שו"ת בנושאים הקשורים לחב"ד [להלבן]

יוסף 77 ,

כבר היו דברים מעולם? אם להעמיד דברים על דיוקם הרי שהדוגמא שלך חסרת כל ביסוס אמיתי.

ראה דברי הרמב"ם בהקדמה למשנה על אותה הדוגמא בדיוק:

"והנביא בעצמו, כשישאלוהו בצוותו לעבור על מצווה מכל המצוות אשר צווה ה' אותנו על ידי משה, תהיה תשובתו שביטול זאת המצווה אינו קיים, אבל ראוי לעשותה עתה בלבד, לפי שעה. כגון מה שיעשו בית דין בהוראת שעה.
וכמו שעשה אליהו בהר הכרמל (מלכים א, יח) שהקריב עולה בחוץ וירושלים עומדת, ובה בית המקדש בנוי. וזה מעשה כל העושה אותו בלא מצות הנביא חייב כרת, והקב"ה הזהיר עליה בתורה (דברים יב) ואמר, השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. ועושהו חייב כרת, כמו שאמר על המקריב בחוץ (ויקרא יז), דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת. אבל הוא ע"ה, אולי ישאלוהו בשעת הקרבתו בהר הכרמל ויאמרו לו, הנוכל לעשות כמעשה הזה כל ימי עולם, היה אומר שאינו מותר וכל המקריב בחוץ חייב כרת, אבל זה המעשה הוא לפי שעה, לגלות בו שקרות נביאי הבעל ולהשבית מה שבידם.
 
וכמו שעשה אלישע, בצוותו להלחם עם מואב, להכרית כל עץ עושה פרי, כמו שאמר (מלכים ב, ג), וכל עץ טוב תפילו. והשם מנענו מלעשות כן, באומרו (דברים כ), לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן. ואילו שאלו את אלישע אם בטלה המצווה הזאת, ואם הותר לנו בעתיד לכרות האילנות העושות פרי כשנצור על עיר, היה אומר שאינו מותר, אבל זה המעשה נעשה עתה לעניין צורך"

יש"כ ל riv
ואסביר מעט את דבריו הבהירים.
ההיתר שמצינו בנביא שיכול לעבור על מצוה  ואף להורות כן לרבים בהוראת שעה, הוא אך ורק למי שנכלל בגדרים ההלכתיים של נביא, היינו שבא והודיע לרבים כי יש בידו מסר שקבל באופן ישיר מהקב"ה שאמר לו לעשות כך וכך, ובתנאי שנתן הנביא אות ומופת על כך, כלומר שכסימן לאמיתת נביאותו הוכיח בפני רבים נס של שינוי מדרך הטבע.
הרבי לא הצהיר על עצמו כנביא שמקבל הוראות ישירות מהקב"ה. לא תלה את העבירות שביצע בהוראה אלוקית ספציפית ששמע מפי ה'. ובודאי שלא נתן אות ומופת על כך. לכן אין הוא שונה מכל עברין אחר, ואילו היה בזמן הסנהדרין היו דנים אותו ככל עברין במזיד. (כפי שדנו את ישו ותלמידיו וכפי שהיו דנים את ש"צ וחבריו). 

להנהלת הפורום שלום,

אשמח לקבל הסבר להבדל המהותי בין הודעתי האחרונה שנמחקה על ידכם ובין כל הודעותיו של בר_נגר באשכול זה.

על איזה כללי אתיקה (שלא לדבר על "סיסמת/חוקת הפורום") אתם נסמכים כאשר מצד אחד אתם מאפשרים דה-הומניזציה מוכוונת של מנהיג בישראל - מלווה בטענות כביכול ענייניות המהוות עטיפה לתשפוכת שנאה על רקע אישי מובהק. ומצד שני אינכם מאפשרים להגיב באותו סגנון? 
איך אפשר לנהל דיון ענייני בצורה כזאת - כאשר כל התייחסות עניינית מהצד המותקף מהווה כביכול הסכמה (בבחינת "לך תוכיח שאין לך אחות") לתורף דברי הכותב שאינם ענייניים כלל וכלל אלא שנאה טהורה.

-דיון עניני? מקובל.

