|
|
| נשלח ב-25/6/2010 18:18 |
 |
| |
כשחזרתי מניחום אבלים, חזר אתי אברך אחד, ובדרך ביקש ממני נדבה לאביו, ששקוע בחובות עצומים בעקבות הלוואות של 500,000 ש"ח(!) שלקח ע"מ לחתן את בתו, ועכשיו לוקח עוד 500,000 ש"ח בשביל לחתן את הבת הבאה.
ושוב בכיתי כי נזכרתי כיצד ראובן היה מתייחס לאנשים שאין להם, הלוקחים הלוואות כאלה, ולבחורים הבאים עם דרישות כאלה (את האחרונים כינה רוצחים, שכן הם מקרבים את קיצם של חותניהם...)
אוי מה היה לנו...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 00:24 |
|
| |
בקשר למה שהזכרת על מאמר חז"ל "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם",אינני יודע האם התכוון לומר זאת בהומור,או ברצינות.
מה שבודאי אינו כן,ודברי חז"ל אמיתיים,שרירים,וקיימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 01:09 |
|
| |
צר לי עליך, אחי ראובן
אינני סופר, אף לא מושך בעט. אבל לבכות ידעתי, לפרוץ את סכר דמעותי... לרוץ בחדרי ולתלוש את שערות ראשי, לצרוח במלוא גרוני: ר א ו ב ן!!!!!! ראובן איכה? אם כמות נבל ימות ראובן, ידיך לא אסורות, בלי להכין אותנו כלל, אויה ואללי לי.
ראיתי ושמעתי את כל מה שנאמר על האיש הגדול הזה, ראיתי איך שכל האוהבים למתוח ביקורת על כל דבר ובכל ענין רואים בו אח ורע לשיטה... אבל אל נא אחי תרעו! ראובן לא היה מחדלי המעש שאין להם בעולמם כי אם הרבות דברים. הוא לא היה איש של שנאה, הוא איש של אהבה! ביקורתו נחצבה מהר האמת האדיר ששכן בליבו.
אוי ראובן יקר שהכל סוכין ביופייך וכל אחד אומר בן אומתי הוא. ולא היא, גדול היה האיש, גדול בכמה מעלות מסביבתו.
היכן תמצאו לנו איש שאם היה מת בן עשרים או בן שלושים בן ארבעים וחמישים היו סופדים לו באותם דברים?
היכן יימצא האיש ששכלו הכתיב לו לעשות את הדברים שאצל אחרים נובעים מרגש????
הלב בוכה ומסרב להאמין, יותר לא אשמע את אמירותיך החכמות ראובן. כמה ישבנו יחד והתווכחנו, לא הסכמנו בינינו בהרבה נושאים, אבל איזה עונג היה לנהל עימך שיח! כמה ידעת לשמוע את דעת הזולת, לכבד אותה ולהתייחס.
אני רוצה להוסיף בזהירות דבר שבו אני רואה את הפער העצום בינך וביני ובין עוד רבים רבים ממכרינו: בטוחני שאם היתה בת קול לוחשת לאוזני שבעוד חודש חודשיים או שנה אפרד מהעולם, הייתי משנה שינוי דרסטי את כל מהלך חיי... אבל אתה ראובן, אם היית יודע לפני חודש חודשיים או שנה את יום מותך, לא היית משנה הרבה! ובזה רואה אני את עצמי כלא ראוי כלל לדבר עליך...
חז"ל לימדונו שגזירה היא על המת שיישכח מן הלב. אינני יודע ראובן כיצד אוכל לשכוח אותך, אח, חבר ואהוב, ויתרה מכך, אני מתפלל שלא אשכח אותך, את מורשתך, ובעיקר את אלמנתך ויתומיך היקרים...
נוח בשלום אחי יקירי, שם בממלכת האמת יידעו להעריך אותך נכונה. ואנחנו כאן בעולם של שקר וצביעות נשב ונבכה אישיות דגולה שלא היינו ראויים שתתהלך בינינו, ויהיו נא דמעותינו הרותחות על אדם כשר מנחת חוטא לכפר על שלא זכינו...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 01:27 |
|
| |
יפה ההספדים ואני חושב שגם מספיק, ותתחילו לשפוך עליו קצת,
אתם מספרים על ויכוחים איתו, אז ספרו לנו בבקשה,
הבנה מיוחדת באבן עזרא, ספרו לנו,
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 02:11 |
|
| |
הנקודה שהעלת בקשר לאם היה יודע שיומו קרב,זה באמת יכול להיות נקודת מבחן לאישיותו של אדם.
