|
|
| נשלח ב-24/6/2010 00:11 |
|
| |
לפי הידוע לי בני הגאון גדליה נדל מתנגדים לרעיונותיו והנה כאן מתברר להפך, מישהו יכול להבהיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 01:45 |
|
| |
התלבטתי מאד אם להגיב על כמה נקודות בהספד הנוגע ללב של דינוזאורוס.
הרי האבל עדיין טרי, וכך ראוי, רבה מכתנו וגדול צערנו. ואם אני לא זכיתי להכירו אישית (כך נראה), מי אני שאבוא להעיר.
אבל תורה היא ולימוד היא צריכה.
א. עדיין לא הבנתי מפני מה מאן בסוגית "וסת החודש". כמדומה שספרן סבר שמתוך סערת נפשו, שגם היא באה מתוך דקות הרגש וקנאותו, לא היה מסוגל לעיין כראוי. אך הלשון של המספיד אינו כן. ולמעשה, כיון שהוא כאן, שמא ירצה לפרש דבריו.
כשלעצמי סברתי שנמנע מן הסוגיה מפני שמצא בה קושיות גדולות, כעין מה שהובא על סוגיה דמגדלים. וגם זה לא היה כל כך מובן לי. אך שמא לא רצה להיכנס לסוגיה שידע מראש שסופו להישאר בקושיה והעדיף סוגיה שבה הוא מתקדם לקראת מסקנה ברורה. וזה מאד לגיטימי כפי שיעיד כל הלומד לשם בירור האמת. ויתכן גם שלא רצה להיקלע למתיחות עם החברותא או המסגרת בשל יחסו השונה לסוגיה.
אשמח על ביאור הענין.
ב. הערתו על ראש הכולל "גמר אצלי" תמוהה. לא בגלל שראש הכולל נהג יפה. כפי שהעליתי בדיון באישי עם אחד מחכמי הפורום, להערכתי הלה, כלומר ראש הכולל, לא היה כה חסר הבנה כמו שהיה חסר כסף ונאחז בכל תירוץ. אבל זו השערה בעלמא. ובין כך וכך לא נהג יפה.
זאת מן הנתונים המעטים מדי שיש כאן.
אבל מדוע חרץ הרב נדל ע"ה את דינו לשלילה גורפת? וכי אין אדם נכשל? ואפילו כשלון גדול? אולי היה מקום לדבר עמו בזה?
אני יכול רק לשער, שוב זו רק השערה, שהכיר תופעות כאלו אצלו מקודם וזו היתה "המכה בפטיש".
זה לגבי עיון בהספד.
ג. מאד רויתי נחת מן ההגדרה הנאה של יופי בצניעות מיסוד הר"ג ע"ה לתחושה שיש בינה לבין היופי הרגיל אצל בני אדם מן המשותף אבל גם מן השוני. אידיאל היופי (במובן כמעט אפלטוני) הוא גם בנושאים נוספים מלבד מרכיבים אסתטיים חיצוניים של הגוף.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 08:28 |
|
| |
וצ"ע כתב: "לפי הידוע לי בני הגאון גדליה נדל מתנגדים לרעיונותיו והנה כאן מתברר להפך, מישהו יכול להבהיר"
נראה שצריך להגיה בתוספת של מילה אחת והכל על מקומו יבוא בשלום:
בני הגאון גדליה נדל מתנגדים לפרסום רעיונותיו ...
------------
אולי מפני השעה המאוחרת לא זכינו להתייחסותו של מיימוני על אפשרות השילוב בין פתיחות לשמרנות ומדת הצלחתה במבחן התוצאה. נשמח ללמוד מדעתו הרחבה בנידון.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 08:44 |
|
| |
כאמור לא באתי מנקודה של הצגת דעה לציבור כדי לשכנע אותם בה, או כדי לומר שזו דעתי. אלא ממקום של הערכה למי שהתנהגותו נובעת מחתירה לאמת. אני הייתי הצד השני, ואני זה שהתווכחתי אתו על דעתו. אבל יודע אני להעריך את כוונותיו ואת כחותיו. עצם הרעיון של וסת החדש, דהיינו שיש סבה בעולם לחשוב שווסת תלויה בנושא בלתי ביולוגי כמו תאריכים עבריים התלויים בשיקול דעתו של מסדר הלוח, הוא באמת רעיון שאם לא היה כתוב לא היינו אומרים. וע"ז אמר ראובן לחברותא שלו, התורה מאד גדולה, יש לי מספיק מה ללמוד, ואין לי שום ענין לשבת לידך שבועיים ושתתאמץ ותתפתל כדי להגיע למצב של 'מובן', שיגרום לי רק כאב ראש, לי טוב ללמוד רק את הדברים שבאמת מובנים לי. עד כאן. אגב, דעתי בענין וסת החודש פרסמתי במאמר באחד הקבצים התורניים, לענ"ד כל ענין וסתות אינו באמת חשש במובן הפיזיולוגי, אלא להיפך: אם היינו מתירים את האשה לנצח, היו נכשלים באיסור וודאי. ולכן היה חובה לקבוע תאריך מסויים שממנו תצטרך בדיקה. וכיון שבכל מקרה מדובר בהערכה בלבד, התאריך העברי יכול להוות גם מודד.
