|
|
| נשלח ב-24/6/2007 22:00 |
 |
| |
הצמח צדק וערוך השולחן
שלום לכל המשתתפים.
אני מנסה בימים אלו להתחקות אחר שיטת הפסיקה של הרב יחיאל מיכל אפשטיין בעל ערוך השולחן. אחד העקרונות הבולטים ביותר בספרו הוא פסיקה לאור מנהג הציבור. כלומר, במקרים רבים, אף שנראה מסברא באופן חד משמעי לפסוק בצורה אחת, אם הציבור נוהג אחרת הוא רואה לחובה ללמד זכות על ישראל, ומיישב את המנהג בכח פילפולוץ
אני מנסה להתחקות אחר שורשי השיטה. אחד ברבותיו הוא ר' יצחק מוולוז'ין, אך לא נראה לי שמשם הוא למד זאת. הגר"א ידוע בכך שלא הלך אחר הנמנהגים בכלל, אלא רק לפי דינא דגמרא.
בסיפור חייו של ערוך השולחן מוזכרת העובדה שבעת התמנותו לרב צעיר בנובוז'יבקוב שבאוקראינה (בשנת תרכ"ה) השפיעו עליו חסידי חב"ד שבמקום, והוא נסע לאדמו"ר הצמח צדק. הוא שהה אצלו תקופת מה, והאדמו"ר הקנה לו יסודות חשובים בפסיקה.
הסיפור עצמו שנוי במחלוקת. יש הטוענים (בחב"ד) שהסיפור כהוייתו הוא מנופח ומעוות על ידי בנו, הרב ברוך אפשטיין, בעל תורה תמימה. לזכותו יאמר, שאמנם על ספרו הראשון של ערוה"ש, אור לישרים, הופיעו הסכמות של גדולי החסידים - ר' אהרון ובנו ר' מנחם נחום מצ'רנוביל. כעבור יותר ממאה שנה אין בידינו לברר את האמת ההיסטורית, ואני רוצה לנסות ולחפש את הקשר ההלכתי.
אם מישהו מהגולשים מכיר את משנת האדמו"ר הצ"צ לעומקה, ובפרק את משנתו ההלכתית, אשמח אם יוכל לומר לי האם יש תופעה דומה אצל הצ"צ.
תודה ושבוע טוב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2007 01:24 |
|
| |
התופעה של לסמוך על המנהג, היתה מאז ומתמיד, ויעידו על כך ספריהם של ר' אייזיק מטירנא, מהרי"ל, ועוד רבים, שכל השלחן ערוך ונושאי כליו מלאים בפסקיהם.
חלק גדול של הגהות הרמ"א לשלחן ערוך, הם דברי ספרי המנהגים הנ"ל.
מה קשור לכאן משנת אדמו"ר הצמח צדק?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2007 20:20 |
|
| |
כמקובל בפסיקה האשכנזית. וראה במאמרו של פרופ' חיים סולובייצ'יק rupture and reconstruction שנמצא ב http://www.lookstein.org/links/orthodoxy.htm#_ednref4
<
A similar disposition informs the multi-volumed Arukh ha-Shulhan, the late <nineteenth century reformulation of the Shulhan Arukh.4 Indeed, this was the classic Ashkenazic position for centuries, one which saw the practice of the people as an expression of halakhic truth. It is no exaggeration to say that the Ashkenazic community saw the law as manifesting itself in two forms: in the canonized written corpus (the Talmud and codes), and in the regnant practices of the people. Custom was a correlative datum of the halakhic system. And, on frequent occasions, the written word was reread in light of traditional behavior>
וראה בהמשך את ההשוואה למשנה ברורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2007 21:11 |
|
| |
תודה להלבן שהעמידני על הצורך לדייק בדברי.
אין כוונתי למנהג, כלומר למעשה הלכתי שאין מקורו בתלמודים, אלא להתנהגות הציבור.
א. כאשר ישנה מחלוקת בתלמודים ובראשונים ואף באחרונים, אך הציבור נוהג כצד ב', יפסוק ערוה"ש כצד ב', אף שמסתבר לפסוק כצד א', משום ש"כאילו בת קול יצא דכן הלכה".
ב. במקום שבו עמך ישראל עושים דבר המנוגד להלכה לכאורה, יבוא ערוה"ש "ללמד זכות על כלל ישראל" ש"שפיר עבדי עמא קדישא".
