|
|
| נשלח ב-16/1/2006 14:48 |
 |
| |
לא בנו ולא נכדו כי אם נכד אחיו.
בדורות הראשונים של חב"ד היו רוב עדת בני ישראל יראים ושלמים, ועיקר עבודת החסידות היתה לימוד החסידות ועבודת ה'.
תנועת ה"שליחות" לחיזוק היהדות התחילה ע"י האדמו"ר החמישי לבית חב"ד, כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, בתקופת מלחמת העולם הראשונה. והלכה והתרחבה עם התגברות הצורך. ועד שהגיעה לממדים עולמיים בתקופת הרבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2006 14:58 |
|
| |
הלבן
אני מניח שרצית לכתוב " בתקופת הרבי נ"ע "
לגבי השיחה שהובאה על הדף היומי . האם לא ניתן לבדוק בכתובים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2006 15:12 |
|
| |
g770:
איך מכניסים כמה תמונות במקום מדויק לתוך הודעה אחת?
הלבן:
חשבתי שיסוד השלוחים התחיל אצל אדמו"ר הריי"ץ. האם אתה יכול להאריך יותר מתי התחיל תנועת השליחות, מתי הוא נקרא בשם "שליחות" ומה היתה הסיבה לייסודה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2006 15:26 |
|
| |
אחד מהשלוחים הראשונים היה הרב יעקב לנדא, לימים רבה של בני ברק.
היה זה בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר בני ישראל שבערי הספר בין פולין ורוסיה גורשו וברחו אל תוך רוסיה, ממזרח לערי תחום מושב היהודים.
בעיירות האלו לא היו שום מוסדות הדת, בתי כנסת חדרים ומקוואות. וגם מצב הפליטים לא נתן להם היכולת לבנות שם את מוסדות הדת.
כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שלח אז את הרב יעקב לנדא (הי' אז בחור בגיל 20 לערך) לנסוע מעיר לעיר, ולדווח על מצב היהדות, ומה שאפשר לתקן.
באותה תקופה שלח כמה שלוחים לערי גרוזיה. ראש השלוחים היה הרב שמואל לויטין (לימים משפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים בנ.י.).
יחד אתו נשלחו אז גם הרבנים אברהם לוי סלאווין, הרב אלי' שמואל כהנוב, הרב מרדכי פרלוב, הרב נחום שמרי' ששונקין, הרב ישראל זובער, הרב שמחה גורודצקי, הרב שניאור זלמן פויזנער, הרב בצלאל וילשנסקי ועוד.
אתה באמת מצפה ממני לספר בפרטיות?
על הפרטים הקשורים לשליחות הראשונה הנזכרת תוכל לקרוא במבוא לספר אגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ה.
ועל הפרטים הקשורים לשליחות השניה הנזכרת תוכל לקרוא בספר תולדות חב"ד ברוסיה, פרק ד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2006 18:53 |
|
| |
הלבן
מבחדרי חרדים ( כנראה שנכתב ע"י אחד שיודע )וכנראה שהשיחה קיימת .
< . השיחה הנ"ל שהובאה מהרבי לא הוגהה כלל, ואדרבה הרבי הורה שלא לפרסמה. ומכך - שאת הביטוי "תכלית השלילה" אין לייחס לרבי. ולגופו של ענין, אני מכיר שיחה זו, ואני זוכרה מאז שנאמרה, והרבי "שלל" לימוד דף היומי משתי סיבות: 1. שבמדה מסויימת זה מגביל את הלימוד בכלל, שהרי מי שירצה ללמוד יותר או מסכתא אחרת שלבו חפץ בה, הרי באמצעות הדף היומי הוא מוגבל בכך. ו-2. שהיות והרבי הריי"ץ היה בזמן תקנת הדף היומי ולא הצטרף לתקנה זו, על כן כנראה אין זה מוכרח וכו'.
אבל דבר ברור הוא שכל זה למי שכבר לומד בעצמו, אם את המסכתות שלקח בי"ט כסלו, או מסכתות אחרות וכו', אבל מי שלא ילמוד בכלל, ובזכות תקנת הדף היומי הוא כן ילמד דף ליום, וודאי שהרבי היה מעודד אותו.
