|
|
| נשלח ב-16/6/2006 04:43 |
 |
| |
eUCP , לדעתך שכל היחי זה כפירה למה הרבי לא הסביר לה שהיא חולה או משהו בסגנון כדרך שהרבי הסביר למומר ההוא?
*******************
אחכה לו בכל יום שיבוא! משיח!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2006 12:16 |
|
| |
ב"ה.
חי_גאולה,
נדמה כי התבלבלת בפורום:
פורום זה הוא עבור חושבים. עיון ברשימת הפורומים יוביל אותך לפורום עבור גאים, אם תרצה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2006 14:40 |
|
| |
חי_גאולה
אולי תביא אם לא קשה לך מקורות בכתובים לכך שהרבי התפלל מנחה בלילה ושחרית אחה"צ?
נראה ש"השפוים" כביכול בחב"ד מנסים להסתיר מן הציבור הרחב פרטים כגון אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2006 15:40 |
|
| |
ב"ה.
בר_נגר,
האם הודעתך האחרונה היא במסגרת מאמץ עליון לנעילת האשכול הזה (או, לפחות, איום כזה מצד ההנהלה), כשכנו "נאחז בסבך - דוד אסף"?
הואל נא, בינתיים, עד שחי_גאולה יעזור, לנגב את הרוק מן השפתיים!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2006 16:09 |
|
| |
ירמיהו
יישר כוח על התשובה ההומוריסטית.
איני מכיר את בר נגר מספיק כדי לדעת מה עומד מאחורי שאלתו, אך זו שאלה טובה בכל מקרה.
אם נהג הרבי האחרון של חבד להתפלל בשעות שאינן שעות, זה דבר שצ"ע. (אם כי יש אדמורים
שנהגו ונוהגים כך ונחשבים לקדושים, וזה נושא שאין מקומו באשכול הזה).
אבל הבקשה להביא מקור לטענה שנראית על פניה לא נכונה היא מאד לגיטימית, וכן דרך הפורום.
אז אני מצטרף לבר נגר.
חי גאולה, אם אתה סבור שכך נהג הרבי שלך, הבא לכך ראיה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2006 16:29 |
|
| |
ב"ה.
מימוני יקר, שלום!
לא ארחיב, אך זאת אומר, שדרישה כזו מצידך מתקבלת אצלי אחרת לגמרי.
שער אתה את הסיבות לכך! (רמז: עיין בדברי בר_נגר באשכול זה ובשכנו "נאחז בסבך", לא רק בתוכן אלא גם בסגנון...)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2006 16:37 |
|
| |
ב"ה.
חי_גאולה,
לדעתי, אינך מספק את הסחורה!
בר_נגר מצפה, להערכתי, להוכחות כתובות, עדיף מצולמות.
'גאה' כמוך יכול להעלות תמונות עדכניות (תשס"ו) מתפילות בהן משתתף הרבי, מחלוקת 'כוס של ברכה', ועוד.
קדימה, למלאכה!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2006 16:43 |
|
| |
הצעת מיתווה לדיון: (בעקבות "מקרה המעבדה" של שני הדפים האחרונים)
האם אכן "הכל סוציולוגיה" ואי לכך ההבדלים בין תהליכי החשיבה והדימיון של חי_גאולה ובין תהליכי החשיבה והדימיון של בר_נגר ניכרים רק בכיוונה של התיקלודת ? (והרי מלאי התלהבות הם מאותם דברים בדיוק.)
או שמא אך התסמינים דומים הם: אצל האחד נובעים המה מחוסר חיבור מסויים למציאות. ואילו אצל השני מופיעים הם עקב שנאה פתולוגית מושרשת ?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2006 19:47 |
|
| |
מיימוני
מי כמוך מבין את הקושי לעמוד נגד אנשים תמהוניים ו(או) שונאים, שחוץ מחיפוש קלון והתנגחות אין להם כלום בעולמם, ומתרוצצים אילך ואילך בקנטרנות לנסות להביך אותך.
