משמעות בתורת החסידות ?

דברי בעיקר מתייחסים למענות אפריםלב וגם על דברי מציץ שכתב שיש משמעות לימוד התניא כפי שיש משמעות ההיקש הלוגי כמו:

1) X הוא Y
  2) Y הוא Z

 ולכן: 3) X הוא Z

לכך אני הגיב: כי זה לא משמעותי אם אנו רק הסקנו מסיקים מהנחות יסוד, שכן ההנחות כבר מכילים את המסקנה  הזה.

זהו אכן אחד הטיעונים נגד הרעיון כי ידע סינתטי אפריורי אפשרי.

אנחנו רק לנתח את ההנחה אך לא מסיקים שום דבר חדש.

במובן זה, שיטה זו של לימוד ספר התניא בכל צורה טהורה הגיוני, הוא לא משמעותי יותר מאשר בניתוח ההימור-א-ב או ביצוע צירופים ותמורות איזוטרים מתוך האותיות של ספר התניא, שהוא בעל משמעות זהה.

במילים אחרות, מסיבות שאין אנו מפרשים כל דבר חדש בדבריו של ספר התניא, אך רק regurgitation מכני של דברי התניא, אינה משמעות ייחודית של לימוד.

"ייחודיות" היא המילה החשובה כאן.

אנחנו תמיד יכולים לכפות ההבנה שלנו ואת המשמעות שלנו ולהחיל אותו על התניא. ואכן זהו מה שאנשים רבים נוטים לעשות ללא הגבלה.

בעיה נוספת עם שיטת אנליטית-לוגית זה הוא המחלף של סמלים בדברי התניא.

מה שאני מתכוון היא, בהקשר של סילוגיזם לוגי, הבעל התניא פעמים מחליף את X עם A  או החלפת Y עם B, שמבלבל אפילו ניתוח לוגי פשוט של הטיעונים שלו.

ועוד בעיה נוספת עם המהלך ההגיונית, ואת זה ניסיתי להסביר בפוסט הקודם שלי, הלוגיקה שבה הוא משתמש ועם זה מסיק מסקנות או מציע מיצג של מושגים מופשטים, היא לעתים קרובות בלבול בין המשל לנמשל. זהו כמעט בדיוק כמו: שימוש A במקום X (ו-B במקום Y), ולאחר מכן לטעון את המסקנה 3 לעיל ש:

 3) A הוא B

 זה הגיוני רק אם B הוא בדיוק  הפרט של  Y.  אחרת המסקנה לא היגיוני.