|
|
| נשלח ב-30/6/2004 10:26 |
 |
| |
דוד12,
מי זה "אנו"? הרי הנך רואה שמאלה שלא הכירו יש יותר שהגיבו בצורה מתפעלת מאשר בצורה שלך!
אישיות כזו המקיפה שמרנות נאמנה ופתיחות מקורית ברמת שיא, על כרחנו שנוצרה מתוך גישה עקבית ברוב עמל לרדת אל תוך מעמקי יסודות הדעת המלווה ביראה קודמת, כפי שכבר ציינתי למעלה.
אולי אם תשיג את פירוש המקרא שלו שהוזכר כאן [שנכתב על ידי הרב שילת ממעלה אדומים] תוכל ללמוד יותר על יחודיות הגישה. בפרט לפי מה שנכתב למעלה שעל מנת ללמוד הנך ניגש לנושא של רבנו ז"ל, סביר שתמצא לימוד שיחדש לך לטובה.
מאותה סיבה [שהדיון הוא על מנת ללמוד ולא על מנת לדרג את אישיות נשוא האשכול ז"ל], נראה שאם יש עוד מה לדון בנושא, עדיף שייעשה באישי. ["את צנועים חכמה" ואת מתחרים במופעים כסילות].
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2004 11:43 |
|
| |
דוד,
בניגוד לראי"ה קוק,המהפכן,אשר לא נתן להגיונותיו,להספג בקצב טבעי,וכתוצאה מכך,רבו בימי חייו,מחלוקות בישראל,
הרי ר"ג,היה,כנראה,לכתחילה או בדיעבד,יותר "פרקטי" בנושא.
אבל כתוצאה מהנ"ל,אין לנו גם, "כאן ועכשיו" את סדרת "אורות הקודש דר' גדליה".
זכה ר"ג להעמיד קבוצת תלמידים מסורים,לא רק לעצם תורתו,אלא גם לקצב השתרשותה המינורי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2004 11:46 |
|
| |
ווטו,
כתבת "אישיות כזו המקיפה שמרנות נאמנה ופתיחות מקורית ברמת שיא".
מה היית אומר על מי שהיה מסיק מפתיחותו מסקנות מעשיות? שהוא כן עם עצמו או שהוא אפיקורס?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2004 11:55 |
|
| |
דוד,
בניגוד לראי"ה קוק,המהפכן,אשר לא נתן להגיונותיו,להספג בקצב טבעי,וכתוצאה מכך,רבו בימי חייו,מחלוקות בישראל,
הרי ר"ג היה,כנראה,לכתחילה או בדיעבד,יותר "פרקטי" בנושא.
אבל כתוצאה מהנ"ל,אין לנו גם, "כאן ועכשיו" את סדרת "אורות הקודש דר' גדליה".
זכה ר"ג להעמיד קבוצת תלמידים מסורים,לא רק לעצם תורתו,אלא גם לקצב השתרשותה המינורי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2004 12:24 |
|
| |
ספרן:
ר' גדליה לא היה פרקטי בכלל. דעותיו לא התקבלו, וכנראה שלא יתקבלו, בגלל שהיה חריף, ביקורתי ותובעני, הרבה מעבר ליכולת הסבל של האדם הממוצע.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2004 12:35 |
|
| |
תחש"ג,
שאלת: "שהוא כן עם עצמו או שהוא אפיקורס?"
בכן, לגבי היותו כן עם עצמו, תלוי ברמת הבנתו שעושה את רצון הווה ומכלל זה ביטחונו שלא ייכשל ויכשיל. תיאורטית ניתן לומר שאין לו ברירה אלא להיות אפיקורס לשם שמים, אך לאמיתו כפי שכב התבאר שהיות אפיקורס הוא ענין חברתי התלוי בהבעה כלפי חוץ ויש כיום רבים וגם כאלה המוכרים כגדוילים שלו היו אומרים את שחושבים היו נחשבים לאפיקורסים.
צ'וטנג,
אני מבין את כוונת ספרן שהתכוין שסה"כ בעמדתו של ר"ג היתה עדיין מספיק פרקטיות שלא לפרוש בצורה מנתקת מהציבור או כלשון ספרן מ"הקהילה הפרשנית הלגיטימית" כעדות התייחסות הגדוילים אליו. אם כי נתונים שונים גרמו לכך כמו הכרת החזו"א בגדלותו שהונחלה למתייחסים אחריו, ר"ג היה יכול "לקלקל" את זה בקלות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 03:18 |
|
| |
ווטו, מה הפחד?
יש דוגמאות מפירושיו על הרשת?
ועדיין לא נתברר לי אם אין בהתנהגותו משום שמרנות לשמה עד כדי חשש OCD.
