|
|
| נשלח ב-28/8/2005 21:41 |
 |
| |
לא כי, אלא הטענות נגדו היו בגלל שיצא נגד אדמו"רי ליובאוויטש בנושא כולל חב"ד ומעות ארה"ק, בשנים תרס"ו-תרד"ע.
אח"כ היה אצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע וביקש סליחה. י"א שסלח לו וי"א שלאו.
תולדותיו נסקרו בהקדמת ס' כתבי הרח"א ביכאווסקי, שנדפס ע"י חב"ד. ושם גם בקשר לס' החקירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2005 19:16 |
|
| |
פעם ראיתי ספר שאת שמו שכחתי ובו נכרכו מכתבי האדמו"ז
ובאחד המכתבים נאמר כי ישנה מעלה מיוחדת בהזכרת השם
אצל קברי תנאי א"י.
הספר לא יצא בהוצאת קהת.
ספר זה ומכתב זה אני מחפש.
ישר כוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2005 21:56 |
|
| |
לא יכלתי לראות מה שציינת, שאיני מורשה ליכנס לפורום ההוא שציינת אליו.
ובודאי כוונתך למה שנדפס (ע"י קה"ת) באגרות קודש שלו אגרת נז (המתנדבים על כל קברי התנאים וכו') ובאגרת סז (על קברי תנאים ואמוראים זי"ע).
אמנם לא הבנתי מדוע כתבת שאלתך בצורת חידה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2005 12:46 |
|
| |
לגבי צירופך כחוקר למעמדו של הרב יהושע מונדשיין, ולגבי מה שחשבתי שהאמת נר לרגליך, עלי לקבוע בצער, כי תוך כדי חליפת הדברים הנוכחית שוכנעתי שטעיתי, ואבקש מטו מצבור הקוראין הנאמן, על הקביעה דלעיל. בכל זאת הנאמנות הכיתתית והצמצום הכיתתי עושים את שלהם, ויש לבחון בשבע עיניים כל קביעה. אין בזה כל רבותא לשכנע אנשים שאינם מתמצאים כלל בענייני חב"ד, כפי שמצוי בדרך כלל בצבור הרחב.
למרבה הצער כאשר כל ה'חוקרים' וה'היסטוריונים' החבדיי"ם נתקלים במומחה היודע את הנעשה עשתונותיהם מתבלעים ומתבלבלים.
מפני האואטינג אי אפשר לפרוש את היריעה. ואיני יכול להגיב על ההשמצות בהודעה האחרונה של הלבן. עשיתי זאת בעבר בפורום סגור שא"א להזכיר את שמו, ואולי בהזדמנות נדון בשאלות העקרוניות שבדבר באשכול מיוחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2005 13:25 |
|
| |
השמצות? חלילה!
כתבתי שאינך מסוגל לדון בנושאי ליובאוויטש באוביקטיביות כי אתה משוחד מאד. והוא האמת.
ואם תאמר שגם אני משוחד, להגן על כבוד חב"ד. גם זה נכון. וזו כל המטרה של האשכול.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2005 13:38 |
|
| |
ההבדל הוא במלה "מאד" 
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2005 16:41 |
|
| |
בענין האובייקטיביות הטהורה של הדגים והיושרה שלו ששמה כבר יצא למרחקים, קשה להבין במה הגנתו על החזון איש היא יותר אוביקטיבית (ראה ערך רישום המוח או משושי הזבוב, שאינו מצביע אלא על שגעון גדלות מהזן שאצל החסידים כבר מנסים להיגמל ממנו) מהגנת הלבן על רבו המובהק.
ושנית, הוא מעלה על נס את החוקר מונדשיין. כנראה שגם בזה הוא עתיד לחזור בו, כשם שחזר בו מה"מחמאה" שהעניק ללבן. וכי הוא מסכים עם מה שכתב מונדשיין על הגר"א בכרם חב"ד? האם הוא מוכן לדון באופן אוביקטיבי בכך שהגר"א אולי לא היה גאון גדול כמו שעשו ממנו, וכפי ששמענו בפירוש ובמפורש אצל תלמידו המוהבק של החזון איש, ה"ה ר' גדליה נדל?
