בזמן ההוא ר' גדליה נחשב לסמכות במקומו של החזון איש והרב שך לא יכל לו. גם הכיר את האמת שלו, והיה "גברא דמסתפינא" בעיניו.
כפי שביררתי, רבינו שב לתלמודו מייד עם תום השבעה. אחד מתלמידיו הגדולים אמר, שר"ג לא השתנה, אלא חידד ופיתח את הנקודות שהחל עמם בציעורותו. ר"ג עצמו אמר פעם שכבר מילדות צפה את כל מהלך התפתחות החיים שיהיו, וזאת אמר בשנים האחרונות.
אין ספק שיסורים המסירים, יסורים של אהבה סייעו בידו.
ר"ג העיד שלא שכח את אשתו כל ימיו ונזכר בה לילה לילה, זו אינה חולשה, אלא רגישות עדינה ומפותחת למה שקורה, נאמנות ותחושת קירוב ברמה שאינה מצויה. הרגשנות אינה סתירה לגדלות, היה ידוע כרגשן, ואיני מבין למה יש בכך סתירה לגבורה וסגפנות, רגשנות שאינה במקומה היא אינה הראויה לגדולים, אך לא זו המלווה את ההכרה הנכונה.
נשלח ב-7/6/2004 21:07
שמעתי ששאלוהו אם ללכת להצביע בבחירות והוא ענה: "אם זה לא מגעיל אותך". אך איני יודע באיזה הקשר, כנסת, עיריה, לאגודה עם פא"י, בלי פא"י, לש"ס, לדגל או לרשימה אחרת וכו'. הנקודה היא יחסו האובייקטיבי לנושא הבלתי נגרר אחרי דרמטיזצית ההמונים וגדוליהם!
היה תלמיד של הרב שך [כשלושים שנה צעיר יותר] בישיבת לומז'ה והיה מבקרו בחגים עד שרב שך פגע ברבים [בצורה ...] בר"ח גריינימן [כך שמעתי]. שמעתי שרב שך בערוב ימיו שאל היכן הוא.
היו מתלמידי הרב שך שהלכו לשיעוריו, אך מסתבר שלא ע"פ המלצת רבם. כללית הגינו שני דברים על ר' גדליה ממתנכלים פונדמנטליסטים, הכשר החזון איש וזה שהקפיד הוא ובניו על קלה כחמורה. [זה מסביר גם העובדה שבניו רוצים לקבע אותו כדמות חרדית מן השורה ורק בתוספת חכמה ולא כמהפכן בתפיסת היהדות. או שלא ירדו לסוף דעתו או שחששו להסיק את המסקנות המתבקשות מסוף דעתו. לעומתם יש מתלמידיו שרואים את המהפכנות שבגישתו נגד הפונדמנטליזם המקדים את שכל הזולת ונראה שלכן יש לנו פורום כזה!]
כבר נאמר למעלה שהתליה בפטירת אשתו היא מגוחכת. היא טענת שפלים שקיוו על ידי כך להוריד ממנו את הכשר החזו"א. אך כאמור בשם ר"ח קנייבסקי וכו' שהיה אוריגינלי מלכתחילה והחזו"א היה נפעם בין מחכמתו ובין מיראתו הקודמת לה. כפי שהעיר יהוסף, לכל אדם יש מאורעות בחיים המשפיעים על חשיבתו ומה בכך? הרי כל המבין וישר מזהה שהדברים שיצאו ממנו בתקופה המאוחרת יותר, עמוקים ובהירים יותר.
