|
|
| נשלח ב-17/2/2008 02:52 |
 |
| |
דיסקקשיח: 'נתגלתה מזוזה ונרתיקה שנתן בעל התניא לרמ"מ מויטעבסק' ('הגניזה החרסונית')
האשכול ע"ד המזוזה מועבר לכאן:
דיסקקשיח: 'נתגלתה מזוזה ונרתיקה שנתן בעל התניא לרמ"מ מויטעבסק' ('הגניזה החרסונית')
ידיד יקר המציא לי שני עמודים שמצא מצולמים
מתוך גיליון של העיתון כפר חב"ד.
לצערי אין עליהם פרטים מאיזה גיליון ומאיזה תאריך גיליון זה,
ולא טרחתי למוצאם,
והנני מקוה שאחד הקוראים ימצא את הפרטים.
הכתבה היא על החסיד הרב לייבל זלמנוב [מבני ברק].
אחי אמו עבד בזמנו בבית חרושת לטבק של החסיד ר' שמואל גור אריה בקרמנצ'וג.
ביהח"ר הזה הולאם ע"י הבולשביקים, והאח הזה מצא מזוזה עם נרתיק
נאה בפתח משרד בעל הבית לשעבר רש"ג, הורידה ונטלה לעצמו.
אח"כ נתנה לאחותו שהתקינה את המזוזה ונרתיקה בביתה בקורסק.
כשהגיעה המשפחה לארץ, מסרו את הנרתיק שהיה עשוי מכסף,
מפואר ומעוטר בקישוטים רבים לצורף. בשעת ניקויו נתגלו עליו אותיות
שהיו חרוטות עליו:
מתנה למורי ורבי מנחם מענדל מויטבסק, משניאור זלמן בן רבקה [!]
עד כאן תמצית הסיפור {בסוף ההודעה יובא הקטע בשלימות].
יש להזכיר כי ר' שמואל גור אריה מקרמנצ'וג הוא הגביר החבד"י
שרכש את 'אוצרות הגניזה החרסונית', והעניקם כמתנה לאדמו"ר
הרש"ב ע"ה נ"ע נבג"מ זצוק"ל. כמו כן יש להזכיר כי בצד הכתבים הרבים
שחלקם הגדול נדפס ופורסם [לפי טענה מסויימת, יש חלק שלא פורסם],
היו לפי הסיפור גם 'חפצים', היינו מימצאים שונים שאינם כתבים,
כגון גביעים, מגדלי בשמים, חנוכיות, קופסאות טבק וכיו"ב, אלא
שעליהם כמדומה לא נודע דבר.
אין ספק שבית מזוזה מפואר זה שהגיע לר' שמואל גור אריה, בא
לו עם 'אוצרות הגניזה החרסונית'.
נשאלת השאלה מדוע קבעה ר' שמואל בפתח משרדו?
הלוא לכאורה זו היא מזוזה ונרתיק שבאו מידי הגרש"ז מלאדי בעל התניא,
והיו בידי הגרמ"מ מויטבסק, כיצד לא נתנה ג"כ לאדמו"ר הרש"ב?
ומדוע לפחות לא פרסם כלום אודותיה?
שאלה: אם אכן כך, הלוא היתה המזוזה קבועה בביתו של הגרמ"מ
בארץ, ואיך הגיעה לקרמנצ'וג, או לידי המוכר הזייפן שפירא באודיסה?
שאלה: האם שמענו או ראינו מישהו מגדולי ישראל שחרט הקדשות על בית מזוזה?
שאלה: אם אכן העניק הרב מלאדי לרמ"מ, האם היה צריך לציין שהוא מויטבסק?
לפי הסיפור שם, לבסוף מסר אחיו של המספר, ר' זאב וולף זלמנוב את המזוזה
במתנה לרבי.
האם אין חשיבות להכיר את המזוזה הזו,
לכאורה, לפי הסיפור, זו מזוזה של אדמו"ר הזקן,
או לפחות מידי סופר שהוא הזמין אצלו,
כמה וכמה אפשר ללמוד ממנה על הכתב
ושאר דברים, ולמה שותקים?!
לשון הקטע מכפר חב"ד:
'בעל שמועה' נפלא הוא מוכר לכולנו
בזכות האוצר הבלום של סיפורי החסידים
ששמע בצעירותו. ואשר זכה להנחיל לדור
הצעיר. סיפורים שחלק נכבד מהם פורסם במשך
השנים על דפי 'כפר חב''ד'. וכאן המקום לציין
כי הוא גם זה שרשם את הסיפורים החסידיים
המופיעים בספר 'הלקח והליבוב'. וכי ידיו רב לו
גם בעריכת סדרת הספרים 'אוצר סיפורי חב''ד'.
לצידו של הרב חנוך גליצנשטיין.