-דיון לגופו של אדם? לא מלהיב, אך אם אלה כללי המשחק גם דיון כזה יהיה מקובל - אך עדיין לא שמעתי על משחק אינטלקטואלי (או יותר נכון בנידון זה: סמי-אינטלקטואלי) בו מקובל לקשור את הידיים / המקלדת רק לצד אחד.

-דיון לגופו של אדם בעטיפה כביכול עניינית? אם אתם נותנים את ידכם לכזו תופעה מכוערת - זו זכותכם. אך עם זאת מחובתכם האתית להבהיר זאת לכלל הגולשים בבחינת "לפני עיור לא תתן מכשול" על מנת שגולשים תמימים לא ישמשו בעל-כרחם שותפים לאותו מנאץ.

                                                                           בברכה.

ב"ה.

איי, איי, איי....

גלגולו של אשכול:

ראשיתו ככותרתו - אשכול של שו"ת;

כשבגר - הפך לאשכול ה-shot;

כשהתקדם - הפך לאשכול של שטות;

(כשכמעט היינו ודמינו - לאשכול מלא ב____;)

רצוי שהמְנַעֲלִים יכריזו: האשכול  הוא shut!

לצערי, אף אני התרשמתי שההודעות האחרונות לא נאמרו ברוח טובה. לא ידוע לי על מחיקות, כי יש כאן מנהלים רבים, וכל מנהל יש לו את יומו. אבל אני קורא את דברי השואל, שקשה לבטא את שמו (יוקאפ?), ואני תוהה. הוא כותב שבר נגר הציג שאלות כביכול[ עניניות ובאמת מתחת לשאלות אלו מסתתר מניע של שנאה. כלל גדול הוא אצלנו שאין אנו מתייחסים למניעים. אנו מתייחסים לשאלות. אם השאלה טובה, אין זה משנה אם השואל הוא חבדניק שרוף ואוהב, או מתנגד שרוף לא פחות. שאלה טובה זקוקה לתשובה טובה. נראה לי שאפשר היה למקד את הדיון. לדוגמא, בר נגר שאל כיצד הרבי היה מאחר זמן תפילה. זו תופעה ידועה, והיו אדמורים רבים שכנראה לא הקפידו על זה, והיו גם שחיקו אותם, כפי שאפשר ללמוד מביקורתו הידועה של בעל "נפש החיים". (הוא כותב: כבר פשט המנהג שאחד שואל את חברו אם הגיע זמן מנחה, וזה עונה שטרם שקעה החמה...). על שאלה כזו ייתכנו כמה תשובות, ואיני יודע איזו נכונה ואיזו רצו לומר. א. הרבי תמיד התפלל מנחה בזמן. ומי שטוען שהיה מאחר להתפלל עליו להביא ראיה. (נדמה לי שהיו שטענו שעשה כן, אבל עברתי רק "מלמעלה" ולא ברור לי הדבר). ב. הרבי נהג לא לפי ההלכה. זו תשובה אפשרית, אבל שום חסיד נאמן לא יאמין בכך. גם אני, בתור מתנגד ורחוק מחבד, מתקשה להאמין שהרבי יזלזל בהלכה פשוטה. ג. לרבי היו סיבות משלו. ואז נותר לברר מה הן הסיבות האלו, ומה טיבן. והאם ההלכה מכירה בהן. למשל, היה מי שטען כי הרבי הוא יוצא דופן. אבל לא הסביר במה הוא יוצא דופן באופן שיהיה מובן. עובדה היא שבר נגר לא הצליח להבין את המשלים של המתרץ, ובעניותי גם אני לא הבינותי אותם. נניח, כדברי חבדניקים שהכרתי, שהרבי היה האדם הגדול ביותר בעולם, האם יש היתר לאדם גדול מכולם להתפלל בשעה אחרת. מספרים על אחד האדמורים שהיה מתפלל אחרון והיה מסביר כי הוא "מעלה את כל התפילות". נראה כי מאחורי אמירה זו מסתתרת הנחה כי תפילות זקוקות ל"עליה" כדי להישמע, להתקבל, להשיג את מטרתן המוצהרת. ניתן לדון בטענה כזו באריכות, אלא שהבאתיה בתור דוגמא לסוג הדיון הרצוי. האשמות במניעים לקויים אינן מהוות תשובה כלל. ואני יכול להבין כיצד, בנסיבות מסויימות, יחליטו למחקן. וכך שאלתו של בר נגר במקומה עומדת, גם אם הוא המתנגד הנורא ביותר. כמובן, ניתן לתבוע ממנו שיכתוב בדרך ארץ. גם אם אישית אינו מחזיק מרבי מחבד, אין לו לשכוח כי הוא כותב למי שכן ראו בו את מורה דרכם ונקשרו אליו בכל נימי נפשם. ויש גם חוקה לפורום הקובעת שאין לזלזל במי שמקובל כרב או כמנהיג ציבורי. אני מקווה שהקלתי במעט על צערו של יוקאפ, ועתה ניתן יהיה להחזיר את הדיון למסלולו. כמימים ימימה. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

