| נשלח ב-3/6/2004 22:46 |
|
| |
הפשיזם - אתגר אמיתי לתרבות המערבית השלטת
באשכול סמוך החל להתפתח דיון בנושא זה, וכן במידת זיקתו של ניטשה אל הפשיזם. סברתי כי הנושא מצריך אשכול נפרד.
שלב א: בקרב ההיסטוריונים יש שתי פרשנויות (יש יותר, אבל שתיים נודעות לדידן) באשר לתופעת הפשיזם. א' נולטה סבור שהפשיזם הוא למעשה מסגרת לקבוצות שונות, בעלי מגמות שונות ואף סותרות, שהצד השווה שבהן היה הנטייה לאלימות פוליטית מאורגנת ולפורקן יצרים באמצעות הפעילות הפוליטית. רק כאשר צבר כח ניכר והתמסד, הוא נדרש לבסס לעצמו אידיאולוגיה, אבל זו הייתה ונשארה עלה תאנה. באידיאולוגיה זו העקרון המשמעותי היחיד היה עקרון המנהיגות, שבעצם אמר שאין אידיאולוגיה, כי המנהיג הוא הקובע מה נכון ומה לא נכון. מתוך כך רואה נולטה את הפשיזם האיטלקי, הלאומנות הקיצונית הצרפתית, הנאציזם וכו' כוריאנטים שונים של אותה תופעה, שהרי ההבדלים הרעיוניים המבדילים ביניהם (מדינתיות/לאומנות/גזענות) אינם הבדלים אמיתיים.
לעומתו, זאב שטרנהל טוען כי הפשיזם הוא אידיאולוגיה המהווה ריאקציה למודרנה, והיוותה אתגר תרבותי, ולא רק פוליטי-חברתי. הפשיזם משך אליו גם אינטלקטואלים, ולהתפתחותו האידיאולוגית היו קווים ייחודיים בולטים. אין לבלבלו עם הנאציזם, שהוא אידיאולוגיה אחרת, שחברה אל הפשיזם בשל הקירבה ביניהן (וכן, כמובן, בשל אינטרסים פוליטיים), אך לא על בסיס של זהות.
אידך גיסא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2004 23:01 |
|
| |
שלב ב: יש שתי פרשנויות לניטשה (יש יותר, אבל שתיים חשובות לענייננו; ואגב, דומני שכבר העליתי אותן כאן).
האחת היא זו שמייצגיה הם קארל יאספרס, מרטין היידגר, ולטר קאופמן ויעקב גולומב. הללו מציגים את ניטשה כמעין אקזיסטנציאליסט, המבקש את משמעות הקיום האנושי וכו'. המאבקים שלו הם מאבקים נפשיים פנימיים, ה"עוצמה" היא עוצמה של יצירה, וכו'. יאספרב אף מדבר על יחסו החיובי אל המדע וכד', היידגר אפילו מנסה לחלץ מתוכו מטאפיסיקה(!).
הפרשנות השניה היא זו שנציגיה הם מורגאן, רן סיגד (למרות שהכניס את ניטשה לתוך ספרו "אקזיסטנציאליזם") וירמיהו יובל. הללו מפרשים את ה"עוצמה" ככח, הכולל גם את הכח האלים; המאבק הוא מאבק; הדמויות הנערצות על ניטשה כוללות גם אישים כמו צ'זרה בורג'ה ויוליוס קיסר; וכו'.
מן הסתם המחברים הנכבדים הנ"ל היו כועסים עלי ששמתי אותם כך בשני מחנות, חרף ההבדלים הניכרים ביניהם, אבל הרשיתי לעצמי פישוט גס משהו.
לאסכולה הראשונה אקרא: הפרשנות האקזיסטנציאליסטית לניטשה.
לאסכולה השניה אקרא (וכאן אחטא אולי שנית לאנשיה): הפרשנות הפשיסטית לניטשה.
(ודוק: לא שהדוגלים בה הם פשיסטים, אלא שהם מייחסים לניטשה עמדות כעין-פשיסטיות, כשם שבעלי פלוגתתם אינם בהכרח אקזיס', אלא מייחסים לניטשה דעות אקזיס').
אידך גיסא
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2004 23:21 |
|
| |
שלב ג': אנכי הקטון מצדד (לא אוכל כאן להיכנס לנימוקים) בפרשנות האידיאולוגית לפשיזם (שטרנהל) ובפרשנות הפשיסטית לניטשה. עם זאת, אתייחס כאן לנאציזם כאל חלק מן הפשיזם (ושוב, לא אוכל לנמק במסגרת זו).
אם אכן אני צודק, הרי שהשילב בין ניטשה לפשיזם הוליד את האתגר הרעיוני המשמעותי ביותר לתרבות המערב מאז השתלטה עליה הנצרות. יש כאן אופוזיציה לכל מערכת הערכים המקובלת, ונסיון רציני להציג חלופה להם.
אכן, היו כל מיני "עובדי השטן" וכד', שלא היה בהם עומק רעיוני אלא רק נטיות אישיותיות משונות (וכך היה מקום לדון את הפשיזם אילו צדק נולטה); ואולם, הפשיזם שילב אתגר רעיוני רציני עם כח פוליטי-צבאי רציני, שהשיג השפעה עצומה על אירופה, ואף איים להשתלט עליה (שוב, בעיקר הנאציזם).
למעשה, הפשיזם, ובמיוחד ניטשה, אילצו את המערב לענות על השאלות שהוא מעולם אל שאל את עצמו, ולראות שהמובן מאליו כלל איננו מובן מאליו: למה ה"טוב" הוא הטוב? למה ה"רע" הוא הרע? מה מערכת הערכים הקיימת עשתה לנו ולאן היא הובילה אותנו? למה שלא נתגבר עליה כפי שהיא התגברה על מערכת הערכים הפגאנית שקדמה לה?
