| נשלח ב-21/6/2006 01:12 |
 |
| |
מיימוני,
צר לי לכתוב לך כזאת אך מרוב רצונך להיות מליץ יושר, קיימת מאמחז"ל המרחם על האכזרים וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2006 01:22 |
|
| |
מיימוני
א) הסיבה שהרבי איחר את התפלה איני מנסה להבין או להסביר, רק ניסיתי להבין הסיבה שאחרי שעבר הזמן עדיין התפלל שחרית לפני מנחה.
ב) עובדת התפלה אחרי חצות נפוצה היא, ולכן ניסיתי למצוא לה הסבר, בלי קשר לרבי.
ג) אותו הדין של תפלה אחרי חצות הוא גם במנחה אחרי צאת הכוכבים (ולא השקיעה). בשנים הקודמות הרבי היה מדייק להתפלל לפני השקיעה. בשנים האחרונות, כשהיה חוזר מהשתטחות על ציון כ"ק חותנו, היה מאחר בחזרתו. ניסינו להסביר זאת, שסוכ"ס היתה גם אז התפלה לפני צאת הכוכבים לשיטת רבנו תם.
ד) בקיץ תנש"א לא שהיתי בנ.י. ולכן לא ידעתי שבאותה תקופה היתה פעם אחת שהתפלל כ"כ מאוחר. אבל זאת זכרתי, שבאותה תקופה היתה פעם אחת, שבגלל ברכת לולב התאחרה תפלת הצבור עד אחרי חצות היום.
ה) מהו ההסבר לתפלה המאוחרת הזאת של אותה מנחה, איני יודע מה להסביר. רק זאת אדע, שבשעה שהרבי היה על הציון של כ"ק חותנו, היה בבחינת מה שאמור בהלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן (פ"ד ה"ה): "שהיו מקשרים דעתם לאדון הכל ב"ה ביראה ואהבה עזה ודביקות אמיתית, עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות". ואולי במצב כזה קשה היה לו להגביל את עצמו לסיים בזמן. לפעמים עמד שם 8 או 9 שעות ברציפות.
ו) תפלה דאורייתא היא רק כשיש לאדם בקשה מיוחדת, ואינה קשורה לתפלה שבכל יום.
ז) הנושא של הנהוג להתפלל שחרית אחרי חצות, הוא נושא כללי שאין לו קשר לאשכול שלפנינו.
ח) אם נוחה לך חבית זו, שהנגר הכניס בו את נושא המשיחיות ואת נושא התפלה המאוחרת ועוד כל הנושאים שכתב בבוטות, אין זה הבעיה שלי.
ט) כשמישהו שואל שאלה כואבת, זו בעיה שאני צריך להתמודד אתה. כשמישהו שואל בצורה שנראה ברור שהנושא לא איכפת לו כלל, כי אם מחפש נושאים להציק ולקנטר בהם. כל מה שאני יכול לעשות זה להתעלם.
י) שום הסבר לא יגיע ללבו של זה שבא לקנטר ולהציק. היחיד שענה לו דוגרי, לענין שאלתו, היה ירמיהו, שכתב לו: "הואל נא, בינתיים, עד שחי_גאולה יעזור, לנגב את הרוק מן השפתיים!". ואני כתבתי רק: לצערי אינך כותב בסגנון הראוי לתגובה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2006 01:34 |
|
| |
הלבן (וצמח יוסיפון)
א. יש לנו אי הסכמה כיצד לנהוג באדם שבא, לפי סימנים חיצוניים, לשאול שאלה מקניטה. מקניטה
מאד.
אין לי אלא לשבח את הלבן על שכתב במינימום של רגש, והשתדל לא לפגוע.
ב. ציטטת משולחן ערוך התניא את הקטע הבא:
"שהיו מקשרים דעתם לאדון הכל ב"ה ביראה ואהבה עזה ודביקות אמיתית, עד שהיו מגיעים
להתפשטות הגשמיות".
