|
|
| נשלח ב-8/6/2004 04:42 |
|
| |
האם יכולת בלווית רג"נ זצ"ל לזהות את מאורי הפורום
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 07:05 |
|
| |
סיפר לי אחד ממוקירי זכרו, שבעטית הקפדתו לא לגור אחר איש מלבד אחר האמת, עזב או הועזב מויזניץ.
קיצורו של מעשה, כך היה:
תוך כדי הרצאת דברים שהעלה דעתו לכיון מסויים העיר לו תלמיד וויזניצאי שהרבי סובר אחרת. תגובתו של ר"ג היתה קצרה, חריפה וחדה: האט דער רבי געזאגט! [אז הוא אמר!]
מספרים, אשר מני אז, כאשר תלמיד היה מעלה סברא שלא היתה לרוחו, לא ממין הענין, היה מפטיר: נאך מיר א וויזניצער רבי. [לגרסה אחרת היה שואל: האסט דאס געהערט פון דער וויזניצער רבי?]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 07:23 |
|
| |
כנראה,שיחסו לישיבות התיכוניות,היה שלילי ביותר.לפני למעלה משנות דור,נפוץ בישיבות בשמו:"מוטב להיות השמש המפעיל את פעמוני הכנסיה,מאשר ר"מ בישיבה תיכונית"[לפי גירסא אחרת,כוונה ההתבטאות,באופן מיוחד,כנגד מקום לימודיו בעבר]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 08:03 |
|
| |
כמדומה לי - ע"פ השמועה - שיש לו חתן שמשמש כר"מ בישיבה תיכונית.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 08:16 |
|
| |
כנראה,שה"קובץ שמועות",ילך ויטפח בימים הבאים,ויוכל לשמש,בעתיד,כבסיס לחיבור הסידרה:"מי שיכול היה לשמש כפאר הדור".
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 09:00 |
|
| |
לא הכרתי את ר' גדליה זצ"ל באופן אישי, אולם הוא חולל בי את אחד הזעזועים הגדולים והמשמעותיים בחיי.
בשנות לימודי בישיבת פוניבז' [לפני כעשור] השתתפו שניים מחברי הטובים בקביעות בשיעורו השבועי בשב"ק, בשיעור זה למדו באותם שנים מסכת פסחים, [הסיום על מסכת פסחים היה כמדומני בשמחת תורה ושמחתו אז היתה גדולה מאוד] כשהגיעו לסוגיה של זוגות, הרחיב בדבריו על כך שהמזיקים אינם קיימים במציאות, והינם אך ורק דמיון הנובע מסיבות פסיכולוגיות שונות, באשר לעובדה שחז"ל הביאו את הדברים, אמר כמסתפק, או שהיו בין החכמים עצמם שהאמינו בכך, או שהכניסו את הדברים לגמרא לתועלת הציבור, האמון על אמונות אלו, היות והתלמוד אמור להכיל כל ידע שימושי.
דברים אלו גרמו לי טלטלה עזה, בהיותי אמון על דברי הגר"א החריפים, בנוגע לדברי הרמב"ם על כוחם של כשפים ומזיקים, לא הבנתי איך יעלה על הדעת להצהיר באופן כה מוחלט שהרמב"ם הוא הצודק, וכן איך ניתן להעלות צד שאנו מכירים טוב יותר מחכמי הש"ס באי קיומם של מזיקים, ושאלת השאלות היא כמובן איך יתכן שבבית הכנסת "לדרמן" ניתן מקום לאמירת כאלו שיעורים.
השנים שחלפו גרמו לי להוקיר להכיר במיוחדותו הנפלאה, ייחודו הגדול לדעתי הוא הדוגמא הנדירה של איש כה משכיל וביקורתי אשר דקדוקיו בהלכה ויראתו לא נפגמו כהוא זה, זוהי הסיבה לדעתי שבסופו של דבר העדיף את בני ברק יותר מכל מקום אחר.
מידת אמיתתו כאמור היתה נדירה, זכורני שבימי השבעה של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, בא לנחם את חבירו ר' שמואל [אינני יודע מהיכן הכירו] ולא היסס להזכיר במקום את מעלותיו ואת חסרונותיו לפי הבנתו.