מספרים על אחד מהגדולים[לא זוכר מי]שכשהגיע ההוא יומא,אז אשתו פרצה בבכי,שאל אותה,למה את בוכה,הרי כל ימי היו הכנה לרגע הזה.
תוקן על ידי סגסג ב- 27/06/2010 02:14:45
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 08:57 |
|
| |
להאנליטי
בהספדך המרגש, הזכרת את לקיחתו מעם מזבחו למות.
נכון, אבל כולנו כך. רק שאצלינו המוות הוא דרך מיגלש איטי בכבש המזבח מטה,
ואצלו זו היתה נפילה באחת.
הי מיניהו עדיף?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 10:11 |
|
| |
צורבא
מכיון שאין דרכנו לגנות את הנפטרים הייתי מוותר על התלוצצות מדברי חז"ל בשמו של ראובן. וכן הפירוש שהציע בהא דר' אמי ורדינאה, אינו איזה פירוש מוכרח שיכול לגרום להתפלץ מכך שהאמוראים בני המקום ומארי דשמעתתא פירשו אחרת. הגם שמצאנו לכל רבותינו שהעירו שהרבה פעמים שהגמ' מפרש מימרות או בריתות דרך דרוש, ונותר מקום לפרשם דרך פשט. אין זה מענין הפלצות, ופשוט. (ולענ"ד אין לפירושו על מה שיסמוך, שכן מצאנו לחכמים שהיו מחלקים בפרטי פרטים כמו שמצאו ששים מיני דמים והצריכו חתולה בוכרתא בת בוכרתא אוכמתא בת אוכמתא וכדו' כי ייחסו חשיבות לכל זה, ואין עצם ההתנייה הזו אומרת שמדובר בענין הלציי, כי לפי הלך מחשבתם יותר מתאים שבאמת יחלקו חילוקים כאלו מאשר שילעגו להם, וכל הסוגיא שם מלאה בחילוקי חילוקים של אדום הדומה לציפור שחוטה כחושה וכדו', ובשור שחוט בתחילת הכאה של סכין, ודם חילזון הוא טוב רק כשפוצעים אותו מחיים ולפני דליציל וכו').
ואוסיף, כי אם לא היית צריך ליזהר אצל ראובן, הרי שאתה בעל מדרגה גבוהה מאד. הוא כל כך תיעב מעשה שאינו הגון ושאינו לשם שמיים ממש, שפשוט שנא שנאה תהומית את המעשים ואת העושים. פעם הבאתי תורם נכבד לדבר אצלינו, ופשוט התנצלתי בפני ראובן, על המעשה ה"נבזי" שלי, למזלי הוא הפטיר: טוב, אתה בחרת במקצוע זה של ללקק .. של בני אדם.
רק כדי להמחיש את הנקודה, ניחמתי בקרית ספר כשישבו כאן האחים, וניחמתי בבני ברק את האבא, בשני המקרים חזר אותו סיפור. מישהו בא ואמר, הוא היה כל כך זהיר וכל כך צדיק וכל כך ירא שמים, ותמיד נזהר, והתאמץ מאד להצדיק אותו. אמר ר' שמואל: נו טוב, זה כבר לא משנה, מה נפקא מינה. כאומר, אתה לא עושה לי טובה אם תשנה את דמותו של הבן שלי. וכך בקרית ספר, הגיע אברך תמים, והתחיל לספר מופתים שלא היו ולא נבראו, עד כמה שהיה כאחד האברכים וכו', ונשתררה מבוכה גדולה בחדר, שכן לא יפה לגרום לאבלים לגחך. כל האחרי מות קדושים לא משחק כאן. כפי שכתב בצדק האי צורבא מרבנן, גם אם היה ראובן יודע שיומו קרב לא היה משנה מדרכו, משום שכל מעשיו נבעו מרגש דתי עמוק ומאמונה שמה שהוא עושה זה האמת. ועוד אמרו בבית המדרש: אם היה יודע ראובן שיכתבו עליו "האברך"..
כך בא אלי אדם ואמר: עכשיו הוא מאמין בגלגולים. נעניתי לו: ושמא להיפך, עכשיו הוא יודע שהוא הצודק?
