פתגמים שמקורם לא נודע

על "חמור נושא ספרים" -

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=198100

בהודעת מואדיב, 12:46 נשלח ב 5/12/2005

בברכה.

מלח הארץ

.

יוריקס

דומני כי מלח הארץ, לקוח גם הוא מן האוונגליונים.

מואדיב - בקיאותך בכתבי הקודש החוץ קוראניים ראויה לשבח.

מתי ה 13:

"אתם מלח הארץ ואם-המלח היה תפל במה ימלח הן לא-יצלח עוד לכל כי אם-להשליך חוצה והיה מרמס לבני אדם:"



נוהל שכן
זה כאן!

למעלה הובא קישור למקור משעשע לפתגם 'הפך את הקערה על פיה'
הרי מקור תלמודי, אין זה אומר שהמקור ההוא לא נכון אלא שהסיפור עם המלך יוקדם. 

בבא בתרא טז א אמר רבא בקש איוב להפוך קערה על פיה אמר ליה אביי לא דבר איוב אלא כנגד השטן כתנאי ארץ נתנה ביד רשע רבי אליעזר אומר בקש איוב להפוך קערה על פיה אמר לו רבי יהושע לא דבר איוב אלא כלפי שטן מאיר

באשר ל"כד יתבין" - לא כתוב בשום מקום, עד כמה שידוע לי. "קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד" - בלשון ארמית כך, מופיע לראשונה ב"שפת אמת" (כך לפי הרב הנזיר בקול הנבואה, בהוספות). בעברית, ב"אדיר במרום". המקור הוא בתיקוני זוהר, אבל בשינוי משמעותי: "... תלת דרגין אינון, מתקשרין דא בדא". לגבי "לא חשוב מה נכנס, חשוב מה יוצא", המקור הוא ב"בשורה על פי מרקוס", פרק ז. הביא אותו אלי ו' בפורום אחר (http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=372&msgid=40072005), ואני מצטט את כל הפרק משם: ז וַיִּקָּהֲלוּ אֵלָיו הַפְּרוּשִׁים וַאֲנָשִׁים מִן־הַסּוֹפְרִים אֲשֶׁר בָּאוּ מִירוּשָׁלָיִם׃ 2 וַיְהִי כִּרְאוֹתָם מִתַּלְמִידָיו אֹכְלִים לֶחֶם בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת כְּלוֹמַר בְּלֹא נְטִילָה וַיּוֹכִיחוּ אֹתָם׃ 3 כִּי הַפְּרוּשִׁים וְכָל־הַיְּהוּדִים לֹא יֹאכְלוּ עַד־אֲשֶׁר נָטְלוּ אֶת־יְדֵיהֶם עַד־הַפֶּרֶק בְּאָחֳזָם בְּמָה־שֶּׁמָּסְרוּ הַזְּקֵנִים׃ 4 וְאֶת אֲשֶׁר מִן־הַשׂוּק אֵינָם אֹכְלִים בְּלֹא טְבִילָה וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים אֲשֶׁר קִבְּלוּ לִשְׁמֹר כְּמוֹ טְבִילַת כֹּסוֹת וְכַדִּים וְיוֹרוֹת (וּמִטּוֹת)׃ 5 וַיִּשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַפְּרוּשִׁים וְהַסּוֹפְרִים מַדּוּעַ תַּלְמִידֶיךָ אֵינָם נֹהֲגִים כְּפִי מַסֹּרֶת הַזְּקֵנִים כִּי־אֹכְלִים לֶחֶם בְּלֹא נְטִילַת יָדָיִם׃ 6 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵיטֵב נִבָּא יְשַׁעְיָהוּ עֲלֵיכֶם הַחֲנֵפִים כַּכָּתוּב הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי׃ 7 וְתֹהוּ יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוֹת אֲנָשִׁים מְלַמְּדִים׃ 8 כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת־מִצְוַת אֱלֹהִים לְהַחֲזִיק בְּמַסֹּרֶת בְּנֵי־אָדָם (טְבִילוֹת כַּדִּים וְכֹסוֹת וְכָאֵלֶּה רַבּוֹת אַתֶּם עֹשִׂים)׃ 9 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יָפֶה בִטַּלְתֶּם אֶת־מִצְוַת הָאֱלֹהִים כְּדֵי שֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת־הַמַּסֹּרֶת שֶׁלָּכֶם׃ 10 כִּי־משֶׁה אָמַר כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת׃ 11 וְאַתֶּם אֹמְרִים אִישׁ כִּי־יֹאמַר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ קָרְבָּן פֵּרוּשׁוֹ מַתָּנָה לֵאלֹהִים מַה־שֶּׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי׃ 12 וְלֹא תַנִּיחוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת עוֹד מְאוּמָה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ׃ 13 וַתָּפֵרוּ אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים עַל־יְדֵי קַבָּלַתְכֶם אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם וְהַרְבֵּה כָאֵלֶּה אַתֶּם עֹשִׂים׃ 14 וַיִּקְרָא אֶל־כָּל־הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי כֻּלְּכֶם וְהָבִינוּ׃ 15 אֵין דָּבָר מִחוּץ לְאָדָם אֲשֶׁר יוּכַל לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּבֹאוּ אֶל־קִרְבּוֹ כִּי אִם־הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ הֵמָּה יְטַמְּאוּ אֶת־הָאָדָם׃ 16 כָּל־אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹע יִשְׁמָע׃ 17 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב הַבַּיְתָה מִן־הֶהָמוֹן וַיִּשְׁאָלֻהוּ תַלְמִידָיו עַל־דְּבַר הַמָּשָׁל׃ 18 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַאַף־אַתֶּם חַסְרֵי בִינָה הֲלֹא תַשְׂכִּילוּ כִּי כָל־הַבָּא אֶל־תּוֹךְ הָאָדָם מִחוּצָה לוֹ לֹא יְטַמְּאֶנּוּ׃ 19 כִּי לֹא־יָבוֹא בְלִבּוֹ כִּי אִם־בִּכְרֵשׂוֹ וְיֵצֵא אֶל־בֵּית הַכִּסֵּא הַמְנַקֶּה כָל־הַנֶּאֱכָל׃ 20 וַיֹּאמַר הַיֹּצֵא מִן־הָאָדָם הוּא מְטַמֵּא אֶת־הָאָדָם׃ 21 כִּי מִקֶּרֶב הָאָדָם מִלִּבּוֹ יֹצְאוֹת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת נָאֹף וְזָנֹה וְרָצוֹחַ׃ 22 וְגָנוֹב וְאַהֲבַת בֶּצַע וְרִשְׁעָה וּרְמִיָּה וְזוֹלֲלוּת וְעַיִן רָעָה וְגִדּוּף וְזָדוֹן וְסִכְלוּת׃ 23 כָּל־הָרָעוֹת הָאֵלֶּה מִקֶּרֶב הָאָדָם הֵן יוֹצְאוֹת וּמְטַמְּאוֹת אֹתוֹ׃ 24 וַיָּקָם מִשָּׁם וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל־גְּבוּלוֹת צוֹר וְצִידוֹן וּבְבוֹאוֹ הַבַּיְתָה לֹא אָבָה שֶׁיִּוָּדַע לְאִישׁ וְלֹא יָכֹל לְהִסָּתֵר׃ 25 כִּי אִשָּׁה אֲשֶׁר רוּחַ טֻמְאָה נִכְנְסָה בְּבִתָּהּ הַקְּטַנָּה שָׁמְעָה אֶת־שִׁמְעוֹ וַתָּבֹא וַתִּפֹּל לְרַגְלָיו׃ 26 וְהָאִשָּׁה יְוָנִית וְאֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ פְנִיקְיָא אֲשֶׁר לְסוּרְיָא וְתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְגָרֵשׁ אֶת־הַשֵּׁד מִבִּתָּהּ׃ 27 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ הַנִּיחִי לַבָּנִים לִשְׂבֹּעַ בָּרִאשׁוֹנָה כִּי לֹא־טוֹב לָקַחַת לֶחֶם הַבָּנִים וּלְהַשְׁלִיכוֹ לִצְעִירֵי הַכְּלָבִים׃ 28 וַתַּעַן וַתֹּאמֶר אֵלָיו כֵּן אֲדֹנִי אֲבָל גַּם־צְעִירֵי הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ תַּחַת הַשֻּׁלְחָן מִפֵּרוּרֵי לֶחֶם הַבָּנִים׃ 29 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בִּגְלַל דְּבָרֵךְ זֶה לְכִי־לָךְ יָצָא הַשֵּׁד מִבִּתֵּךְ׃ 30 וַתָּבֹא אֶל־בֵּיתָהּ וְתִּמְצָא אֶת־הַיַּלְדָּה מֻשְׁכֶּבֶת עַל־הַמִּטָּה וְהַשֵּׁד יָצָא מִמֶּנָּה׃ 31 וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא מִגְּבוּל צוֹר וְצִידוֹן וַיָּבֹא אֶל־יָם הַגָּלִיל בְּתוֹךְ גְּבוּל עֶשֶׂר הֶעָרִים׃ 32 וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ אֲשֶׁר הָיָה חֵרֵשׁ וְאִלֵּם וַיִּתְחַנֲנוּ לוֹ לָשׂוּם עָלָיו אֶת־יָדוֹ׃ 33 וַיִּקַּח אֹתוֹ לְבַדּוֹ מִקֶּרֶב הֶהָמוֹן וַיָּשֶׂם אֶת־אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאָזְנָיו וַיָּרָק וַיַּגַּע עַל־לְשֹׁנוֹ׃ 34 וַיַּבֵּט הַשָּׁמַיְמָה וַיֵּאָנַח וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִפַּתַּח וּפֵרוּשׁוֹ הִתְפַּתֵּחַ׃ 35 וּבְרֶגַע נִפְתְּחוּ אָזְנָיו וַיֻּתַּר אֵסוּר לְשׁוֹנוֹ וַיְדַבֵּר בְּשָׂפָה בְרוּרָה׃ 36 וַיְצַו עֲלֵיהֶם שֶׁלּא־יַגִּידוּ לְאִישׁ וְכַאֲשֶׁר יַזְהִירֵם כֵּן יַרְבּוּ לְהַשְׁמִיעַ׃ 37 וַיִּשְׁתּוֹמֲמוּ עַד־מְאֹד וַיֹּאמְרוּ אֶת־הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה גַּם־הַחֵרְשִׁים הוּא עֹשֶׂה לְשֹׁמְעִים גַּם־הָאִלְּמִים לִמְדַבְּרִים׃ באשר ל"מלח הארץ" - המעניין הוא שאפשר לומר שזו פשלה בתרגום. ביוונית כתוב "salt" (שזה מלח), אבל כנראה שמה שהוא באמת אמר זה "סולת" - סולת הארץ ("משמנה ומסלתה"), מה שהגיוני יותר. ואני זורק לפה עוד חידה: "כל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה".