פרידה ממורנו ורבנו זצ"ל, הרב גדליה נדל

מעמודי בית מדרשינו, ראשון מגיע היה לבית המדרש בכל יום, כשהוא כבר אחרי עמל יומו. לאחר תפילת ותיקין היה מבלה כשעתיים במפעל עיבוד העורות (הפיראטי), והשקעה זו הספיקה לו לפרנס את משפחתו ועוד חלק נכבד מבני הקהילה. עבור הכולל שלי היה תורם אחזקת שני אברכים מדי חדש בחדשו, מבלי שאף אחד היה יודע על כך, מבלי הנצחות ושאר מופעי ראווה. בכל מקרה של צדקה וחסד היה ראשון, ונטל מחצה בראש. ובכל צורך לעזרה וסיוע עצתו הנחתה.

לכולל היה מגיע לא כ'בעל בית' אורח, אלא כחד מן קמאי, ובכל בוקר היה מתייצב עם שאלה חדשה, שעל הרוב לא הסכים לקבל עליה שום תירוץ... הספר השגור ביותר על  פיו היה ספר איוב, ובזמנו מסר שיעור בספר זה אצלינו בכולל (עד שהתבטל השיעור בלחץ הקנאים והצדיקים שהתנגדו ללימוד ספרים פסולים כתנ"ך ר"ל). כאיוב בשעתו התנגד לכל תירוץ ותשובה והעדיף להישאר בשאלות. ואכן בשאלה הסתלק מעמנו, במיתה משונה, כשאף אחד אינו מבין איך נפלו גיבורים.

נאמן לשיטתו, המכירה רק באמת אובייקטיבית אחת, לא הסכים לקבל את הרעיון שחשיבת חז"ל שונה מחשיבתינו, וכי יש מקום ליותר ממערכת יחוס אחת בניתוח משפטי או הלכתי. וסביב הנושא הזה בילינו שעות רבות של דיונים..

נשאתי את מטתו והבטתי סביב, כל האנשים שנתמכו על ידו, ששלשלתי לתיבת הדואר שלהם מעטפות מבלי שידעו מהיכן מגיעה התמיכה. ולא פעם זלזלו בו, שהרי אברכים הם, והוא רק בעל בית פשוט, רק נדל קטן המתנגד לאברכים ולאברכיות.

במעגל הרחב יותר עמדו שונאיו, שבאו מבני ברק במיוחד. כשהיה חי עשו כל מאמץ כדי לפגוע בו, 'אפיקורס' כמוהו מייצר עורות לס"ת ולתשמישי קדושה? הייתכן? ועכשיו, ידוע שכל טיפש מפחד מכל מה שקשור מן המוות, עכשיו הם מפחדים ובאים בראש מורכן. הגדיל לעשות אחד מהם שעמד זקוף כתורן אצל המספידים, כאילו עושה בזה טובה לנשמתו. אם מח היה בקדקדכם הייתם צריכים לפחד ממנו כשהיה חי.

וכן, ראיתי גם את אותם האנשים שהיה צוחק עליהם בחייו, ממשיכים במעשי הצחוק שלהם גם אחרי מותו. אותו הקבצן שהיה בפיו דוגמא קלאסית לניצול רגשות, נדחף בכח מול המיטה כשהוא מקרקש בקופסתו ומצווח "לעילוי נשמת ראובן בן שמואל יוסף". אותם ראשי הכולל שה'שמירת סדרים' האימתנית שלהם כונתה בפי ראובן 'עבד כי ימלוך' עמדו וחלקו לו מחמאות על מאור פניו.

לא, הוא לא האיר פנים למי שחטא לאמת לדעתו. לפחות חנופה לא היתה לפניו, כשהרב נהג שלא כשורה לפי דעתו, הוא ויתר על ה'גוט שבס' של ליל שבת. כשהוא נוכח בויכוח בין ראש כולל לאברך על 'כמה צריך להוריד לו מהמילגה משום שהיה בברית של הבן שלו (!)' הוא סימן את אותו אדם עד סוף ימיו. המשפט השגור על פיו בנושא שלו היה "נכון, הברית היא חשובה, אבל כאן לא היית". 'הוא סיים אצלי' הפטיר.

לו היה שומע את הרמקולים על "הלוייתו של הרב הגאון", היה מגחך. מבחינת כשרונות היה מספיק גאון, לפחות כמו עוד הרבה "הרב הגאון"ים אחרים. רק בתחום החימיה למד כאוטודידקט מתוך ספרות, ופיתח טכניקות חדשניות ויעילות לעיבוד עורות שעלו הרבה על כל המפעלים המסורתיים הקיימים, המפעל שלו השתלט על נתח רחב מאד מהשוק. וגם בתחום התורני, גאונותו עברה רבים רבים המסתובבים חנוטים בפראק.. (ותיתי להו ליתד נאמן שפרסמו באיזהו מקומן על "עובד בן 37" שנפטר, מבלי להזכיר את משפחתו הנכבדת, פעליו וערכו. בזמן שעל אחרון האברכים מתפרסמות ידיעות המהללות את כל דורותיו החל מאדם הראשון וכלה בסבא של סביו. וכן הדין לתגובות המקוממות של מתחריו שהובאו בתקשורת כגון בYnet ).

עם כל הליברליות המחשבתית שלו, מיזג באפיו גם קנאות דתית, כסביו הגדול. באותו שבוע בו למדנו ווסתות, והוא הכריז כי "אינו מוכן ללמוד סוגיא דוסת החודש", סערה רוחו על "נופש לנשים חרדיות במלונות" שמבחינתו מדובר בהפרת הצניעות הגדולה ביותר..

ראובן באמת היה אחד הנבחרים שבנכדי ר' גדליה. וחבל על דאבדין ולא משתכחין.

הקושיה האחרונה ששמעתי ממנו היתה בנוגע לדברי הגמ' ב"מ כה. שמקשה מבריתא של שלשה מטבעות זה ע"ג זה חייב להכריז, על בריתא שרק אם עשויין כמגדלים חייב להכריז. ומתרצינן תנא כל שלא עשויין כמגדלין מפוזרות קרי להו. ולפי זה אם מונחות זה על גבי זה בסדר מופתי רק הפוך ממגדל, דהיינו שהקטנה למטה, רחבה יותר מעליה, ורחבה עוד יותר מעליה – מפוזרות קרינן להו ותלינן בדרך נפילה.

ולדעתו זה הוא דבר שאי אפשר לפרנסו. דאיך אפשר לתלות בנפילה שלשה מטבעות זה על גב זה. ואפילו יהיה רוחב כולן שוה. עד כאן.