הפעם ביקשנו לשמוע בעיקר את סיפור חייו
האישי של הרב זלמנוב שלא מזמן הגיע לגיל
גבורות. לאורך ימים ושנים טובות. כילד שגדל
בתנאים הקשים של שמירת גחלת החסידות
ברוסיה הסובייטית. כנער שהסתופף בין זקני
החסידים וכאברך צעיר שחווה את תהליכי
הצמיחה של פעילותִ חב''ד בארץ-הקודש.
מה הם זיכרונות הילדות הראשונים שלך?
כשהיית ילד קטן נתגוררה משפחתנו במשך
מספר שנים בעיר קורסק שברוסיה. ואמנם
אבא ע''ה היה מכונה בפי החסידים ''שמואל
קורסקער''. אבא כיהן כשו''ב (שוחט ובודק)
והיו הרבה בחורים מתלמידי ה'תמימים' שבאו
לקורסק כדי ללמוד אצלו שחיטה. כיצד להעמיד
'חלף' וכדומה.
ישנה חוויה מיוחדת שאתה זוכר מגיל קטן?
בביתנו היה בית-מזוזה גדול עשוי כסף. שהיה
מפואר ומעוטר בקישוטים יפים. וזה סיפורו:
כשהייתי ילד קטן הלכתי פעם עם אימא ז''ל
לבקר אצל אחיה שעבד בבית'חרושת לטבק
בקרמנצ'וג. בית-החרושת היה שייך בעבר לחסיד
ר' שמואל גוראריה ע''ה. והמזוזה הזאת היתה
תלויה על פתח המשרד שלו. כאשר השלטון
הבולשביקי הלאים נכסים רבים ברוסיה. גם בית-
החרושת הזה הולאם. ר' שמואל פוטר מעבודתו.
ואילו דודי המשיך לעבוד שם כפועל. בהזדמנות
מסויימת החליט דודי להוריד את המזוזה מפתח
המשרד ושמר אותה לעצמו. עכשיו. כשאימא
באה לבקר אצלו. העניק לה במתנה את בית-
המזוזה (המזוזה שבתוכו היתה שלמה עם מעט
סדקים). הסוד הגדול התגלה לנו רק לאחר
שהגענו לארץ-ישראל ומסרנו את בית'המזוזה
לִצורף כדי שינקה אותו. בשעת הניקוי התגלו בו
אותיות שהיו חרוטות עליו: ''מתנה למורי ורבי
מנחם מענדל מויטבסק. משניאור זלמן בן רבקה.
תקל''ו''. כנראה זאת היתה מתנה ששלח אדמו''ר
הזקן לרבי מענדעלע ויטבסקער לפני שעלה
לארץ הקודש. כעבור שנים מסר אחי הרה''ח ר'
זאב וולף שי' את המזוזה במתנה לרבי.
דומני ששמעתי ממך פעם שגרתם
במלחובקה?
לא במלחובקה, אלא בקראטובה, שניהם
פרברים של מוסקווה. כשהייתי בגיל שמונה
עברנו מקורסק לאזור מושקנוה. כי שם התאפשר
לאבא להתפרנס למחייתו ממלאכת הכריכה.
עבודה שאפשרה לו לעבוד בקבלנות בתוך הבית.
מבלי להזדקק לחסדיו של מעביד שעלול לדרוש
ממנו לעבוד בשבת ח''ו.
היסורים הכי גדולים של איוב, נגרמים לו ע"י אלו שאומרים שאיוב לא היה ולא נברא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2008 19:20 |
|
| |
מנהג סעודת פורים בחצרות ליובאוויטש השתא.
השנה שחל פורים בער"ש אייך הוא מנהג ליובאוויטש האם אוכלים הסעודה בעוד היום גדול ומברכים ברהמ"ז. או שאוכלים סמוך לשבת וממשיכים הסעודה בשבת ואם כן באיזה אופן האם מקדשים וממשיכים בסעודה או שמתפללים קב"ש וערבית ואח"כ ממשיכים בסעודה. אייך היה מנהג הרבי בהתועדות כשחל פורים בער"ש.
בברכת ליהודים היתה אורה ושימחה ויקר.
שבוע טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2008 03:06 |
|
| |
בקביעות כזו הרבי לא היה מתוועד בפורים, כי אם למחרת בשבת שושן פורים.
פעם אחת, באופן יוצא מהכלל, הרבי אמר מאמר אחרי תפלת המנחה בפורים תשמ"א, אבל בלי התוועדות.
התפלות בביהכ"נ לקבלת שבת היו כרגיל, בזמנם, וא"כ מובן שקיימו את הסעודה בצהרים ולא בערב.
מנהג פורס מפה ומקדש היה נהוג במשך שנים רבות, בסעודת החג שחלה בערב שבת. ואז לא היו מתפללים קבלת שבת עד אחרי ברכת המזון.
