|
|
| נשלח ב-29/12/2005 12:22 |
 |
| |
מה דיברתם כאן על גור?
איפה המנהל? מותר?
אוי וויי, עוד מעט ימחקו גם את האשכול הזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 12:27 |
|
| |
כשזה בא מאחד 'מהם' זה בסיידר 
תוקן על ידי - בוגיעלון - 29/12/2005 12:26:27
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 13:49 |
|
| |
שוטנג
במקום להשיב לשאלותיך, תרשה לי לשאול אותך כמה שאלות גלויות:
א) חלק גדול מאנשי חב"ד מוסרים את כל חייהם וחיי בני ביתם לעבודה עקבית וצנועה בחור נידח ברחבי תבל, לפעול במס"נ לקרב בני ישראל לאביהם שבשבמים. מהיכן הם מקבלים את הכח והמוטיבציה למס"נ זו, שלא מוצאים לה אח וריע בשום חוג!?
ב) כן, יש מדה מסויימת של הרגשת עליונות, שאותם שלוחים רואים עצמם כעין סיירת מטכ"ל בצבאות ה'. האם הרגשה זו תורמת לתרץ במעט את השאלה הראשונה?
ג) האם סיירת המטכ"ל בצבא מרגישה עליונות על שאר הטירונים? האם רגש עליונות זה נותן לחברי הסיירת את העוז לעמוד במצבים קשים ביותר?
___
נמחקה תגובה לשאלה שנמחקה כי טופלה כבר בעמוד 13 על "עוזי וכבודי".
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 29/12/2005 14:35:02
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 14:01 |
|
| |
הלבן,
'אם למדת תורה הרבה - אל תחזק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת!'
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 14:04 |
|
| |
הייתי נוכח בשעת מעשה, ולדעתי כלל וכלל לא פליטת פה היתה, בעת הניגון הרבי היה בדביקות נוראה ובעיניים עצומות וניכר עליו מאמץ אדיר בכיווץ פניו ונראה ממש כמרחף במחשבתו בעולם אחר, בשעתו הסתדר לי בפשטות הדבר כמעין תחינה או תפילה כלפי שמיא, או ברבי'שע אותיות "לפעול בעליונים" איזה דבר בנוגע לאיזו מטרה.
אם ב"עוזו וכבודו" התכוון לעצמו כאדם פרטי כרממ"ש, או שכוונתו היתה לדמותו הקשורה לשליחותו ומשימתו עלי אדמות, אשאיר לכל בר דעת, שהכיר את הרבי כמי שאינו מחשיב עצמו למציאות פרטית\אנוכית כלל, להסיק לבד...
ככלל, למסתובב בחצרות צדיקים התבטאויות כאלה כלל אינן חריגות...אך כמובן פרוש פשטני ומילולי, ברמה של אנשים קטנים לשאינם בקיאים באורחות צדיקים שיחם ושיגם, הדבר אכן מסוכן.
באופן כללי הטחת האשמות השונות המושמעות פה, מזכירה לי סיפור ששמעתי בנעורי בשם ר' מוטלע מטשרנוביל שפעם באו אליו בטענות שתאוות בצע היא המניע לרביסטבע שלו, וענה על כך במשל, לפרה שהיתה נוהגת לבא מדי ערב שבת עד לפתח הבית כדי לזכות ולקבל דלי מלא רפש וקליפות מציחצוח הבית ושיירי הבישול, פעם אחת חל ערב פסח להיות בשבת ונתעכבה הבעלבוסטע עם הדלי, והפרה מחכה ומחכה ובנתיים מעלה שצף וקצף, תארו בנפשכם שאל ר' מוטלע מה חושבת הפרה ברגעים אלו, ומיד ענה, הדבר פשוט, מ"ערב פסח שחל להיות בשבת" אין היא מבינה הרבה, אבל היא בטוחה שהבעלבוסטע שותה בעצמה את כל האוצר... ועל כך יצא קיצפה.
כך נדמה לי שאנו מנסים למדוד מורמים מעם לפי חולשותינו וצרכינו אנו ולעיתים הדבר נראה יותר ממגוחך...כמי שהכיר את הרבי מלובביץ' יכולני להעיד בהן צדק שכלל הוא עצמו לא היה קיים בעיניו כמציאות לכשעצמה אלא כל כולו נמס והתבטל למעמדו ותפקידו הרוחני, כך שהמושג "כבוד עצמו" מופרך מלכתחילה לגביו.
