מקבילים ולפעמים אף צורמת.
בניגוד לניסוח השאלה, הדימוי העצמי הנ''ל אינו מתמצה בגאוות יחידה (כחסידות גור) או בעמדה לפיה חב''ד מציעה את הדרך הטובה והקצרה להגיע להשגים אופטימלים רוחנים (ברסלב). כמו כן, לפי הדימוי הנ''ל חב''ד אינה מסתכמת בגישת התמודדות עם אתגר מודרני (שיטת הרב קוק, תורה וד''א, או הליטאיות המתונה והטרום יתד-נאמנית).
לאור הרבגווניות של חב''ד ופתיחותה חסרת התקדים לבעלי תשובה בוודאי שלא מדובר בשבטיות\עדתיות פרימיטיבית המבוססת על קידוש ניגונים ומאכלים ועל דינמיקות משפחתיות.
אין להשוות את הדימוי העצמי האמור לדימוי העצמי של קלם, סלבודקה, או אפילו עם הארוגנטיות המעצבנת של בריסק.
אמנם ההתפתחויות של השנים האחרונות מצביעות על מגמות מדאיגות דומות בקרב ההמון הנבער הצועד בעקבות מעתיקי השמועה, אך ישנם הבדלים עמוקים וסטרוקטורלים בין שני סוגי האליטיזם.
מדובר במשהו יותר עמוק.
איני רוצה להרחיב באשכול זה יתר על המידה על ההיבטים הסוציולוגים של דימוי זה אך הללו יכולים להתפרש באופן שלילי ביותר.
בכדי ליתן דוגמאות קונקרטיות אצביע על מספר התרשמויות שלי שאין בהם ללמד על הכלל אלא להצביע על הסיבות באשר להתרשמותם של רבים:
1) לפחות בקרב שכבות מסויימות בחב''ד מאמינים ששיטתם כוללת הכל ועל כן אין מקום או תועלת מלימוד שיטות (חסידות) אחרות. על כן ידועים לי מספר מקרים של התנגדות הורים ללימוד ספרות חסידית לא חב'דית (שפת אמת וכו') במוסדות חינוך חב'דים.
2) להפתעתי הרבה ידידי החב'דניק שאינו BT או משיחיסט, אשר נמנה על המשפחות הוותיקות בחב''ד, ואשר ההערכה לגדולי התורה במשפחתו חורגת מגבולות חב''ד אמר לי כי מול הברירה להפוך חילוני לדתי לא חב'דניק הרי שהוא מעדיף להשאירו כחילוני שכן יש סיכוי שבעתיד הוא יהיה חב'דניק. כעוסק בעניני כספים של קרן חינוכית אני בא במגע עם שליחי חב''ד בארצות רבות ופעמים אני מקבל את הרושם כי הנ'ל מעדיפים ''מקושר'' חילוני על פני יהודי שומר תומ''צ לא חבד'י. על כן הם נמנעים לשלוח תלמידים לישיבות לא חב'דיות גם כאשר המשמעות היא שהבחור יהיה לא דתי. כמו כן הנ''ל נמנעים משיתוף פעולה עם גורמים דתים\חרדים לא חב'דים גם כאשר המשמעות של הימנעות זו היא העדר מוחלט של אלטרניטיבה (פתיחת מוסד כללי משותף לכל החוגים או שכירת אדם דתי שאינו חבד'ניק). במילים אחרות: או חב''ד או כלום!!
ואילו הייתי אחראי על ה- PR של חב''ד הרי שדימוי זה היה מטריד אותי ביותר לא פחות מהמשיחיות.
יתכן שהרושם הנ''ל מבוסס על פרשנות מוטעית אך הוא קיים ומפריע להרבה אנשים.
מניסוח השאלה עולה כי הכותב לא ביקש רשימה של מעשים טובים המחייבים או שוללים את הדימוי העצמי הנ''ל.
כמו כן, דיון זה אינו עוסק באם העובדות בשטח מצדיקות דימוי עצמי זה והאם על שאר עם ישראל לאמץ פרשנות זו. ע''כ המספרים והתיאורים המרגשים על פעילות חב''ד ברוסיה ומלחמתם בנקוו'ד אינם רוולנטים.
לעומת זאת כותב השאלה מעונין בתשובה האם הרושם החיצוני בדבר הדימוי העצמי הזה משקף את המציאות או שסתם מדובר בדמיון חולני של מתנגדים פאראנואידים?
