שו"ת בנושאים הקשורים לחב"ד [להלבן]

אתם טועים כשאתם חושבים שהפורום הוא פורום סגור,ועל כן אתם מרשים לעצמכם רמיזות שיש בהם מן האאוטינג. (וד"ל)

אם איני טועה, הרי שבאותה נקודה עצמה בה 'מאשים' אותי צמח יוסיפון בחוסר אובייקטיביות [ואני מכחיש זאת, כמובן, בכל תוקף ועוז, ורואה זאת כהשמצה שקרית, ונגועה במחלת הרדיפה הידועה], הוא עצמו, על פי ייחוסו שלו, נגוע בזה פי כמה ובמוחלט, לפי שמלבד היותו מושבע ועומד לכיתתיותו, הוא בא מן הרודפים באותה פרשה שהוא רומז אליה. וד"ב.

אימרה ידועה, בתחום היחסים בין יהודים לגויים, אומרת, ששאל פעם אחד מחכמי א"ה את אחד מחכמי ישראל, הכיצד אתם נגועים כל כך במתת שוחד למערכת המשפט ולמערכת המימשל. השיב החכם, ראה כל שופט גוי וכל פקיד גוי מלכתחילה ומטבעו, כאשר מגיע אליו יהודי, נוטה כנגד היהודים. נמצא שבעזרת מתת השוחד, אנו רק מאזנים את המשקל, ומעיינים אותו, ומאפשרים לשוםפט או לפקיד לשקול ולבחון דברים באופן אובייקטיבי.

הנמשל הוא, שאכן, בדרך כלל מכונת התעמולה ושטיפת המוחות עובדת במרץ רב (ובהסתמכות על אימרתו של האדמו"ר הריי"צ נ"ע: 'חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם'], ורק במקרים של רדיפות, ניתן לאזור אומץ ולראות הדברים נכוחה, ולפי האמת [ולא כמו הלבן שמודה שהוא עצמו נגוע ומשוחד, מ"מ אינו מרגיש, כיצד הוא משרבב לדברין את 'וכן הוא האמת', כלומר לדעתו הוא משוחד ויריבו משוחד ובכל זאת האמת אתו ... ארכביה אתרי ריכשיה ומרפסין איגרי].

כותב הלבן:
<כיון שאתה אכול שנאה תהומית מסיבות הידועות, וכיון שגם הדוגמה השניה שהבאת קשורה לאותן סיבות המאבדות לך את שיווי המשקל, על כן כלך לך מלטפל בנושא חב"ד, שאינך מסוגל לדון בה באופן אוביקטיבי.>

בשורות קצרות אלו, ובקטע דלהן, אתה מוצא את כל הפגמים והמחלות של 'גדוד מגיני כבוד חב"ד' [טעות! לא כבוד חב"ד אלא כבוד ליובאוויץ!].

'שנאה תהומית' - מה זה?
'מסיבות הידועות', זוהי פרשה עגומה מאוד של סכסוך פנים-חבד"י, של רדיפות והשפלות כמיטב הכשרונות החסידיים, שלטענת גדוד המגינים, משום שיש לי קירבה משפחתית לאחד מגבורי הפרשה, על כן כביכול אני מחוייב לעמדות מסויימות. לאמיתו של דבר טענה זה מהבל תמעט.

'הדוגמה השניה', כוונתו לפרשת הצנזורה של הפוליטרוקים בכפר חב"ד לספרו של הרב יהושע מונדשיין שהכריחו אותו, להוציא מחוברת מודפסת שלושה עמודים ולהחליפם באחרים, משום שהוא 'נכשל' וביקש לפרסם את קונטרס זכרונותיו של אותו חסיד נרדף. קונטרס מלא עניין ומאלף ביותר.