האם תוכל לציין במה מדובר ובאיזה הקשר, ולפרש את המילים בעברית?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2006 01:44 |
|
| |
בשו"ע של אדה"ז כתוב זאת אודות "שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת שלימה בכל תפלת י"ח משלש תפלות שבכל יום, ושעה אחת שלימה קודם כל תפלה ושעה אחת שלימה אחר כל תפלה, ונמצא שוהין ט' שעות ביום".
ואני כתבתי זאת אודות הרבי, שלפעמים היה שוהה אצל ציון כ"ק חותנו אדמו"ר הקודם ט' שעות ביום ברציפות.
וכשאני כותב ברציפות פירושו - בלי להתיישב באמצע ובלי לקום באמצע ובלי לצאת מהחדר באמצע ומבלי לדבר עם אנשים או לשמוע מפי אנשים, רק כאמור אצל חנה "היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע .. אשה קשת רוח .. ואשפוך את נפשי לפני ה'".
ולנגר ולחבריו אומר רק כסיום הפסוק: "אל תתן את אמתך לפני בת בליעל, כי מרב שיחי וכעסי דברתי עד הנה".
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2006 08:48 |
|
| |
כדי שאהיה מחויב לשמוע לנביא עליו להיות מוחזק לנביא ולא מספיק שיאמר שהוא נביא.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2006 14:05 |
|
| |
כדי שלא יתפתח כאן דיון, אודות הכרזתו כביכול של הרבי, על עצמו, שהוא נביא, אעתיק לכאן מה שכתב פעם אחד מחברי בנושא:
נראה לי חשוב להביא לידיעתך כמה דברים שכפי הנראה נתעלמו ממך, שמא ואולי בפרט כלשהו תראה שאין הוא כ"כ "ללא כל ספק וצל-צלו של ספק-ספיקא" כפי שאתה מתייחס לכל פרשנויותיך והשקפותיך. *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
אפתח בציטוט משיחתו של אדמו"ר מוהריי"צ (ס' השיחות תרפ"ז, עמ' 122-121):
כבר נתבררו כל הדברים. זמן הבירור והעבודה הי' במשך ז' שנים משנת פ"א עד שנת פ"ז. תקופת הבירורים כבר נגמרה. מתחלת תקופה אחרת בחיינו. אין אנו שייכים לחללה של עולם, רק דרכינו ישרה: עבודת הלב והמוח, ולהכין את עצמינו לקבלת פני משיח. ואין כוונתי גילויים ברוחניות, רק קבלת פני משיח ממש. ואיני נותן על זה זמן ארוך, ובימי יהי' הדבר הזה, כי אינני זקן בא בימים, ושנותי המה לערך שנות הארבעים ושבעה... בימי תושע יהודה וישראל... (כ"ק אדמו"ר האריך כל הלילה רק בזה שעבודתינו רק לתקן את המוח והלב, כי "רגלי דשכינתא" כבר יש לנו, ובימינו תושע יהודה וישראל). אני והתמימים יהיו מן הראשונים שיקבלו פני המשיח... "בעתה" כבר הוא, ו"אחישנה" הוא ברוחניות.
והוסף לכך את שיחתו בי"ט כסלו תרצ"ט (בסה"ש עמ' 316. כאן אני מצטט לפי מכתבו של ר"י פייגין ע"ה, שהוא כמובן מוסמך יותר), וז"ל:
אמר כי רואים בחוש אז דאס איז דער לעצטער זמן פאר משיח'ן. ואמר: משיח איז שוין דא, ער איז הינטער א וואנט, דער וואס האט א גוטן חוש השמיעה איז שומע קולו, און דער וואס האט א גוטן חוש הראי' איז רואה אותו.
הרי לנו שבכל הדברים שנאמרו ע"י הרבי בשנותיו האחרונות, לא היה חידוש מהותי לגבי הדברים שנאמרו מכבר ע"י מוהריי"צ, ולא נתכוין אלא לדברי נבואה אלו ולא לנבואה חדשה. וכשדיבר (בש"פ שופטים תשנ"א שאתה מצטט ממנה) על "נשיא דורנו, שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו", הרי דעת לנבון נקל שכיוון על חותנו, ואין בידינו לחדש ולומר ששינה לפתע מסגנונו בכל שנות נשיאותו והחל לדרוש בפרהסיא בכבוד עצמו. וגם אם יחזרו על שקר זה עשרות ומאות פעמים, לא יצליחו להפכו לאמת.
