|
|
| נשלח ב-4/6/2004 04:59 |
 |
| |
הלבן
כתבת שזה פשוט: 'נשמת ישראל יש בה עצם הבורא, שנמשכה ונשתשלה לעצם הנשמה'.
איך היית מסביר לבור כמוני או לכל אדם שאינו בולע מילים בלי לוקשן, את המונחים האלה בעברית צייחה ופשוטה.
נשמת ישראל = ???
עצם הבורא = ????
(יש בה) איך שופכים בנשמת ישראל מעצם הבורא???
נמשכה ונשתשלה לעצם הנשמה (איך זה הולך) ???
בצירוף תמונות, עדיף!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 06:46 |
|
| |
סיינפלד,
תשאל כל ליטאי אם המחיר להישאר אורתודקסי הוא שהוא צריך להיות חבדניק? אני מכיר הרבה סאטמרים שאמרו לי במפורש שמוטב חילוני מאשר חבדניק....
(אני מכיר סאטמרים שילדיהם עברו לחב"ד וכמעט ישבו שבעה)
או תשאל קנאי אם בנו הופך למזרחי מה טוב יותר אולי לא להיות דתי כלל ועיקר...
במלים אחרות, ברור הדבר שחב"ד למרות שהם צמודים להלכה בלי סייג (מלבד שינה בסוכה וג' סעודות....) הרי מקדמת דנא ואין זה תופעה של זמנינו אם כי בוודאי קיבלה פנים חדשות חב"ד - היא כמין תרבות בפני עצמה שמסתכלים על כל דברים שונה משאר החרדים. (ומכאן הפתגם על חב"ד האומלל הדת הכי קרובה ליהדות.
חב"ד שונה בכל מערכת החיים לעומת שאר החרדים. היא פתוחה בשעה שכולם מסתגרים, היא אקטיביסטית בשעה שהחרדים הוא פסיביים, היא לומדות באופן אינטנסיבי לימודים שאסור לחשוב עליהם בכל מקום חרדי. יש בחב"ד סלנג משלה שזר לא יחדור לה.
דבר זה יוצר התנגשות כפולה: החרדים בע"מ מעדיפים חילון מאשר חב"ד וכן להיפוך חבדניק אינו מסוגל לראות בחרדים בע"מ היהדות שלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 07:03 |
|
| |
היה ענין לחקור את שינוי הדעות בחב"ד בכלל במשך הדורות, ובפרט מתי התחילה הבלעדיות המופרזת של חב"ד.
בבית רבי כתוב שהרבה מתלמידי ר' אהרן מסטראשיעליע, שהיה גדול התלמידים של הרב בעל התניא וחלק על האדמו"ר האמצעי בנו, נסתפחו לבית לעכעוויטש וקיידינוב לאחר פטירת רבם ר' אהרן. כמדומה, שלכל הפחות מזמן הרש"ב ואילך, היה רחוק מאד שהרבה חסידי חב"ד יהיו ל"פוילישער" חסידים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 07:49 |
|
| |
קעלמער העלה כאן אבחנה מעניינת:
לדבריו, הפלגים הליטאיים (חב"ד, קרלין, סלונים, ה"ליטאים" דהאידנא, ויורשה להוסיף את "חסידות" עכ"ח) נוטים לראות את דרכם כדרך הנכונה יותר באופן אובייקטיבי, בעוד הפלגים האחרים (ה"פולניים" כשם כללי) נוטים לראות את דרכם כדרך הנכונה יותר עבורם, אבל אינם רואים אותה בהכרח כדרך נעלית יותר אובייקטיבית.
אם אמנם נכונים הדברים (ואינני בקי במתרחש בכל הפלגים כדי להביע דעתי בנושא), אפשר והדבר נעוץ בהבדל עתיק היומין בין ליטא השכלתנית לפולין הרגשנית.
השכל מעצם טבעו טוען לאובייקטיביות ולאבסולוטיות, ואינו מכיר בשתי אמיתות החיות זו לצד זו. דרך המעניקה את הבכורה לשכל - אין אדם צועד בה אלא אם-כן השתכנע שהיא הנכונה ביותר אובייקטיבית, שהרי אם יבחר בה מתוך התאמה אישית, נמצא שבחירתו בדרך זו נוגדת את הדרך עצמה.