אינני אוביקטיבי כיוון שברצוני להיות תלמיד של הרבי בעבר נמנעתי מלהגיב באשכול זה והשארתי לחכמים ממני אבל נראה שכדברי ירמיהו האשכול הגיע לסופו ולמה שלא אוסיף את דעותי (שטויות? אולי! אך לטעמי הן ערבות יותר מהשטויות ושנאה של כמה מקודמי) האשכול הנו להבין את חב"ד להסביר ולהוסיף הבנה בעולמה של חב"ד - קטונתי עשה זאת בטוב טעם הלבן שידעתי שהנו מאסף מצוין ופה הוארתי לפן חדש באשיותו להמתקיף תלמידי חכמים - אין צורך לענות כיוון שהמבזה תלמיד חכם דינו ב,,,,, ולא בתשובה אבל עבור אלו כמוני שבעבר נהנו מהאשכול: במפורש אומר שהעלו פה שאלה שלי אין תשובה (לא שאין מקור הלכתי אלא שאיני יודע אותה, שמעתי ביאור דומה להלבן אך עדיין לא עיינתי בספרים ובמעשה לדעת אם הוא נכון או לא) אבל כשהנני רואה צדיק שעסק רוב ימיו בתורה ויר"ש ובין לבין התעסק בהפצת התורה וקירוב לבבות אחב"י ביניהן ובין אביהן שבשמים מתוך דקדוקים מופלגים בקוצו של יוד על פי שו"ע אז יודע הנני שאם במקרים בודדים נהג אחרת מסתמא היתה לו סיבה הלכתית לכך גם היו לי שאלות שנפתרו לי לאחרונה וישנם שאלות שעדיין איני מבין אבל ככל שהנני לומד את תורתו מוצאים יותר את התשובות והבטחון שהשאלות נובעות מחוסר ידע והבנה גובר דומני שלהצדיק את חב"ד הנו קצת מיותר כי בכל מקום בו חב"די יחיד פועל\ת ובכל קהילה חב"דית רואים את ההוספה בלימוד התורה וביר"ש (וכמובן שכרטיס הצטרפות לא הופך כל חבד"י וחבדי"ת ל"בנוני" שכדברי התניא לא עבר ולא יעבור עבירה מימיו - אבל בהחלט שרואים את הפעולה במי שפועל בכיוון ובמי שלא פועל רואים אחרי דיבור וחיפוש של שתי דקות את אפקט הסביבה בה הוא שקוע - בדרך כלל מלאה חסידות ויר"ש). ואסיים מציטוט הגר"מ אליהו (מזכרוני - לא מדויק כלל) אודות הרבי אם הרמב"ם היה כותב את הלכות משיח וחידושיו שם בתחלת הספר, אולי היו חולקים עליו אחרי י"ד ספרי הרמב"ם קבלו את דבריו בנושא זה גם אני חושב שזכיתי לכתוב ולכוון לדעת הגדול בענין זה

כבר כתבתי, שכבר נעשו נסיונות למצוא ביאור לתפלת אדמו"רים וחסידים בשעה מאוחרת מהמבואר בשלחן ערוך, וההצלחה בזה היתה רק חלקית.
מועתק בזה ממה שכתבתי במקום אחר:

מימוני

אולי לא שמת לב אבל הקושיא "הנוראה והעצומה" בענין התפילות (שכל מי שמצוי בעומקן של הלכות תפילה מהש"ס והראשונים לא צריך להיבהל ממנה (תפילה דאורייתא או דרבנן, תפילות חובה ונדבה, דיני הטרוד וכו'. - ועכשיו ראיתי את הודעת הלבן בנושא אך לא קראתיה עדיין לעומק.) מה שאין כן מי שידיעותיו נסמכות על ספרי המלקטים ומלקטי המלקטים למיניהם. ) היא רק מה שנקרא "על הדרך" כדי "להיכנס" בחסידות מסויימת, מאוד מאוד מסויימת.