וכן כשפירש שהנבואה היא זו של "לאלתר לגאולה", פשיטא שכוונתו לדברי מוהריי"צ "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", אלא שהשמיט את התנאי של "לאלתר לתשובה", כדרכו בקודש, כגון "בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם", בהשמטת מלת התנאי "אם בחוקותי".
ולמי שיש ספק בכך, תבוא העובדה הבאה (שהועלמה בזדון מידיעת הציבור) ותטפח על פניו: כשהדפיסו ב'שיחת השבוע' אודות פרסום נבואתו של הרבי בדבר הגאולה וכו', ציוה הרבי לריל"ג לשאול אותם היכן ומתי אמר שזו נבואה שלו, והרי זו נבואתו של מוהריי"צ! (כך שמעתי מפיו של עורך 'שיחת השבוע').
אלא שחסידים זיינען "זייער קלוג", און נאך קליגער פונעם רבי'ן, והחליטו לפעול נגד דעתו, כפי שעשו בדברים נוספים בתחילת אותה תקופה חשוכה של עבדים המתפרצים מתחת יד אדוניהם.
[את כל הדברים דלעיל כתבתי ע"פ האמור בחלקו הראשון של ה"ראיון" עמך. אך בחלקו השני ראיתי שגם אתה מייחס את הנבואות למוהריי"צ. אולם שוב אתה חוזר ואומר שם שהרבי קיבל את הדברים ואמרם בנבואה. ואיני יודע מה אדוּן בך].
ועתה נשוב לדבריך ב"ראיון". אתה אומר שהרבי גילה שדורנו דור השביעי הוא דור הגאולה, וזה חייב להתבצע בדורנו זה, דור השביעי. ע"כ. - והרי גם מוהריי"צ אמר שבימיו יבוא המשיח, דהיינו בדור השישי, והדבר עדיין לא נתקיים. האם הוא טעה ח"ו?! ואם תאמר כתירוץ רבינו, שעדיין אנו מתנהלים תחת ממשלתו והנהגתו (לקו"ש ח"ב עמ' 502. חט"ו עמ' 505) - אם-כן מדוע שלא יאמרו כך ח"ו גם בדור השמיני והתשיעי?!
ומה תעשה עם האמור בשיחה משנת תשי"ב (לקו"ש ח"א עמ' 263) בזה"ל:
עס איז דאָך הנה זה עומד אחר כתלינו, משיח האלט אָט-אָט ביים קומען, אחכה לו בכל יום שיבוא. און ניט נאָר דער אינגסטער פון דער חבורה, נאָר אויך דער עלטסטער פון דער חבורה וועט בימיו קומען משיח.
ואצ"ל שלא רק הזקנים שבאותו הדור כבר אינם אתנו היום, אלא גם חלק מהצעירים של אז לא זכו שבימיהם יבוא המשיח.
דעתך היא מן הסתם שהחסידים צריכים להאמין שדברים אלו נאמרו בשנת תשי"ב בנבואה, וגם תירוץ לקושיא בוודאי יש באמתחתך. וא"כ כדאי הוא תירוץ זה שיוכל לשמש גם בקושיות על הנבואה שאתה מייחס לשנת תשנ"א.
ובכלל, הרי גם לשיטתך נותרים עדיין דברים רבים שאין לנו עליהם "תירוץ". ומאי שנא הענין הנ"ל שדוקא הוא חייב להתבצע לפי הבנתך שלך, ללא אפשרות של קושיות ותירוצים אחרים, או אפילו העדר תירוצים כלשהם?!