אלא מאי? מה שהוא דורש מאחרים הוא איננו מקיים. הוא רוצה שנהיה פתוחים מספיק להודות בחורים השחורים שיש בהיסטוריה החבדית, ניחא. אבל אם נטיל עליו להיות פתוח לקבל את החורים, השקרים ושיכתוב ההיסטוריה המתנגדיים - הס מלהזכיר.
והמסקנה הברורה היא,
קעלעמר
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 30/08/2005 17:02:31
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2005 17:03 |
|
| |
דגים,
One mustn't criticize other people on grounds where he can't stand perpendicular himself
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2005 17:56 |
|
| |
ידיד נפשי יהושע מונדשיין נזכר כאן זה שלשה פעמים.
הריני מנצל הזדמנות זאת לבכות את פטירתה של אשת נעוריו, ללא עת, אחרי מחלה ממושכת.
יהושע יושב שבעה, יחד עם בניו וגיסותיו, בבית חמותו תחי' בכפר חב"ד.
המקום ינחם אותו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ויאמר לצרותינו די.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/8/2005 20:39 |
|
| |
יסלחו לי הדגים שאני דוחף את אפי במקום גדולים, אבל כנראה בקיאותו בחוקרי חב"ד מועטה ומצומצמת מאד. החוקרים הנכבדים שהוא הזכיר כאן אינם מגיעים לרמת ידיעותיו של החוקר ש.ק. מקראון הייטס.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2005 00:55 |
|
| |
הצרה עם כל מגיני ליובאוויץ' [ויש לדייק, חסידי חב"ד היו מאוחדים עד הצ"צ, לאחר הצ"צ יש להבחין בין המושג 'חב"ד' שהוא משותף וכולל את כל האדמורי"ם בני הצ"צ וממשיכיהם, חסידי קאפוסט, חסידי בויברוסק, חסידי ליאדי, חסידי רעציצא ועוד, ובין המושג 'ליובאוויץ' הפלג שהשכיח את כל היתר ...], היא שהם בכלל לא משוחדים, אלא פשוט אינם רואים כלום, חוץ מאשר דרך המשקפת המצומצמת הליובאוויצית.
הסימן המובהק לאי האפשרות של המגינים לחשוב באופן נורמאלי ורגוע, היא העובדה שבכל נושא ובכל דיון הם חשים עצמם מיד מותקפים, ומיד מסיטים את הדייון להשמצות ולהתקפות אישיות. אין לך סימן מובהק יותר לחוסר האפשרות להתמודד ביושר ובאומץ עם ה'חורים השחורים' (הגדרתו הנפלאה של אסקופ) שיש בליובאוויץ, מאשר ההטייה האובססיבית להתקפות אישיות.
מצב זה הופך כל מבקר וכל מי שמביע דעה שונה, למי שבא להתקיף, כשונא, כאוייב, כמי שאינו משלנו, אינו מכוחותינו. העולם מתחלק אצלם רק למי שבעדנו (מלטף את האגו, ואומר מילה טובה על ליובאוויץ' יהא אשר יהא, הוא משלנו) ובין מי שמעז לפגוע לא רק בליובאוויץ', לא רק בכבוד הרבי, אלא בכל מה שכרוך בהם, הוא מאויביהם.
כל המעיז אפילו לשאול שאלה או להביע איזו דעה הוא מיד מוגדר כאויב. אסור למשל לבקר את אמינות הגניזה החרסונית, משום שזה פוגע בכבוד ליובאוויץ' [מפני שהם קבלו חומר זה כאוטנטי...], ומי שעושה זאת, ובפרט אם הוא מגזע חסידי ליובאוויץ' הוא חייב נידוי ושמתא, ודינו כמבואר בשו"ע יו"ד סי' שלט, ואסור לעמוד בד"א שלו. אם מי שהוא נקלע למריבה או סכסוך, עם ליובאוויץ', או הביע אי פעם דעה ביקורתית הופך לאויב העם, ויש לעקור אותו מן השורש, להודפו ולרודפו עד חרמה. ומדובר אפילו בגדולי ישראל ממש.
