שו"ת בנושאים הקשורים לחב"ד [להלבן]

ולסיכום בעניין הידיעה: אף שמפשט פ"ב מיסוה"ת משמע שיש ידיעה גם בפרטי דצ"ח וכדיוק "הלבן", הרי הדבר מוזכר שם רק דרך אגב, ולא כ"כ ברור שהרמב"ם אכן התכווין לכך. ומצינו כזאת רבות ברמב"ם, כגון בפ"ה ממכירה שמביא כמה דוגמאות לעניין קנייני מטלטלין שצריך משיכה, ובין השאר מזכיר גם עבד, וכתב שם הרש"ש שעבד כדי נקט שהרי בלא"ה נקנה בכסף, ע"ש, וכהנה עוד. ובנ"ד, הרמב"ם כותב בפירוש שאין השגחה בפרטי דצ"ח, וזה אצלו ענין עקרוני. אילו לדעתו היה עקרוני לחלק בזה בין השגחה לידיעה בפרטי דצ"ח, הוא היה כותב זאת בפירוש, וגם מסביר למה זה חשוב שידיעה כן תהיה (וכפי שכתבתי אף אחד עדיין לא ענה לי למה זה חשוב). אבל כל מה שהרמב"ם מאריך בו בחשיבות ידיעת ה' ודלא כאריסטו, הוא לענין ידיעתו במעשי האדם, שזהו כמובן יסוד התורה, אבל לידיעה בפרטי דצ"ח לא הקדיש שום דיבור בפרטות, ומכאן שלא ייחס לכך כל חשיבות, בניגוד לחב"ד שאחרי ששמעו שאין השגחה, מתעקשים שלפחות תהיה ידיעה.

_________________

אני ודאי מסכים אתך, שעיקר מטרתו בה"ט הוא לבאר שהכל מכח אמתתו נמצאו, ואח"כ מוסיף עוד קטע מיוחד, שכל מטרתו היא לבאר, אשר "לפי שהוא יודע עצמו .. הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו".
ומבאר זאת יותר בה"י (בחלק השני שבו) אשר "הוא היודע והוא הידוע ... לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל".
כיון שכך, חסכנו בדיון "למה זה חשוב שידיעה כן תהיה", שהרי הרמב"ם עצמו ביאר כאן למה זה חשוב, וכותב על "לפי ... לפיכך".
ואת ביאור הדבר ביאר בתניא (שער היחוד והאמונה פ"ז): "אני ה' לא שניתי פירוש שאין שום שינוי כלל ... בלי שום שינוי בעצמותו ולא בדעתו כי בידיעת עצמו יודע כל הנבראים שהכל ממנו ובטל במציאות אצלו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שהוא היודע והוא הידוע".
וביארתי לעיל את דבריו שהוא מפרש, ש"הידוע" הוא העולם שנברא "ממנו ובטל במציאות אליו", וא"כ מוכרח הדבר "כי בידיעת עצמו יודע כל הנבראים". וא"כ מובן גם כי "הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו".

לא ברור לי אם אתנחתא מסכים למה שפירשתי כאן בדברי הרמב"ם ובדברי התניא. אמנם איני חושב שזה ניתן לדיון, כי דומני שפירשתי את דבריהם בפשוטו של מקרא.
ואקוה שבזה סיימנו את נושא הידיעה.
וכיון שעיקר ההתקפה שלך היתה בנושא השגחה פרטית, וכיון שכתבתי לעיל ששיטת גדולי החסידות בהשגחה פרטית בבעלי חיים היא שיטת חז"ל והגאונים, אשר הרמב"ם אינו מקבלם. בקשתי לשמוע אם אתה מסכים לדבריי בזה.

, "הלבן": א)בענין ידיעה, דברי הר"מ בפ"ב מיסוה"ת כתובים באריכות במו"נ ח"ג פט"ז ואילך, וכל הרואה שם יראה שהוא נלחם באריסטו בגלל שהיווני שולל ידיעת ה' במעשי האדם, ומפני שזו הריסת התורה לגמרי יוצא הרמב"ם למלחמה נגדו בכל תוקף ועוז, אבל את הידיעה בפרטי דצ"ח אין הר"מ מזכיר כלל, כי לא ראה בזה שום חשיבות. אתה דיקדקת מפ"ב מיסוה"ת שיש ידיעה בפרטי דצ"ח, ומפני שאיני אוהב דחקים - הודיתי לך, אבל אני עדיין טוען שאתה מציג זאת באופן בלתי הוגן, מפני שאפי' יהיבנא לפירושך, הר"מ כתב זאת דרך אגב ולא כמשהו עקרוני, ואילו אצלכם הידיעה וההשגחה בדצ"ח היא עיקר גדול, "שיטת הבעש"ט". ב) לענין השגחה, איני מסכים כלל לניסוח שכתבת שדעת החסידים היא דעת חז"ל ("הגאונים" שהזכרת איני יודע מי הם). יש ראיות לכאן ולכאן והכל כתוב במו"נ שם ח"ג פי"ז, ומי זוטר הראיה שמביא הרמב"ם לשיטתו מפסוקי ותעשה אדם כדגת הים, וכיוצא בהם?! ואני טענתי רק על רצונכם לערער לגיטימיות הרמב"מיסטים.