תוקן על ידי - jebo - 29/12/2005 14:11:19
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 15:13 |
|
| |
ריב
החזקת טובה לעצמו לחוד והרגשת עליונות לחוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 16:16 |
|
| |
איך בדיוק מפרידים?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 16:50 |
|
| |
הלבן הזכיר שענה כבר בעמוד 13 על השאלה הזו (שכחתי) וההנהלה מחקה את שתי ההודעות (תודה להלבן ולמנהלי_משנה על העידכון בתיבה).
הלבן שכנע אותי שם בתשובתו ההגיונית אבל אתה ג'בו מבקש לשכנע מסמך ההיכרות וההערכה שלך. זה לא משכנע וככלל הציפיה שאדם מבוגר ישתכנע מ'תאמין לי' (ובפרט אם הוא לא הבן שלך שיש לו אימון שאתה מתכוין לטובתו), היא פגיעה ביושר.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 18:39 |
|
| |
אוקיי, אכן זכותך להשתכנע או לא להשתכנע מכל הסבר שהוא. אך כלל לא התכוונתי לטעון אמוציונאלית "האמן לי", הסברתי איך התקבל הדבר אצלי רציונאלית.
בעיני הי' ברור וניכר שהדברים נאמרו כ"תפילה", בעיני גם ברור כי כל מכירי האישיות והביאוגרפיה של האדמו"ר מליובאוויטש מקרוב, לא העריכו אותו כדורש כבוד עצמו. ובודאי שלא איש כמוהו יעשה כזאת במעמד אלפים בצורה כה פתטית ומביכה, (יש לו קרדיט של התוועדויות אלפי שעות במשך 40 שנה, בהן לא הי' שום דבר הדומה לזה), אלא ההגיון אף הוא דורש שדבר עמוק יותר הי' כאן.
מכאן המסקנה המתבקשת כי אין דבר מקומם או דוחה בהתבטאות שהיתה בנסיבות שהיו, אם לא מוציאים את הדברים מהקשרם ומציגים אותם לכאלה שלא הכירו אורחו ושיחו, ואזי אכן הרושם המתקבל הוא יותר מתמוה. זאת בלבד התכוונתי להביע.
דרך אגב איני מצליח למצא את הסבר הלבן להתבטאות, אולי במטותא תוכל להאיר עיניי.
תוקן על ידי - jebo - 29/12/2005 18:46:14
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 19:01 |
|
| |
ג'בו
האומנם אינך יודע איך לעלות לע' 13 של האשכול הזה?
אז אעתיק לך משם (ברשות מנהלי המשנה):
המון פעמים שמעתי את הרבי שר ניגון זה בדביקות נפלאה, במילים הכתובים בפסוק; מלבד שני פעמים:
א) פעם אחת, אחרי שיחה שבה בכה על מצבם הקשה של יהודי רוסיה בתקופה הקשה, שינה את המילים, ושר: כן בקודש חזיתיך לראות טובך וחסדך.
[וכפי שביאר פעמים רבות, ש"כן בקודש" פירושו "הלואי", וא"כ מילים אלו ביטאו את תפילתו של הרבי שנזכה לראות את טובו וחסדו של הקב"ה, שירחם על יהודי רוסיה].
ב) פעם שניה, והיה זה כנראה בתקופה שמנגדים מכל הסוגים מיררו את חייו, ושר: כן בקדש חזיתיך לראות עוזי וכבודי.
כלומר תפלה להקב"ה: הלואי אזכה שיתגבר עוזי וכבודי.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 23:32 |
|
| |
ברוך שכיוונתי לדעת גדולים...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2005 03:34 |
|
| |
ב"ה
כבוד החברים !
נראה אם לומדים חסידות חב"ד מההתחלה כראוי אז תבין למה מקבלים את העליונות .
ואז לא יהי' לכם את הבעי' הזה, אני רק מפחד שכולכם תרגישו עליונות יותר מכל חסידי חב"ד.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2006 00:51 |
|
| |
מספר הערות, שאלות ותשובות, בשיטת חב"ד על האלקות שיש או אין ברבי או בבני אדם בכלל.
מן האשכול שנפתח על השבתאות.
צ'וטנג:
"צ פסלו אותו בגלל מעשיו. על דעותיו לבד אה"נ שאפשר ליישב. משום זה חב"ד עדיין נחשבים מכלל עמך ישראל. אע"ג שאה"נ שיש בהם דעות שהם קרובים לכפירה ואף כפירה ממש (לפי דעתי הענייה והדלה ביותר), אבל כיון שממשיכים לשמור תורה ומצוות ע"כ מיישבים דעותיהם בכל דרך אפשרית. ובזה צדק מנדלסון בזעיר אנפין שביהדות המעשים יותר חשובים מהדעות.