אם יוכל אי מי לפתור לי את החידה איך תלמידו הנאמן ר' דוד שמידל היה מראשי הפועלים להוצאת מכתב רבנים כנגד ר' לייב מינצברג על דרשותיו וכי דברי ר' לייבל חמורים לדעתו מדברי רבו, או שהוא סבור שחומרת הדבר בכך שר' לייב איננו נרתע מלהשמיע את הדברים בפני כולם ואינננו חושש לדברי אבטליון "חכמים הזהרו בדבריכם וכו'"
החומר של הרב י. שילת על פרשיות בראשית ונח ועל יסודות ההלכה מיוחד מאוד וכמדומני שהגיעה השעה לפרסמו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 09:06 |
|
| |
.
ספרן, כעת רק נותר שתספר לנו מהי השמועה על היחס שהיה לו כלפי ישיבה השוכנת אחר כבוד ברחוב הרצל בפתח תקוה, בה מתפללים מנחה גדולה בכל יום, ובה יושבים - בינות לאברכים שעל ספסלי העץ הישנים- גם לא מעט יהודים "סרוגים" .
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 09:08 |
|
| |
דוד היקר
הדברים שמסר וכתב חשובים לשומעם, ולא כל דבריו ראויים לפרסום, מחמת עדינות העניין, ומחמת הייעוד שמלכתחילה יועדו לאנשים המבקשים שהסירו מעליהם את מרות ההכתבה החברתית או הדפוסתית, לכן קשה להביא מדבריו הקיצוניים ולו רק בכדי שיבינו למה נחשב כ"כ מקורי, הנושאים יקרים ואף ביקשו להישמר ע"י, וודאי לא יוכלו לשמש אך כראיה שהיה שונה.[לא נגלה מה מיוחד בדימונה רק כדי להצדיק שמועות ולהוכיח שלא סתם נאמרו, הדברים אינם תמיד יכולים ואמורים להישמע לכל]. בפרט כשאתה רואה לפניך את הדמות שסחבה בלוקים, שויתרה על מעמד, ולו בכדי שרצינות התורה תישמר, ולא תיהפך קרדום.
אם אתה מתעניין בנושא ספציפי, מה הייתה דעתו, תוכל לשאול את המכירים אותו אישית, מבין חברי הפורום, ואני משער שתוכל לקבל מהם דברים וביאורים...
וגרגר קטן. ידועה ההנהגה ההלכתית שתינוק שחלה ממתינים שבע ימים נוספים, אמר פעם לשואל "אני יודע שרבנים לא יאמרו לך כך, אבל כל האמור אינו חל כאשר הרופא מעיד בהחלטיות שהילד יכול להחזיק מעמד במילה". מה שיותר יפה למשל בדבר כזה, שהדבר לא בא ממנו כחוק הלכתי, אלא כראיה נכונה של ההלכה "סיבת ההלכה מחשש לחוסר החלמה, מה שלעיתים, ובפרט כשהרפואה אינה מפותחת, קשה לאומדן, ולכן ניתן סטנדרט, אך סטנדרט למצב לא ברור אינו שייך למצב שאנו מכירים את עניינו בבהירות" [הנ"ל לא מלשונו ממש].
כזה היה האיש
________________________________________________________________
ב"צ כהנא תודה על הדברים
הגיעה אולי השעה שאנשים ירצו בכנות בדבריו בחומש וכו' אך לא הגיעה השעה שיפורסמו, כך גם הוא עצמו טען. הדרך הטבעית בה זה אמור לקרות - באופן יחידני וכנ"ל.
[הרשבא אני משער שגם אתה רק הראית מקיומו ולא שניתן להמשיך ולהביא..]
תוקן על ידי - יהוסף - 08/06/2004 9:17:40
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 09:11 |
|
| |
ווטו,
לא התכוונתי אליו ביחס ל"תור הברכות", אלא לשכן הנראה מחלונו אליו שלח את הבאים לבקש את ברכתו. התכוונתי לאוירה בה היה חי.
אינני חושב שזה מדוייק שלא היו מתעניינים בתורתו. מטבע הדברים הם מעט שבמעט וקשה להגיע אליהם. במקרה הזה לא נעשה אפילו נסיון.