תוקן על ידי - דוד12 - 01/07/2004 3:19:07
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 09:36 |
|
| |
כל חינוך דתי טומן בחובו יסוד (אלמנט) של OCD!
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 10:14 |
|
| |
דוד12,
איני רואה סיבה לפחד והדגשתי את הסיבה להעדפת הדיון באישי, למעלה.
ההגיון והניסיון מוכיח שהלימוד הרציני הנמשך מהדברים הנידונים, הוא באישי.
מצד המיקוד; אינו דומה השיח הממוקד והמרוכז בכתיבה רציפה אחת לשיח מקוטע ומוסח. אך גם מצד הלומד; "ואת צנועים חכמה": הלימוד בצנעא מוכיח שהוא רציני ואינו מכוין לספורט וירטואלי בזריקת שורות ו/או ניסיון להצגת עמדה פומבית [לרומם ו/או להשפיל רעיון ו/או איש], אלא למאמץ מתוך חיפוש לבירור.
איך הובא בשם ר"ג: "הרוצה מוצא".
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2004 01:03 |
|
| |
נדון גם באישי.
בינתיים תפנה אותי למאמריו על האינטרנט.
כמובן OCD הוא חלק מהחינוך הדתי (ולא רק הדתי), אבל אלה המהדרים בזה נוגעים כבר במשהו פתולוגי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2004 03:35 |
|
| |
דוד,
מה רע לומר שהי' איש מקורי בלי גישה חשיבה מקורית. ברור שמי שיסד את עולם החומרות של החזוןאיש ועולם הדחוס של בני ברק ובכל זאת היו לו דעות עצמאית ולא שגרתית בעליל, הינו אדם מיוחד. ומה גם שהי' איש תורני משכמו ולמעלה.
בינתיים לא התגלה שסלל לו דרך חדשה ומקורית במחשבה, ואי אפשר להשוותו לרב קוק במחשבה ולר סולבייציק.
יתכן וכשיתפרסמו כתביו אכן יתגלה כזה, אך בינתיים לא. ואולי מיעט לכתוב ולעולם לא יתגלה הדבר.
(ווטו יקירי, האם הסיסמא 'ואת צנועים חכמה' אינה נוגדת עצם קיומו של פורום זה הגורסת דוקא שחכמה מחוץ תרונה?)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2004 06:22 |
|
| |
מסתברא,
זה ש"אי אפשר להשוותו להר"ק במחשבה ולהר"ס",יתכן בהחלט.
גם את רבו החזו"א,לא ניתן להשוות.
ובכלל,נושא ההשוואות הוא קצת שיטחי,בסופו של דבר,שהרי צריך קודם להסכים על קנה מידה בסיסי.
מה שבכל זאת בולט כהבדל,בין הרב ותלמידו ואחרים,היא מידת הדיוק, המרובה יותר.
מכאן שרמת ה"ריחוף" פחותה יותר.
הדברים קרובים יותר ל"פשטותם" של הנושאים השונים בהלכה והגות,ולכן הם יותר "יבשים" ופחות מושכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2004 07:08 |
|
| |
דוד12,
אינני מכיר מאמרים ממנו באינטרנט אלא רשימות פרטיות של תלמידים בצילום פשוט [כולל זו שהזכרתי שכפי הנראה נפוצה קצת וממנה הבאתי פעם באשכול עץ הדעת]. אך איך שמסתמא היה אומר לך ר"ג בליווי הינף יד: "וואש דארפט איר דאש"
מסתברא,
מלבד השילוב של "עד הסוף במעשה עם עד הסוף במחשבה" מתוך מסי"נ [כלשון יהוסף], התגלה מאד "שסלל לו דרך חדשה ומקורית" ולא רק במחשבת ישראל שהיא שדה פוריה למחשבה מופשטת מעמיקה אלא במיוחד בהבנת נמצוות ובצורת הלימוד [עד שסביר להניח -לעוסקים בהשוואות- שלא נודע דומה לו].
[ססמת "ואת צנועים חכמה" שייכת מאד לפורום. לא הזכרתיה לגבי היבט החשיפה לדיון שעל זה יש אשכול שלם "חשיפת סודות לרבים", אלא לגבי ההעמקה שמעבר לזריקת מאמרים, הודעות וחוות דעת וירטואלית לויכוח ממוקד ולא מגמתי של הנחת המבוקש מראש.]