הרבי עצמו לא היה פורס מפה ומקדש, והיה ממשיך את ההתוועדות בשיחות קודש - בלי טעימה ואמירת לחיים.
אח"כ הרבי הורה להפסיק את פורס מפה ומקדש באותן התוועדויות - גם לקהל.
איך נהוג בתקופתינו בחב"ד - אין בזה מנהג אחיד, ראיתי חסידים ואנשי מעשה שפורסים מפה ומקדשים, כשיד שולחנם יושבים רבים מתלמידיהם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2008 16:38 |
|
| |
טרוקנינוס
דברי חכמים בנחת נשמעים
ואם יטען מישהו טול קורה
אענה כל הנגעים וגו'
עכ"פ גם הרמב"ן בפרושו לפסוק ומושב בהע ישראל אשר ישבו בארץ מצרים לא מעלה את האפשפרות שאנו כבר בתשצ"ח.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 16/03/2008 16:39:31
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2008 22:56 |
|
| |
פעם ראשונה שאני כותב בפורום, אבל לא יכלתי להתאפק מלעבור בשתיקה על דברי חוצפתך על גדול בישראל, ועליך נאמר מדחציף כולי האי שמע מינה ממזר הוא אן בן הנדה, והבוחר יבחר.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2008 00:01 |
|
| |
לגולשים, אל לכם להתרגז מהודעותיו של טרו.... להערכתי, מדובר בטרול הידוע שמפיץ מדי פעם בתיבות הפרטיות את הגיגיו, תעיינו בהודעתיו האחרונות והווכחו!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2008 00:41 |
|
| |
הודעותיו צונזרו במידת מה, ואם ימשיך בדרכו תאלץ ההנהלה לנקוט בדרך אחרת, קלה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2008 01:02 |
|
| |
האמת שמיד כשקראתי את סגנונו, היה נדמה לי שמדובר בסוטה הנ"ל שמפיץ את הגיגיו בתיבה הפרטית. ולכן לא היה נראה לי להגיב לדבריו, כי אם לקיים אל תען כסיל גו'.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 15:19 |
|
| |
סגנונו של טרוקנינוס כלל אינו עולה בקנה אחד עם זה של שולח ההודעות המפורסם.
ההוא דווקא כותב מתוך אהבה גדולה לרבי מחב"ד
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 16:03 |
|
| |
| טרוקנינוס כתב: |  | | אני בסך הכל טענתי שמשיחכם המת אינו רשאי לקבל את הרמב"ם לחצאין. אם ברצונו להפוך את הרמב"ם לספר לימוד לכלל העם ועוד ג' פרקים ליום, כיצד יכול הוא לגנות את השקפות הרמב"ם ב"מורה הנבוכים", שכאמור באות גם לביטוי רב ב"משנה תורה"?!
|
|
פיך מותיב, ופיך מפרק...
זו הייתה בדיוק הטענה כלפי אותם ישיבות, כי אי אפשר לקבל את רבנו הזקן לחצאין. אם שו"ע הרב פסקיו ושו"תיו יכולים להיות מקובלים כספרי לימוד לגיטימיים בישיבות, כיצד ניתן לגנות או להחרים את השקפותיו ב"תניא" ובספרי המאמרים שלו?...
[ועדיין כלפי טענות כאלה עוד ניתן לדון, מה שאין כן בזלזול כה בוטה שאתה מפגין כלפי ענק שבענקים בכל קנה מידה ויחס]...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 21:47 |
|
| |
בישיבה נורמלית, גם אם יארגנו שיעור בגמרא מאדם לא מוכר הראש ישיבה יתנגד.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 22:04 |
|
| |
ובכן חוזרני בי
בעקבות הלינקים שסיפק אנני אין יותר ספק בדבר זהותו של טרוקנינוס.
ומכאן קריאה ל"טרוקנינוס":
עזוב את ההתפלמסות בפורומים, הפוסטים האחרונים שלך עם כל ביזאריותם גרמו ליהודים רבים שעה של קורת רוח. ומה יותר מתאים לחודש אדר מאשר עוד איזה מסה ארוכה בכמה פרקים על נושא תורני/פוליטי כלשהו.
אני מקווה שאחרי המסה על קאפח - הילמן לא נגמר לך החומר.
תהיה בריא ותצליח
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2008 09:20 |
|
| |
טרוק
מהיכן אתה חושב שנובע השעבוד הנפשי? רק מכך שהם קיבלו את מעמד של 'מומחים לתורה'. לכן לא תנצח אותם בשפה ארסית ונבלית, אלא בהתמודדות על מומחיותם וחבל שזה לא נעשה. (יש שתלו פעם תקוות בפורום הזה, אבל צריך הרבה יותר.)
|
|
|
|
|
