שו"ת בנושאים הקשורים לחב"ד [להלבן]

מאחרי
משם ראיה לסתור
הוא בריה קלה מעוטת דעת, אך עדיין ישות של בריה.

ולגבי המשך דבריך, אני מבקש מקורות טרום חסידיים.

טרוק
סגנון הוא לא רק סגנון, הוא גם מהות.

בכללות, אין בין דברי הרמב"ם למבואר בספרי החסידות אלא שינוי השם בלבד, מה שברמב"ם ובספרים אחרים מדברים על שפלות האדם, מחסידות מכנים את זה "ביטול", משום שהמטרה היא להתבטל בפני מציאותו של ה' כמה שיותר, וישנם דרגות שונות בביטול, מביטול היש עד לביטול במציאות, ובדרך כלל כשמדברים בחסידות על עבודת ה' בביטול עצמו, הכוונה לביטול היש. 

ולענין ביטול היש ושפלות האדם אין צורך להרחיב בהוכחות, שכן כל הספרים מלאים בזה, למשל "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח", "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח", "זבחי אלקים רוח נשברה", ואפילו בין אדם לחברו אנו אומרים בתפלה "ונפשי כעפר לכל תהיה", האם יש לך ביטול יותר מלהיות עפר? או המובא בפרקי אבות "מאד מאד הוי שפל רוח", "והוי שפל רוח בפני כל אדם".
 
ובפרטות, אכן החסידות הכניסה עומק כדרכה להכניס עומק ולהאיר כל דבר באור פנימי יותר, ובכלל זה גם בענין המושג של שפלות הרוח ומטרתה, והדברים ארוכים, ואין הזמ"ג להאריך בזה, ולשם כך עדיף ללמוד את הדברים מתוך ספרי החסידות עצמם.  

_________________

מאחרי
אבל ברמב"ם אין ביטול היש ואין דיון על אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו'.
בסה"כ הרמב"ם אומר דע את מקומך.

לא הבנתי אותך, מה זה משנה איך הרמב"ם קורא לזה, התוצאה היא אותה תוצאה, אלא שכמובן נגעת בנקודה נכונה שאצל הרמב"ם אין הביטול נוגע בענין אחדות ה', משא"כ בחסידות כל ענין הביטול קשור עם ענין אחדות ה' וביטול העולמות, שזהו אכם החידוש תורת החסידות, ויש לכך מקורות קדומים יותר. אבל מבחינת עבודת האדם בפועל אין זה משנה.

_________________

אנשים שבאמת לא "שמים" על השני לא טורחים להדגיש את זה שוב ושוב.....

_________________

מאחרי
ב"ה הגענו לנקודה הבסיסית. נראה לי שאתה מודה לי.

כידוע נפה"ח טען בכל תוקף שגם אם הביטול נכון אין לו משמעות מעשית.

האם יש קשר בין הביטול הזה לבין האמור ברמב"ם והוא הידוע, דהיינו שבידיעת עצמו יודע כל הנמצאים?

תוקן על ידי הלבן ב- 24/03/2008 15:10:45

בישול בסיר טרף מטריף גם אוכל כשר.