למרות זאת, אשיב (לך) על שני פרטים אלו:
א) כן, נכון הדבר, שבאחד מימי חג הסוכות תשנ"ב, אחרי שבירך הרבי על האתרוג שלו, נתן את האתרוג שלו לחסידים לברך עליו, ונשתרך תור ארוך של חסידים שביקשו לברך על האתרוג של הרבי, ועד שסיימו כולם לברך כבר היה אחרי הצהרים, ואז התחילה התפלה בבית הכנסת.
איני יודע ברור איך הנהגה זו מתאימה עם ההלכה היבשה בשלחן ערוך.
נכון אמנם שרבים נוהגים להתפלל שחרית גם אחרי הצהרים, לא רק מחוגי החסידים אל גם מחוגים אחרים, ונעשה הדבר היתר, אף שלא מובן כ"כ איך זה מתאים עם ההלכה היבשה.
ויש להאריך בזה, ורבו הדנים בנושא זה והשייך אליו.
ב) כן, נכון הדבר שבשנים האחרונות רגיל היה הרבי להתפלל לפעמים מנחה בציבור גם אחרי שקיעת החמה. בשנים הקודמות דייק מאד שזה יהי' לפני השקיעה, אמנם בשנים האחרונות הפסיק לדייק בזה.
לפי ההלכה אפשר להתפלל מנחה בשעת הדחק עד צאת הכוכבים. אמנם לפעמים היה הרבי מתפלל בציבור גם אחרי צאת הכוכבים.
המדובר הוא בימים שהיה נוסע להשתטח על ציון כ"ק חותנו אדמו"ר הקודם, ועד שהיה חוזר אל 770, כבר עברה השקיעה, ואפילו צאת הכוכבים - לשיטת הגאונים.
בשעתו היה דיון בזה בין החסידים, וביארו זאת בהלכה, שבעת הצורך אנו סומכים על שקיעת ר"ת, וכשיטה הזאת שאורף הנשף (בין תחלת שקיעה לבין צאת הכוכבים של ר"ת) הוא ה' מילין של כ"ד דקות (כלומר שעתיים בימים השוים בארה"ק, שהם כשלוש שעות באמצע הקיץ בנ.י.).
פעם בעת תפלת המנחה המאוחרת, כשחזר מהציון, עמד שם גם ר' בעריש שפירא, בן האדמו"ר מנאראל שליט"א. כשהרבי הבחין בו אמר לו בחיוך: א בעלזער מנחה!
תחלת השקיעה בני.י. באמצע הקיץ היא בשעה שמונה וחצי, ואילו צאת הכוכבים לשיטת ר"ת הנ"ל היא לערך בשעה 11:30 בלילה.
כמדומני שבשום פעם לא איחר הרבי יותר מכך.
תוקן על ידי - הלבן - 16/06/2006 19:57:28
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2006 01:34 |
|
| |
א. תמיהות על תירוציו של הלבן.
איני יודע ברור איך הנהגה זו מתאימה עם ההלכה היבשה בשלחן ערוך.
אני קורא בדברים אלו שני תירוצים שיש ענין רב בחידוד השקפת העולם העומדת מאחוריהם.
1. כלומר: זה פשיטא לי שבודאי לדחות תפילת שחרית עד זמן מנחה כדי לתת לציבור לברך על לולבו של הרבי, זהו מנהג שמתאים התאמה מלאה עם ההלכה, רק שאיני יודע ברור (ואיך בערך?) איך זה מתאים.
2. זאת ועוד ההלכה כפי שמופיעה בשולחן ערוך (כפי מה שתקנו אנשי כנה"ג) היא "יבשה" מדי, והחסידות כדי לנסוך חיות בעבודת ה' מתעלמת לפעמים מיבשושיות ההלכה.
נכון אמנם שרבים נוהגים להתפלל שחרית גם אחרי הצהרים, לא רק מחוגי החסידים אל גם מחוגים אחרים, ונעשה הדבר היתר, אף שלא מובן כ"כ איך זה מתאים עם ההלכה היבשה.