וכאמור הרבי הורה שלא לפרסם שיחה זו, ולא פורסמה בשעתה, וייתכן שהיו כאלו שפרסמו את זה עתה, אבל זה לא מדוייק כלל וכלל.>
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2006 19:18 |
|
| |
משום מה לא זכרתי פרטי שיחה זו. לא כתבתי שאינה קיימת.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2006 21:23 |
|
| |
לפני כמה שנים שמעתי מידידי הרב יחזקאל בסר סגן נשיא אגו"י העולמית, ששמע מהרבי מילים מאד מעודדות ע"ד הדף יומי. היה זה כשנשלח כמדומני בעידוד ה"בית ישראל" לרבי מליובאוויטש כדי לבקשו שהרבי ישתתף בחוברת חידושי תורה שיצאה לאור לכבוד סיום הש"ס של לומדי הדף, ורצו שישתתפו בה גדולי הדור, כמדומני היה זה בשנות הכ"ף או הלמ"ד, איני זוכר בדיוק כל הפרטים שסיפר שהרבי אמר לו, אך כמה נקודות שבזכרוני בערך אציין,
א.הרבי אמר "הרי הר"מ שפירא היה ידיד למו"ח ואף השתתף בחתונתי והערכתי אליו רבה ופשוט שתקנה שלו יקרה בעיני"
ב.הרבי התבטא "איך האלט מיט" - ורי"ב לא בטוח אם התכוון שלומד בעצמו או רק עוקב
ג.הרבי העיר בחיוך "הלא תבחין שהסיומים שאני עורך הם כמעט תמיד במסכתא שבה אוחזין או שלא מזמן סיימו בסדר הלימוד לפי תקנת הדף יומי"
ד. הרבי סיים "אחר שאבקר בציון מו"ח אתן מענה אם אשתתף בחוברת"
כשבועיים אחר כך התקשר המזכיר הרב חדקאוו לרב בסר וביקשו לקחת עיפרון ולרשום מענה הרבי לשאלתו ע"ד השתתפות בחוברת לכבוד סיום המחזור. תורף המענה היה שהיות והריי"צ לא השתתף בתקנה זו הרי הרבי מנוע מלעשות דבר שחמיו לא עשה, אם זאת אי"ה ישלח מכתב ברכה לארוע בארה"ק. (היה עוד אריכות בענין שאיני זוכר).
כ"ז רק עפ"י זכרוני ויכול להיות שאיני מדייק בפרטים, הרב בסר הלא נמצא עימנו עמו"ש וניתן לשאול אצלו הפרטים.
תוקן על ידי - jebo - 16/01/2006 21:25:17
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2006 21:41 |
|
| |
תלמיד,
הסיפור עם פרץ מוצקין הוא המצאה ומעולם לא קרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2006 23:44 |
|
| |
הלבן:
האם השלוחים שבימי הרש"ב היו ידועים בכינוי "שלוחים"?
היום יש מושג "שלוחים" הכולל ארגון שלם חדורה ברוח של עשייה. האם הארגון התפתח לאט ובהדרגה, או שאחד האדמורי"ם יסדו כמות שהוא קיים היום פחות או יותר?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 01:48 |
|
| |
שוטנג
כתבתי לך איפה לקרוא אודות תקופה זו, ושם תראה בדיוק איך נקראו.
בדרך כלל לא נקראו אז שלוחים, זה התחיל אח"כ.
כאשר שלח אדמו"ר את הרב שמואל לויטין לעיירות גרוזיה הוא כותב להם (אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב אגרת תנו):
"אחברהו למשגיח על הת"ת במחנם" (ח"ה אגרת א'נ*): "לשלוח לכם בקרב אי"ה איש אשר רוח בו".
ואודות שליחות הרב יעקב לנדא, כותב אל בנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (שם אגרת א'נב):
"תמול קראתי את יעקב קורניצער ודברתי אתו, והוא מבין את הענין, ואחר ש"ק הבע"ל יסע אי"ה על חדש ימים ... העיקר הוא לעשות חדרים ות"ת בעד ילדי הגולים על הוצאות שלנו".