אני מבין, טרוק, שאתה שואב הנאה מיוחדת, כמו שהעדת על עצמך, מהג'ננה שאתה מביא על החבדניקים הנאלצים להתמודד עם האמת האכזרית, הנוקבת ומה שמשמח אותך כנראה בעיקר - העירומה, אותה אתה מטיח להם בפרצוף הנבוך, ואם תרשה לי, אני גם מניח שהנאה זו כמעט מתקרבת להנאות האחרות אותם אתה מיטיב להפיק ולתאר פה, ובעיקר שם.
אבל תרשה לי לערער על כמה מהאמיתות שלך, הרוויים עיוותים וסילופי עובדות אופיינים לכל אורך תגובותיך. ואסתפק רק בשתיים האחרונות.
אתה מאשים את רי"כ, באחריות לשואה הרוחנית הפוקדת היום את חב"ד, ואשר אלמלא הרב שך שעמד בפרץ, וזיהה, כמו מונדשיין, את הסכנה, היא הייתה עושה שמות ביהדות החרדית כולה.
אתה יכול להסביר יותר את התזה שלך? כי לי, משום מה, יש נתונים דווקא אחרים.
האם המצב של חב"ד היום חמור יותר, בפרמטר כלשהו, מכל חוג אחר ביהדות החרדית?
האם למרות המשבר הקשה, שאין טעם להתעלם ממנו, ואשר נובע מהמצב האובייקטיבי בה נמצאת התנועה, מצב שבו נמנע מהחסידים לשמוע את הרבי, לראות אותו, לשאוב עידוד מעצם היותו באופן מוחשי בסביבה, לשמוע את דעתו על ענייני השעה וללמוד את תורתו, למרות חילוקי הדעות העניינים החריפים והלגטימיים בשאלות העומדות על הפרק, למרות כל זאת, ועוד כהנה וכהנה, חב"ד אינה פורחת ומשגשגת באופן חסר תקדים, הן במספר החסידים של הרבי, הן באברכים המבקשים לצאת לשליחות כדי לקרב יהודים, אפילו כמוך ( סתם, אני פשוט נהנה, כמוך, לראות אותך מתרגז. אותך לא.), בחזרה אל ה'?
האם הישיבות של חב"ד לא גדלו עשרות מונים מאז העשור הקודם, הן במספר הישיבות והן במספר התלמידים בכל אחת מהן, האם הם אינם מלאים בחורים השוקדים, לא פחות מכל ישיבה אחרת של כל חוג שהוא, על התורה ועל העבודה?
אתה רשאי כמובן לחלוק על הממצאים האלה, ואין לי ספק שגם תעשה זאת, אבל העובדות מדברות בעד עצמן, והם גלויים לכל. אתה יכול לבדוק אותם, אם בא לך, בעצמך.
ואפילו לשיטתך, האם עצם העובדה שאנשים, כפי דבריך לא רק מקרב חסידי חב"ד, צמאים להגיגיו של ר' יואל כהן, לא מהווה אתגר אינטלקטואלי למישהו עם יומרות כמו שלך, להתעמק קצת יותר לעומק בשורשים ובסיבות לכך?
האם לא יתכן שמה שהוא שכח, אתה עוד לא למדת למרות חיבתך לאריסטו? או שמא זה היה לרמב"ם, תזכיר לי.
אני יודע, אתה סבור שממש לא. האגו שלך, שעל פי עדותך שלך, עולה על גדותיו אינו יכול להכיל אפשרות שאתה טועה לאורך כל הדרך. בסדר.  ובכל זאת, איך אתה מסביר את העובדה שרוב החבדניקים מצליחים לכבד ולקרוא גם את הרב מונדשיין, גם את הרב כהן, ותתפלא לשמוע, גם את רוב האנשים שאינם חבדניקים ושלדבריך חב"ד סולדת מהם כפי שנוכחת בבית הכנסת החב"די בבני ברק.
כמה שזה פשוט לא נכון.
חב"דניקים אכן סולדים ממתנגדים אקטיביים שנלחמים בהם, בלי לבחול באמצעים, אבל כמה כאלה יש בדור הזה, מלבדך?
חב"דניקים גם משוכנעים ששיטתם היא הכי נכונה, עבורם. אבל הם יצפו, בניגוד למה שאתה קובע, שאנשים מחוגים אחרים יהיו משוכנעים באותה מידה שדווקא שיטתם שלהם היא כזו. ואין בכך כל סתירה או פסול. זה אפילו מתבקש.
ומה הקשר, רבון העולמים, בין הסיפורים של האבא של הרב כהן, הנמצא בביתך, לאישיותו של הבן, ובמילים אחרות, תגיד לי מה זה, אם לא סתם התלהמות דמגוגית, תוך אזכור כביכול אגבי, של הרבי הקודם, שמצדיק את הפרת הבטחתך לפרוש מכתיבה באשכול.