אכן, מנהג רווח בישראל? אלו חוגים נוהגים בכך? [נא לא להביא דוגמאות מיחידים בורים ועמי ארצות אלא מחוגים הנוהגים זאת בכוונת מכוון ובגיבוי סמכות רוחנית] אצין כי תפלת שחרית אחר הצהריים כרוכה באיסורי ברכה לבטלה (לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא) עשרות פעמים בתפלה אחת! חוץ מביטול תפילת שחרית במזיד.
ביאורי הלבן על תפלת מנחה באמצע הלילה.
הסבריו דחוקים עד כדי גיחוך, אך כל עוד לא תירץ לנו על תפלת שחרית אחה"צ מה לנו לפתוח דיון בנושא מנחה.
ב. למאשימים אותי בשנאה.
אילו היה המדובר בי בלבד אפשר שהיה מקום לתלות את דעותי באיזו חשבונאות אישית עם חב"ד. אולם הדעות שאני מיצג הן קונצנזוס בקרב הציבור הליטאי כולו (גם אם ישנם מעטים שאינם סבורים כך, עדיין זה בגדר קונצנזוס) בקרב חסידי סאטמער, וגם הגר"ע יוסף גילה פעם את דעתו ותקף בחריפות את חב"ד והעומד בראשה בטענה כי "הוא מאליל את עצמו". הלא המה בכתובים בספר 'האיש שהמפתח בידו'. (הקלטת עצמה מדברי הגר"ע נפוצה בקרב הציבור הרחב). כך שאי אפשר לפטור כל אותן טענות באמצעות האשמת המביע אותן בשנאה גרידא, יש צורך להתמודד איתן התמודדות אמיתית ללא טיוח.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2006 13:36 |
|
| |
יפה, יצא המרצע מן השק, הגענו אל לב הענין, שני המגיבים לדברי מביעים את דעתם כי הרבי הנו מעל להלכה, או משום שהנו מנהל הבנק, (הוראות הבעלים לא נאמרו ביחס אליו, או שנאמרו אך מ"מ לגיטימי מצדו לעבור על ההוראות פה ושם, מה שלא נסלח לללקוח מן השורה נסלח למנהל הבנק), או משום הוא חפץ לשבת בגיהנום בין עברינים מסוגו.
העולה מן הדברים - ההערצה לרבי אינה נובעת מכך שהוא איש המקיים את הוראות התורה בשלמות, (שאם כן אי אפשר לו לעבור על ההלכה, ואם עשה כן ועבר על ההלכה, הרי נפל ממעמדו, והוכיח כי אינו ראוי להערצה). אלא ההערצה לרבי נובעת ממה שהוא בעצם - אישיותו הקוסמית או פעילותו המטאפיזית, ועל כן עבירה על ההלכה אינה מפחיתה ממעמדו בכהוא זה שהרי הוא מעל ההלכה.
כמובן שתפיסה זו מנוגדת בתכלית הניגוד אל היהדות, חכמינו בכל הדורות מעולם לא מדדו גדלותו של איש אלא בהתאם למידת בקיאותו בתורה והקפדתו על קיום דיניה והלכותיה. (כל מעלתו של הלמוד הוא דוקא כשלומד ע"מ לקיים). עברינות אידאולוגית שכזו הנה חמורה לאין ערוך יותר מהתרשלות או אי הקפדה שמחמת חולשה, משום שכאן יש חתירה תחת יסוד כל התורה, שהוא כפיפות מוחלטת לציוויי הקב"ה ע"י משה עבדו. זהו מומר להכעיס "דשביק התירא ואכל איסורא" לא מחמת פיתויי הגוף ויצה"ר, אלא מתוך החלטה שהוא אינו מחוייב לקיים כל מצוות התורה, את אשר אסר ה' בידו להתיר.