ג. במקום שפוסקים יוצאים נגד מעשי הציבור ומוכיחים אותם שהדבר אסור, מכריז ערוה"ש ש"כל ישראל נקיים" ומצדיק את מעשיהם.
בכל המקומות הנ"ל הוא לא מצדיק את התנהגות הציבור בכדי, אלא מגבה אותה הלכתית למפרע על ידי בחינה מחודשת של המקורות או המציאות. לעתים כבר קודמיו לימדו זכות על ישראל, אך הוא רואה חובה לנמק את ה"לימוד זכות" ולעגן אותו בהלכה בצורה חזקה.
תופעה זו קיימת גם בפוסקים אחרים, אך זעיר פה וזעיר שם. אצל ערוה"ש מדובר: א. בתופעה מקיפה, שיטתית ועקבית. ב. מנומקת מטעמי אהבת ישראל וחובת לימוד זכות, וקדושת ישראל שחזקה שאינם חוטאים.
עתה אני מקווה שדברי נהירים, ואשמח לקבל עזר בנושא.
תוקן על ידי בנדרוסאי ב- 25/06/2007 21:16:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2007 03:02 |
|
| |
ראה לדוגמה או"ח סוס"י תפט, שדנים בהלכה של חדש שאסור מה"ת, וכל הפוסקים, מתחיל מסמ"ג, ועד לאחרון מנושאי כלי השו"ע, מנסים ללמד זכות על כך שלא נזהרים בזה כלל.
וזו רק דוגמה אחת, וממנה תלמד שאין זה קשור כלל לצ"צ או לערוך השלחן.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2007 09:22 |
|
| |
כותב האדמו"ר הצ"צ "ולא שאנו אומרים שאין כאן עולם כלל ח"ו אלא שלפי האמת ביטול העולם הוא כביטול זיו השמש כשהוא בכדור גוף השמש" (שורש מצוות התפילה פי"ח).
מכאן משמע שאין מדובר שהעולם לא קיים, והוא אשליה בלבד, אלא שהוא חסר חשיבות כלפי הא"ס וזה מה שלכאורה שכותב בהמשך "רק שעניין ציור ביטול העולמות אצלו ית' שבטלים כ"כ עד ששם אין ואפס עליהם" (שם אין ואפס, אך לא אין ואפס ממש?).
(אני גם אשמח אם מישהו יוכל להסביר מעט את משל גוף השמש והזיו, האם הזיו קיים ממש, או שהוא רק אשליה אופטית של המסתכלים?)
האם זה גם דברי האדמוה"ז בשער הייחוד והאמונה פ"ג? או ששם מדובר שהעולם נתפס רק 'מצדנו' אך הוא אשליה' 'ומצדו' הוא לא קיים כלל?
וכך הבנתי אצל הרש"ב בספר המאמרים תרמ"ג ד"ה ת"ר 'אלא שנראה לגבינו שהוא יש אבל באמת הוא בטל לאלוקות ואינו מציאות יש כלל..." (עמ' לט) אם כי זה לא חד משמעי.
לסיכום, האם העולם הוא אשליה וקיים רק מצדנו, או שהוא קיים אך חסר חשיבות כלפי הא"ס?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2007 13:48 |
|
| |
הרי מבואר שם ושם, שלגבי הבורא הוא כזיו השמש בשמש, שאינו מציאות בפני עצמה, שהרי אין לאור קיום בלי המאור, וכשיסתלק המאור יסתלק האור. אלא שהבורא הסתיר זאת מעיני הנברא, שרואה עולם במציאות בפני עצמו, שאינו זקוק להיות נברא מחדש בכל עת ע"י הבורא.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2007 14:20 |
|
| |
הלבן,
טרם הבנתי.
לכאורה מדברי הצ"צ מבואר שהעולם הוא קיים ויש ממש. אמנם קיום היש הזה מותנה באל בכל רגע ורגע, אך הוא עדיין קיים ולא אשליה מצדנו. וביטולו לאין סוף הוא מצד חוסר חשיבותו כלפיו. כעין שמסביר האדמוה"ז כמה פעמים בעניין 'שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך' שהמלך לא משגיח במשהו חסר משמעות.