ויש מענין זה לצטט מדברי רבינו החת"ס שסמוך למיתתו חזר על דברי ר' יוחנן, שאינו יודע באיזה דרך מוליכים אותו. ופירש שהרי ר' יוחנן הוא שאמר לטיטוס להחריב ירושלים ולשמור על חכמי ישראל, ובזה שבחר בחכמי יבנה מסר את רוב שאר כלל ישראל להריגה, ואולי טעה בשיקול דעת זה והיה לו לבקש מטיטוס שיציל מה שיותר יהודים אפילו אם באופן זה היה מפסיד הרבה מחכמי ישראל, ועל כן לא ידע באיזה דרך מוליכים אותו. אבל, המשיך החת"ס, בזה שאני בחרתי באוסטריטסגמיינדע (הקהילות הפורשות) ובזה הוצאתי את הריפורמים מתוך הקהל, אין לי ספק בזה שעשיתי את הדבר הנכון ובטוח אני שהולך אני לגן עדן.
וגם כאן, אה"נ שיש דעות הנשמעות בחב"ד המסמרות שיער אבל מ"מ להוציא אותן מכלל ישראל אין לעשות כדבר הזה כל עוד שהם שומרים תורה ומצוות. ואדרבה יש לקוות שהמאור שבה יחזירם למוטב ובתוך שנים שלשה דורות כבר לא יחזרו על תורות אלו.
ופוק חזי הרי ר' שך גדול הלוחמים באדמו"ר מחב"ד לעולם לא הוציא את כלל ציבור חב"ד מכלל עמיתיך אלא אך ורק טען כנגד התורות שלהם שהם כפירה.
--------
הלבן:
שוטנג
"דעות הנשמעות המסמרות שיער", אינם בחב"ד, כי אם אצל אלו שמנצלים את שם חב"ד לתעלוליהם.
-----------
צ'וטנג:
הלבן:
עצמות ומהות מלובש בגוף היא דעה מסמרת שער.
--------------
בוגיעלון:
לכן רק 'הנשמעות' ולא 'הנמצאות'
-------------
שוטנג
עצמות מלובש בגוף, הוא גם אצלי ואצלך, כמבואר בתניא פ"ב. ונתבאר בארוכה בעמודים הראשונים של האשכול השכן.
----------
צ'וטנג:
הלבן:
הקושיא יותר טובה מהתירוץ.
---------
לברט:
שוטנג,
יש לי בשבילך עוד דיעה מסמרת שער:
"וה' בהיכל קדשו - דא ר' יצחק בר' לעזר בכנישתא מדרשא דקיסרין".
"מאן פני האדון ה' - דא רבי שמעון בן יוחאי".
הראשון מתלמוד ירושלמי מסכת ביכורים פרק ג' הלכה ג'. והשני מהזהר חלק ב' דף לח ע"א.
--------
צ'וטנג:
לברט:
כבר קדמך היעב"ץ במטפחת. ושערי דרוש לא ננעלו, ודומה להא דאמרינן את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח. ואין זה עניין לכאן, דהכא איירי בדברים מפורשים שאינם סובלים פירוש אחר, וכעין שכתב הרמ"א בתורת העולה ח"ג פ"ד.
---------
הזמןקצר:
מעניין שכל המלינים על הביטוי לא מתייחסים לכך שבמקור מופיע גם פירוש. היה מי שאמר לזכותם, שכיון שכפרו בהנחת היסוד של הפירוש, לא הבינו שזה אמור להיות פירוש.
הנחת היסוד היא שיש אפשרות לאדם צדיק להגיע למצב של ביטול מוחלט לאלקות, עד שאין פרט אחד באישיותו שאינו ביטוי של רצון השם.
מי שחולק על זה, יתפוס את הביטוי הנ"ל ככפירה. מי שמבין את זה, לא יוכל לראות בביטוי הנ"ל אלא חיזוק באמונה.
-------------
לברט:
שוטנג,
אולי תסביר כיצד אתה רואה כאן דברים מפורשים יותר מהציטוטים הנ"ל?
מנין אתה שואב את הוודאות שלא ייתכנו פירושים נוספים, שלא חשבת עליהם?
למשל מה שכתב זה שמעלי.
אגב: הוא כותב שפירוש זה נאמר בכריכה אחת עם הביטוי. אם אכן זו המציאות, הרי ש"דיעה מסמרת שיער" זו עדיפה פי כמה וכמה על ה"דיעות" שציטטתי מן הירושלמי והזהר.
