| נשלח ב-4/6/2004 17:03 |
 |
| |
שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו
"רבים הם החילוקים שאנו מונים בין סוגי החכמים למיניהם. אחד החילוקים הללו הוא נושא הענין בכאן.
עסוקים אנו בכאן באותו החילוק בין החכם שאין לו בעולמו אלא מקצועו שהוא מתייחד בו בחכמתו, ובין החכם הדר בכמה עולמות. הראשון שוכן בהיכלו כשהוא מאומץ, מרותק, ומקושר לכסא כבודו, ואילו השני מטייל לו מהיכל להיכל להנאתו ולהרחבת דעתו. בין שני סוגי החכמים הללו, שולטת תמיד קנאת סופרים אבירה. החכם בעל ריבוי הפרצופים רואה בחבירו את השלום השוכן בעצמיו, שכן מופקע הוא חבירו מאותו החוק של "ליוצא ולבא אין שלום", הנאמר על היוצא ובא מתלמוד לתלמוד. ומתוך כך, מתמלא הוא קנאה על אותה היציבות ומנוחת- הנפש שהיא מנת חלקו של אותו חכם שאין בלבו אלא עולם אחד. ולא עוד אלא שנהירין לו להחכם מרובה- הפרצופים, עוזו ותוקפו של המאמר "מעולם לא נצחוני אלא בעל מלאכה אחת", עד אשר מתוך כך רואה הוא החכם מרובה – הפרצופים את הנצחון שהוא נמצא תמיד על צדו של החכם שהוא ה"בעל מלאכה אחת". ומאידך גיסא, נכוה הוא החכם ה"בעל מלאכה אחת" מחופת חבירו הקורנת בשלל צבעים. מכיר הוא ה"בעל מלאכה אחת", שאע"פ שהנצחון הוא על צדו, מכל מקום מרגיש הוא היטב שהנצחון הזה נעוץ הוא בהעדר - יכולתו להחליף את היכלו מעולם לעולם. וכי רק משום שנמנע ממנו הכשרון להיות יוצא ובא מתלמוד לתלמוד, - רק משום כך בטוח הוא בנצחונו. והרגשה זו אופפת אותו עד כדי כך, שנצחונו מתהפך לו לכשלונו. ובטחונו נראה לו כחסרונו."
קטע מופלא (לעני"ד) של ר' יצחק הוטנר (פחד יצחק, שבועות, ק"ד)
רק שלהוותי איני מכיר את אותם חכמים "בעלי מלאכה אחת" שמרגישים שנצחונם מתהפך להם לכשלונם.
מכיר אני רק "בעלי מלאכה אחת" שסבורים שאין לו להקב"ה בעולמו אלא את מלאכתם.
הלא כן ?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 17:20 |
|
| |
"אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי"
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 04/06/2004 18:43:30
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 17:37 |
|
| |
אוי זאגסטו גוט .
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 17:39 |
|
| |
האזרח
ניתן להכיר אבחנה זו. קח למשל ת"ח שלומד ענייני שרצים ולפתע מתוודע למדע ומגלה נקודות שלא הכליל בתלמודו.
ומאידך, קח בעל המוסר של החזו"א שאמנם בעל מידות מאוד, אך מבורות ההלכה מחשיב את הנרדף לרודף, כמשלו של החזו"א הידוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 17:49 |
|
| |
האזרח
קטע מעניין מאד, אלא שחוששני שלא ירדתי לסוף דעתו של המחבר.
האם ריבוי המלאכות לעומת המלאכה האחת הוא
א. בכמה מקצועות בתוך התלמוד, למשל שבת מול קרבנות, למשל?
ב. או בכמה מקצועות בתוך עולם היהדות, כגון תלמוד מול פילוסופיה, או תלמוד מול קבלה, או מול מוסר וכיו"ב?
ג. או מול רקחות וטבחות, כגון המדעים, כמו בדוגמא של יהוסף?
ומדוע יהיה יתרון לבעל המלאכה האחת על פני חבירו? האם השתקעותו באותה מלאכה אחת ויחידה מבטיחה לו את יתרון העיון ולכן את הבטחון במסקנותיו? או שמא זה יתרון שברגש. יש לו בטחון - אולי מוטעה - משום שמעולם לא ניסה לצאת מהבועה שלו?
לחילופין, איני יודע לבאר את הלשון אודות רב הידע שמשוטט מעולם לעולם להנאתו. זה לא נראה כשיטוט למטרת קיום מצות תלמוד תורה, כך שנראה שהוא מדבר על חכם שהוא חכם לא רק בחכמת התורה.
ועוד שאלה מעניינת: האם זה נאמר כלפי כתובת מסויימת, למשל הגרי"ד?