לעומת זאת, דרך המעניקה את הבכורה לרגש פטורה מבעיות מסוג זה. היא מוותרת מראש על כל נסיון לשיפוט אובייקטיבי - של האדם כמו של הדרך עצמה, ולכן יכול אדם לצעוד בה לבטח גם מבלי לראותה כדרך האולטימטיבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 07:56 |
|
| |
מציץ ובוגי,
עליתם כאן על בעיה אמיתית, הנידונה אף היא בהרחבה בתורת החסידות עצמה - העובדה שכל השגתנו ברוחניות אינה אלא בבחינת "ידיעת המציאות" ולא "השגת המהות".
אנו יכולים להיות בקיאים בכל הדרגות הרוחניות ולהגדיר אותן היטב, אבל לעולם לא נדע במה בדיוק מדובר. ממש כאותו עיוור מלידה שלמד את תורת הצבעים באוניברסיטה, ובידו להרצות על הנושא שעות ארוכות, אבל אין לו צל של מושג על מה הוא מדבר, וכשייפקחו עיניו לא יוכל לזהות מה זה "אדום".
זו בעיה אובייקטיבית הנובעת מהימצאותנו בעולם הזה, ואין בידינו לפתור אותה. זה מה יש.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 12:49 |
|
| |
קעלעמר
אשתדל להבהיר בשיא הרגישות והזהירות.
א) כתבתי והדגשתי, שזה שעצמות מלובש בגוף הוא בכל אדם מישראל, ומבואר בתניא פ"ב.
ב) כתבתי והדגשתי, שזה שהנשמה כללית היא ממוצע המחבר, מבואר בתניא פ"ב, על יסוד מארז"ל על הפסוק ולדבקה בו שכל הדבק בת"ח מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה ממש.
ג) החידוש כאן היא מדת הביטול של הנשמה הכללית, שאינה מציאות נפרדת, עד שמשה רבינו אמר ונתתי גו'.
ד) אני מתפלל לדעת זה התינוק. אמנם כשארצה לידע איך לנהוג בחיי היום יום, ואשאל מעת הקב"ה לתת לי סימן, לא תמיד אקבל מענה ואבין אותו. לכן שואלים אצל הנשמה הכללית, שהיא אינה מציאות נפרדת מהקב"ה.
בוגי
שאלתך היא ודאי לא רק על הנשמה כי אם גם על הא-ל בעצמו. והתשובה היא זהה.
ודאי שמעת הסיפור מתקופת הגזירות בשלטון הסובייטי, כשמורה בא לכיתה ומסביר ומוכיח: מישהו ראה את הא-ל? אז כיון שלא ראוהו בודאי אין דבר כזה.
קם ילד יהודי חצוף ושואל: מישהו ראה את השכל של המורה? אז כיון שלא ראוהו בודאי אין דבר כזה.
סיינפלד
מבלי לעבור על חוקי הפורום, המענה שלך מונח באנשים שמסתתרים תחת שלושת הניקים שמשיבים לך (איני כולל את עצמי):
האחד מהם גזעו מחב"ד ונשאר שכזה.
השני אין לגזעו ומשפחתו כל קשר לחב"ד, ולא למד בילדותו בחב"ד, וכשהכיר את חב"ד בשנות העשר המאוחרות נדבק אליה ונשאר שכזה. כיום אינו גר באיזור חב"די, אמנם מזדהה אתה ללא סייג.
השלישי התקרב לחב"ד בילדותו, ואח"כ עזב ללמוד בישיבות אחרות, וגם אחרי חתונתו אינו גר באיזור חב"די, אמנם גם הוא נשאר להזדהות עם חב"ד.
חוקר
הבלעדיות של חב"ד התחילה כבר בתקופת אדה"ז, כשאנשי החסידות הכללית כינו אותה בשם "חב"ד", כפי שהובא לעיל.
אלו האנשים שעזבו את המיין-סטרים של חב"ד בדור השני, והיו אצל הסטאראשעלער, ואח"כ עברו לקארלין, בודאי זה לא סותר את עובדת הבלעדיות.
