על החזו"א ודברי הזוהר על טומאת הידים

קלמער

אי משום הא לא איריא (אם זו הנימוק, אין זו ראיה).

הרמב"ם כבר הותקף על דעותיו.

הגר"א לא הותקף בשל דעותיו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני, מה הן "דיעותיו" של הגר"א ש"לא הותקף" בגללן? דעתו על הרמב"ם בענין הכשפים הותקפה גם הותקפה. אלה עוד "דיעות" שלו שייך להתקיף? ב' מצות בסדר של פסח?

החזו"א והזוהר.

מנין לנו לומר שלא ידעו(*) כי נמצא ישוב בתחתיתו של הכדור ,אחרי שזה מבואר בזוהר.
(קוב"א ח"ג קפז)

כונת הזוהר רק על אותיות שנבראו קודם בריאת השמים וארץ והם ענינים רוחניים על פי חכמת עשר ספירות ,ואותיות דידן הן רומזות על מידות ידועות בעולומות העשר ספירות ובהם יש שינוי לפי זכיות העולם ותיקוניו, ויוד נון שבצדיק (**) בעולם המחשבה והאצילות וכו'.
[או"ח קע"ד]

(*) הראשונים.
(**) הנושא הוא אופן כתיבת הצדי בס"ת

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!



תוקן על ידי - קעלעמר - 08/03/2005 17:16:25

קלמר, משני הציטוטים שהבאת אין ללמוד דבר:

א) הזוהר היה קיים בימי הראשונים, אז מה?
ב) הוא מדבר למאמיני הזוהר ומסביר בהם לשיטתם שאין להוכיח ממנו לענין צורת הצד"י. זה לא אומר כלום על אמונתו בזוהר.

שמת לב שלא הבעתי דעה אלא הבאתי הדברים כפי שהם.

אבל, הענין הוא לא ידיעת הראשונים (גם החזו"א ידע שהזוהר 'התגלה' רק אז) אלא היחס והידיעה, להזכירך מימוני פקפק האם בכלל למד בספר.
האמונה בעשר הספירות (שהיא אחת הבעיות הגדולות בקבלה.) ובמעמדן בולטת.כך שלא ניתן בקלות לטעון שהחז"א לא קבל את הקבלה .




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

ללא התייחסות ישירה אל הזוהר הנה לפניכם כמה מדבריו של החזו"א.


"ע"ד השאלה, אין לנו רשות לנדות הכחות החצונות שהם ברואי~הא"ס ב"ה ועושים רצונו ית' - רק קדושי עליון - כרשב"י וחבריו העומדים בסוד, שולטים על החיצונות והם חייבים לשמוע אליהם. וכאשר נתחייבו לעזוב משכנם בהזכרת השם ב"ה ואינם עוזבים, רשאים לנדותם כדין זה שלא ציית דינא, וגם זה ע"פ סוד שאין מובן לן, שהרי לפי הגלוי אינם בעלי בחירה, אבל אנחנו אין אתנו כלום מזה, וחלילה לנו להשתמש בזה, והרי התנאים והאמוראים השתמשו ברופאים וברפואות, ולא השתמשו בזה.

ואנחנו כחנו בפה בתפלה ובתחנונים לפני המקום ב"ה, שישלח דברו וירפא -- במהרה."

קובץ אגרות מרן החזון איש זללה"ה, ח"ג אגרת קנ"ח
ש. גריינימן, בני ברק תש"נ.




"אודות לימוד הנסתר שמענו בשמו שא"א אלא ע"י גילוי אליהו או איש מפי איש, - ושמענו שחכם אחד שאלו על אודות אלו המחשיבים עצמם ליודעים בחכמה זו, מהיכן לן שאין הדבר כן, והשיב וכי הנך חושב שנסתר יותר קל מנגלה."

דינים והנהגות ממרן החזון איש, ח"ב עמ' מ"ד
מאיר גריינימן, בני ברק תשנ"ו.

מוקדש למיימוני,

ועוד מתוך הספר "חזון איש".