ואמנם, מצאנו לו לראובן פעם אחת שנטה להאמין במופת, ומעשה שהיה כך היה:
"מעשה בראובן שמצא עט של פאלם ברחובה שלעיר. ושוב מעשה שבאותה שעה היה חפץ לקחת חלק אחר שלפאלם מאותו שהוא מתעסק בזה, שקורין קורצ"ר. כיון שנטל את הטלפון דחפו גבריאל והיה מתקשר במספר אחר ששרשו בספירה אחרת לגמרי, מיד כשהרים הלה, היה ראובן שואל: בענין הפאלם.. והיה שכנגדו מזדעק: מצאת את עט שלפאלם? ואמר הן. נענה ואמר: ברוך המקום שהביאני לתרום לקופת העיר. שכך היה מעשה: אותו שאיבדה היה תורם לקופת העיר על מנת שימצא את עטו. לא יצתה שעה קלה והיה ראובן מתקשר אליו כביכול מחזר אחריו לתת לו עטו. אמרו: לא שהיה ראובן מאמין במופת זה, אלא שהיה מספרו תדיר", (פרקי דר' ראובן פ"א מ"א).
---
סגסג, כעת ראיתי שאלת בענין הווסת, ולא זכיתי להבינה. ברור שלכל אשה צריך להיות שיעור אחר, שהרי לכל אשה יש אורח אחר. והשיעור נמדד מהראיה האחרונה, וצריך לכלול את המאפיינים של הראיה האחרונה. ולכן קבעו ראשית עונה בינונית, שהוא הרגיל. אבל מכיון שיש נשים שאין קשר בין הקביעות שלהם למספר 30 דוקא, צריך גם הרחקה אישית, הקשורה בדרכן, ועל זה צריכים לקבוע יום שדומה ליום ראייתן, לכן יש התולים הדבר בהפלגה הקודמת לה, ויש ביום החודש, שהרי יום החודש הוא מסמל שהגיע הזמן לראות שוב ומעתה צריכין ליזהר (הנפ"מ של וסת החדש הוא בד"כ ברואה אחת לחדשיים וכדו', או בקביעת וסת של ג"פ בהפרש יום וכדו'). ואין הענין חשש ביולוגי, וכשם שכל החגים שבהם יורד השפע וכו' וכן יום הבר מצוה וכיו"ב כנודע אינם ביולוגיים או קוסמולוגיים אלא תלויים בתאריך שנקבע על ידי מסדר הלוח לפי שיקולים שונים כגון גוזלייא רכיכי וכדו' (ולכן משכח"ל אדם שנולד באדר ב' והבר מצוה שלו באדר א' ולהיפך). הווסת הוא מועד של האשה, מועד הזהירות, והמועדים תלויים בלוח השנה.
וכל זה מבואר מהלכות ווסת עצמן, גם מבלי הענין של וסת החודש. כגון שראתה כתם פחות מגריס, או יותר מגריס על בד צבעוני, או על שאינו מק"ט, אפילו ראתה מאה באותו היום, ורק למחרת ראתה על בשרה באופן שמטמא, הרי מונים את הווסת מיום שלמחרת. אף שברור ופשוט שגם הכתמים של אתמול היו תחילת ווסת ובאו מן המקור. וכך מבואר מעוד הלכות רבות.
אבל להלכה אין בזה שום נפ"מ דבלא"ה יום החדש הוא עונה בינונית, או עונה שלפניה שחוששין לה גם להחמיר. ולכן לא משכח"ל וסת החדש אלא באופנים רחוקים. וכל זה אשתמיט מאותו נבל ורשע שהלך לרבנים וסיפר להם שיש אדם שעושה קלף אבל אינו שומר "וסת החדש". ומכאן שאותו רשע חשוד בעצמו על אי ידיעת הלכות הווסת וק"ו שמירתן, כי אם לא ידע איך ישמור. המחשבה הראשונה שעלתה אצלי ביום שני היתה ללכת אצלו ולומר: בקרוב בא'דיר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 13:27 |
|
| |
לדינו
גם אם לפעמים מתבקשת צוואתו של דוד המלך,(...)
הנח להם,
מעולם לא קנאתי בהם, ולכן גם לא הרגשתי צורך להלחם בהם,
ואני אסביר לך: אני מכיר אותם אחד לאחד, והכל נובע ממנגנון הגנה פריודיאני,מנגנון השלכה.
האדם חרד מהמחשבות של עצמו,הוא מלא נקיפות מצפון על המחשבות "האסורות",
ולכן הוא משליך ומייחס את אותן מחשבות לזולת, והשלב הבא זה להילחם בו על כך,
זהו שיא השפלות והצביעות שהבע"ח יכול לרדת.
ומה עוד שכל חוויתם הדתית מונעת מחרדות אובססיביות קומפולסיביות(כפיתיות)וממחשבות פרנואידיות,
זו מערכת היחסים שלהם עם הא-ל! בסולם הפילוגני הם לא התקדמו הרבה מעבר לעובדי אלילים,
שיא החוויה הרוחנית שהם מסוגלים לחלום עליו היא "רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם"
אז מה לך להלחם בהם? - אדרבה, הנח להם !