לגבי משפחת נדל, לא כולם אוחזים בדעות של אביהם\סביהם. הרי לא מדובר בחסידות, כל אדם מגבש לו דעה משלו, גם בנושאים עקרוניים. וממילא תוכל תמיד לשמוע הסתייגויות שונות מדברי הסבא, וכמובן שלא כאן המקום לפרט דעתו של פלוני ודעתו של אלמוני. שיש להם פה לדבר והרוצה ילך לשאול אותם. בכל אופן באופן כללי, לגבי הגרי"ש, אביו של ראובן ז"ל, ידוע שהוא הולך בראש אחר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 09:54 |
|
| |
באיזה קובץ פרסמת?בקובץ של הכולל של ענבל? ההסבר שכתבת,אינו מובן,א"כ למה זה תלוי ברגילות האשה לראות ביום מסוים בחודש,אם זה היה שיעור לכולם זה היה מובן. נקווה,שכעת,במתיבתא דרקיעא יסבירו לו את עומק הענין.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 10:05 |
|
| |
דינו,
לא ידוע על מי מצאצאיו שחולק על דרכו או שיטתו. ההערצה היא לאין שיעור לאיש ולמשנתו. כמובן שיש שינוי בפרטים ובהדגשים שונים, בפרט אצל מי שהורגל לחשוב ללא הרף, וזה מדרך העולם ומדרכה של תורה ואף רצוי, כחלק מן השיטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 10:32 |
|
| |
לזכרו של ראובן. (עיני דומעת כאשר אני כותב עליו בלשון עבר, אבל חשבתי אולי זה טוב ומועיל לשתף גם אחרים בתחושת האבל ,ואולי זה יעזור גם לעוד ידידים להגדיר ולזכור את ההפסד הגדול.) אשרי עין ראתה כל אלה, כמראה כהן גדול בבית קודש הקדשים, כך היה ראובן בעת עמדו בבית המלאכה אשר לו ודורש ועוסק במעשה בראשית (תרתי משמע...) אשרי העין ראתה את ההוד, התפארת וקרינת אור פניו של ראובן בעת הפרידו בין יסוד ליסוד,סותר ע""מ לבנות ,בורא עולמות ומחריבן, א"א היה שלא להסחף בלהט היצירה שלו,למרות שלא הבנו בזה הרבה. וכמעשיו בחול כן מעשיו בקודש, תענוג היה לשבת על ידו בספסל בית המדרש ולשמוע ממנו חידושים, הן במקרא, והן במשנה וגמרא, ניתוח דיקדוקי אנליטי של לשון המקרא והצעת הסברים נפלאים, פירושי אבן עזרא ורמב"ן על התורה,היו סדורים לו על בוריים וגם סתם לשמוע ממנו הקראה בקהלת או באיוב, בהטעמה ,לפני בני החבורה, זו חוויה שלא ניתן לשכוח. מה נהדר היה אז מראהו, מה נהדר היה מראהו עת התבשר על הסינטזה והיצירה החדשה שהצליחה, כהוד אשר הלביש צור ליצורים כך היה מראהו כמותר האדם מן הבהמה כך היו פני ראובן - - - אבל כעת למשמע אוזן דאבה נפש כל אוהביך. לא הצטערתי על הדרך בה מתת אהובי, משום שעכשיו כך נשארת חקוק בזכרוני, כמראה ההוד שלך. אבל כואב לי שנלקחת מאתנו ,בשיא אונך, בראשית חייך,הספקת הרבה, אבל "מעם מזבחך נלקחת למות." היית באמצע עשייה, מלא חיות והשפעה ,על מכריך ואוהביך, נהננו ממך עצה ותושיה, כן ראובן ,גם הביקורת הנוקבת שלך חסרה לנו, לא החנפת לאיש, לא ויתרת לאחד מאיתנו,ולכן כ"כ חיבבנו אותך. במחיצתך ידענו שצריך להזהר יותר,שנאת עוולות, ויושר אינטלקטואלי מזויף, היית חד כתער, אבל עם זאת ראש וראשון בנשיאת עול עם חבריו, בינך לביני ספרת לי גם שאתה מפריש חומש לצדקה, ואני יודע שעשית זאת מתוך חירות מוחלטת, ממאגיות, ומחשבות שוא, ידוע לי שזה היה אך ורק מתוך הכרה מלאה, בערך המעשה שאתה עושה. וכך היתה גם כל הנהגתך. ת,נ,צ,ב,ה,
תוקן על ידי האנליטי ב- 24/06/2010 10:39:47
תוקן על ידי האנליטי ב- 24/06/2010 10:41:17
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 14:24 |
|
| |
אנליטי יקר, לא נדיר שאני בוכה בימים אלו, אבל זה קרה שוב. – אחרי דבריך.