---------------
צ'וטנג:
לברט והזמןקצר:
או שאתם חושבים שכל הציבור פה טיפשים או שאתם לא למדתם חסידות. בחסידות חב"ד גורסים (לדבריהם כתולדה מוכרחת מדברי המקובלים שקדמו להם) שהרבי הוא עצמות ומהות ממש.
אין אף אחד שמתווכח על האפשרות שהצדיק יכול לבטל רצונו לרצון השם.
----------
בוגיעלון:
עצמות ומהות זה הכל דיבורים. גם אתה עצמות ומהות. חבל לסמר את השערות (בהנחה שיש לך עוד שערות) על בירבורים!
----------
צ'וטנג:
בוגיעלון:
אני לא אל ולא חלק מהקב"ה.
ואנא מכם חברים יקרים אל תצטטו לי, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלות, ונר ה' נשמת אדם, כשלהבת הדבוקה באש ועוד ועוד.
---------
המילטון:
בוגיעלון:
אני לא אל ולא חלק מהקב"ה.
ואנא מכם חברים יקרים אל תצטטו לי, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלות, ונר ה' נשמת אדם, כשלהבת הדבוקה באש ועוד ועוד.
----------
צ'וטנג:
המילטון,
:
הויכוח מתחיל לחזור על עצמו. ולשם הבהרה, אני חושב שיש לי "קצת" פתיחות מחשבתית ועדיין אני לא מסוגל להבין איך בדיוק אני חלק מהקב"ה.
------------
הזמןקצר:
שוטנג, או שאתה ניזון מסילופים או שאתה בוחר לעשות זאת בעצמך. עד היכן יכולה להגיע הרשעות?
לשפויים שבינינו, הרי הציטוט המדויק מספר 'תורת מנחם' חלק א' עמ' 25 ו'לקוטי שיחות' חלק ב עמ' 511:
"אין מקום לקושיא אודות 'ממוצע' - מאחר שזהו עצומ"ה בעצמו, כפי שהעמיד עצמו ('ווי ער האט זיך אריינגעשטעלט') בגוף. וע"ד מאמר הזהר 'מאן פני האדון הוי' דא רשב"י', או כפי שמצינו שבעת השליחות נקרא אפילו מלאך בשם הוי', או כפי שאמר משה רבינו 'ונתתי עשב'".
מעולם לא עלה על דעתו של אף אחד "שהרבי הוא עצומ"ה ממש", כפי שציטטת בסילוף. מה שנאמר הוא "שזהו עצומ"ה בעצמו כפי שהעמיד עצמו בגוף".
בשביל אחד שאינו מסוגל להבין דקויות, או שאינו מעונין בכך, כנראה יש צורך להבהיר גם הבדלים פשוטים ומשמעותיים. ובכן, הפירוש הוא בפשטות:
ברור שהקב"ה אינו שייך להתלבשות בגוף, מוזר אפילו להבהיר זאת. אלא שיש אופן ובחינת התגלות של האלקות "כפי שהעמיד עצמו בגוף" – כפי שהוא מתגלה דרך ועל-ידי גוף קדוש של צדיק.
ואם לא די בזה, הרי שבתוך כדי דיבור הרבי גם מוסיף ומבהיר למה כוונתו – שהוא כאותו ענין שנאמר לגבי רשב"י, משה רבינו או מלאך בעת שליחותו. וכפי שהבאתי לעיל, הכוונה לענין ביטולו, שאין לו כל רצון אחר מלבד האלקות.
מעניין שהרבי אינו מסתפק אף בזה, ובאותו מקום מוסיף בהערת שוליים בזה הלשון: "ראיתי בעלי נגלה מקשין על זה, וברעש גדול, היתכן וכו' וכו', אבל מפורש כעין זה גם בנגלה דאורייתא, והוא בירושלמי בכורים פ"ג ה"ג: והוי' בהיכל קדשו דא ר' יצחק בר' אלעזר בכנישתא מדרשא דקיסרין".
האם כל זה לא מספיק ברור?
כתבת שעם דברי הזהר והירושלמי לכשעצמם אין לך כל בעיה, אך עם דברי הרבי יש לך בעיה כי "אינם סובלים פירוש אחר". ומה תאמר על כך שהרבי בעצמו מבהיר בתוך כדי דיבור שכוונתו לאותו ענין ממש שבדברי הזהר והירושלמי?
ולסיום, ידוע לכל בר בי רב, שרוב רובה של תורת החסידות הם ביאורים באריכות ובפרטיות על פשיטותה והפשטתה של האלקות, וכעת, מי פתי יאמין שדוקא חסידים הם שיאמרו על בשר ודם שהוא האלקות?
אלא מכאן למדת כוחה של שנאה וקנאה המעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