_________________

עוד הערת אגב לדבריך האחרונים - מעבר לכל ההוכחות בחז"ל כדעת מה שמכונה כשיטת הבעש"ט, אם כבר לדייק בלשון הרמב"ם אז עד הסוף:

"וההשקפה החמישית היא השקפתנו, כלומר השקפת תורתנו, ואני אודיעך בזה מה שנאמר בספרי נביאנו, והיא הדעה שקיבלוה רוב חכמנו"... [מורה נבוכים שם שם]

וכיון דאטינן להכי, מלמדנו הדבר עוד, כי בניגוד אליך, הרמב"ם אינו מביא את 'תוארי' השיטות [שיטה האשארעית והמועתזלית וכו'] להורות שהדבר הוא כגנאי לישראל רק כיון שאותם כתות תופסים בשיטה זו, וכן לא להורות שמפיהם יצאה שיטה זו ולהם זכות יוצרים עליה - אלא תפס לשון ותוארים אודות תנועות וכתות שהיו קיימות בחייו והכירום בני דורו המעיינים בספרו ויכלו ביתר קלות להזדהות ולהבין על מה הוא שח. [שהרי אם גנאי הדבר בעצם זה שזו השיטה המועתלזית ואם זוהי שיטה שהומצאה על ידי הכתות הנ"ל, כיצד כותב על השיטה החמישית שהיא כדעת רוב חז"ל? מיעוטם ודאי לא סברו כאפיקורס ולא כאריסטו, ורק חמישה השקפות ישנם, בהכרח שתפסו או כשיטת האשארעים או כשיטת המועתלזים]...

_________________

מה שהזכרתי את הגאונים, כוונתי לדעת הד' שבמו"נ שם:
שהריגת הפרעוש והכינה יתחייב שיהי' להם בעבורה גמול מאת השם, וכן זה העכבר בלתי אשם אשר טרפו חתול או נץ, אמרו שכן גזרה חכמתו בחק זה העכבר והוא יגמלהו על שקרה אותו בעולם הבא ... ענין זה הגמול לבעלי חיים שאינו מדבר, לא נשמע כלל באמונתינו לפנים, וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל, אבל קצת האחרונים מן הגאונים ז"ל ... ישר בעיניהם והאמינוהו.

והנה מה שכותב הרמב"ם ש"חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל", כותב על זה אדמו"ר הצמח צדק (יהל אור פל"ו):
בחולין פא"ט דס"ג ע"א רבי יוחנן כי הוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה. כי הוה חזי נמלה אמר צדקתך כהררי אל. ופירש"י דאפילו נמלה אית לה חיותא כגדולה ומשפטיך אף בתהום רבה שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות. לשון מורי. ומכאן הביא אאזמו"ר נ"ע תשובה לדברי האומרים שהשגחה פרטית אינו רק במין האדם שהרי אף פרטי הדגים מושגחים כו' וכן איתא ברבות וישלח פע"ט צפור מבלעדי שמיא לא מיתצדא כו'.

ומ"ש שכן הוא דעת קצת האחרונים מן הגאונים, בודאי שגם הם למדו כן מגמרא וממדרש הנ"ל.
ואולי כוונתו לכוזרי, שמבארו ביהל אור שם:
וכמ"ש בכוזרי מ"ג ססי' י"א וז"ל ואם יבא שנון מחשבה הנראות לו העול על הארנבת באשר היא מאכל לצבועים והזבוב לעכביש ישיב עליו השכל ויגער בו כו' עד כאשר זמן הרבה מדגי הים לדגים אחרים האומר על זה שיהיה אלא חכמה שאינני משיגה. ואצדיק מי שנקרא הצור תמים פעלו עכ"ל. הרי שכל זה הכל בהשגחה. וא"כ שפיר הוא ג"כ השגחה פרטית.

אלא שאעפי"כ מסתפק הרבי במכתבו אם זוהי אותה שיטה ממש, וכותב שם:
וצ"ע אם זהו מכוון לשיטת הבעש"ט, כיון דלשיטה זו מוכרח ענין הגמול לבע"ח בעוה"ב, וע"פ המבואר בדא"ח, ענין השכר אינו שייך כ"א בבנ"א בעלי בחירה.

וע"פ כל הדברים האלה כתבתי לעיל:
ששיטת גדולי החסידות בהשגחה פרטית בבעלי חיים היא שיטת חז"ל והגאונים, אשר הרמב"ם אינו מקבלם

ואחרי ככלות הכל אסיים בלשון אדמו"ר הזקן בתניא (ס"פ כה):
הנה אתם ראיתם פי' מאמר אחד מספרים הידועים לדוגמא ולאות כי גם כל המאמרים התמוהים יש להם פירוש וביאור היטב ליודעי חן. אך לא יקוו מעלתם אלי לבאר להם הכל במכתב כי היא מלאכה כבידה ומרובה ואי אפשר בשום אופן.

אילו לא בא אשכול זה אלא להוכיח שאפשר ללמד בע"ח שידבר כמו בנ"א - דיינו...

עברתי שוב על דבריך, וראיתי שאתה כותב:
כתוב במו"נ שם ח"ג פי"ז, ומי זוטר הראיה שמביא הרמב"ם לשיטתו מפסוקי ותעשה אדם כדגת הים, וכיוצא בהם?!

אמנם נזכרתי מה שמשיב על כך אדמו"ר הצמח צדק, ביהל אור שם:
ומה שכתוב ותעשה אדם כדגי הים בחבקוק סי' א' י"ד, וארז"ל פ"ק דעכומ"ז דף ד' ע"א מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם כו', אין רוצה לומר דבולע את חבירו בלי גזירה מלמעלה, דהא קאמר אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, ובבני אדם ודאי ההשגחה פרטית לכו"ע, אלא על כרחך צריך לומר שהוא על דרך מ"ש כי ה' אמר לו קלל, וכמ"ש מזה באגה"ק סי' כ"ה, ואם כן גם בדגי הים יש לומר כן, שהכל בהשגחה, זה גופא שיהי' זה הגדול מחבירו בולע את חבירו דוגמת השלך כו'.

ומה שמציין לאגה"ק שבתניא סי' כ"ה, היינו מה שכתב שם:
ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו, ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו, אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמים, והרבה שלוחים למקום. ולא עוד אלא אפילו בשעה זו ממש שמכהו או מקללו מתלבש בו כח ה' ורוח פיו ית' המחייהו ומקיימו, וכמ"ש כי ה' אמר לו קלל, והיכן אמר לשמעי, אלא שמחשבה זו שנפלה לשמעי בלבו ומוחו ירדה מאת ה' ורוח פיו המחי' כל צבאם החיה רוחו של שמעי בשעה שדיבר דברים אלו לדוד, כי אילו נסתלק רוח פיו ית' רגע אחד מרוחו של שמעי לא יכול לדבר מאומה (וזהו כי ה' אמר לו בעת ההיא ממש קלל את דוד ומי יאמר לו וגו', וכנודע מ"ש הבעש"ט ז"ל ע"פ לעולם ה' דברך נצב בשמים שצירוף אותיות שנבראו בהן השמים שהוא מאמר יהי רקיע כו' הן נצבות ועומדות מלובשות בשמים לעולם להחיותם ולקיימם...).

"ישקני": כשמך כן אתה, רק חשוב היכן בדיוק תשולח לנשק. "איש ערבות": אתה הוא שנעלבת מכך שכתבתי שהבעש"ט חזר לדעת האשעריה, ובכך פיקפקתי אם אמנם גילתה החסידות אור כה גדול. לדידי כמובן אין כל עלבון בהסכמה לדעת פילוסוף מוסלמי, משא"כ לדידכו שכולכם גאווה בשלכם ובוז לאחר, ודאי לנכרי. "הלבן": בכלל לא מעניין אותי לשאת ולתת ב"דחיות" הצ"צ את הרמב"ם. הוא רוצה דווקא השגחה גם לג'וקים?! יערב לו ויבושם לו!! אני רק ביקשתי שהגה"ח שלכם לנדא, יואיל בטובו להשאיר משהו מזנב הלויתן גם למי שחשק בשיטת הרמב"ם דווקא, ולא ממש התפעל מאור החסידות. ומה שציינת לדברי הגאונים שבמו"נ, הכוונה לדעת רב סעדיה שיש גמול בעוה"ב לבע"ח, כמו שמציינים בהערות שם גם הרב קאפח וגם הפרופ' שוורץ. ודווקא בזה אתה כותב שהצ"צ לא מסכים לחלק מהלויתן לבעלי חיים. למה השגחה כן ולויתן לא?! מילא, שלא יתן לעיזים מהלויתן, אבל מהגה"ח לנדא אני שומע שלא רק את העיזים הוא מגרש, אלא גם את האנשים!!!

_________________

מוצי, כתיבתך הפתלתלה, המבולבלת, הגסה והמשתלחת, היא סוג של כתיבה המנסה להסוות בעיה עצומה של הבנת הנקרא בדבריו של הלבן.

או במילים אחרות: כתיבתך קשורה עם עם-הארצות נוראה בנושא השגחה פרטית.

ומכיון שאתה כבר "מודה במקצת" ללבן, הרי כיון שהחלות וכו'.