אם כי יש מקום לדיון על התנהגות הכפייתית הנגרמת מהדת [ודומני שבוגי כבר פתח פעם אשכול על סכיצופרניה של הדת], אין מקומה כאן ולא רק כי אין צורך להניח כן על ר"ג כי ניתן להבין שאותה היר"ש שהובילו לגלות את הקב"ה במחשבה הובילו להתאים את עצמו במירביות לרצונו ית' או כדי לאבטח שלא ירחיק מפני המחשבה [שזה גם ייחודי], גם לו היתה עולה אפשרות כזו על הדעת, אין מקומה באשכול לכבודו של נפטר [ובפרט שאף אחד עדיין לא טען שעדיין חי]. אף כי אם היה המדובר בגדול אחר הייתי מוחק את הערות ה-ocd ומבקש מבוגי שיעביר לאשכולו או לאשכול חדש [בדיוק כפי שנמחקו עוד אשכולות מעליבי ת"ח עם או בלי תמונות], אך נדמה כי מתאים לייחודיותו של ר"ג לא לצנזר ולמעט בכיבוד מלאכותי.
[לארבעה שבאישי "האשימוני" בתמימות ועוד, על היכנסי בדיון אם נקרא שמו של ר"ג בישראל "מקורי" או לא ובפרט כשיש מכנה משותף הנותן להניח מגמה מסוימת; אומר שאיני כזה תמים ואיני מנסה לשכנע ומעידים עלי הרבה אשכולות אותם אני נוטש ברגע שאני מבחין ש"את שלי עשיתי". אך כאמור, לכבודו של רבנו ז"ל חש אני שבדרך משל ואני מדגיש "בדרך משל" אם היה בא מאן דהו ומלכלך את מיטת הנפטר, הייתי מעדיף לנגב את הלכלוך ולחזור ולנגב מאשר לעורר מדנים סביב מיטתו. בזה טעיתי למעלה ולמדתי ממה שהוכיחוני. לכן אני גם נמנע מכל "כוחניות" ואינני נועל וכ"ש שלא מוחק את האשכול כפי שהוצע.]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2004 09:59 |
|
| |
השלמה למבחן: העתקת המאמר מהארץ:
הרב שלא השתלב
מאת תמר רותם
בראשית החודש מת הרב גדליה נדל, מהמחמירים ומהפתוחים שברבני החברה החרדית
הוא נהג להאזין למוסיקה קלאסית, היה בקיא בפילוסופיה, העריך אמנות והתרגש מהטבע, אבל היה מהרבנים המחמירים והקנאים בחברה החרדית. אנטי-ציוני, קרוב בדעותיו לסאטמר ולנטורי קרתא, אבל גם איש עבודה, שלא בחל בצעירותו לעבוד גם בבניין, וכל חייו גרס שאין להתפרנס מצדקה. כזה היה הרב גדליה נדל, שמת בתחילת יוני בגיל 81: גאון בתורה, אינדיודואליסט ללא תקנה, ובעל יקב. איש מלא סתירות שהתיישבו באישיותו החריגה, שבלטה על רקע החברה החרדית, המקדשת את הקונפורמיות ו"אל תחקור במופלא ממך".
הרב גדליה נדל חי בצנעה, הרחק מעמדה ציבורית בכירה, באזור שמשמר את בני ברק ההיסטורית, שיכון החזון איש, ונחשב לרבה של השכונה. הוא היה אחד מתלמידיו המובהקים של החזון איש, שנחשב לדמות המכוננת של חברת הלומדים החרדית, שבה רוב הגברים לומדים ואינם עובדים, מי ששיקם את עולם הישיבות והכוללים, לאחר השואה. הרב נדל שיכלל את החשיבה המקורית של החזון איש, והיה אף נועז ממנו בלימוד התורה. "הוא הלך עד הסוף", אומר אחד ממעריציו. הרב לא נמנע מלאתגר את המחשבה החרדית הרגילה, והיה פתוח לחוכמה חיצונית. הוא שילב בלימוד את דקארט, יום ושפינוזה, והתאפיין בעיסוק בפרשנות המקרא מעבר למה שמקובל בישיבות. "מורה נבוכים" של הרמב"ם, ספר לא שגרתי, היה חומר בסיסי בהוראתו.
לפי הסיפורים, החזון איש נהג לומר עליו "גברא דמסתפינא מני" - אני מפחד ממנו, מחריפותו. הוא הבין שיש לו כוח לחשוב באופן עצמאי ופרש עליו את חסותו. בזכותו היה הרב נדל, שנחשב עוף מוזר בחברה החרדית, מחוסן עד סוף ימיו מפני רבים שדעתם לא היתה נוחה, בלשון המעטה, מאישיותו, שחשבו שהוא מסוכן לחברה, ואף דיווחו לחזון איש ולתלמידיו האחרים על דברים שאמר בשיעוריו.