מה ענינה של קושיא זו לאשכול זה? ייפתח אשכול חדש שייקרא : שו"ת בנושאים הקשורים לכלל החסידויות (כולל סאטמאר- שבר_נגר מסמפטם ולמעט ברסלב) וישטח שם את טענותיו. ולאחר שלא יקבל מענה שיספק אותו יודיע בר_נגר שהוא בר_נגר בכבודו ובעצמו מוציא את כל החסידויות והאדמו"רים (חוץ מברסלב שכידוע מקפידים על זמני תפילה) מכלל ישראל והרי הם מינים ואפיקורסים וכו' ומצוה לרודפן וכו' וכו' והכל רק כדי להזהיר את הציבור התמים שיהיה מודע וכו' וכו' וח"ו וח"ו (וכבר "היינו" בסרט הזה לפני כמאתיים שנה. ואז עשו את זה "טוב יותר" למרות ואולי בגלל שלא היה אינטרנט...) .


אבל זה בכלל לא עיקר הענין
 
הנקודה העיקרית היא שבא בר_נגר בהודעתו הראשונה באשכול (שמרוב שהיא משמעותית בעיניו הוא טרח למרחה בשני מקומות) ונוסף על הטחת הרפש הסטנדרטית עושה הוא דה-הומניזציה בצורה שפלה ביותר לרבי מלובביטש.
אם לא קראת את דבריו מימוני - הריני מתמצתם:
בר_נגר: הרבי מלובביטש כיון שהחזיק מעצמו משיח לא הביא ילדים לעולם וכל זה בכוונת מכוון.
ובכן, גם מי שלא היתה לו בעיה בהבאת ילדים לעולם, יסכים שאמירה כזו (ועוד עם כל התיבול מסביב) מעידה לא רק על הבורות של אומרה אלא ובעיקר על עומק הרישעות וצורת ההתייחסות המעוותת שלו לזולת.
וכאשר דיון נפתח בכזו צורה מעוותת ברי שהוא ייגמר במחוזות מעוותים. ועל כך אני מלין.

ולסיכום: כשם שדרך ארץ קדמה לתורה, כך יושר אנושי בסיסי קודם ליושר אינטלקטואלי ואינו מותיר מקום להתפתלויות סמי-אינטלקטואליות למיניהן וכ"ש ל"מסקנות" הנובעות מהן.
 

eUCP,

מסכימה, זה באמת מרחיק לכת להיכנס לפרטים אישיים ולספקולציות בנושא כל כך רגיש כמו זה שתמצתת. אבל מעז יצא מתוק, ונזכרתי בשאלה שכבר מזמן רציתי לשאול.

למה הרבי לא מינה לו יורש?

למה הוא לא מינה יורש? כי לא היה לו רכוש.
למה הוא לא מינה מנהיג רוחני, שידריך את כל אחד ואחת בכל פרט ופרט בהנהגת החיים, במאות אלפי מכתבים, יחידויות והתוועדויות? כי אין אחד כזה שיכנס לנעלים של הרבי, לא בדור הזה ולא בדורות הידועים לנו.

אני מצטרף בכל לב למה שכתב ההוא עם השם הבלתי מפוענח.

ובפרט להתעלמותו מהעובדה שהרבי מליובאוויטש זי"ע, כתב בחייו צוואה, ואפילו שתים, ובו ציווה מה שברצונו שיקרה לחפציו ולמוסדות הראשיים אחרי הסתלקותו.

בצוואה אחת הוא הוריש את רכושו הפרטי הכולל את ספריתו ואת כתבי היד שלו לידי אגודת חסידי חב"ד. בצוואה שניה הוא סידר את שלשת המוסדות הראשיים של התנועה (מצוואה זו נמצאו רק העתקים לא חתומים). כנספח לצוואה הוא אף כתב ציווה לכתוב דברים מסויימים אודות סדרי לוויה והעברת נכסים וכיו"ב.