אני צריך אותם ע"מ לתת סמל ודוגמא לאורח חיים מעוות ולמוסריות ירודה, בחייהם נחשבים למתים,
האנטיתזה של ראובן ז"ל שכל מעשיו והנהגתו מתוך חירות, בחירה חופשית, והכרה בערך המעשה אשר עשה
ובמותו ממשיך ומצווה לנו את החיים.
(ומתבדרי מילי... כל היכן שאני הולך ופוגש אנשים, התגובה היא: ראובן אמר כך,ראובן היה מתבטא כך...)
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 14:00 |
|
| |
להאניליטי
אולי תבדר מהני מילי גם בפורום כאן,כדי שלא יתבדרו ברוח,וישכחו בצוק העיתים,אלא ישמרו לעד בדיו שחור ע"ג לובן המחשב.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 14:39 |
|
| |
תוקן על ידי האנליטי ב- 27/06/2010 14:46:24
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 14:40 |
|
| |
לסגסג הוא היה אומר: כיום בטל ענין חרם דרבינו גרשם, היות ולא מספיק אשה אחת בשביל לפרנס אברך. אבל ניכר עליך רב סגסג שאתה מחפש ווארט אמיתי, כזה שאפשר לקשר אותו לאיזה שבע ברכות לאיזה פרשת שבוע. אז הנה.על הפסוק "יושב בסתר עליון בצל ש-ד-י יתלונן" הוא היה מפסק: יושב בסתר/ עליון. בצל/ ש-ד-י יתלונן.
תוקן על ידי האנליטי ב- 27/06/2010 14:46:55
תוקן על ידי האנליטי ב- 27/06/2010 14:54:22
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 14:49 |
|
| |
נהנתי מאוד,גם מהדבר הראשון שהבאת,אבל בעיקר מהוארט השני.
ועליה אפשר לומר כדברי הגמ' [חגיגה ג א]"מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני"
בעז"ה אוכל להשתמש עם זה ולומר דבר בשם אומרו,למען ידובבו שפתיו בקבר.
ויקוים בו "אגורה באהלך עולמים",
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 14:55 |
|
| |
הלן בסתר בצל. שדי.
זהו פיוט אנתרופומורפי עתיק, המאניש את האל .
לא צריך להיות בשביל זה נדל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 15:05 |
|
| |
שכן אהב את האמת בכל נפשו"
"הוא כל כך תיעב מעשה שאינו הגון ושאינו לשם שמיים ממש, שפשוט שנא שנאה תהומית את המעשים ואת העושים"
ההספדים כאן פשוט עושים עוול לאיש .
"אהב את האמת"-מה הרבותא בכך? הרי כל אדמו"ר וכל גדול חושב שהאמת האחת והיחידה מונחת רק אצלו .
"שנא שנאה תהומית"-ואיפה אהבת ישראל?
אני מצטרפת לדעתו של מקסמן:
במקום לכתוב מהרהורי לבכם על תחושותיו ורגשותיו הפנימיים של האיש כתבו יותר על חידושיו בתורה וכך תתנו לו את הכבוד הראוי לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2010 16:23 |
|
| |
צענע: תודה על הגיבוי
הבנתי שהיה לו הבנה מיוחדת באבן עזרא,
אני שואל אותכם, האם פירש בדרכו של האבי עזר כלומר פירוש השקפתית, או יותר פתוח ? תנו לנו דוגמאות בבקשה,
אני הבנתי שלא האמין בגילגולים,
האם לא האמין כי זה שיטה מאוחרת ולקחו אותו מעמים אחרים, (שזה לדעתי לא פוסל את העניין)
או שטען שזה במילא לא מתרץ את השאלות שהם באים לתרץ, כלומר צדיק ורע לו רשע וטוב לו,
או שטען שאין צדק לעניש אדם על מה שהוא לא עשה או עשה בחלום כביכול, אנא תנו דוגמאות בבקשה,
הבנתי שלא סבל את אלה שאומרים על חגים שהם ימים מסוגילים ויורדת שפע וכו' בגלל שהם ימים שבחרו לפי לוח,
האם חשב ששפע פירוש שחייב להיות משהו קוסמולוגי וכו' ואז היה מרגיש יותר טוב ? כלומר אם השפע קוסמולוגי אז מה הועילו חכמים בתקנתם ?
האם לא חשב שעצם זה שהעם בוחר ביום מסוים היום עצמו נהפך להיות מסוגל לדברים טובים ומביא הרבה שפע,
כמו לשבת עם המשפחה והילדים, ואוכל טוב וכו' וכו'
האם חיפש מיסטיקה ? כלומר חיפש את האבידה ליד הפנס ?
|
|
|
|
|