כיון שאיני יודע במה מדובר, איני יכול להעריך נכונה את הניתוח הפסיכולוגי. אם אנסה להבין את הדברים באופן כללי, כעימות בין שני סוגי טיפוסים, אחד שדי לו בעולמו ואחד שמרבה לעיין בנושאים רבים - אזי יתכן מאד שכל אחד מהם מקנא בזולתו.
אך הקנאה מבוססת על אי ידיעה! רב הידע סבור, ומי יודע אם זה נכון, שהחד ממדי שלם באמונתו ובבטחונו. והסגור בעצמו מקנא בזולתו על הפתיחות ורוב הידע - אך כאן נכונים דברי הביקורת שנאמרו כאן כי אלו החד ממדיים הופכים את הנהגתם למעלה, בחינת אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, ואינם יודעים את דברי הרמב"ם כי על אלו יתכן שנאמר כי "כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 18:25 |
|
| |
אין לי כמעט ספק, מהיכרותי את הרב הוטנר, שהיה "חכם מרובה פרצופים" קלאסי ושרוי בקונפליקטים בין עולמותיו שהכוונה היא גם לידיעות חוץ תורניות.
אבל לדעתי, זה יותר מזה.
אדם רב מימדי הוא אדם שלומד גם את הסוגיה עצמה בריבוי פנים. הוא רואה את החלק המתמטי ואת החלק הספרותי, את החלק ההגיוני ואת החלק הדוגמטי והוא מנסה לפשר ביניהם.
מנסה, אבל הוא יודע שחבירו שהולך בדרך אחת בלבד, לא צריך ליישב בין הדרכים השונות.
וכך אני בטוח שהרב סולובייצ'יק שהוזכר פה, הכיר בכוחם החד מימדי של יהודים מסוגו של הסטייפלער (ובנו).
הוא ידע אותם, אבל לא הסכימו לדעת אותו.
אני חושב שהחלוקה הזו נכונה גם בין חברות שונות.
החד מימדיות החרדית מול ריבוי האנפין אצל המזרחי.
אני מניח שהרב הוטנר ידע היטב שהחכמים "בעלי המלאכה אחת" לא מכירים בכוחם של זולתם ולא מכירים אפילו בלגטימיות של קיומם ואולי יש בדבריו אירוניה מסויימת עם קורטוב של תקווה למצב אידיאלי.
ואגב, אין לי למשל תשובה ברורה על החזון איש ששרוי היה גם בעולם המחשבה וגם בעולם התורה. גם ידע לכתוב את ספרי החזו"א וגם להתפייט באמונה ובטחון.
האם היה חכם "בעל מלאכה אחת" ?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2004 19:54 |
|
| |
The phenomena started already with Maimonides and his contemporaries who ooposed him vehemently.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2004 21:40 |
|
| |
רציו
אתה כל כך בטוח שהרמב"ם לא היה בעצם 'בעל מלאכה אחת' ?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 20:14 |
|
| |
הקטע הזה נלקח כרוחו וכמעט כלשונו מאורות הקדש של הרב קוק. אי"ה אמצא את הקטע ואביאו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 15:00 |
|
| |
קטע מעניין. אבל איני בטוח ששניהם כיוונו לד"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 16:37 |
|
| |
אולי גם הרב קוק וגם הרב הוטנר דברו מנסיונם האישי?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 17:13 |
|
| |
אריק
אתה יכול לפרט על הקשר בין הרב קוק להרב הוטנר
והאם השתנתה דעתו של הרב הוטנר לגביו בשנותיו המאוחרות
|
|
|
|
| נשלח ב-9/6/2004 17:20 |
|
| |
מה שאני יודע, עם כל ההסתיגיוות הנדרשות.
הרב הוטנר למד בסלבודקה ואח"כ בישיבת חברון והלך הרבה גם לרב קוק. יש עדויות שהוא העריך מאד את מה שקבל ממנו. הרב קוק גם נתן הסכמה לספרו תורת הנזיר.
היתה ביניהם גם קרבת משפחה מסוימת, הרב צבי יהודה קוק היה נשוי לאחותו של הרב יהושע הוטנר מהאנציקלופדיה התלמודית, שהיתה בת דוד של הרב יצחק הוטנר.
הרב הוטנר בספריו אינו מזכיר את שמו של הרב קוק, ומתהלכת איזושהי שמועה שמתי שהוא מתבטא קבלנו מקדושי עליון כוונתו לרב קוק.
כשראיתי את הקטע שצוטט בתחילת האשכול, הופתעתי ממידת הדמיון.
כאנקדוטה בלבד, כידוע לרב הוטנר היתה הופעה אדמו"רית, ספודיק, קפוטה וגרטל. הופעתו דמתה לחלוטין לזו של הרב קוק.
תוקן על ידי - אריק123 - 09/06/2004 17:23:08
|
|
|
|
|