ומהו התירוץ לכך שאדמו"ר מוהרש"ב אמר בדור החמישי, בשנת תרס"ז (תור"ש עמ' 74-73):
מיר זיינען דאָך איצטער בדור האחרון, דאַרף זיך דאָ אויספיהרען די כוונה פון בריאת העולם... במעמדי ומצבי זאָג איך אייך, אַז איצטער איז דער דור פון משיח'ן, איצטער איז דער בירור היותר אחרון, דער איצטיקער דור איז דער דור פון משיח בלתי שום ספק.
והרי אין לך קץ מגולה יותר מזה דשנת תרס"ו המיוחס לאדמו"ר הנ"ל (סה"מ תרס"ג עמ' רנג), והקץ דשנת תר"ח שנאמר מאדמו"ר הזקן, והקץ המפורש בזוה"ק לשנת ת"ח -- וכל הקיצין הללו הם דברים המפרשים ונוקבים בזמן, וכל תירוץ שתתרץ עליהם יחול בכ"ש וק"ו על הקיצין המדומים שלך, שרובם ככולם אינם אלא פלפולים של קשירת נימא בנימא ובבחי' קידוש-לפורים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2006 14:34 |
|
| |
אני לא מבין נביא או לא. אבל למה הוא שובר מנהג יהודי קדום
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2006 14:02 |
|
| |
הלבן
כאן בארץ מחזיקים כרגע אצבעות לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3267412,00.html
ראה בכתבה: היום הגיע.. מנהל סניף חב"ד המקומי, לתמוך במשפחה. "קבענו מזוזה חדשה בחדרו של החייל ותלינו בכניסה הראשית לבית תמונה של הרבי מליובאביץ'.
יפה מכל מי שיכול לעזור ולעודד ולו במקצת. יפה שחב"ד עוזרת ליהודים ברחבי העולם גם אם על ידי זה היא מגבירה את כוחה ומפרנסת את שליחיה. אבל למה שהחבדניק הזה לא מצא משהו טוב יותר במצב מצוקת המשפחה לתלות לה תמונה של הרבי? דברים כאלה בסופו של דבר יזיק גם לענין שלכם.
האם הרבי התיחס פעם לדבר הזה ששמים את התמונה שלו בכל חור ועל כל גבעה ועץ רענן?
תוקן על ידי - בוגיעלון - 26/06/2006 14:04:14
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2006 15:26 |
|
| |
החלק הראשון, קביעת מזוזה, היא הוראה ברורה של הרבי. זכור היטב הפיגוע במעלות, שנהרגו 21 ילדים, ובשעת בדיקת המזוזות בביה"ס, היו 21 מהם פסולות.
הנושא של תליית תמונה הוא כדי שכל פעם שאני עובר בחדר האוכל אני נזכר על הרבי ועל הוראותיו ותורותיו. וגם מקיים בזה והיו עיניך רואות את מוריך. אמנם תליית תמונת הרבי על כל עץ וגבעה הוא דבר שלילי ביותר לטעמי. מכל שכן כשהוא בתור סגולה, הוא פסול עוד יותר לטעמי. והדברים עתיקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2006 15:53 |
|
| |
לאחר שקראתי תגובות של מספר משתתפים. נוכחתי לדעת כי לא רק המתים זקוקים לרחמים רבים. ואני מביא רש"י מפרשת השבוע.. אשר בפרשה זו חלה יום פטירתו של הרבי מ.מ.ש.