אילו ניצח (ח"ו) הפשיזם, הייתה ההיסטוריה נכתבת אחרת, שהרי את ההיסטוריה כותבים המנצחים. העידן שהחל עם הרנסנס והסתיים עם מלה"ע 1 היה נחשב ל"עידן האפלה", הנאורים היו מקריבי האנושות; גיבורי התרבות היו ה"חזקים" וכו' וכו'. (אני מדמיין לעצמי איך כל אותם נאורים של היום, השוחים בזרם של התרבות השלטת בימינו, היו אז שוחים בזרם התרבות השלטת של חברתם).
המעניין הוא שהפשיזם הפסיד לא בשה הקרב הרעיוני, אלא בשדה הקרב הכוחני, של המלחמה האלימה; עם זאת, דווקא מבחינתו יש בהפסד זה משום הפסד רעיוני, שהרי הוא עצמו קבע את שדה הקרב הזה כשדה הקרב שבו הוא מבקש להופיע ולנצח.
הארכתי די, ואני תוהה מתי מצאתי את הזמן והכוחות לכך. (אסופי, גם וגם, הכל בגללכם; פיתיתם אותי לזה...).]
אידך גיסא
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 04:16 |
|
| |
אידך יש"כ
לתועלת ההבנה היותר בהירה, תוכל אולי להגדיר מה זה בדיוק נציזם ומה פשיזם, וכמובן שנבין גם את המשותף?
אם היו שואלים אותי מה זה נציזם, הייתי עונה כתם: "התפיסה שיש 'מיוחסים' הראויים לשלוט ולהנהיג את העולם, עד כדי רמיסת חיי מי שאינו בגדר זה" והיינו יצירת "זן" מובחר כביכול באופן אובייקטיבי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 00:26 |
|
| |
יהוסף,
הגדרתך הולמת את הנאציזם, אך גם את ניטשה ואת הפשיזם. ייחודו של הנאציזם הוא הקביעה שה"מיוחסים" נקבעים על פי גזעם.
גם,
לכל רעיון יש זקן ארוך. השאלה היא מקומו במכלול. ברור לגמרי שרעיון זה המובא אצל אפלטון איננו מייצג שיטה פילוסופית כוללת. למיטב זכרוני (אני מתעצל לבדוק כרגע, כי אחד מחברי הפורום גרם לי לשבת אמש עד השעות הקטנות) "סוקרטס" של אפלטון חולק על הרעיון הזה ומתיימר להפריך אותו, כך שיש לראות את העלאתו יותר כהעמדת דחליל פילוסופי מאשר כהצגה רצינית של שיטה. גם אם אני טועה ואפלטון כן מקבל את הרעיון, הרי שרעיון זה הוא לכל היותר זנבנב (שווענצל בל"א) לא-אינטגרלי במכלול האתיקה שלו. האתיקה הסוקרטית, אין צריך לומר, רחוקה מכך מאוד, והוא הרי ממשיכה.
מכל מקום, שלא כמו אצל ניטשה, לא תמצא אצלו נסיון אמיתי להציג מערכת ערכים אלטרנטיבית. להיפך, יש להחשיבו כאחד מבוני מערכת הערכים המערבית השלטת.
שאו ברכה
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 00:46 |
|
| |
אידך ,
נאה כתבת אבל העיקר חסר מן הספר .
דבריך ממש לא מבוארים , ולכן קשה להגיב עליהם ...
איך אתה מגדיר פאשיזם ונאציזם ?
איך אתה מבין את הפילוסופיה של ניטשה ?
מה דעתך על הקשר (אם יש) בין הניהליזם לפאשיזם/נאציזם.
וכו' .
אשמח לשמוע ולהגיב ...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 20:53 |
|
| |
יא חביבי, זו כבר דרישה מוגזמת, לנוכח מצב יתרות הזמן שלי.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 22:57 |
|
| |
א"ג
אני מתרשם מאומץ לבך להתיחס לפשיזם כאתגר אמיתי.
תוקן על ידי - אריק123 - 09/06/2004 23:01:17
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 23:20 |
|
| |
אהיה קצת פשטני.
אף פעם לא הבנתי, איך ניתן לפרש תהליכים הסטוריים
שמורכבים פעמים רבות, מעוצמות (ואולי גם "קריזות") של תופעות ואנשים אקראיים באמצעות תזות פילוסופיות.
למשל:
האם ניתן לראות את מלחמת העולם השניה בלי היטלר ?
האם ניתן לומר שהיטלר לא היה היטלר, בלי הזרמים שקדמו לו?
אולי.
(ואין ספור מילים נשפכו על כך)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 23:52 |
|
| |
האזרח
לכאורה יש לומר שהיטלרים יש תמיד בשפע , זה שאחד מהם מגיע לשלטון קשור למצב רוח לאומי . וזה מושפע בין השאר גם מתיזות פילוסופיות רווחות .
אידך
האם דבריך כל כך יוצאי דופן ? כבר נתקלתי יותר מפעם בהתייחסות לצד האינטלקטואלי בפשיזם .
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 00:48 |
|
| |
מציץ,
לדעתי אין בהם כל "סכנה". אך לא תמיד הטקסט מתפרש על דעת מחברו.
דא עקא, שיש כאלה שהבעת הערכה כלפי עוצמות תרבותיות של הסטרא אחרא נחשבת אצלם להזדהות עם הסטרא אחרא.
על אחת כמה וכמה כאשר אומרים שהסטרא אחרא גם אמר דברים שיש להתמודד איתם, ולא סתם לנפנף אותם. בסוף עוד עלולים להודות בחצי מילה שלו.
אידך גיסא
|
|
|
|
|