אח"כ התמיד בנסיעות אלו, במשך כמה שנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 17:24 |
|
| |
ב"ה.
נדמה כי שלוחי הריי"צ (או חלקם), נקראו שד"ר.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2006 18:11 |
|
| |
שד"ר הוא מוסד ממוסד עוד מימי בעל התניא, שעסקו להיות "מתרים" ו"משפיע". ובסגנון הנפוץ בחב"ד "לאסוף גשמיות ולזרוע רוחניות".
אחד מגדולי החסידים, הרה"ק רבי הלל מפאריטש, מחבר ספרי פלח הרמון ועוד, גם הוא היה שד"ר, שהי' נוסע לעיירות להתרים מעות ארה"ק ולהפיץ את תורת חסידות חב"ד.
כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע התחיל בשנת עדר"ת לארגן ארגון מיוחד של משלוח משפיעים לעיירות, ללא מטרת שד"רות. אמנם מיד התחילה מלחמת העולם הראשונה, והרחבת המוסד הזה היה מוגבלת.
אח"כ בשנת תרפ"א, התחיל כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע להרחיב מוסד זה, ושלח בשנות גזירה עשרות משפיעים כאלו לעיירות שונות ברחבי רוסיה.
באגרותיו של השנים תרפ"א-ג יש התכתבות מסועפת בנושא.
אלא שעם התגברות הגזרירות על היהדות, פינתה פעילות זו את מקומה בפני השלוחים לחיזוק היהדות.
אקוה שנתתי בזה תמונת מצב תמציתית, שמובנת לגולשים. כי הפירוט בנושא ידרוש אריכות גדולה מדאי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2006 18:37 |
|
| |
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=2645&CategoryID=800
ועוד איגרת ברוח זו (אגרות-קודש כרך ד, עמ' נו): "אפשר הדבר שיהיה נדמה להם שלא בכל פעולה ופעולה שלהם מצליחים לעורר את המקבל לעניין של פועל ממש, אבל אין העניין כן. וכידוע משיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, עוד בהיותו ברוסיה, שביאר עד כמה נוגעת תנועה אחת של בן-ישראל, ומביא ראיה ממאמר רז"ל בגדלות בעלי-תשובה, דאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד במקומם. ומקשה מאחר שהצדיק עבד כל ימיו בתורה ומצוות, ובעל-תשובה - ובכלל זה גם מי שעשה תשובה רגע לפני מיתתו, וכעובדא דר' אליעזר בן-דורדיא – אם-כן איך אפשר הדבר שהבעל תשובה יהיה גדול יותר מהצדיק הגמור? והתירוץ הוא שמזה רואים עד כמה יקרה תנועה של יהודי, עד שאפשר שבשעה אחת – בפנייה אחת - קונה עולמו
הקושיה, קושיה. והתירוץ ? הוא שכתוב של הקושיה ! 
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2006 00:59 |
|
| |
בקושיה המדד לגדולתו של האדם היה עצם קיום המצוות, כמה זמן הוא מקיים מצוות - אשר בזה הצדיק מכריע את הבעל תשובה.
בתירוץ מצביע הרבי על מדד נוסף - כמה מאמץ מושקע בקיום המצוות. העבודה ותעצומות הנפש, הנדרשים לקיום מצוה על ידי מי שלא הורגל בכך, גדולים יותר, ומוערכים בהתאם.
מעלתו של הבעל תשובה היא - בלשונו של הרבי - ב"תנועה", ב"פניה". ב"שינוי הדרך". הרבי מוצא לכך רמז בלשון "יש קונה עולמו בשעה אחת", "שעה" מלשון "פניה" (כמו "וישע הוי' אל הבל").
מכל זה הוא לומד עד כמה מוערכת "תנועה של יהודי".
באבא:
איך הצלחת לראות בכל זה "שכתוב של הקושיה"?
אני ממליץ לך להציץ שנית במה שכתבתי לעיל, על תסמונת המבקר המזלזל מתוך בטחון שהבין את דברי השני לאשורם.
|
|
|
|
|