כמה מתאימים כאן דברי רבינו יונה בשערי תשובה שער א אות ו:
ועתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אכן כובשים את יצרם מאת פניהם, ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו, ונקוטו בפניהם, וחוזרים בתשובה. אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו, גם אם הוא מהעונות הקלים, אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראוהו חכמי ישראל (חולין ד:) "מומר לדבר אחד", ואת פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא. כי אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד - כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה, ועל הענין הזה נאמר (דברים כז, כו): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" - ביאורו, אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף, ויורה על זה "אשר לא יקים לעשות", ולא אמר "אשר לא יעשה אותם":
למען האמת מכאן ואילך אין לי מה לבוא בדברים עוד עם אותם הרואים מינות זו כלגיטימית, שהרי אין בינינו שום מכנה משותף, אין הסכמה על איזה ערך בסיסי. בעוד אני מאמין בתורה המצויה בידנו שנתנה לנו מפי הגבורה כיסוד הראשון שכל באי עולם מחוייבים לקיימה, ובקיומה או אי קיומה יבחנו גדלותו או קטנותו של כל אדם. לעומת זאת אצל אותם המינים ואפיקורסים אין כל התורה והמצוות אלא המלצה בעלמא, ומי שהוא "מנהל הבנק" או עובד ה' אמיתי המוכן לשבת למענו בגיהנום, ראוי לו שיעבור על דברי התורה כפי ראות עיניו.
זהו בתמצית ההבדל בין שתי השקפות העולם ואני לא באתי אלא לחדד הדברים ולהסיר הערפל מעיני הציבור.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2006 02:24 |
|
| |
יוסף 77,
אני יכול למצוא צידוק מיסטי לכל עבירה שהיא. לשבתאי צבי היו הסברים מאלפים מדוע צריך לאכול חלב ובכך לקרב הגאולה, כך גם הצדיק בהסברים שונים ומשונים את התאסלמותו, ולבושתנו לא מעט יהודים האמינו בו. תלמידו - ממשיכו יעקב פרנק המשיך בדרך זו והתיר איסורי נידה ואשת איש מטעמים דומים.
האם אכן העולם הפקר? אין קוים אדומים? אין ציווים שמחייבים את כולם בשווה?
על פי ההסברים הפילוסופיים שלך, אתה מסוגל באופן עקרוני להיות חסיד של אדם שמחלל שבת במלאכות דאוריתא, ואוכל כדרכו ביום כיפור, ובא על אשתו בימי נדתה. שהרי כל אלו הם ענינים טכניים שבזמן, והוא כמנהל הבנק רשאי שלא להתחשב בהם.
מה ההבדל? אמנם זמני תפלה הם דינים שחלק מהאנשים נוטים לזלזל בהם יותר מאשר באיסורים החמורים שהזכרתי, אך זו יכולה להיות התנצלות מועטה רק עבור מי שנכשל ואינו מתגבר על יצרו, משא"כ מי שבכוונה תחילה מתפלל שחרית אחה"צ ומנחה בלילה, ועובר בזה על איסורי ברכה לבטלה ומבטל חובת תפלה, הרי "כבר פרק עול אדוניו מעליו" היינו הוציא עצמו מתחת ידי שלטון ההלכה, ומה לו מעתה איסור קל או חמור? אותו כח שמתיר לו איסור ברכה לבטלה (שבאמת הוא חמור מאד) יתיר לו גם איסור אכילה ביו"כ וכדו'. הוא הדין והוא הטעם.
והטענה הפשוטה מכל - לא אלמן ישראל, ותורתו תורת חיים כוללת בתוכה גם את האופנים בהם ניתן לעבור על מצוות ה' בכדי לקים מצוות אחרות, כגון במצב פיקו"נ, עשה דוחה ל"ת, וכד'. אם לא נזכר בתורה בשום מקום ההיתר לדחות הלכה משום אותם הסברים פילוסופים - מיסטיים שהזכרת, אזי היתרים אלו הינם מנוגדים לתורה, ואין לך פשוט מזה. (כ"כ פשוט עד שמגוחך הוא הצורך להסביר ענינים פשוטים שכאלה).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2006 06:31 |
|
| |
<"אחכה לו בכל יום שיבוא!">
הבעיה אינה עם ההמתנה, אלא השאלה היא באם יבוא.
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2006 15:54 |
|
| |
בר_נגר, כבר היו דברים מעולם!
הדבר הראשון שעלה לי בראש: חלק מבני ישראל הלכו אחרי אליהו הנביא למרות שהוא הקריב בבמה מחוץ לירושלים...
|
|
|
|
|