רש"י במדבר פרק כ
כט) ויראו כל העדה וגו' - כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו היכן הוא אהרן. אמר להם מת. אמרו לו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות. מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה, ראו והאמינו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2006 00:01 |
|
| |
אני חושש לשאול שאלה שלא אכניס את ראשי ח"ו לויכוח בין זרמים שונים
על כן אדגיש שרצוני רק באינפורמציה ולא בפרשנות אפשרית עליה
האם יש חישובי קץ אצל האדמו"ר האחרון, ואם כן לאלו שנים,
והאם יש חישובים לשנים תש"ן ותשנ"ה
אני שואל משום שמצאתי חישובים מעין אלו אצל אחרים הנתלים בחב"ד
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2006 01:05 |
|
| |
לא זכור לי קץ של הרבי על שנה מסויימת. בכל השנים חי והחדיר את האמונה בכל יום שיבוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2006 23:18 |
|
| |
העתקתי מבח"ח:
|
|
| "חסידות חבד כולה משיחיסטית" |
| השבוע ציינה חסידות חבד את יום השנה השנים עשר לפטירת אדמורם הנערץ. האם מגוון הקולות בחסידות הוא בעצם קול אחד? |
מאת: עידן יוסף |  | www.Nfc.co.il
חסידות חבד כולה משיחיסטית - כך קובע הרב יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן. לרב קראוס, שאת עבודת הדוקטורט שלו עשה בנושא תנועת חבד, יש מה לומר על החסידות הכל-כך מפורסמת שהיכתה שורשים כה עמוקים בעולם, בזכות השליחות שניתנה להם על-ידי רבם הנערץ, מנחם מענדל שניאורסון.
גם 12 שנים לאחר שנפטר מן העולם השפעתו של האדמור מחבד, המוכר בכינויו "הרבי מלובביץ''", או סתם "הרבי", ממשיכה להדהד. אולם מתחת לפני השטח יש חריקות. מאבק ניטש בקרב חלק מן החסידים. לא על הנהגה או ירושה, אלא דווקא על הדרך בה יש להמשיך את השליחות.
"החלוקה הקיימת כיום בין המכונים משיחיסטים לאלו שאינם משיחיסטים, אינה מדויקת", אומר הרב קראוס בשיחה עם Nfc. אלו האומרים כי הרבי עודו בחיים קרויים משיחיסטים, ואלו האומרים כי נפטר אינם משיחיסטים".
הוא אומר כי אם תאמר לחבדניקים כי הם משיחיסטים יודו בכך, ויאמרו שהם משיחיסטים כמו שכל יהודי צריך להאמין בביאת משיח. "אבל ההבדל בינם לשאר הוא בכך שלהם יש כתובת. יש ביניהם גישות שונות. יש הרואים ברבי כמי שראוי או היה ראוי להיות משיח, יש האומרים כי הוא המשיח ויהיה, אלא שלעת עתה נגנז ויש הטוענים כי מעולם מת ועודנו חי, אלא שאנו - המסתכלים בעיני בשר - איננו יכולים לראותו.
המיינסטרים אינו מזכיר את הרבי כמשיח, משום שצריך לדבר "באופן המתקבל", כלומר - באופן שאחרים גם יקבלו ולא תיחשב למוזר בעיניהם. את מוטיב ה"אופן המתקבל" ירשו ממאמר הרבי כי "על-ידי שהוא מסביר את עניינו של משיח, כמבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, כולל במיוחד - על-ידי לימוד ענייני משיח וגאולה" (ספר-השיחות תשנ"ב ח"א עמ'' 112). מנגד, בזרם הקרוי משיחיסטי לועגים לכך ואמרים כי אין זה אופן המתקבל, אלא דווקא אופן המתקפל...
בבולטים שבזרם זה נמצא הרב לוי יצחק גינזבורג, שלו אין עכבות להזכיר את הרבי כמי שחי בינינו בעולם שכולו העלם, ודווקא חבד עוסקת בפנימי ובנסתר, ועוד כהנה וכהנה אמירות.
חבד, כתנועה, מתנהלת לפי תורת האדמור, שקבע כי דורנו זה הינו דור השביעי (שעניינו "מידת המלכות" על-פי תורת הנסתר) - האחרון לגלות והראשון לגאולה. הלכך אין מקום לדור שמיני וממילא אין מקום למנות רבי מחליף, שישמש בתואר "נשיא הדור".