תוקן על ידי - ווטו1 - 09/06/2004 1:21:54
נשלח ב-7/6/2004 21:30
ר"ג שלל במוצהר כל קשר לגופי המדינה, ותיעב תיעוב עמוק את הציונות ומפעלה. בהקשר זה בוודאי שהיה הרבה יותר קרוב בדיעותיו לר' עמרם בלוי מאשר להרב שך. מה שעונה גם על שאלתך אודות יחסו לפעולות הר"ש בתחום הפוליטי הפנים והחוץ חרדי. מעבר לכך שררו יחסי קרבה וידידות מופלגים בינו לבין הר"ש, ובשנים עברו היה ר"ג נוהג לבוא לבקר את הר"ש בביתו כל חג. מה שמצביע כמובן גם על ההערכה ההדדית העצומה ששררה בין השניים. דבר שמתחבר לאלמנט זה שניסיתי לחדד בהודעתיי הקודמות ולפיה היה ר"ג קודם כל "גדול" חרדי מקובל ובעל שם. ולאחמ"כ "חכם הרזים" בעל הדיעות יוצאות הדופן (בוודאי בשנות ה60 וה70). אגב ללא קשר לכך השאלה "איך לא חשש מעינו הפקוחה של גדול זה או אחר" אינה במקומה כשהדברים אמורים באיש גדול ומופלא זה. כך שדומני שא"צ אפילו להתייחס לשאלה שכזו. אך בכל אופן ראוי להוסיף כי היו אכן מקרים שבהם הובאו בפני רבנים שונים ובינהם הסטייפלער זצ"ל, ציטטות חריגות משמיה דר"ג כאשר המגמה הייתה להוציא מפיהם או מכתבם של אותם הרבנים אות שיכשיר את הקצאת הרב מחמת איסור או מחמת גופו. התגובה של אותם הרבנים לא רק התאפיינה בדחייה אקטיבית ואפילו גסה של אותם אנשי הבליעל. הסטייפלער לדוגמא לא היה מוכן לשמוע בשום פנים ואופן את מה שניסו הני אינשי דלא מעלי להציע בפניו ודחה אותם בכעס מעל פניו פעם אחר פעם (המגמה המרושעת היתה בעיקרה פגיעה בפרנסת רבינו וד"ל).
את הערתך אודות הסתירה שבאבל ובצער הכבד מנשוא שהיה נתון בעקבות על פטירת אשתו בטרם עת, לבין עובדת היותו "סגפן" ו"בודד" (מה פתאום "בודד"??) לא ממש הבנתי. בכל מקרה אין ספק כי מאמר חכמינו "אין אשה מתה אלא לבעלה" הנו נכון וקולע כלפי רבינו, לא פחות משהיא נכונה כלפי כל בעל בעמיו אחר. (ואגב, אכה"מ להאריך אך ידוע כי מקרה פטירת אשתו מלבד עצם הטרגדייה הנוראית והנסיבות שגרמו לכך, באה גם צרה קשה ומרה נוספת סביב מותה וקבורתה וכו', מקרה שגם גרם לסערה עצומה בעולם היהודי כולו).
ובהערה ספק בהומור ספק ברצינות.
מי ששמע את ר"ג לא היה יכול שלא לקבלו או כ"חכם" או כ"שוטה", אם כ"חכם" הרי "חכם עדיף מנביא" ולכך דבריו כה נהירים ובהירים. ואם כ"שוטה" הרי ש"נבואה ניתנה לשוטים" ובכך יכולת לתרץ את החדות והברירות הנוקבת שהשתקפה במשנתו, כאשר מאידך ניתנת לך הפריבלגיה לבטלו בהינף יד ולהמשיך לנוע במעגל העדר השבטי.
שתי הערות בשולי הדברים:
הוזכרה באחת מההודעות הקודמות ביקורתו הידועה כלפי "הגאון" באספקטים שונים. בהקשר זה רצוי להביא סיפור ממקרה שבו אחד מבניו חלה ל"ע ונזדמן לר"ג להיות בוילנא באותה העת, והלך אצל קברו של "הגאון" ושהה שם שעות ארוכות במאוד (יש גורסין ימים) בתפילה עצומה לרפואת בנו. והיה הדבר לעד אודות הערכתו המופלגת ל"הגאון" עם כל הערותיו כלפי משנתו במקומות שונים.
כמ"כ ראיתי להזכיר ספר נוסף שהוקיר במיוחד. ה"ה ספר "התניא" לרש"ז מלאדי. ובמיוחד את פרק "שער הייחוד והאמונה" שבספר זה, שבו כידוע הניח רש"ז את יסודות משנתו הפנתאיסטית.
תוקן על ידי - החבוי - 07/06/2004 21:47:09
נשלח ב-7/6/2004 21:51
אפרופו יחסו להגאון שמעתי ממו"ר שתי נקודות משיעורי רבנו ז"ל.
כאשר בלימוד זרעים וירושלמי הצביעו בשיעורו על כך שהחזו"א קבע את הגר"א בהיכל תהילת המסורת ההלכתית [או איך שכתב בן_עזאי: המשיחיות ההלכתית], אמר שמתוך עיון בספר החזו"א הלימודי יווכח שלא הכיר החזו"א את לימוד הגר"א עד שיכול היה לומר "זה מתאים לגר"א" ע"כ. כנראה שהכוונה שאם כי החזו"א קבע את הגר"א כמסורת ההלכה, זה היה יותר למשמר המסורת מאשר לעצם גדלותו. זה מתאים למה שמספרים שאת גדלות הגר"א [אין הכוונה כנראה לבקיאות ולכשרון, אלא לעומק] לא ניתן לזהות מספריו אלא מהכירות גדלות ספר נפה"ח מתלמידו ומהצורה בה שיבח נפה"ח את רבו [אם כי דרכו של תלמיד להתפעל מרבו יתר על המידה].