לעומת זאת, מדברי האדמוה"ז והרש"ב אפשר (אך לא מוכרח) להבין שלא רק שקיום היש מותנה באל בכל רגע ורגע, אלא שקיום העולם כיש ממשי הוא אשליה מצדנו, ומצד האין סוף לא שהוא חסר חשיבות אלא שהוא לא קיים כלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2007 16:19 |
|
| |
טרם הבנתי דבריך.
לא מדובר כאן בביטול "מצד חוסר חשיבות כלפיו", אלא ביטול האור כלפי המאור, כיון שאין לאור שום מציאות קיימת בלעדי המאור.
ומה שנראה בעיני העולם שהוא מציאות קיימת "הוא אשליה מצדנו".
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2007 18:49 |
|
| |
מציאות קיימת=מציאות בלתי תלויה וקיימת בזכות עצמה, וזו אשליה. אבל העולם היא מציאות אלא שכל מציאותה היא אלקות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2007 19:55 |
|
| |
תודה, הדברים עכשיו מובנים יותר, אך עוד שאלה.
שהצ"צ אומר 'ולא שאנו אומרים שאין כאן עולם כלל' ממה הוא בא להוציא? הרי א"א להגיד שהוא מוציא מזה שהעולם קיים מצדנו, כי א"א להכחיש את המוחש. אא"כ ישנה דעה שהעולם אשליה לגמרי, ולא קיים כלל.
דבר נוסף, ראיתי איגרת של הרבי מליואביטש, שם הוא מסביר שישנם 4 אפשרויות בהסברת הצמצום.
והוא אומר ששיטת חב"ד היא צמצום לא כפשוטו ובאור (ולא במאור)
אני מבין את לא כפשוטו (לפחות מעט) אך מה בדיוק ההבדל בין האור למאור, והאם יש לזה השלכות? (בעבודת ד' וכו')
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2007 21:11 |
|
| |
הנושא נתבאר בארוכה בקובץ היכל הבעש"ט, לפני שנה שנתיים, בהמשכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2007 21:29 |
|
| |
מזה קובץ היכל הבעש"ט?
ומה לגבי שאלתי על לשונו של הצ"צ? או שזה פשוט שגרת לשון, והוא לא בא להוציא משום דעה?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2007 06:42 |
|
| |
נורא עלילה על בני אדם.
כאשר הרבי רוצה לתאר את הענין הבלתי רצוי של הגלות הוא מבאר זאת עפ"י הפסוק מתהילים נורא עלילה על בני אדם.
ברור שאין הפסוק יוצא מדי פשוטו מה הוא בעומק הביאור בפסוק ואיך הוא קשור לענין הגלות.
בברהמ"ז נוהגים בחב"ד להמשיך ולהיתפלל הרחמן הוא יברך את אבי מורי וכ"ו גם אחרי הסתלקות האם נהוג כן גם לגבי
הרחמן הוא יברך את האדמו"ר לאחר ג' תמוז.
יה"ר שיהפכו הימים לששון ולשימחה.
שבוע טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2007 10:16 |
|
| |
יחסה של חב"ד לגדולים אחרים
בחסידות ברסלב, עד כמה שידוע לי, הגישה היא שיש רק אחד שהוא "צדיק האמת",
וכל שאר הצדיקים, או שהם מזוייפים, או שהם יונקים את כוחם מכוחו, כמו
הענפים שיונקים מהשורש.
לעומת זאת, בזרמים אחרים, כגון אצל חסידי הרב קוק, מודעים לכך שיש גדולים
גם בזרמים אחרים, ויש עמם מחלוקת בנקודות שונות, אולם אין טענה שכל
הגדולים האחרים יונקים את כוחם מהרב קוק, למשל.
מה הגישה של חב"ד בנושא זה?
בעבר דיברתי עם חסיד חב"ד, שטען שהרבי מליובאביטש הוא "משה רבנו שבדור",
וכל שאר הגדולים הם כנשיאי השבטים, כלומר, כפופים למרותו. כששאלתי אותו
מדוע גדולים בזרמים אחרים לא רואים את עצמם ככפופים למרותו, הוא אמר שגם
בעדת קורח היו נשיאים שחלקו על משה. נובע מכאן, שלדעת אותו חסיד, רוב
הגדולים בזרמים אחרים הם כקורח ועדתו.
האם אכן זו הגישה המקובלת בחב"ד?
|
|
|
|
|