כהוכחה לדבריו שהחסידות כולה משיחיסטית, מביא הרב קראוס ראיה מקונטרס המופץ על-ידי הזרם המרכזי בחבד. בקונטרס מובאות אימרות חסידיות של האדמור, המתאימות לכל יום. הבחירה אינה מקרית, וביום ג'' בתמוז תשס"ה, נבחרו דווקא דברים שאינם מותירים לקוראיהם כל ספק מי הוא המשיח: "כיון שצדיקא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי (מאחר שצדיק שנפטר מצוי בכל העולמות יותר מבחייו - ע.י.), שגם בזה העולם המעשה אשתכח יתיר, בודאי שהרבי מנהיג את העולם כלו... כמו שהיה עד עתה, ואדרבה, ביתר שאת וביתר עז... והמאורע שארע וכו'' אינו אלא לעיני בשר שלנו, ואינו אלא ניסיון בלבד... שכל ענינו הוא שמעלים ומסתיר את האמת" ("לחיות עם משיח", הוצאת צעירי חבד, כפר חבד תשס"ד, ליום ג'' בתמוז, עמ'' 7-8. ההדגשות במקור).
את המחלוקות והפולמוסים בחבד, שנגררו במקרים נדירים גם לאלימות, מגדיר הרב קראוס כזניחות. לדבריו, הדבר נובע כתוצאה מ"מחלוקת לשם-שמיים שסופה להתקיים". אצל כל חסידי חבד יש להט, "עזות דקדושה", ופעולותיהם נובעות מתוך מסירות-נפש לעשות נחת רוח לאדמור. אם הם רואים חסיד שלדעתם אינו עובד כפי שהאדמור הורה, הם מוקיעים אותו.
אין ספק, כי הנושא המשיחי, של איך להביא את המשיח והגאולה, היה מרכזי בתורתו, אם כי לא אמר במפורש "אני המשיח". הוא היה שואל את קהל שומעיו מה עשו כדי להביא את הגאולה, וציווה להבליט ולהשמיע את עניין המשיח. אז חסידים מנסים לשכנע את חבריהם, ויש שאם לא מצליחים - מנסים לשכנע בדרך אחרת... אבל יחסית לחסידות גדולה, תיגרת ידיים נדירה, ויכול היה להיות גרוע יותר. המחלוקות נעשות בעיקר ברמה התקשורתית, ובפועל - השבת שלפני ג'' בתמוז היא "שבת אחדות" של החסידים.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-16543-00.html?tag=19-40-26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2006 23:37 |
|
| |
המשך להודעה הקודמת
בדידי הוה עובדא שהתארחתי פעם אצל ידיד שמכהן כיום כשליח חבד"י אי שם בצפון. מן דא להא התגלגלה השיחה לענין משיחיותו של הרבי, בן שיחי אמר איזה ביטוי שהשתמע ממנו כי עדין לא פג תקפו של הרעיון המשיחי גם לאחר ג'' תמוז. לתמיהתי על שבן מובהק לזרם השפוי (ואף ידוע כמתנגד לזרם המשיחי) מתבטא כך, השיב כי באמת כל חסידי חב"ד מקטנם ועד גדולם כולם משיחיסטים במידה זו או אחרת. ההבדל הוא רק במינון ובעוצמה. יש 100% משיחיסט, יש מי שרק 80% , ויש גם 10%. אולם כמעט ולא קים בחב"ד מי שסבור כי הרבי מת כמות כל צדיקי הדורות הקודמים, הגאולה תתבצע בידי אדם אחר, והרבי לא יטול שום חלק מיוחד בגאולה העתידה.
זאת שמעתי כאמור מפי ''שליח'', חבד"י בכל עצמו ומהותו, שנמצא בקשר הדוק עם חסידי חב"ד רבים כולל רבנים ואישי מפתח נוספים בתנועה.
אמנם "הלבן" מיודענו כפי הנראה רחוק מרעיון המשיחיות ת"ק על ת"ק פרסה. (אולי רק כלפי חוץ?). לכן אני מעונין להעלות כאן את השאלה האם אכן "הלבן" הנו נציג אותנטי של חב"ד המיצג את העמדות הרווחות במיינסטרים של התנועה. או שמא אינו אלא קול נדיר קיצוני בשפיותו היחסית ובהחלט לא מיצג?
יביע הציבור הנכבד את דעתו.
|
|
|
|
|
|