גם בדורינו יש כאלו שאחרי שעזבו את חב"ד הלכו לבאבא אלעזר. ויש גם כאלו שעזבו את חב"ד ואת הדת. וזה לא מבטל את עובדת הרגשת הבלעדיות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 12:56 |
|
| |
הלבן
בוגי לא טען שמה שהוא לא רואה אינו קיים . הוא טען שמלה שאינה מציינת משהו שאנו יכולים לזהות (אם על ידי תפיסה חושית ישירה , אם באופן עקיף ) היא מלה ריקה מתוכן שאינה מציינת כלום .
מכיון שאיני רוצה להטות אשכול זה ממסלולו אפתח בלי"נ אשכול חדש בכדי לדון בשאלת המשמעות של תורת החסידות , ואני מקוה ששם תשובותיך יהיו יותר מאירי עינים .
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 13:48 |
|
| |
"מול הברירה להפוך חילוני לדתי לא חב'דניק, הרי שהוא מעדיף להשאירו כחילוני שכן יש סיכוי שבעתיד הוא יהיה חב'דניק".
דומה שאלו פטומי מילין, שהרי החסרים אנשים שנולדו וחיו כדתיים וחברו לחב"ד בשלב מאוחר יותר בחייהם?
ייתכן ורגש זה - אם קיים - מונע מכך שמשום מה (קנאה, שנאה, תחרות) בכל ארגוני התשובה האחרים, החל בקטן וכלה ביותר קטנטן, הרי שמיסודות הלימוד וההדרכה הוא הכלל הגדול בתורה שלא לדרוך רגל בבית חב"ד. וכך שרבים רבים שמתחילים את דרכם בגילוי אור היהדות בבית חב"ד סופם שמוזהרים ומקיימים את המצוה הגדולה של זריקת אבנים בבורות מהם שתו את מי החיים.
כדי למנוע זאת ייתכן וישנם המעדיפים שהשב בתשובה ילמד במקומות כאלו שלא מפעמת בהם שנאה.
ואת אשר על ליבי כתבתי. אך דומה הדבר שתופעה פסיכולוגית זו, מקומה בפורום שכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 14:45 |
|
| |
ווטו
א. חס ושלום. אם כי יש ביטוי עוקצני שכזה בין אנ"ש המאוכזבים מרבים וכן שלמים, שהתקרבו ליהדות ע"י חב"ד, ואח"כ כשבאו לחוגים ליטאים,הפכו ללוחמים בחב"ד בחירוף נפש. ויש לזה דוגמאות מפורסמות. ודברים אלו נרמזים אצל צמח.
ב. כל מי שמנסה לבאר שיש נשמה יתירה ליהודים, נפגש מיד בנושא מופשט ולא תמיד נראה לעין, שהרי לפי ראות העין אין הבדל בין יהודי לנכרי. ואני משער בפשטות שזהו מה שהפריע לבוגי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 16:09 |
|
| |
תודה רבה לחברים אשר ענו על שאלתי אם כי לא במלואה
נתתם לי רעיון לאשכול חדש שבא יבוא אי'ה
....
בשולי הדברים אוסיף שכמובן מידת מענטשלייכעייט בסיסית היא לא לזרוק אבנים לכל בורות מיים וק'ו בבורות שהמשליך עצמו שתה הימנו.
וידועה זהירותו המופלגת של הר''מ גיפטר בדברו על המוסד של ישיבה אוניברסיטה.
עם כל זאת, יש לתת לתלמידים ללמוד היכן שליבם חפץ. הסיבה היא או ששורש נשמתם ממקום אחר (וכמובן שניצוצות חב'דים דבקו בה - כמו במקרה שלי לאחר 2 שנים של תפילות בבית חב''ד - הכי מאוחר במנהטן) או שהשליח המקומי לא ניחן ביכולת להעניק למתקרב את מה שמצא חן בעיניו במקום אחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 16:19 |
|
| |
קביעתו של קעלמער על חסידות ליטאיות דוקא איני יודע מנין לו. וברסלב אינה בשום אופן ליטאיות אלא אקראינות. והסברו של אפרים ליב תמוה שהרי בוודאי ברסלב וססטאלין וסלונים היו חסידות אנטי שכליות באופן קיצוני!