יום שלישי שאנחנו מתכנסים בבית המדרש, ופשוט מבכים את האסון. יש אנשים שגם בחייהם היו כמין פרושים ומלאכים, ומקומם בעולמות עליונים נראה קביל. אבל יש אנשים שכחם וגבורתם חיברו אותם אל זה העולם, שבין כתפיהם ששים אמה, ואי אפשר להעכל את היעדרם.
פתאום מרגישים את המשמעות של התנהגותו, של 'הקוצקאי הזועם', כפי שהיטיב לומר אברהם: "ראובן הוא צייר גדול, אבל רק בשחור ולבן". ואכן, יש משהו בתפיסה הקלאסית הזו, שאינה יכולה לרדת לפרטים. כולנו שמענו את התיאור הפלאסטי בו תיאר את בעלי התשובה ותעשיית התשובה. החל מהחילוניים שמחזירים את ארון הבגדים שלהם בתשובה, ובאים לגור אתנו, וכלה בכך שכל בעל תשובה שלישי נהיה רב ומרצה, עד שאשתו גם נהיית רבנית, ואז נוצרת ביניהם מחלוקת ב'השקפה' ומתגרשים, ויש שתי משפחות רבניות, ובדיחת הסיום: איפה הצולי"ם של החילוניים? חזרו בתשובה. כאלו היו היצירות שלו: יצירות מופת בשחור ולבן.
אנחנו כמובן היינו מתפלפלים בלימודי זכות ושאי אפשר לדעת למה התגרשו ושלא צריך להגזים וכו', ועל זה היינו זוכים בנזיפה..
את כל ילדי הבנין שהסתובבו יותר מדי בחדר המדרגות כינה בשם אחד: "הקלברי פין", זה היה שם הקוד בבית לביקור בלתי רצוי של מי שלא היה תרבותי מספיק.. וכינוי גנאי נוסף "ראש ישיבה", כפי שאמר לגבאי: "תן לילד.. גלילה, הוא צריך את זה כמו שראש ישיבה צריך שיעור כללי"..
ראובן חקר לעומק את המונחים ההלכתיים הקשורים בעור דוכסטסוט גויל וכו', ומסקנותיו לא היו בדיוק כפי המקובל. כמה התחננתי שינסח מאמר בנושא להדפיסו בקובץ של הכולל. תשובתו היתה: "לא מעוניין להיות יחד עם כל אלו שמפרסמים מאמרים שנמדדים לפי האורך" (ובקיצור: לא מעונין להיות כמוך..).
וכמה נכון המשפט "במחיצתך ידענו שצריך להיזהר יותר", הרי קיים בעצמו את מאמר המשנה "וכשבעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים". מי שלא מתאמץ לא שוה.
הספר החביב עליו אחרי איוב היה: מובי דיק, אחרי שעברתי אצלו מבחן על מובי דיק, קבע כי לא למדתי אותו מספיק בעיון. כנראה לא ירדתי לעומק חספוסו. יש גם משותף להרמן מלוייל ולאיוב: תיאורי הלוייתן ועצמתו. התיאור החביב עליו, שכאמור 'היה מקריא בהטעמה'. כלוייתן הזה נדמה בעינינו ראובן, הצולל לעמקי מקלטו ומערב חמרים אלו באלו, יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. מפיו לפידים יהלוכו. הירבה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 14:31 |
|
| |
דינו נראה לי שאתה נהנה מהירידות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 14:38 |
|
| |
גם מהעליות
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2010 23:02 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2010 09:36 |
|
| |
מישהו כאן היה בחתונתו שהתקיימה בשנת תשנה באולמי מלון המרכז ?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2010 10:11 |
|
| |
למה אתה שואל,היה שם משהו מיוחד?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2010 15:33 |
|
| |
ערב שבת קודש. בליל שבת יצעדו חניכי ישיבת סלבודקה לעבר המנין בבית שני בהיכל יצחק, יחפשו אנה ואנה היכן ראובן? איכה? להיכן נעלמת? האם נכון הדבר שעוד לא נראה אותך? עוד לא נתבשם מחכמתך?
מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם,[מגילה כה א ] לענינו נקרא מה שאירע,אבל לתרגם ולהבין לא נוכל.
רק בזה נתנחם כי "הצור תמים פעלו"
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2010 16:24 |
|
| |
לזכרו של ראובן.
(אף אני עיניי דומעות בעת כתיבת שורות אלו בפרט, ובמהלך הימים שעברו מאז התבשרנו בבשורה המרה בכלל)
ראובן תיעב חשבונות רבים, ועל כן היה ישר, כדברי קוהלת שכה אהב. מעולם לא הכרתי אדם ישר ואמיתי כראובן. כאשר בהלוויתו עמד להספידו רב שראובן לא חסך את שבט ביקורתו ממנו עברה בי חלחלה, אך בסופו של דבר הנ"ל הספידו כראוי ולא הלך כפעם בפעם לקראת...
אכן היה מוזר לראות את רודפיו המבקשים רעתו בהלוויתו, ספק באים לבקש מחילה, ספק לוודא הריגה.
אכן מופרכת לחלוטין היתה תמונת הקבצן המתרים לקופה שממהו סלד (ושמאז שפקח את עיניי אף אני איני תורם לקופה זו), ונוהג בינצול הציני אותו שנא, מתרוצץ לפני מטתו בזעקות "לע"נ ר' ראובן בן שמואל יוסף". פניתי אנה ואנה בחפשי את ראובן על מנת לראות את תגובתו למחזה האבסורדי (שכן מי כמוהו היה יכול להבחין בעומק האבסורד), עדיין לא מעכל את היעדרו.
זכורני כיצד הסביר בטוב טעם את דברי האבן עזרא, ואת ידענותו המפליגה בתנ"ך ובמפרשיו. מימי לא ראיתי סט נ"ך בלוי כ"כ כמו זה שבביתו.
לא אשכח כיצד הזדעזע ממעשה שהיה בראש כולל אחד שנתן לאברכיו מתנה מקורית לחגים: חלוק לאשה. את המקרה הזה הביא כראיה לטענתו על הפקדון שמפקידים אברכים הלומדים בכולל עם שמירת סדרים, אצל ראש הכולל, וד"ל.
עוד בבחרותנו בישיבה הכיר לי את כתביו הנפלאים של שמואל יוסף (צ'צ'קס, לא אביו), והרבה לצטט אודות אותו רב נודע שהיה צם מערב שבת ועד ערב שבת פרט לעיוה"כ שבה היה אוכל עד שכריסו נעשית כמין תיבה שעליה היה מניח את סידורו. לצערי הרב לא עלה בידי להשיג לו עותק של תרגומים ראויים לשמם לכתביו של יונתן סוויפט, שבטוחני שהיה אוהב אותם לפחות כמו שאהב את מובי דיק.
את קושיתו על עשויין כמגדלין אני זוכר היטב, וזוכרני גם שאמר שאביו הודה לו בעניין הזה.
היה ברור לו שבדיון על מהו דם המכה, בא ר' אבהו ללעוג לעצם הדיון: "א"ר אבהו כדם אצבע קטנה של יד שנגפה וחייתה וחזרה ונגפה ולא של כל אדם אלא של בחור שלא נשא אשה ועד כמה עד בן עשרים". והתפלץ כאשר הגמרא הקשתה: "מיתיבי תולה בבנה ובבעלה בשלמא בבנה משכחת לה אלא בעלה היכי משכחת לה", וממשיכה לתרץ: "אמר ר"נ בר יצחק כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה"! את העובדה שלחז"ל בכל זאת היה חוש הומור היה מוכיח ממימרא של ר' אלעזר בשם ר' חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם...
לא זכור לי שהייתי צריך להיזהר במחיצתו. אדרבה, זכור לי היטב שאך ורק במחיצתו לא היה צורך להיזהר, שכן אהב את האמת בכל נפשו, ולא סבל את הצבועים, את המתחסדים, או את קטני המוחין (המקטינין את מוחן), שבמחיצתן יש צורך להיזהר...
אכן חבל על דאבדין ולא משתכחין.
ת.נ.צ.ב.ה.
 |
|
|
|
|
|