החסיד רבי חיים אליעזר ביחובסקי, שהיה חסיד גדול וגם ת"ח גדול, היה חסיד בוברויסק, ונאמן לאדמו"ר הרש"נ מבוברויסק, והיה מהגבאים הממונים על כספי א"י, קופת רמבה"נ, עבור כולל חב"ד. חטאו הגדול היה שהעיז למתוח ביקורת על טיב הנהגת כולל חב"ד בא"י, ובעיקר על ההנהגה שהיתה בעיר חברון [בכולל בירושלים הייתה ההנהגה ברוב הזמן בידי הנוטים לקאפוסט ובוברויסק, ומרכזם היה בית הכנסת של חב"ד בשכונת מאה שערים ברח' בעל התניא. עד כדי כך שכאשר ביקר האדמו"ר הריי"צ בארץ, בשנת תרפת"ט לא דרכה רגלו בבית כנסת זה ... ]. סכסוכים אלו שרמז להם הלבן בשנים תרס"ו-תרע"ד [לדעתי נמשכו גם אחר כך] היו סוערים מאוד, והניבו יבול של קונטרסים רבים משני הצדדים, שבדרך כלל הצליחו להוציאם כלל מעיני הצבור, והם היום נדירים ביותר. ה'חוקרים' ו'ההיסטוריונים' הליובאוויצים הצליחו להשתיק ולהעלים את כל הפרשה הזאת מדפי ההיסטוריה. רק בשנים האחרונות מבצבצים ועולים קטעי דברים מפרשה זו.
קוריוז. אחד הקונטרסים הללו, שידוע על קיומו בעבר, אין מציאותו ידועה היום כלל. אך מצאתי בספריה העירונית בניו-יורק העתק בכתב יד של קונטרס זה. לאחרונה כאשר חיפשתיו שוב, לא הצלחתי למוצאו, וחוששני מאוד שיד נעלמה דאגה לכך.
הרח"א ביחובסקי, שמסר נפשו על הדפסת ספרי חסידות, על אף התנגדות הרשמית של ליובאוויץ' [ולא רק על ספר החקירה היתה ההתנגדות], והוא זה שהדפיס את רוב ספרי חב"ד בעבר, נחשב זמן רב למנודה ומוחרם בליובאוויץ', עד שלאחרונה שוקם זכרו מעט [אך לכדי הזכרת פועלו בהדפסת דרך מצוותיך, שאת המהדורה שלו חזרו והדפיסו, לא יכלו להגיע].
אם הייתי יכול לצטט כאן אף מעט מהיחס האובססיבי ומהלשון הפרועה והמשוקצת שמשתמשים בה בפורום הסגור והפנימי כלפי גאון הדור החזון איש זצ"ל, היו סומרות שערות הראש, וכמובן שאף אסור לצטטם. והמעניין ביותר, הוא שנושא האשכול שם היה מדוע שונאים בליובאוויץ' את החזון איש, ואיש [כולל הלבן] לא הצליח למצוא הסבר ...
ולהלבן אומר, אם רצונך לדעת מהי אובייקטיביות, ומהי נגיעה, ומהו יושר, הספר הטוב ביותר ללמוד על כך [אם מצד הכיתתיות יהא מותר לך לעיין בו ...] הוא ספר האמונה והבטחון של החזון איש שדן שם בענייני הנגיעות [בעיקר כוונתו שם היא לשיטת בעלי המוסר] דווקא.