בהזדמנות אחרת כאשר מו"ר השוה את בקיאות הגר"א ושליטתו על המקורות לזו של ר"ח קנייבסקי, התנגד ר"ג להשוואה.
ספור ביקור בקרב הגר"א לא ידעתי אך זו שמעתי שמה שהיה מבקר בקברים, היינו מפני ההתעוררות הבאה לו מכך [מהתייחדות והמיקוד בזכר הקבור] ולא כי יחס מאגיה לדרישה אל המתים!
נשלח ב-7/6/2004 22:31
וטו
תנוח דעתך שהנחת דעתי! לא הבנתי כיצד הלך ר"ג לקבר...
ואמנם בעיני ראיתי שביום השנה לאביו הדליק נר ואירגן מנין בביתו. וגם אז תמהתי למה הוא עושה כן. אלא שלא העזתי לשאול.
האם באמת חש שיש לכך משמעות? או שמא לא רצה לחרוג מן המנהג?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-7/6/2004 23:38
התיאורים מרתקים ות"ח לחבוי.
השאלה שלא נותנת מנוח היא, מה הוא אכן עשה שם, ברשב"ם.
לא מתקבל על הדעת שהוא ראה את עצמו כחלק מהפסיפס התרבותי הזה, זאת מהסיבה הפשוטה שע"פ הנורמות הנהוגות שם, אב שהיה מוצא את בנו מעיין בספרים שהיו בארונו עשוי היה לקרוע עליו קריעה.
אם היה סבור שהחברה סביבו שוגה בשגיאות תאולוגיות עמוקות, מדוע לא קם ועשה מעשה ? מדוע לא צעק ? מדוע לא הקים חבורה שתלך בדרך שהוא ראה אותה כנכונה ? מדוע לא עשה כפי שעושה היום ת"ח יקר אחר שהוזכר פה - הרב שולמן (שאולי ראוי אף הוא לאשכול).
מדוע לא נמלט למקום בו יוכל לעסוק במלאכתו מתוך הרחבה ויישוב הדעת (בלי תור של רבבות מבקשי "הב לי פרנסה ובנין דיכרין על סף חלונו).
קשה הרי להאמין שחשש מהחברה.
לעניין זה אציין, כי עד כמה שאני מבין, (היה לי קשר מסויים ולא ישיר, וודאי לא כרבים מיושבי הבית הזה) אותה "הגנה" שקיבל מחכמים אחרים נבעה אמנם מכבוד לגאונותו ולהמלכתו ע"י החזו"א, אך לא פחות מהעובדה שע"פ שיטתם, "עבר עליו משהו" כאשר ההגדרה היתה, לא פעם "שברי לוחות".
זו היתה הסיבה "שלהם" להעלים עין, אך מה היתה הסיבה שלו להיוותר במקום שאין מכירין אותו, אין חפצים בתורתו ומשימים אותו כ"תמהוני" ?
האם אפשר שהמסקנה היא שהיה קרוע בין העולמות ?
ועוד שאלה. האם הספרים בהם עיין, היו נגישים בביתו ? האם הנכנס יכול היה לראותו מעיין בהם ?
נשלח ב-8/6/2004 00:27
האזרח ק'
כאמור, זכיתי לקבל ממנו מעט מאד, אך אני יכול לציין מה שראיתי בעיני.
בערוב ימיו, לפני כמה וכמה שנים, החל למסור שיעורים על סדר פרשת השבוע.
השיעורים האלו, אמרו כמה מיודעי דבר, היו יותר מדי פתוחים. הוא דיבר יותר מדי בגלוי. הוא לא סינן את הבאים ונתן לכל אחד רשות כניסה. חבר הביא חבר.
אני זוכר שיעור אחד, על פרשת נח. על סיפור המבול. לצערי הרב, איני זוכר את כל התוכן ובוודאי לא מילה במילה (השיעורים נרשמו בשעתו על ידי הרב שילת, מי שהוציא את כתבי הרמב"ם, ויש לו הרבה חומר של ר' גדליה). אך אני זוכר שהמסר שלו היה - עד כמה שאני הבנתי - שהמבול באמת לא היה בכל מקום בעולם.
היו שם תלמידים שלא שימשו די הצורך, או שלמדו מעט מדי, וד"ל. הם יצאו החוצה נבוכים. הם הציעו כמה אפשרויות לפרש את דבריו. אף אחד מהם לא הצליח להבין שר' גדליה העלה ברצינות את האפשרות שהמבול לא היה בכל העולם. אני זוכר במעומעם את פניו התמהות של אחד מהם, שלא הצליח להבין מה ר' גדליה בכלל רצה לומר. למה הוא התכוון? למה הוא התכוון?
זה כמעט אבסורדי. נראה כאילו נלקח מאיזה פרודיה על דיקטטורות. גם כששמעו אותו אומר משהו, פירשוהו מחדש. איני אומר שזה קרה תמיד, אך אני יכול לשער שכך נהגו ביחס לדבריו הקיצוניים יותר - אם היה אומר אותם בגלוי - נתנו בהם משמעות חדשה, פחות "מסוכנת".
***
תוקן בגלל השמטת תואר "רב" לרב שילת. תודה לאריק שתיקנני באשר לא ידעתי שמדובר בתלמיד חכם.
יש לי מעט מחדו"ת הגר"ג נדל זצ"ל על פרשיות התורה ושאר דברים
ואצרף בזה את עמוד השער.
בחפץ לב הייתי מפרסם מחידושי הרב זצ"ל,
אך כפי מה שידוע לי נאמנה לא רצה הרב בפירסום הדברים,
ואפשר לפנות להכותב המוזכר בדף השער דלהלן. ובהסכמתו אפרסם.
נשלח ב-8/6/2004 00:55
מיימוני,
להדלקת נר נשמה יש משמעות מאד רציונלית ורגשית המתאימה לר' גדליה ז"ל. הנר העולה מעלה מסמל בעוז את הרוח נעדר הגשם וכך את זכר הנפטר נעדר הגוף. כך בביקור בקבר הורים מלבד שיש בזה כיבוד, הדבר מעורר את הלב על סוף דרך האדם ושהכל הבל והטוב הוא לחיות כאדם ישר. [נדמה לי שאילו היה כתוב בזוהר לעמוד דום דקה לזכר נפטרים ואילו מדינת ישראל היתה מנהגת מנהג להדליק נר נשמה, היית מעדיף את האחרון .]
האז"ק,
עם הכל לא היה מקום המתאים לו יותר מאשר רשב"ם. היה חלק מהפסיפס התרבותי הזה "פאר אקסלנס". "דקדוק הדין" והחפץ לשלימות המונח באידיאולוגיה החזונישניקית התגלמה בו במיטבה. הכיר החזו"א באדם זה שאינו עוסק בהגות אלא לשם שמים ושמסוגל הוא לכך. הוא לא הסתיר את ספרי הפילוסופיה מעל שולחנו ולא אחת אמרו מבקריו שהוא ישב עם ספר סזה או אחר. נדמה כי בפעמים המעטות שהייתי שם גם ראיתי ספרים מכל הסוגים. עבר את רף הביקורת [אני מדבר על החזו"א והרבנים הגדולים] שידעו והבינו שלר"ג מותר.
שאלת מדוע לא קם ועשה מעשה? מדוע לא צעק? מדוע לא הקים חבורה שתלך בדרך שהוא ראה אותה כנכונה? מדוע לא עשה כפי שעושה הרב שולמן?
צעק ולמד שאין למי לצעוק. למי יצעק? לכאלה שכותבים כאן בפורום "שבין כך לא נבין ויקח עוד מאה שנה עד שנבין לפחות"? יצעק לפונדמנטליסטים? יצעק לכאלה המקדשים את הספקנות ואת הפלורליזם עד כדי חסימת התקדמותם העיונית? היתה לו חבורה, נתן שיעור בכל יום ומי הגיע? בעיקר כאלה שמשום שהחזונ"א החזיק ממנו ראו בכך כיתה שצריכים לעבור גם אותה [ובדיעבד הושפעו בדרך לימודם] או אינטלקטואלים צרפתיים שהתפעלו למה לא מגיעים אלפים [במקום בקושי עשר] לשיעוריו. לא הבינו שאין כאן את האידיאליזם לאמת טהורה אלא לאמת חברתית ומקסימום לאמת ה"מטפיזיקאי העצמאי החברתי" [מקוה שאני מצטט נכונה את מטבע הלשון של אורבערפל]. איני יודע בדיוק מה נעשה עם הרב שולמן [שדווקא רצה מאד שר' גדליה יהיה "המשך חזו"א" ולא רח' רב אסי], אך איני חושב שהצליח להעמיד תלמידים כרבנו ז"ל.
שאלת מדוע לא נמלט למקום בו יוכל לעסוק במלאכתו מתוך הרחבה ויישוב הדעת (בלי תור של רבבות מבקשי "הב לי פרנסה" ובנין דיכרין על סף חלונו)?
כאמרו מקומו היה ברשב"ם ולא שמעתי על תור של מבקשי פרנסה. את הנודניקים ידע להרחיק. כאשר הגיע אליו זר שלא ידע מה הוא מחפש, אמר: "לברכות למעלה בצד זה [הרבנית קנייבסקי], לשאלות הלכתיות למעלה בצד זה [ר' יודל שפירא], כאן מודיעין". חבריו הקרובים ביותר חיו בסביבה זו. לא היה לו מקום אחר אלא ארבע אמות של עשית רצון השם וכל האקדמיה לא שימשה לו אלא למטרה זו ולא לפאר וכבוד להינתן לשמו וכד'.
הגדרת "שברי לוחות" לא היתה הגדרת חכמים אלא של ההמונים שלא התחילו להכירו.
נשלח ב-8/6/2004 01:00
אם כבר הביאו את הפירוש הזה עה"ת, שמעתי היום מנכדו [בן מו"ר] שאמר לו ר"ג שבעוד כמאה שנה כאשר יתחילו להתעניין מה רעיון הבריאה ותכליתה וכדומה אז יתעניינו ילמדו את הדברים האלה [. מואדיב מופנה גם לך].
שמעתי משמו שענין הסתרת חלק ה"סוד" אינו רק משום הקושי להבינו מתמאטית, אלא מפני שלא יודעים להעריך את זה ונוטים לזלזל. צריכים לרדת לעומק כדי להעריך משמעותה של הגדרה הנשמעת פשוטה. כמה לועגים החכמים בעיניהם כאשר שומעים נוסחה חדשה [כמו "התאמה"] ורק כאשר ישמעו את זה בשירת ההמונים או בהיכלי האקדמיה, אז יתהפכו [ומה זה שוה?].
כך טוען ידידנו רוני_גרין על הרבה מהתובנות המתבררות כאן בפורום ש"יבוא יום" והדברים יהיו פשוטים גם לפונדמנטליסטי הפורומים השכנים. עצוב לחשוב שר"ג ועוד כאלה המחרפים נפשם לבירורים אלה יהיו בצד השני של האדמה כאשר זה יקרה, אך תקוותינו בצור תמים פעלו!
תוקן על ידי - ווטו1 - 08/06/2004 1:16:03
נשלח ב-8/6/2004 01:39
"זה כמעט אבסורדי. נראה כאילו נלקח מאיזה פרודיה על דיקטטורות. גם כששמעו אותו אומר משהו, פירשוהו מחדש. איני אומר שזה קרה תמיד, אך אני יכול לשער שכך נהגו ביחס לדבריו הקיצוניים יותר - אם היה אומר אותם בגלוי - נתנו בהם משמעות חדשה, פחות "מסוכנת".
מדברי מיימוני
ואילו כשמיימוני ראה את הגר"נ מדליק נר לא רצה להאמין מה שעיניו ראו.
נשלח ב-8/6/2004 01:50
סליחה, להגיד שהמבול לא הי' בכל מקום בעולם הוא דבר הנמצא במקורות קדומים, ואין בכך כל חידוש.
לאדם כמוני שלא ידע כלל ממציאותו של איש מיוחד זה, הי' מן הראוי להביא קצת דוגמאות מוצקות במה הוא הי' כל כך שונה, ולא רק במליצות המגדירות את דרכו אלא גם בדוגמאות עובדתיות.
תנו לי בבקשה כמה נושאים שבהם דעתו היתה שונה מהמקובל בדורנו.
זה שהוא קרא ספרים חצוניים שייך להנהגתו האישית. נא לתת משהו מדעתו על המצב בעולם החרדי בכלל.
נשלח ב-8/6/2004 02:02
דוד
"מקורות קדומים"
תן משהו לרעב...
נשלח ב-8/6/2004 02:14
מסתברא ,
מסתבר שכך היא דרכו של עולם ...
זו היא דרכה של ראיה חד מימדית . (רואים רק את מה שנח ומתאים למה שרגלים לחשוב כנכון)
אולי זה לא כ"כ קשור לאשכול (אפשר למחוק אם כך נראה בעיניכם) אבל נראה לי שקצת קשור . (היחס לאנשים מורכבים וכד' דוגמת הרב זצ"ל )
תוקן על ידי - אישציפור - 08/06/2004 2:20:31
נשלח ב-8/6/2004 02:44
במקורות רבים נאמר שבארץ ישראל לא הי' המבול - במדרש רבה בראשית ויקרא ושיר השירים, רמב"ן ובחיי פ' נח. ואם הוא כבר לא הי' בארץ ישראל לא מופרך שלא הי' בעוד מקומות...
.]