או"ח סי' ד' ס"ק א':

"טור או"ח כ"ז כתב דאם פיחת או הוסיף בשיעור הרצועות אינו מעכב וכתב ב"י דקאי בין אאורך בין ארוחב וכ"כ הרא"ש ומסיק ב"י דהרמב"ם פוסל בפחות מכשיעור בין באורך בין ברוחב וכן הלכה היכא דאפשר למצוא אחרת כתקנה ונראה דשיעור אורך רצועות הראש המבואר ברי"ף ורמב"ם וטוש"ע והוזכר בזוהר פ' פנחס, וכן שיעור רחב שעורה המוזכר ברי"ף והוזכר בתנחומא פ' בא, הוא ע"פ חכמת האמת לרמז על ענינים גבוהים, אבל אינם שיעורים בעיקר המצוה, שהרי בגמ' מנחות ל"ה ב' שאלו מכלל דאיכא שיעורא ומפרש עד אצבע צרדא, ולפרש"י דקאי אשל ראש מבואר שאין צריך עד הטבור, ואי כהמפרשים על של יד, א"כ לא היה בידם שיעור בשל ראש דאילו הוי שיעורא שפיר היה מתפרש הא דאמר גרדומי רצועה כשרים, אלא ודאי אין השיעורים אלא על דרך הקדושה, ואף שיעורים הנאמרו בגמ' בש"ר לפרש"י או בשל יד לשאר המפרשים לאו שיעורים של הלמ"מ דא"כ לא היו שואלין בגמ' מכלל דאית להו שיעורא, והי' נזכר בגמ' שזה הלמ"מ, וכן בשבת כ"ח ב' פריך מרצועות שחורות ולא פריך משיעור אצבע צרדא אלא זהו שעור דרבנן וקבעו לפי הנאות בנוי מצוה ולדעת הרמב"ם שעור ארכן ורחבן המוזכר בדברי חז"ל בזהר ובמדרש ג"כ שעור בהלכה מדרבנן...".

הרמב"ם והזוהר...

סמדיה

נראה גם מלשונו שיחס את הזוהר לחז"ל.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמר,

למשה די ליאון, ודאי שלא.

החזון איש מן הסתם לא ידע ולא למד קבלה. מי שיודע ולומד קבלה בדרך כלל זה ניכר מתוך כתביו.

מה שמקובלים אמרו עליו שהוא הי' אדם גדול, זה לא אומר כלום שהי' מקובל, היו כמה גדולים בכלל ישראל שלא היו מקובלים, ובראש וראשון הרמב"ם. גם עליו ניסו איזה ממציאים לומר עליו שבאמת הי' מקובל, אבל אינו מתקבל על הדעת, ואין לזה שום ראי'. כמו כן אצל החזון איש, אם אינו מקובל, אז הרי כל דבריו אובדים רגש של אמת אצל כמה מבני עמינו, לכן נוטים לומר שהי' מקובל, אבל באמת הוא שטות גדול לתלות עליו סתם בוקי סרוקי ללא ראיות.

אמנם, זאת לא אומרת שהי' נגד לימוד הקבלה, הוא לא למד, מן הסתם, מפני שלא הבין....
מה שמצאו אותו איזה פעמים לומד עץ חיים וזוהר, אם אמת השמועות, היינו מפני שסוף סוף רצה. אבל לא הי' לו רב שילמד אתו.
יש הרבה גדולים שרוצים ללמוד קבלה ואין להם האמצעות.

באראפארקער,

כתבת:

"החזון איש מן הסתם לא ידע ולא למד קבלה, מי שיודע ולומד קבלה בדרך כלל זה ניכר מתוך כתביו"

אפשר גם שהיה מאלו שאינם מגלים סוד.


"הוא לא למד, מן הסתם, מפני שלא הבין...."

קביעתך זו היא ניחוש בעלמא או ששמך אלפרד בינה?


"היינו מפני שסוף סוף רצה. אבל לא הי' לו רב שילמד אתו"

מניין למר?


האם תואיל לפרט אי אלו אמצעים חסרים ל"גדולים שרוצים ללמוד קבלה" ואינם יכולים?

סעמידיא
כל דברי בענין זה הם השערה בעלמא. אבל השערה שיש לה סמך. מיהו זה שאתה יודע בבירור שידע ולמד קבלה, ולא גילה?
לדעתי המעשיות שמספרים על ר' עקיבא איגר הם ג"כ בדויים. גדולים שידעו ולמדו קבלה כגון הנודע ביהודא, הדבר ניכר, לעומת האחרים שלא למדו.

ברא

יש כאן עוד הנחה בדבריך, שקבלה זה מה שאתה מבין שהיא צריכה להיות. ואולי החזו"א הבין את הקבלה באופן אחר לגמרי.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!