בשיחה בפני החסידים הוא ציווה שאחרי הסתלקותו כל חסיד יפנה לרב הקהילה שלו, והרב המקומי יענה במקומו של הרבי.

כך שדיבורים כמו של בר נגר וכיו"ב אין להם ביסוס.

הרבי לא מינה ממלא מקום כי הוא כנראה ידע את נפש בהמתו... פשוט לא היה מישהו שיכול למלאת את מקומו בחכמה ובמידות. קורה.

לענין הערתו של יוסף, מוכרח אני להסכים עמו, אודות חביות הארס והשנאה שנשפכו כאן ע"י הנגר. וכבר הערתי על כך בעדינות למיימוני בהודעה קודמת. אלא שמשום מה הוא החליט להתעלם מדבריי בזה, וכעת הוא מירח זאת בדברים שלא הבנתי, שהרי בהשתלחותו של הנגר לא היה לא יושר אינטלקטואלי ולא יושר אנושי.
אך מה אעשה, שמעודי לא חשבתי כי אני נמצא כאן במגרש שלנו.

RIV
אני לא רואה את עצמי כאחד שמוסמך להשיב לשאלה זו וגם איני יודע תשובה ברורה.
אך בכל אופן כבר היו תקדימים לכך :

א. הרבי עצמו הוכתר לאדמו"ר ע"י החסידים ולא ע"י הרבי הקודם.
ב. המועמד הראשון לרשת את כסאו של אדמו"ר המהר"ש היה בנו הבכור הרז"א ורק כאשר סירב הרז"א לאחר הסתלקות אביו הוכתר אחיו הצעיר - הרש"ב לאדמו"ר.
ג. לעומת זאת בהסתלקות הצמח-צדק הוכתרו רוב הבנים לאדמו"רים: חלק מהשושלות המשיכו כמה דורות כאשר השושלת הארוכה ביותר היתה כידוע של הבן הצעיר - מהר"ש עד דורנו - הרבי. וחלק מהשושלות נותרו ללא יורשים כבר בדורות קודמים כמו שושלת קאפוסט-באברויסק.
ד. הצמח-צדק עצמו גם הוכתר ע"י החסידים ולא ע"י קודמו האדמו"ר האמצעי (והיו אז מועמדים נוספים).


מכל מקום - מבחינה טכנית יזם הרבי האצלת סמכויות לרבני חב"ד שבכל מקום ולמשפיעים עוד טרם ההסתלקות.

הלבן,

הוא לא מינה מנהיג אחריו כי לא היה מי שיכנס לנעלים שלו? גם אם זה נכון, הרי שהתורה מלמדת אותנו שפני משה כפני החמה ופני יהושוע כפני הלבנה ובכל זאת משה מינה את יהושוע - הרי הרבי ברב חוכמתו יכול היה למנוע את הכאוס השורר היום בחב"ד - 

ואם תסלח לי הלבן, עם כל הכבוד לרבי, נימה של חוסר ענווה משתמעת מהצהרה כזו - כל דור וחכמיו - מאידך אולי לא כל אחד יכול להיות עניו כמשה רבן של כל הרבנים החכמים?