באשכול הזה לבד תוכל למצוא אנשים שלא ידעו אפילו את שמו!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 10:59 |
|
| |
ב)
מעבר למותר(אם כי הגותו נעדרה עקיבות):
תפיסת הק-ל הפרסונאלי
חידוש העולם
הישארות הנפש
ניסי התורה ומעמד הר סיני
הלכה למשה מסיני
היו יחסי נימוסין בינו לי' ליבוביץ (י"ל נהג כבוד ברבנים כתשמישי קדושה). ציטט ערכים מא"ע בהם י"ל ישב בין תורה ומדע.
מיסאנתרופ שרחש בוז להמון. קיבל את גישת הרמב"ם אודות הסתרת מידע מן ההמון. חי בשניות ובתחושה של הסתרה ופחד מן ההמון החרדי, וכך עיצב את תלמידיו. לא היתה הרמוניה בין חלקיו השונים.
בעל נימוסין בחו"ל, אך בארץ נהג בהתרסה.
היה בו יאוש דתי. היה ציניקן מוסרי והלכתי.
קשה כברזל, בעל עקשנות וציקנות ליטאית. איש עסקים קשוח ובלתי מתחשב. בעל תחושת צדק מאוד סובייקטיבית.
שיגעון גדלות אופייני לבני בית מדרשו של החזו"א. תפיסה חזו"א-צנטרית של היהדות.
מאס וזלזל במנגנונים המודעים של ניהול ההלכה של היום (רבנים, בתי דין). אימץ השקפה פוזיטיביסטית של ההלכה, לפיה היא נקבעת בהתאם להתנהגות הציבור בפועל ור"ח גריינימן. סבר שמותר לבצע מניפולציה פוזיטיביסטית עקיפה של ההלכה.
מודע להשפעה הכאריזמטית שלו על מעריציו, היה מניפולטיבי ביחסו לבני אדם. כך הגן על אדמו"ר הפורום.
הטיף לפרנסה מן אומנות ונגד התמסרות ללימוד תורה, אלא אנושיות מעודנת.
גיבור תרבות של בני ישיבות שתבניתם הפסיכולוגית זקוקה ל"גדולים", ול"הגדרה עצמית" חרדית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 11:28 |
|
| |
מואדיב,
טיבו של "אשכול" לשמש ,לעיתים , כמעבדה , להזים את השמועות או לאשרן , זו הייתה הכוונה. מכאן , עד לדברי ליצנות , כתגובה , הדרך ארוכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 11:50 |
|
| |
לבןציוןכהנא
מה שהבאת בשם הר"ג בקשר ל"זוגות" הן ממש דברי המאירי שם בסוגיה, עיי"ש ותשבע עונג.
תוקן על ידי - בר_בי_רב - 08/06/2004 11:58:56
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 12:02 |
|
| |
הזכירו באשכול שהרבי מוויזניץ אמר : ר' גדליה איז א קוצקער!
נזכרתי בדבריו של הרבי מקוצק שאמר: למה לי כל האספסוף הזה? תנו לי מניין אברכים שלא כרעו לבעל, אעלה עימהם לגג ונצעק בקול גדול : ה' הוא האלוהים! ה' הוא אלוהים!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 12:08 |
|
| |
ברב"ר,
החידוש , כנראה , שר"ג , לא ניתלה באילן גדול , ואמר את הכרעת דעתו , ללא מורא. אגב , איך , לדעתך , היו מתקבלים דברי המאירי , באותה מסכ' על "כל מה שאומר לך בעה"ב" וכו'-"זו הוספת הליצנים בגמ'" ואפילו בשם המקור[כדאי שתנסה ותראה את התגובות]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/6/2004 12:14 |
|
| |
[א]שמעתי שבפרוץ מלחמת ששת הימים גם כן הלך ללשכת גיוס אבל שלחו אותו הביתה כמובן.
[ב]עד פטירת אשתו היו כל בניו מגיעים כל מוצאי שבת ומנגנים בכינור , מפטירת אשתו הפסיקו משום מה להגיע .
|
|
|
|
|