מה שאין הלבן מבין, הוא שלא על עצם הרצון שלא לפרסם ושלא לכבד אדם שהיה מעורב במחלוקת, התערומת, זה לגיטימי. הטענה היא, שבא מחבר שקול וזהיר, ממיטב הסופרים והחוקרים שידעה תנועת חב"ד, ומחליט לכלול בספרו, שכולו שלו, דברים שנראים לו חשובים ונצרכים, והנה באים הפוליטרוקים ומאלצים אותו, וכופים עליו צנזורה פטרונית, לפזר סדר, לבטל חוברות שהודפסו, ולערוך הכול מחדש...

היכן יש כאן 'שנאה תהומית'? היכן יש כאן חוסר אובייקטיביות? היכן יש כאן אובדן שיווי משקל? ונניח שהלבן הוא בעד צנזורה כזאת, עדיין אין מי שחושב שהיא אינה ראויה נחשב ל'שונא' ולבלתי אובייקטיבי, ומפיץ דברים שקריים, וכו' וכו' כמיטב הסלנג הליובאוויצי.

הסיום: כלך לך וכו', מעיד על הפטרוניות וחוסר היכולת להתמודד ביושר ובאומץ למול 'חורים שחורים' [לשון צמח יוסיפון], ומיטב הפולמוס הוא השמצה [אכן כך - השמצה!].

חסידי הצנזורה חושבים שבזכותם גם לצוות, להורות ולקבוע למי מותר לעסוק בענייני חב"ד. וראה להלן.

בהודעה האחרונה כותב הלבן:

<להבהרת המחלוקת...> דוק מינה, אין כאן עמדה סובייקטיבית, או דעה אישית, אלא 'הבהרה' מלומדת שאין אחריה ולא כלום.

התיאור כאן על מערכת התמיכה בתושבי א"י מטעם כולל חב"ד בחו"ל ובא"י, הוא אנמי ומעוקר, ואינו משקף כלל את התמונה, ויש בו מיעוט הדמויות.

נכון הדבר שהיתה מחלוקת ידועה בקרב גדולי ישראל בארץ ובחו"ל על מטרות התמיכה של הכוללים לתושבי אה"ק, וגם בכולל חב"ד הייתה מחלוקת זו עצמה, אלא שהתפרצה והגיעה למחלוקת מרה ומסועפת. היו שסברו שהתמיכה מיועדת רק ללומדי תורה, ועסוקים כל זמנם רק בתורה ובמצוות ובעניי שמייא. מאידך היו שסברו שכסף התמיכה מיועד לחזק את ישוב א"י בכלל, ובראש ובראשונה יש לתמוך בידי זקנים, אלמנות ויתומים, וקשי יום. בפרקטיקה, נתקבלה הדעה בכל הכוללים שהתמיכה ניתנה לכול, לעני ולעשיר גם יחד. בזכרונות יצחק שריון, הוא מלגלג על בעלי מלאכה שעומדים בתור לקבלת התמיכה, והיה אומר להם שבזמן הזה שהם מבזבזים על קבלת התמיכה היו מרוויחים יותר ממלאכתם.

טעות היא לומר שלדעת אדמור"י קאפוסט וליאדי אין לתמוך בלומדי תורה, אלא שאין להגביל את התמיכה רק ליושבי אוהל. אין זה מדוייק שלצורך זה יסד האדמו"ר הרש"ב את ישיבת תורת אמת בחברון.

<הרח"א ביכובסקי היה הגזבר מטעם אדמו"רי קאפוסט ולאדי>. הגדרה זו אינה מדוייקת, הרח"א ביחובסקי יחד עם ר"א בוגין היו הגבאים וראשי הועד למעות א"י של כולל חב"ד בחו"ל, ולא הייתה חלוקה מטעם פלוני או פלוני. בלהב המחלוקת ניסו להוריד אותם מתפקידם.

<ועל זה ביקש אח"כ מחילה, ספק התקבלה ספק לא התקבלה, כפי שכתבתי בהודעה הקודמת>. ספק בעיני אם יש ממש בסחפור זה. מ"מ בקונטרס הנסתר של האדמו"ר הרש"ב, היה כתוב שהוא מן אלו שאין מספיקין בידם לעשות תשובה, אלא אם כן בדרך דחק ונכנס.