לאחר מותו של החזון איש, כל תלמידיו - מלבד הרב נדל - היו עתידים להפוך לדמויות המשפיעות על החברה החרדית: הסטייפלר, ר' ישראל יעקב קנייבסקי, שבנו, הרב חיים קנייבסקי, ממשיך את מורשתו; הרב חיים גריינמן; והרב ניסים קרליץ, שכיום מהווה מוקד כוח בבני ברק. "הוא היה בשר מבשרה של החברה החרדית", חשוב לאחד מתלמידי תלמידיו של הרב נדל להבהיר. הוא מספר שאותם גדולי ישראל מתלמידי החזון איש נהגו להתייעץ אתו בענייני הלכות, ושנחשב על ידם - למשל על ידי הרב חיים קנייבסקי - לתלמיד חכם עצום.
למרות זאת, הוא הפך למיתוס בעודו בחייו, בעיקר כדמות חריגה, תמהונית. נפוצו שמועות שדעתו השתבשה אחרי מותה של אשתו, שהותירה אותו עם תשעה ילדים. חוקר ההגות היהודית, הד"ר בני בראון, מוסיף כי גם העובדה שבשנות ה-80 התרחק מהרב שך, בין השאר על רקע הסתייגותו מהמעורבות של הרב בפוליטיקה, השאירה אותו בשוליים. אך טבעי שרשימת ההספד על הרב נדל בעיתונו של הרב שך, "יתד נאמן", היתה מסויגת.
ככל שהתעסק ברוח, היה גם איש מעשה. הוא אהב להתעסק בכימיה ואפילו ייצר חומרי ניקוי בבית ומכרם. תקופות מסוימות התפרנס ממכירת ביצים, אך היה מוכר בעיקר בזכות "יין נדל", יין לקידוש ומיץ ענבים שייצר ביקב קטן ומשפחתי ונמכר בבני ברק. עד כמה נהפכו היוצרות בחברה החרדית מעיד אחד ההספדים על הרב נדל שבו נאמר שרק יחידי סגולה כמוהו יכולים בדור הנוכחי לעבוד לפרנסתם.
תלמידי החזון איש, החזונאישניקים, ייסדו תת-זרם משלהם בליטאיות. יש להם סימני היכר מובהקים, דוגמת הופעה מרושלת, המסמלת את הבוז שהם רוכשים להבלי העולם הזה. העניין העקרוני יותר הוא ה"חומרעס", חומרות הלכתיות. החזונאישניקים, למשל, לא משתמשים בחשמל בשבת, מכיוון שההוא מיוצר בשבת. הם אוכלים את ארוחת ליל שישי לאור נרות ועששיות או משתמשים בגנרטור.
הרב נדל הגדיל לעשות ודיקדק במצוות ובהלכות אף יותר. הוא לא סמך על הכשרים חרדיים והיה מכשיר את העוף בעצמו. הוא נהג לשלם לפועלים שלו לפני רדת החשיכה, ככתוב בתורה. הוא היה סגפן. לאחר מותו סופר שלא אכל גלידה מעולם. עם זאת, בחור צעיר שהעריץ אותו ונהג לבקר בביתו סיפר השבוע שפעמים רבות היה הרדיו בבית פתוח, מכוון על תחנה של מוסיקה קלאסית. כמו כן נהג הרב נדל לנסוע לחופשות בחו"ל. תלמידיו מספרים שביקר במפלי הניאגרה ושהיה גם בג'ונגל, לא ברור היכן. כששאלו אותו על ביטול תורה, ענה: "זה תורה".
הרב נדל הוא ממשיך דרכו האמיתי של החזון איש, משוכנעים תלמידיו. הד"ר בראון אומר כי החזון איש קבע אמנם את הזרם המרכזי בחרדיות, אבל היתה בו ביקורתיות. אחרי מותו של החזון איש, בשנות ה-50, נדל סומן לתקופה קצרה כממשיכו. השאלה היא מדוע הוא לא הפך לדמות בעלת השפעה על כלל החברה החרדית; אם היה "גדול", מדוע נעדר מההנהגה חרדית? מדוע, למשל, לא יצא בפומבי נגד התפתחותה לחברת לומדים שנסמכת על המדינה לכלכלתה?
ידוע שסירב לכל הנהגה, חוץ מכולל חזון איש, שהיה אחד מראשיו עד ערוב ימיו. אף שהיו לו מעריצים, לא היתה לו חצר, לא גבאי ולא היו סביבו עסקנים. ואם היה אמנם נוטל את המושכות, האם החברה החרדית היתה נראית אחרת כיום? לדברי בראון, הוא היה מזן האינטלקטואלים שנרתעים מלהשקיע את האנרגיה שלהם בכיוונים לא רצויים שעלולים להגביל את החופש המחשבתי שלו. ואילו התלמיד-מעריץ שלו מאמין שהחברה החרדית בחרה לה את המנהיגים המתאימים לה, אלה שיאפשרו את התפתחות חברת הלומדים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