בכלל יש לחלק בין חסידות אקלקטיות היינו שהחסידות פתוחה לקלוט בתוכה בליל של רעיונות מכל החוגים השונים ואינם מקפידים על "טהרת" המסורה החסידית שלהם לבין החסידיות היותר מסורתיים שהן משמרות המסורה החסידות שלהם בדביקות ובקיצוניות יותר.
באופן כללי ניתן לחלק בין החסידיות ברוסיה ובאקריינא שהם השמרנים יותר לעומת החסידות בפולין שהם פתוחים יותר וספריהם אינם מייצגים את המסר הקדמון של החסידות אלא התפתחותה המאוחרת.
השמרנות הזאת מטבע הדברים מסיאה סלידה מהזר או הרעיון הזר שמא הוא תעמעם על השקפת עולמם. ועוד ענין עיקרי חסידיות אלו שהיו בכור ההיתוך של הופעת החסידות והמחלוקת הגדולה עם המתנגדים חשים עדיין המשכיות למחלוקת הנ"ל ומשמרים עוד את הביטויים והתגובות של החסידים הראשונים לעומת המתנגדים. אך מאידך החסידות המתפתחות והמשתנות אינם חשים שהם המשך ישיר לאותה מחלוקת וממילא אין בהם תחושה של התבדלות כזאת.
מאידך כיום אצל הרבה (כמו סטאלין קארלין וגם סלונים) כבר קיימות גמישות והשפעות הדדיות שכן מטבע מיקומם במרכזי יהדות מביא לכך שהם מאבדים מיחודיותם. ודברים אלו מצריכים ספרים שלמים שמחכה לסוצלוגים ואנתרפלוגים כמו סיינפלד. ואולי אד"ג
ואל לנו לשכוח אבל שהחסידות שבזמנה היתה החסידות הכי שנואה וכיום יש מגמת אידלזציה עליה היתה קאצק שבזמנה נדפה ממנה ריח התנשאות כלפי עולם ומלואו שקוממה את כל העולם החסידי נגדה. וזאת מכיון שהיא ביטאה אידלוגיה טהורה בלתי מתפשרת וכל מי שלא הבין לרוחה הי' בעיניה כחוטא לאמת וליהדות אמיתית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 16:48 |
|
| |
וטו והלבן
נכון שהניסוח הוא לא 'ה'חשוב באשכול הזה, אבל זה מה שקורה כאשר מרבים לקבוע דברים לפי נוסחאות מעורפלות, אובדים הסיכויים לנהל ויכוח ענייני.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 16:59 |
|
| |
מסתברא
אני חושב שאין לדון בדבר אך ורק במישור הסוציולוגי והאנתרופולוגי , כי לכאורה יש משהו המובנה בתוך התורה של חסידויות כמו חב"ד וברסלב המביא לתחושת הבלעדיות .
בחב"ד וברסלב מיוחסים לרבי ולתנועה תפקידים קוסמיים . לא רק שהדרך היא הדרך האחת והיחידה , אלא שהאנשים הממשיים והרבי בראשם הם חלק מתהליך התיקון והגאולה . אין כאן רק דרך מופשטת אלא שהאדם הממשים המשמש בתור רבי הוא זה שיש לו הייעוד לממש אותה והכל צריך לעבור דרכו דוקא .
ולכן זה שונה באופן מהותי מהקנאות של תנועות כמו קוצק או נובהרדוק . הם אכן חשבו שהם השיגו איזושהי אמת שאחרים עוד לא השיגו . אבל האמת הזאת מונחת בקרן זוית וכל הרוצה יכול לבוא וליטלו . אך מקרה הוא זה שדוקא אנשים אלו אימצו לעצמם אמת זו ויתכן שבפינה אחרת בעולם ישיג אדם אחר את אותה אמת מבלי להתקשר לתנועתם . האמת היא אמת מופשטת והיא אינה מזוהה דוקא אתם .
ואני חושב גם שצמיחת המשיחיזם קשור לעניין הזה.
|
|
|
|
|