ואם כן, מהו מקור דימוי זה?
האם מדובר רק בשיפוט סובייקטיבי ודסקרפטיבי של תוצאות או ששורשי דימוי זה נעוצים באידיאל הנורמטיבי אותו מציעה חב'ד?
או במילים אחרות, האם חב''ד מכירה בדרך עוקפת חב''ד?
במידה שאין דרך אלטרניטיבית עדיין יש לתמוה על הצמידות והזיהוי המוחלט בין הרעיון ובין המסגרת הארגונית.
שכן אם אני הייתי מגדיר שיטה כאינקלוסיבית הרי שלא הייתי מגביל את מימושה במסגרת הארגונית של הר''מ קוטלרוסקי. לעומת זאת הייתי שואף להרחיב ככל האפשר את ההגדרה של השיטה החב'דית ולא להגבילה ללובשי סיטרוקים.
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 04/06/2004 2:20:32
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 04/06/2004 2:25:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 01:35 |
|
| |
רק אוסיף כאן את תודתי להלבן על שנאות להקדיש מזמנו ולהסביר לחברים שאלות הדורשות הבהרה.
כמו כן אוסיף כי אשכול זה מיועד לשאלות המנוסחות בצורה מכובדת וענינית ולא לויכוחי סרק.
במידה והדיון מתפצל לחילופי דברים מעבר לתשובתו הראשונית של הלבן וחבריו או מעבר לשאלות הבהרה נוספות אבקש לפתוח אשכול נפרד.
אין צורך להזכיר כי ביטויים מעליבים ימחקו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 02:17 |
|
| |
יש תרגום בעברית: (כדאי לעיין בשיחה בשלימותה)
http://www.chabad-library.org/admur/toyras_menachem/kerech01/09.htm#_ftnref009_001
כשם ש"ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד", היינו, לא רק שישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקוב"ה, אלא "חד" ממש, כך גם ההתקשרות בין חסידים לרבי, שאינה כשני דברים המתאחדים, אלא נעשים "כולא חד" ממש. והרבי אינו "ממוצע מפסיק" כי אם "ממוצע מחבר". ובמילא, אצל חסיד, הוא והרבי והקב"ה - כולא חד.
- לא ראיתי שיאמר כך בפירוש בתורת החסידות, אלא זהו "הרגש", ובמילא, מי שרוצה להרגיש כך - ירגיש, ומי שאינו - איני רוצה להתווכח עמו, יהי לו אשר לו. -
ובמילא אין מקום לקושיא אודות "ממוצע" - מאחר שזהו עצומ"ה בעצמו, כפי שהעמיד עצמו ("ווי ער האט זיך אריינגעשטעלט") בגוף.
וע"ד מאמר הזהר "מאן פני האדון הוי' דא רשב"י", או כפי
שמצינו שבעת השליחות נקרא אפילו מלאך בשם הוי', או כפי שאמר משה רבינו: "ונתתי עשב".
והנה המקור: ליקוטי שיחות חלק ב':
תוקן על ידי - אבולעפיא - 04/06/2004 2:27:32
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 03:04 |
|
| |
קעלמער
הבאתי את התניא, כי הוא הוא המבאר את הנושא, שהרי לפי האמור בתניא השאלה צריכה להיות הפוכה: מדוע אומרים שרק האדמו"ר הוא עצמות א"ס מלובש בגוף, הרי כל נשמה בישראל היא כך!?
וגם זה שהנשמה הכללית של ראשי הדור הוא הממוצע המחבר ישראל לאביהם שבשמים, גם זה מבואר בתניא. אז מה חידש אדמו"ר?
אלא שהאדמו"ר חידש וביאר, שזה שהנשמה הכללית היא ממוצע, אין זה עושה אותה למציאות נפרדת, כי אם כמו משה, שכאשר אמר ונתתי עשב, התכוין מתחלה להקב"ה, ולא התכוין לעצמו כלום, כי הוא ממוצע שאין לו מציאות נפרדת מהקב"ה.
דוגמה לדבר: כשהמלך שולח שליח לתת פקודה, נוסח הפקודה היא: המלך צוה ...
אמנם כשמלך אומר ומהמתורגמן מתרגם, אזי הוא אומר: אני מצוה...
כי המתורגמן אינו מציאות נפרדת בפני עצמו.
