שו"ת בנושאים הקשורים לחב"ד [להלבן]

בס"ד
שלום רב
הבנתי שחסידות חבד מדגישה את ענין החקירה בידיעת ה'.
מובא הפסוק בהקשר זה- דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם.
רציתי בבקשה לשאול אם ידיעה או דעת לא קשורה יותר להרגשה, ללב-  ולא לשכל ולחקירה.
על הפסוק בכל לבבך דרשו חזל- בשני יצריך. ללא קשר לשכל.
גם הפסוק וידעת היום מתייחס ללב- וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכ'.
יש גם פסוק שמבדיל בין שני המושגים, בין ידיעה והשכלה- השכל וידוע אותי.
גם הרמבם כשמדבר על הלכות דיעות- לא מתייחס לדברים הקשורים להשכלה או למסקנות שכליות- אלא לטבעים- קמצן ופזרן וכ'.
האם יש לכך התייחסות בכתבי רבותינו?
תודה רבה

בספר התניא פ"ג מבאר את הדעת, שהוא מביא את ההשכלה (חכמה ובינה) אל הרגש (לב, חסד גבורה תפארת).
וא"כ זה פירוש שני הפסוקים שהבאת.
ובפרטיות יותר תוכל ללמוד את תניא פ"ג ותבין יותר.

אפשר ויעניין אחדים- ניתוח גרפולוגי לכת"י של הרב. הגרפולוג לא ידע את זהות הכותב.

[ אפשר ויעניין אחדים גם המקור : מאמרה של הגרפולוגית רות צוקר על כתה"י שנמסר לה ע"י הנשיא שזר . מופיע ב"ספר הק"ן" קובץ מאמרים לרגל מאה וחמישים שנה להסתלקות הרב בעל התניא ]

לא, זה משהו אחר. כאן זה ניתוח לכתב של האדמור האחרון שנעשה בפורום באינטרנט. ראיתי את מה שאתה מדבר עליו, הרושם לי היה שזה די מוזר.

תודה על העמדת הדברים על דיוקם .

האם בירך הרבי ברכת הגומל לאחר התקף הלב שעבר ר"ל. ומתי?
שכן פסק האדמוה"ז נ"ע בסידורו בסדר בירכת הנהנין שחולה שניתרפא מברך הגומל כאשר החלים ועמד על בוריו לגמרי.
וכן הביא בשו"ת דברי יציב והביא מעשה מאא"ז שבירך הגומל על מחלה זמן רב מאוד אחרי שהחלים שהציבור כבר לא זכר מזה כלל.
והנה בהתקף לב לא יתכן שלא ישאר איזה רשימו גם כאשר מחלימים. במקום בו הלב לא קיבל דם וחמצן נוצרת צלקת ובהכרח שאין הלב חוזר לתיפקודו כמו קודם ההתקף ובד"כ נזקקים אח"כ לשימוש בתרופות עד מאה ועשרים.
האם בכאי גוונא אין מברכים הגומל לשיטת האדמו"ר הזקן בעל התניא.
בשו"ט.

כך הובנה אצלינו הסיבה, שהרבי לעולם לא בירך את ברכת הגומל; לפחות לא ראינו אותו מברך.
סוכ"ס אף פעם לא החלים לגמרי.

ישר"כ זה חידוש מענין ויה"ר שהרופא כל בשר יקדים רפואה וכ"ו
וניתבשר אך טוב.
ערב שבת שלום.