אז זהו, טרוק, שעל אפך וחמתך שלך, אתה שוב טועה, ובגדול. אתה טועה בקשר לתזה הראשית של חסידות חב"ד, שאכן ראתה ועודנה רואה, את התגלות המשיח כתכלית העבודה ושיא התגלות האור האלוקי בעולם הזה, ומהבחינה הזו שום דבר לא קרס או התערער. השלוחים יצאו למשימות וערי היעד שלהם, והם עדיין יוצאים בהמוניהם, חדורי אותה מוטיבציה, בלי קשר לזהותו של המשיח, וכמו כל יהודי מאמין, אף על פי שהוא מתמהמה, עם כל זה וגו'. 
השלוחים בפרט, וחסידי חב"ד והמוני יהודים דתיים בכלל, מאמינים גם היום, לאור מה שהם שמעו ולמדו, בין הייתר ברמב"ם, שזה הולך לקרות בקרוב, מתקשים לענות על הפער שבין האמונה הזו,  עם המציאות הנראית לעין. אבל החיים, בעיקר חיי האדם המאמין, מלאי סתירות פנימיות, ושאלות שחלקם ישארו חסרי מענה לפחות עד שיבוא אליהו, מה שלא משנה ולא מערער את אמונתם בכלל. האם זה לא אמור להוות סימן לאיזשהו בגרות נפשית שאולי קצת גדולה עליך?
גם אם אתה צודק בקשר להצטרפותם של בע"ת אל תנועת חב"ד, מה שנכון, וגורם הריבוי הטבעי שכמובן גם ממנו לא ניתן להתעלם, זה עדיין לא מסביר את העובדה, שהישיבות פורחות ומשגשגות ומלאות בבחורים, שמעולם לא ראו את הרבי, והם קשורים אליו בנימי נפשם, שהלוואי על מבוגרים מהם אותו הלהט. כך, שלמרות דבריך, זה כן עונה עניינית על הקשר הענייני בין השואה הרוחנית שאותה אבחנת והמציאות.
ולרי"כ באים, בנוסף לטיפוסים שהזכרת, גם אנשים עם לבוש חסידי, שטריימל וקפוטה וזקנים שמתבדרים ברוח. ככה שנראה שאתה חושב שאתה יודע, אבל מה לעשות, אתה, בעליל, לא.

אם השאלות שהצטברו אצלך נוקבות כמו ההערות והשאלות שאתה שואל פה, אתה יכול לחסוך מהעולם את הגילוי הנפלא, שאמנם יותיר את הקוראים פעורי פה, אבל בגלל סיבות אחרות לגמרי.
מכיון שבאופן כללי, רק מקריאת תגובותיך, ניכר שאיפוק הוא לא אחד מהתכונות בהם התברכת, תצטרך בכל זאת לחזור ולשקול את רעיון ההו"ל של חידושיך. אבל להזכירך: אתה, לא אני, היית הראשון שהזכיר את הרבי הריי"צ.
אשר לחידושי ה"תמימים", אין לי אלא להסכים איתך, שרבים מהם אכן די שטחיים, אבל קודם כל, חשוב לזכור שמדובר רק בבחורים צעירים שמאחוריהם רק שנים ספורות של לימוד. מי שכבר בגיל כזה כותב הערות, חזקה עליו שעם הזמן יגדל ויעמיק. וזו בעצם מטרת כל העניין, לא? שנית, והוא העיקר: בין ההערות השטחיות אפשר לא פעם ולא פעמיים למצוא גם חידושים נפלאים ששופכים אור חדש, המשנים באופן מהותי את הבנת כל הסוגיא, והם לא נופלים ברמתם, מחידושים של כותבים "מקצועיים", שמי כמוך זלזל בחידושיהם המודפסים בספרים בעלי כריכה קשה.

כיון שאנו עומדים עדיין סמוך לפורים, הרי אדמו"ר הצ"צ (בהוצ' החדשה או"ח סי' קיד): בסדר קריאת המגילה כ' אאזמו"ר נ"ע דאין מברכין שהחיינו אלא בלילה ולא ביום, והגם כי מי אני לעורר על דבריו הקדושים, מ"מ תורה היא כו' ...
ולמעשה המנהג בחב"ד כמבואר בצ"צ.

אשמח עם השאלה שלי תקבל מענה קצר, פשוט, ועינייני. בלי ראשי תיבות, ובלי גידופים מצד מבקרים חיצוניים.

כמדומני חסידות חב"ד דגלה (בשעת הקמתה) בדרך הארוכה אך הקצרה.

אשמח לדעת איך זה מתיישב עם התלות המוחלטת בדמות הרבי, בביטול המוחלט כלפי אישיותו (לדוגמא כפי שהיא באה לידי ביטוי באיגרות הקודש).
בכלל, מדוע לא מתייחסים לבן אדם כאל בן אדם?
מדוע גם חב"ד תומכים בהסרת האחריות מכתפיו של האדם, והטלתה על אדם אחר?