| נשלח ב-4/6/2004 05:23 |
 |
| |
מס' דכלה - ב"ק ג' ע"א
האשכול הקודם:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=913099
______________________________________________
א] הגמרא מבארת שאילולי לימוד מיוחד לא היינו יודעים ששן חייב בין ב"מיכליא קרנא" ובין כשלא מכ"ק. מכליא קרנא = הקרן התכלה.
יש להבין כמה דברים -
א. מה זה בדיוק מכליא קרנא?
ב. מה החילוק לעניין חיוב שן בין מכ"ק ולמכ"ק?
ג. האם בטמת היינו סבורים לחלק כך מדעתנו?
מצד לשון הגמ' היה אפשר לומר, שהייתי סבור שכשהבהמה אכלה ולא שירשה את הדבר מעיקרו, אזי זהו בגדר "אכילה" יותר מאשר גדר נזק, כלומר, טבע עולם של אכילה יגבר על היבט הנזק, אך במיכליא קרנא אכן היינו מחייבים יותר בפשיטות כי היבט הנזק גובר על היבט האכילה והשימוש, מה גם שיתכן ואין זה הרגיל באכילתה. ובאופן יותר חד, כפי שהתבאר, לעולם אנו דנים בנזקין בין ב' אלמנטים - טבע עולם, ומאידך המניעה מקיום נזק, וכאן השאלה איזה היבט גובר.
אם היינו מחלקים זאת מדעתנו או שזו סברא לרווחא דמילתא, הסברא נוטה לאופן השני.
דברי הראשונים בפירוש הגמרא מובאים כאן -
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 11:06 |
|
| |
לפי הפירוש הנ"ל בהבדל בין מכליא קרנא ללא מיכליא, יש לומר שזהו פירוש רש"י, וקושיית תוס' על רש"י לא תקשה כלל. כי התוס' מקשיפ על רש"י שגם היבול שיצמיח אחר תחתיו הן נחסר קרנו, שהרי בעל הבית היה מפיק פעמיים את היבול, פעם ממה שאכלה הבהמה, אותה היה גם הוא יכול לקצור, ופעם שניה ממה שצומח אח"כ, אך לנ"ל אין עיקר העניין אם יש הפסד שחוזר או שאינו חוזר, אלא המכליא ולא מכליא אינו מתייחס כלל לממון אלא לצורת האכילה, שאכילה שמכלה את הקרן, היבט הנזק בה גובר על היבט האכילה הנסבלת כ"טבע עולם".
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