הלבן חביבים עלי הסבריך. אמנם, דרכך בלימוד אינה דרכי. אני לומד את הגמרא והמקורות, וממעט, אם בכלל, להגיע אל האחרונים. לכן לא יכולתי לשפוט את דבריך, שבוודאי נאמרו כפי שנוסחו, בטוב טעם ודעת, אלא רק מתוך ההגיון הפנימי שלהם. וכמדומה שמצאת שיטה והסבר. אם אסכם, דבריך הם שאם האדמור, יהיה מי שיהיה, גם הגדול בכולם, מאחר את זמן התפילה, זה רק דיעבד ולא לכתחילה. ואז הוא מתפלל בתור דיעבד, בהסתמכו על שיטות שונות, ועדיין לא ברור אם סבר שכך הלכה למעשה או שסמך עליהן כי איך יוכל יהודי, כל יהודי, לוותר על תפילה, ובמיוחד מי שמבין את ערכה. יש לי שתי הערות על זה, שונות מהקצה אל הקצה. א. הפתרון שהעלית טוב למי שמתפלל שחרית בזמן מנחה. אך מה אם איחר הרב מנחה? האם היה מתפלל אותה לאחר השקיעה, או צאת הכוכבים? ואולי כן, אך בתור השלמה? ב. מתוך דבריך נזכרתי בנושא שאולי כבר היה בפורום. יש תפילה דאורייתא, ויש מה שתיקנו חכמים. מי שמתפלל תפילה שלא בזמנה, ולא כתיקון חכמים, האם הפסיד תפילה דאורייתא? והאם אין זה נכון שאם לא התפלל, אזי מן התורה ודאי עדיף שיתפלל בכל זאת? כמובן, הרמב"ם ושאר הפוסקים לא הביאו את העקרון הזה, אך הוא נראה לי אמיתי. (אם לא נאמר שחכמים עקרו את האפשרות הזו, כפי שיש מפרשים שעקרו בנסיבות מסויימות מצות סוכה, ק"ש ועוד). אך האם כך היית רוצה לפרש את טעמו של הרבי? יהיה איך שיהיה, האם אתה רוצה לטעון שטעמו של הרבי הוא כשל כל האדמורים המאחרים להתפלל, או שלו היתה שיטה שונה? אם הוא הולך בשיטת אחרים, אזי באמת ראוי לפתוח אשכול על זה, על איחור התפילה וטעמיו. נדמה לי שמישהו כתב כאן פעם על תפילת אדמור בן זמננו בירושלים, שאינו מקפיד על זמני תפילה ולכן לכאורה הוא עובר על הלכה, אך יש בו חיות וקדושה שקשה למצוא בכל מקום אחר. ומסתבר ששם המקום לדון בזה. *** טענת נגד בר נגר שכתב בגסות. כבר ציינתי שלא עברתי על האשכול, ולכן לא ראיתי דברים כאלו. אילו הייתי רואה, הייתי מעיר על זה. ולא שאני מתעלם מדבריך (ועל אחת כמה וכמה מדבריך, הלבן). אמנם, אם העוולה שלו היתה לשאול מדוע הרבי לא היו לו ילדים, ואם זה מחמת תפיסה עצמית משיחית, אין זה חידוש של בר נגר. כמדומה לי שראיתי שכתב כן יוסף דן, בספרו על המשיחיות. אפשר שזכרוני מטעני, אך הוא ניסה לקשר בין העמדת ולדות לבין משיחיות. כמובן, גם אם טען כן יוסף דן, נראה לי שהטענה היא הבל. שום אדם לא יוותר מרצון על ילדים בין אם מחזיק מעצמו כמשיח ובין אם לאו. ובכלל, הטענה של יוסף דן כי משיח אינו זקוק לילדים (נדמה לי שכך טען) נסתרת מן הרמב"ם עצמו. מסתבר שלרבי היה צר מאד שאין לו ילדים, ולו רק בגלל שהיה אדם ככל האדם. ומי גדול לנו מאברהם אבינו שכאשר קיבל זכות לבקשה, זה מה שביקש, ילד. ועל החזון איש קראתי שמבעד לחזות האופטימית והשמחה של תלמיד חכם שביקש להציג עדיין הסתתר הצער הגדול שלא זכה לילדים. *** אם נניח שהשואל גילה חוסר רגישות בשאלתו, אני יכול להבין את הקפדתכם, של הלבן ושל כל חבדניק. אבל אני סבור שאין זה מן הראוי לכעוס, גם על כבוד האדמור האהוב. וכי יש מישהו שמתרשם מן הכעס? לא עדיף לומר: אתה יודע, שאלה כזו מאד מצערת. וכי חושב אתה שאדמורנו לא היה רוצה להיות אב ככל האדם? ועוד שלפי גודל מעלתו היה רואה ענינים גדולים מאד בגידול ילדים. הסבר כזה היה מגיע לליבו של השואל, ואני בטוח שאז לא רק שהיה מקבלו אלא שהיה מביע חרטה על חוסר ההתחשבות שלו. הרבה פעמים אנשים מעירים דברים בחוסר התחשבות. לא מתוך שהם רעים, אלא מתוך שלא שמו לב, או שחשבו שמה שהם רוצים להגיד הוא כה חשוב עד שזה מצדיק הכל, או כמעט הכל. אני תוהה אם אני עצמי איני נכשל בזה. ואני משער שכן. אני מקווה שהסברתי את נימוקי. אם טעיתי, אשמח אם תעמידוני על הטעות. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו