שו"ת בנושאים הקשורים לחב"ד [להלבן]

נוסח המברק ששלח כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לכללות אנ"ש במרחבי תבל:

ב"ה ט"ו בשבט ר"ה לאילן ה' תשי"א
ברוקלין נ.י.
שלום וברכה !
נסתימה שנת ההסתלקות של נשיאינו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

מתגברים הגעגועים באשר כלה קייץ עובר חורף ואנחנו לא נושענו.
אבל מצד השני ההרגל עושה את שלו ויש מקום לחשש אשר יתישן הדבר ואור וחום ההתקשרות לנשיאינו, לתורתו ולהוראותיו - אשר כולא חד - ילך הלוך וחסור ח"ו.

אלא הדברים אשר דבר משה בנוגע לתורה: הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום, ופירושו כדיוגמא (מכתב המלך) חדשה שהכל רצין לקראתה ובנוגע למצוות :  מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום , ופירושו : שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום.
ערב שבת שלום

לשאלה זו יש צורך בהקדמה רבת תוכן וארוכת שנים.
בחורף תשט"ז כותב הרבי מענה לנשיאה השני של מדינת ישראל מר' יצחק בן צבי ע"ה תוכן המכתב הוא בענין תודה שמביע מר' בן צבי על כתבי הצ"צ והרבי פותח את מכתבו בפתיחה שיגרתית ללא תוארים כי אם השלום והברכה.
לקראת סופו של המכתב כותב הרבי והוא העיקר לעניניו כך:
"אפשר שפסקא הבאה להלן צריכה היתה לבוא בראש המכתב, והיא - בקשת סליחה על שפתחתי מכתבי בלי להקדים תוארים וכו'. וגם בזה סמכתי על מה שתיארו לפני ממדותיו ותכונות נפשו אשר יבין לדעי.
מיום הלכי ל"חדר" ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות הגזירות והשמדות. וכחלק מגאולה זו יהי' " נשיא זה מלך , לא נשיא שבט - אלא שאין על גביו אלא ה' אלקיו"(הוריות יא. סוף ע"א), והכל יהי' באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה - יאמר ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי". ולכן כל כך קשה לי להשתמש בתואר זה בקשר עם בני ישראל בעת אשר יעקב קטן הוא ובני ישראל "דווים דחופים סחופים ומטורפין ויסורים באין עליהם"
יכולתי להשתמש במילה זו מן השפה ולחוץ אבל כיון ששמעתי אשר כ' "אמתי הוא- לא רציתי לכזב" בנפשי. ואתו הסליחה."
מנעוריו הרבי חש וכואב את מצב בני ישראל עליו אישית עוברים מעוראות קשים אביו רבי לוי יצחק זצ"ל גולה ע"י המשטר הקומניסטי לסביר וזאת בגין הפצת מעינות היהדות והחסידות ביום חתונת הרבי אביו אינו מוליכו לחופה כנהוג בישראל נוכח גלות זו וברכתו מגיעה בכתב מרחוק.
עוד זה מדבר וזה בא חותנו הרבי הריי"צ נ"ע נאסר גם הוא ע"י המשטר הקומניסטי בגין הפצת מעינות היהדות והחסידות ורק התערבות רצינית של אומות העולם החופשי מצילות אותו מגזר דין קשה והוא מגורש מתחומי בריה"מ לשעבר ומגיע לורשה.
עוד הוא נמלט על נפשו מתרגשת השואה הנוראה הרבי הריי"צ נ"ע מצליח להימלט לארה"ב והרבי עצמו נמלט לצרפת בתחילה לפריז ועם כיבושה ע"י הנאצים ימ"ש הוא גולה מעיר לעיר לקראת סוף המילחמה הארורה ההיא הוא חובר לחותנו בארה"ב.
שארית הפליטה אחד ממשפחה שנים מעיר עומדים נבוכים והמומים זעזוע אדיר פוקד את כל לב יהודי כה חזק הוא עד כדי כך שרק כיום שישים שנה אחרי מעיזים אחרוני הפליטה ההיא לספר מה קרה כה עמוק וחד היה הכאב שאפילו לדבר על זה לא יכלו. יחד עם הכאב והזעם צפה ועלתה שאלת האמונה למה? ואיך? והכיצד?.
הרבי הריי"צ כנראה שחש בכך ובעלון חב"ד בימים ההם "הקריאה והקדושה" הוא יוצא בהכרזה המפורסמת "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה"
בקרב היהדות בכלל ואצל חסידי חב"ד מתעוררת התיקווה כי הנה אחרי האסון הנורא הזה באה ומתקרבת הגאולה.
הסיפור החסידי החבד"י מספר כי הרבי הריי"צ נ"ע שאל את חותנו הרבי " מה מדברים ברחוב?," ענה לו הרבי הרחוב טוען שהרבי הוא המשיח. העיקר שמדברים על המשיח ענה הרבי הריי"צ.
הרבי הריי"צ מסתלק לבית עולמו וחסידות חב"ד חרב עליהם עולמם הרבי איננו ואיתו גם הגאולה.
הרבי עצמו שהיה מקושר לחותנו בכל נימי נפשו מתקשה להיתנחם הוא כואב שבור ורצוץ עולמו שדמין אותו עוד מלכתו ל"חדר" עולם הגאולה חרב עליו .
מכאן ואילך הרבי רואה את שליחותו לעשות הכל לקרב את הגאולה ביום ההכתרה הוא מצהיר אמונים "והנה זה תובעים מכו"א מאיתנו דור שבעי דכל השבעין חביבין דעם היות שזה שאנחנו בדור השבעי הוא לא עפ"י בחירתינו ולא ע"י עבודיתנו ובכמה ענינים אפשר שלא כפי רצונינו מ"מ הנה כל השבעין חביבין שנמצאים אנחנו בעיקבתא דמשיחא בסיומא דעקבתה והעבודה לגמור המשכת השכינה ולא רק שכינה כ"א עיקר שכינה ובתחתונים דוקא."
תקווה חדשה קמה והפציע את חשכת הגלות הרבי בקול חנוק מדמעות מבטיח לעשות את כל מה שבכוחו ובכוח זכות אבותיו שולחיו להביא לימות המשיח.
עוד אסון פוקד את הרבי אחיו נפטר לבית עולמו בדמי ימיו (טמון בצפת) נסיונותיו של הרבי לקרב את בני אחיו לחסידות לא צולחים וגם בני גיסו חותנו הראשון של הרבי הריי"צ אינם שווה בשווה עם חב"ד שיא הניכור מגיע בפרשת הספרים ספרית הרבי הריי"צ אשר יורשי גיסו תבעו לעצמם הדבר מגיע לערכאות של גויים ועד הפס"ד הידוע של "דידן נצח"
הרבי נשאר לבדו במערכה.
 נאמן לפס"ד היד החזקה של הרמב"ם אותו קבע הרבי ללמוד יומי שהמשיח יחזק ביתקה כלומר יפיץ את היהדות בכל רחבי
תבל הרבי ""מוציא" מבצע אחר מבצע להפיץ את היהדות ומעינות החסידות גם לפינות החשוכות ביותר והכל בכדי לקרב ולהחיש את הגואלה.
הגאולה אצל הרבי וחסידי חב"ד אינה מהשפה ולחוץ היא דבר מוחשי קונקרטי הנה הנה משיח בא!! ובפועל ממש!
והנה בערוב ימיו כרעם ביום בהיר שבר אדיר הרבי קבל עדה ועם מודיע כי נכשל במשימתו משימת חיו להביא את הגאולה והוא מטיל את המשימה על החסידים. חסידי חב"ד המומים לא יודעים את נפשם כזאת לא היתה בישראל רבי המודיע על כישלונו!! בכול אותה שנה הרבי נוקט בפעולות אשר ידגישו כי המשימה היא עכשיו על כתפי החסידים בחג הסוכות של אותה שנה כל החסידים שהיו אצל הרבי עוברים על פניו לברך על אתרוגו והוא עומד לפניהם תפילת שחרית של אותו סוכות מתחילה בשעה שלוש אחה"צ בכל ימי החג החסידים זוכים לקירובים לא שיגרתים ויש החשים כי הנה הרבי נפרד מחסידיו כאשר הוא מטיל עליהם את שליחותו להביא לימות המשיח.
באדר של אותה שנה קורה הנורא מכל את הרבי אוחז השבץ כאשר הוא מתפלל על קבר חותנו הרבי הריי"צ וכעבור שנתים מדוכא ביסורים הרבי מסתלק לבית עולמו ערירי.
הפעם אין מי שיעודד אין מי שיקח על כתפיו את המשימה האם זנח כביכול ה' את עמו מהגאולה ?! האם שוב פעמי המשיח מתרחקים. האם המשימה שהטיל הרבי על חסידיו גדולה על מידותיהם?!
האם בשל כך הרבי לא נפטר הוא חי וקיים הדחקה קולקטיבית של עדה שהמשימה קשה עליהם בבחינת ניתנה ראש ונשובה מצרימה?
האם משיחיותו של הרבי שכמעט ואין חסיד חב"ד שלא דוגל בה אם בסתר ואם בגלוי נובעת מתוך משבר אמוני חריף נוכח קושי המשימה?
בשורות טובות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3362819,00.html

ברשימות (רשימה קל"ח) לפר' ויקרא ר"ח ניסן פר' החודש שנת תשנ"ח
מובא מכתבו של הרבי לחותנו הרבי הריי"צ נ"ע בשאלה מדוע בחב"ד אין מדגישים את חשיבותם של "מופתים"
כמדומה שבשנות הנשיאות הראשונות הרבי אמר שאם רוצים וצריך יהיו גם מופתים האם שינה הרבי את התיחסות בחב"ד לעניני מופתים? כלומר למרות שלפועל היו עניני מופתים גם קודם לכן אך לא זה היה העיקר האם כלל זה הישתנה בימי נשיאותו של הרבי?
בשו"ט.

למה השתנה?
תמיד ראו מופתים אצל הרבי באופן פלאי ביותר, ויותר מזה הוא פלא עצום שהיה עונה פעמים רבות על ניתוח קריטי - אם כן או לעשות, נגד דברי הרופאים, והיו רואים אז מופתים גלויים.
אמנם השתדל הרבי בכל עוז שלא להדגיש זאת, וכשהיו שואלים היה משיב, שכשמוסיפים בתורה ומצות זה מוסיף בברכות השם.

הלכות ת"ת לאדמוה"ז

א. האם נוהגים כדבריו למעשה בחב"ד?

ב. האם יש ישיבה או מוסד שנהוג בהם סדרי הלימוד כמו שמבואר בהלכות ת"ת?
דומני, שמוסדות זילברמן הם הדומים ביותר, אם כי לא לגמרי, למה שעולה מתוך הלכות הנ"ל.

לא בדיוק, הלימוד עתה בישיבות אינו בדיוק בסדר המבואר בהל' תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן. הסיבה לכך אינה ברורה. וכבר כתבו בזה באיזהו מקומן.

ובכלל מה ההתייחסות לדברי ההלכה שנפסקו בשו"ע של אדמוה"ז, האם יש להם אותו תוקף כמו הוראה חסידית שכידוע חסידים ימסרו נפשם עליה, או כמו פסק הלכה של פוסק מקובל בחוג של שלו, דוגמת הגר"א לחוגי הליטאים, וכדומה?

למשל:
חיוב ג' סעודות בשבת, או שינה בסוכה, אני יודע שיש סיבות וטעמים מדוע מקילים בחב"ד, אבל האם עובדה שאדמוה"ז פוסק כך בשו"ע שלו "מכבידה" על ההקלה בזה, או זה כמו כל הלכה אחרת שלפעמים מקילים בה כשיש סיבות הלכתיות?

ומה בדבר איסור חדש, האם יש מחמירים בזה כדעת אדמוה"ז?
האם יש עכ"פ יחידים שמחמירים בזה? והאם הוראת אדמוה"ז הסיבה להחמרתם?

א) קשה לדמות את ביאור הגר"א לשו"ע אדמו"ר הזקן, כי עיקר מטרת ביאורי הגר"א היתה לכתוב ביאורים, משא"כ שועה"ר נכתב כשו"ע להלכה למעשה. אלא שהמשנה ברורה סמך ביותר על הגר"א כפוסק, והדברים עתיקים.
ב) יש פרטים רבים שלא נוהגים היום כפסק שוע"ר, מתחיל מהחזרות שפסק באופן אחר בפסקי הסדור שערך, והם בתרא לגבי השו"ע. ומסיים בפרטים שהשתנו במנהגים במשך הדורות.
ג) בענין חדש, הוראת אדמו"ר הזקן היא בשו"ע, ואח"כ בכמה מתשובותיו בשו"ת שלו (סי' ד; ז; כ), ומה שביאר בע"פ ונמסר ע"משמו ע"י אחיו הרה"ק מהרי"ל ונכדו בעל הצמח צדק (בשו"ת שלו חיו"ד סי' ריח וסי' כ). ומסקנתו היא להקל בשעת הדחק, ולצורך מצות מצוה, ובתערובת (יי"ש), ומיישב מנהג העולם להקל.

תוקן על ידי הלבן ב- 27/03/2007 20:42:51

מה היו הנהגותיו של הרבי בליל הסדר? האם תמיד היה כסא ריק בראש השולחן?
האם נכונה הגירסה שהרבי היה אוכל את החריין חי כלומר לא גרוס?
האם הרבי הקפיד על שיעור מסוים באכילת הכזיתים?
האם הרבי אמר ד"ת או דא"ח במהלך הסדר ?
האם היו מנגנים איזה ניגונים בסדר או רק הנוסח המקובל?
ערב שבת הגדול שלום.

א) לא תמיד, רק עד שנת תש"ל, שעד אז היתה עדיין הרבנית הזקנה בחיים, והרבי היה אוכל (יחד עם מנין מזקני החסידים) בחדר האוכל של הרבי הקודם, בכל סעודות החגים, ובכל הסעודות האלו נשאר הכסא של הרבי הקודם עומד על מקומו, והרבי נשאר לשבת על מקומו - שבו היה יושב בתקופת הרבי הקודם.
ב) בתוך החריין השחוק, הי' הרבי מצרף חתיכה פצפונת של חריין חי.
ג) שיעורי הכזיתים הם כרגיל, כלומר שהמצה האמצעית נוהגים לחלק לשנים, חלק הגדול מניחים לאפיקומן וחלק הקטן לאכילת מצה. הרבי היה מתאמץ לאכול את כל השיעור מצה כרגיל, אף שהיה לו קשה במיוחד, שהרי מעולם לא הסכים להלביש שיניים תותבים (גם לא בכל השנה), ובתקופה זו היו לו רק 2 או 3 שיניים. והפלא הגדול יותר הוא מה שחיתוך הדיבור שלו היה תמיד בהיר וברור, למרות שלא היו לו שיניים. וכמדומה שאין שום הסבר טבעי לזה.
ד) במשך זמן הסדר, ובמשך זמן הסעודות בחגים, לא היה מדבר שום שיחות. אמנם תמיד היו שואלים אותו שאלות, בכל הנושאים, והיה משיב בקצרה (השאלות והתשובות האלו נלקטו ונדפסו בספר המלך במסיבו). אחרי תשלום הסדר היה יורד לבית המדרש ומדבר שיחות ארוכות, ביאורי ההגדה, עד אור הבוקר.
ה) רק הניגונים המקובלים, והיא שעמדה - בעת אמירת ההגדה. אלי אתה ואודך - בסיום הסדר. אבל את כל הסדר, ובפרט ההלל, היה אומר בקול נמוך ובנעימה, ואנחנו הבחורים היינו מצטופפים לשמוע ולהקשיב.

ב"ה.

לגבי שיעור המרור:

זכורני, ומקווה אני כי זכרוני אינו מטעני, ששמעתי עדות ראי'ה מאבי שיחי', שהרבי הי'ה לוקח שיעור גדול במיוחד, עושה ממנו כצורת כדור, ומהדק אותו הדק היטב היטב הדק, ואוכלו.

(העדות היא מן השנים הראשונות אולי עוד קודם הנשיאות. אשתדל בלי"נ לברר)