<לא זכור לי שאדמו"רי חב"ד התנגדו למה שהוא התעסק בהדפסת ספרי רבותינו>. להשערתי הלבן אכן אינו יכול לזכור מה היה בשנים שבהם עסק הרח"א ביחובסקי בהדפסת ספרי חסידות [החל משנת תרע"א עד לפטירתו בתרפ"ד]. אך תנוח דעתו, כך מקובלני מזקני החסידים שהכירו את הרח"א וידעו על כך ממקור ראשון.

אגב, כתב היד שממנו הדפיס את הספר בונה ירושלים, השיג מאחד מבני ביתו של המשפיע הר"ז האוולין זצ"ל [ולפי המסופר בקיאותו בספר זה הייתה מדהימה גם כלפי אלו שחשבו שהם בקיאים בו], ולאחר מכן אבד בבית הדפוס, ולדעת המספרים היה זה כתב יד מקורי.

חסר בהבהרה זו, שהמחלוקת הייתה בעיקרה בין ממוני הכולל בירושלים שנטו לקאפוסט ליאדי ובוברויסק, ובין הממונים מחברון [בני משפחת סלונים], שהיו מליובאוויץ'. ובין נדונה במסגרת המחלוקת הזו השאלה, יישובה של איזו עיר עדיפה, ירושלים או חברון. קונטרסו של האדמו"ר הרש"ב כולו, בא להוכיח בהלכה, באגדה, בקבלה ובחסידות את עליונותה של חברון ועל כן יש להקדיש את עיקר התמיכה בקיום היישוב בעיר זו, כנגד זה כתב הדמו"ר מהרש"נ מבוברויסק קונטרס מיוחד, אף הוא בהלכה, באגדה, בקבלה ובחסידות שבא להוכיח את עליונותה של ירושלים. אם ירצה השם, ויתן כוח וזמן ראוי להוציא לאור את הכתבים הללו.

אחת מהראיות היפות של האדמו"ר הרש"נ, והיא חיזוק לשיטת הרמב"ם שירושלים כולה קרויה מקדש, ונפקא מינה לזמן הזה בקיום מצוות ארבע מינים ועוד, מלשון התפילה, 'ולירושלים בית מקדשך...', הרי שירושלים כולה נקראת 'בית מקדשך'.

ולבסוף, הביקור של הריי"צ בירושלים שהזכרתי, היה בתרפ"ט, כלומר לאחר שכבר קיבל עליו נשיאות הכולל...! משמע שההידורים עדיין לא נתיישרו.

לא אבוא כאן (לענות לאלו שבאים לקנטר, ובשיטתיות ובעקביות), אלא להבהרת הנושא לאלו שרוצים לדעת:

א) היה היה אדם חשוב, שניהל ישיבת חב"ד לפני למעלה מיובל שנים. ראשי חב"ד האשימוהו במעילות ופיטרו אותו ממשרתו. אמנם הוא טען שהמוסד שייך לו ואין לחב"ד הכח והרשות לפטרו. הדבר נמשך כמה שנים, עד אשר בית המשפט הצדיק את חב"ד והוא פוטר ממשרתו.

לימים ערך מונדשיין ספר, שיצא לאור ע"י מוסדות חב"ד. בספר הזה כלל רשימת זכרונותיו של אותו אדם. אמנם כשהגיעו עלי ההדפסה למוסדות חב"ד להדפסה, השמיטו את דפי הזכרונות האלו, שלא מתאים הדבר שחב"ד תדפיס זכרונותיו של מי שהיתה מלחמה בינו לבין חב"ד.