ומה שאתה מצטט "המסקנה שלו אכן כן! כי הוא הקב"ה", הוא כמובן ההיפך ממה שמבואר שם.
ומה שמבואר שם: "ובמילא, אצל חסיד, הוא והרבי והקב"ה - כולא חד", היינו שגם החסיד אינו מדבר אל האדמו"ר כדבר נפרד מהקב"ה, אלא שכשהחסיד רוצה לדבר אל הקב"ה, הרי הוא מדבר אל הרבי, שהוא הממוצע המחבר ישראל לאביהם שבשמים.
ומסיים: "מאחר שזהו עצומ"ה בעצמו, כפי שהעמיד עצמו בגוף", כלומר, כיון שהחסיד אינו יכול לראות את עצמו מדבר ושואל אצל הקב"ה המופשט, לכן הוא מדבר אל עצמותו ומהותו כפי שהעמיד עצמו בגופו של הנשמה הכללית.
מצו"נ
האמור בתניא הוא פשוט במאמע לשון, בלי לרדת לביאורים המופשטים: כמו שהבן יש בו עצם מוח האב, שנמשך ונשתלשל למוח הבן, כן גם נשמת ישראל יש בה עצם הבורא, שנמשכה ונשתשלה לעצם הנשמה. ולכן נקראים ישראל בשם בנים למקום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 03:33 |
|
| |
סיינפלד
1) כן יש גישה כזאת. חסידות חב"ד מסועפת היא ביותר, מאות כרכי חסידות של כל אדמו"רי חב"ד לדורותיהם. ויש הרגשה שזה נותן מספיק ואין צורך לרעות בשדות אחרים.
אמנם לאלו שאינם מחב"ד, והיו שואלים עצות אצל אדמו"רי חב"ד, להם היה הרבי מייעץ ללמוד מוסר וחסידות מכל הסוגים, כל אחד מהחוג ששייך אליו.
שיטת חב"ד היא שלימוד החסידות איננה רק הרחבת הידיעות הנחוצות לכל אדם, כי אם לימוד דרך בחיים, ולכן אין צורך לרעות בכמה שדות גם יחד, שזה עלול לבלבל ולא להביא את התועלת הרצויה.
2) אפשר יש דימוי כזה, אבל איני חושב שהוא מוצדק, ובודאי שביטוי זה או אחר אינו מוכיח שדבר זה שיטתי הוא.
אלפי ילדים מסיימים כל שנה את לימודיהם במאות מוסדות חינוך חב"דיים ברחבי תבל, וממשיכים לימודיהם במוסדות אחרים.
3) איני רואה שום פגם בBT, אמנם איני מסוגל להיות סניגורם של המשיחיסטים הקיצוניים, שאף שחלקם הוא מגזע חב"ד, הרי רובם נוספו בשנים האחרונות, ומעולם לא ראו את אדמו"רי חב"ד.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 04:02 |
|
| |
הלבן
בשיא הזהירות והרגישות.
אנסח את השאלה באופן כזה:
מה ההבדל בין ראית הרבי כהא-ל בגוף, לבין האמונה שישו הוא האל בגוף.
ואתה לטעמי מרחיק את עדותך ואצטט אותך :
"מאחר שזהו עצומ"ה בעצמו, כפי שהעמיד עצמו בגוף", כלומר, כיון שהחסיד אינו יכול לראות את עצמו מדבר ושואל אצל הקב"ה המופשט, לכן הוא מדבר אל עצמותו ומהותו כפי שהעמיד עצמו בגופו של הנשמה הכללית.
המשפט "אינו יכול וכו לא ברור למה אינו יכול לבקש מה'
המופשט ? ואתה ממשיך, לכן הוא מדבר אל הרבי. הוא אינו מדבר אל הרבי הוא מבקש ממנו, שהוא יתן לו עשב בשדהו. וזה מבקשים רק מהא-ל!
וכן משאלתו הראשונה, איך יתכן לבקש מרבי הוא הרי "ממוצע המפריד" כלומר הוא רק עומד בין הא-ל לחסידים. ועל כן לא יעלה על הדעת לבקש ממנו עונה על כך שלא הוא והא-ל חד ולכן אפשר לבקש ישירות ממנו מהרבי.
I REST MY CASE
ביזען קרצ'מע דארפמען אייכט א גלעזעל.....
|
|
|
|
|