לשם הגילוי הנאות, אינני בני-ברקי, אינני מתלמידי החזון איש [ולוואי והייתי יכול ללמוד ממנו, אך זכיתי לראותו, פעם אחת בילדותי, בתפילת מנחה וערבית של שב"ק ובהבדלה], ואיני נמנע מלשאול ולהקשות על דבריו [בעניין השיעורים, בעניין כתיבת סת"ם וביחס לכתבי יד ולראשונים חדשים המתגלים, ולעיסוק בנוסחאות וכו' וכו'], ועם זאת אי אפשר להמעיט בגדולתו ובקדושתו, כשם שאי אפשר להמעיט באור השמש המאירה המכהה את אורם של כל הכוכבים הקטנים, וכשם שכל בני ישראל חרדים לכבוד שמו, ולזכרו תאות נפש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2005 02:03 |
|
| |
להבהרת המחלוקת בנושא מעות ארץ הקודש, בין קאפוסט לליובאוויטש:
האדמו"ר מוהרש"ב נ"ע מליובאוויטש עשה כל אשר ביכלתו, כדי שהתמיכה שבאה מרוסיה לארץ הקודש תלך לתמיכת מוסדות התורה ולומדי הכוללים.
לצורך זה יסד אף את ישיבת תורת אמת בחברון.
אמנם אדמו"רי קאפוסט ולאדי נ"ע טענו, שצריך לבסס את העובדים בארה"ק במלאכות של פרנסה, ולא את אלו שהם יושבי אהל כל היום.
חילוקי הדעות שבזה היא די לגיטימית, אמנם היא הייתה מלווה גם במכתבים וכרוזים מכל הסוגים, ויחד עם זה האשמות של מעילות וכיו"ב.
הרח"א ביכובסקי היה הגזבר מטעם אדמו"רי קאפוסט ולאדי. וכשהוא התחיל לכתוב כרוזים בנושא, התבטא בצורה לא מכובדת, עד אשר כינה את אדמו"ר ליובאוויטש: הסוחר מליובאוויטש.
ועל זה יצא הקצף. ועל זה ביקש אח"כ מחילה, ספק התקבלה ספק לא התקבלה, כפי שכתבתי בהודעה הקודמת.
לא זכור לי שאדמו"רי חב"ד התנגדו למה שהוא התעסק בהדפסת ספרי רבותינו.
עיקרה של מחלוקת זו נמשכה עד שנת עדר"ת. אז נשלחו משלחות מרוסיה לארה"ק לבדוק את החשבונות ולבוא לעמק השוה, שלא הצליח. אח"כ רצו להתאחד ב"כולל חב"ד המאוחד", ולא התקבל.
באותה שעה כבר נסתלקו אדמו"רי קאפוסט ולאדי, ונשאר רק האדמו"ר מבאברויסק נ"ע. בשנת תרפ"ג גם הוא נסתלק.
אז פנו אל האדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מליובאוויטש, בבקשה שיקבל עליו את נשיאות כולל חב"ד על כל פלגיה. הרבי הציב תנאים, ובסוף הסכים, ונכתב תקנון חדש.
אקוה שהבהרתי את הנושא לאשורו, על רגל אחת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2005 02:20 |
|
| |
בקשר לצורת החשיבה (או חוסר החשיבה?) החב"דית, הנראית פעמים רבות כסוטה לחלוטין מההגיון, נראה מאוד שיש לזה קשר למה שהם מדגישים מאוד את הפנימיות, ומבטלים את החיצוניות. זה מרגיל מאוד להדחיק את האמת הפשוטה, ולהאמין במשמעות אחרת מהאמת. (עיין ערך מות הרבי... ).
תופעה דומה מאוד (אך עדיין לא הגיעה לסדר הגודל החב"די, שיש לה מסורת ארוכה של דורות רבים) ניתן לראות גם בצורת החשיבה ה'הר-המור'ניקית, למי שמכיר.
- דו"ד
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2005 07:44 |
|
| |
אני חושב שמן הראוי שדגים יציין מפורשות את הסיבה שגורמת לו לחטוא באי אובייקטיביות וממילא למסקנות לא נכונות ושיקריות.
כשידעו הכל מדוע לדגים חשוב כל כך לדבר סרה ולהאשים באשמות שווא - דבריו יובנו באר היטיב.
(קעלעמר.)
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 31/08/2005 7:51:56
|
|
|
|
|