ב) הפניה הרשמית לאדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מליובאוויטש, שיקבל עליו את נשיאות כולל חב"ד, והמענה הרשמי עליהם, היו בעת ביקורו בארה"ק בקיץ תרפ"ט. בט"ו מנ"א משיב להם אדמו"ר:

בזה הנני לענות על שתי בקשותיהם אשר הביעו בעת בקרי בית ועדם הנכבד. א) ע"ד שאקח עלי בל"נ נשיאות של כולל חב"ד כאשר הי' מימים ימימה כסדרן של הוד כ"ק אבותי רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. הנני למלאות מבוקשם הזה, בתנאי שיהי' סדר מסודר בזה ... ב) ע"ד מכתב חיזוק למוסד כולל חב"ד יצ"ו, הנני ממלא מבוקשם אחרי מילוי תנאי האמור.

כל זמן שלא סוכמו הפרטים האמורים בזה, לא רצה לבקר במעוז הקפוסטאי אשר בירושלים.

בחב"ד אין "חורים שחורים" - החורים של חב"ד הם "לבנים"...

מכתבו של הרש"ב כבר נדפס באגרותיו או ביגדיל תורה או בשניהם, ומעניין יהיה לראות את מכתב הרש"נ.

כל מה שידוע אודות הקונטרס של האדמו"ר מוהרש"נ נ"ע מבאברויסק, תואר בתולדות חב"ד בארה"ק ע' רסז.

הלבן: <הפניה הרשמית לאדמו"ר מוהריי"צ נ"ע מליובאוויטש, שיקבל עליו את נשיאות כולל חב"ד, והמענה הרשמי עליהם, היו בעת ביקורו בארה"ק בקיץ תרפ"ט>

אין זה נכון, הייתה כבר פנייה רשמית של ראשי הכולל לאדמו"ר הריי"צ שיקבל עליו נשיאות הכולל, בשנת תרפ"ו.

בז' באייר תרפ"ו מינה הריי"צ ועד של חמשה אנשים שיבררו את המצב בכולל (הרב רש"ז שי' האוולין, ש"ב הרב ר' שיל"א שי', ר' יצחק שמואל שי' לוריא, הרב ר' מנחם מענדיל שי' נאה, הרב ר' משה דוב שי' ריבקין).

הועד הזה פנה בסיוון תרפ"ו בבקשה מראשי הכולל שיאשרו בממשלה שכ"ק אדמו"ר שליט"א הוא נשיא הכולל וכו'. וראשי הכולל השיבו ואישרו שהם מוכנים לאשר בממשלה כפי שנדרשו בכל לכל הפרטים, כאשר האדמו"ר יקבל ע"ע הנשיאות. חתומים: דוד לבנון, מענדיל ניסן לנדא, חיים מנחם מענדלזאהן, ישראל אשר ליבא, ניסן הורוויץ, ברוך מרדכי עטינגער, חיים דובער רייצנקין, יהודא לייב סלונים, יוסף לייב חאגיז ויצחק ספקוינע.

לסיפור על הספר שערך הרב מונדשיין, אתפלא מאוד שהלבן אינו מבין שבדיוק מה שהוא מתאר יפה כ"כ היא היא צנזורה!

מחבר, מחבר ועורך ספר, ולדעתו החליט שיש לכלול בו מה שכלל, ובאים פוליטרוקים (בדרך כלל ניעורים מכל חכמה, ומומחים אך ורק בכבוד חב"ד), ומאלצים את המחבר בכוח הזרוע או הממון, לשנות את ספרו...). זו בדיוק הצנזורה הקלאסית!

1981

דגים,

"צנזורה קלאסית" - לאו דווקא.יתכן שלאחר מעשה,יאמץ

המצונזר את דעת המצנזר,בגדר כופין אותו וכו'

אין המדובר על המקרה הנדון כאן.אלא להגדיר שצנזורה

אמיתית היא רק כנגד מי שעומד וצווח.

[זכורני,שעורך ספר השמיט,בלא ידיעתי,כמה ביטויים

חריפים ממאמר שפרסמתי,ובדיעבד,אימצתי את דעתו]