|
|
| נשלח ב-13/6/2004 16:48 |
 |
| |
צמח יוסיפון.
הרב שטרנבוך ישמח בך ובדבריך, כנראה שדבריך הם תוצאת הכלל הידוע: "שונאיך הם ידידי".
האם תאמר כדבריך גם כאשר אביא מדברי "חשובי העדה החרדית", כאשר הם תוקפים את חב"ד, אם כן, אנא תן את הסכמתך ברבים.
או שדבריך הם דברי מי שחי באספמיא או בדומה לה, וחולם חלומות בארץישראל.
*****
ליצחק יונתן.
הוא אכן מביא את דברי הרמ"א, אלא שהוא "שוכח להוסיף", שהרמ"א עוסק רק במי שאינו חשוד ואינו מוכר.
תוקן על ידי - נישטאיך - 13/06/2004 17:07:15
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 18:01 |
|
| |
ידעתי גם ידעתי שזו תהיה תשובתך. ואעפ"כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 18:29 |
|
| |
לצמח.
אם ידעת, למה שאלת, האם כדי להוכיח שחכם אתה, העדיף מנביא?
אולי בכל זאת תסביר לציבור הקוראים, מה לך ולדעות בד"ץ העדה החרדית, מחוץ ללדעת את שאענה לך?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 20:34 |
|
| |
גם אם אינך מסכים עם דרכם, אין מן הראוי לזלזל בדבריהם.
וכשם שאני מוחה כל אימת שנשמע זלזול באדמו"ר זי"ע, כך מן הראוי במי שמוחזק כרבם של אחרים.
ולא גרע מישעיהו לייבוביץ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 01:09 |
|
| |
יוריקס
כבר ספרו על הרב בענגיס ששאלו אותו מדוע לא מגיב על דברים מסוימים:
"איך וויען אין נייטענ'ס אייזער"
תרגום: "אני גר בבתי נייטין{באידיש = כפייה}"
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2004 11:25 |
|
| |
לצמח יוסיפון,
איני מסכים עם דרכו, אך מדוע מותר לו לזלזל באחרים, אין כאן רק שאלה של אי הבנה אלא של סילוף ביודעין.
אני איני יכול לכבד אדם כזה.
אולי אתה יכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 08:16 |
|
| |
באתר חרדי סמוך:
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/item.asp?id=722&cat_id=1
פורסמה היום החדשה הבאה:המפכ"ל פקד: רק בד"צ!
בעקבות ערב יחידה במסעדה לא כשרה, הוציא המפכ"ל הנחייה חדשה: אירועים רק במקומות כשרים
מפכ"ל המשטרה, משה קראדי, הוציא הנחייה חדשה: חובה לערוך ערבי יחידה רק במקומות כשרים, בעלי תעודת כשרות טובה.
ההחלטה של המפכ"ל הגיעה בעקבות ערב שקיימה יחידה של המשטרה במסעדה לא כשרה בזכרון-יעקב. ההנחיה שהוציא המפכ"ל תקפה לאירועים במדים או שלא במדים, בשעות העבודה או אחריהן. נוסף על ההוראה בדבר הכשרות, הונחו השוטרים להקפיד בבחירת מקומות האירועים, ולהימנע ממקומות המזוהים עם אוכלוסיה עבריינית.
עד כן הכתבה, ומכאן והלאה תגובתי:
הכתב ידע לספר:
בעקבות ערב יחידה במסעדה לא כשרה, הוציא המפכ"ל הנחייה/הנחיות חדשות:
אירועי המשטרה/השוטרים יהיו רק "במקומות כשרים".
המפכ"ל הוציא "פקודה" שיש לערוך ערבי יחידה רק במקומות כשרים, בעלי "כשרות טובה".
"המפכ"ל פקד: רק בד"צ".
הכתב כנראה לא ידע להחליט אם זה "בד"צ", אם זה "במקומות כשרים", או אם זה "במקומות כשרים, בעלי כשרות טובה", והחליט לכתוב את שלושתם.הוא חשב שאם יספר על כל האפשרויות, הוא יהיה מכוסה מכל הכיוונים, ולא הבין שדבריו שהם שטויות מצוצות מן האצבע, הסותרים זה את זה.
"מקום כשר" אינו "כשרות טובה", ו"כשרות טובה" אינה "בד"צ".
בנוסף לכך, אין חוק המסמיך את המפכ"ל להורות לשוטרים שאינם במדים, שלא יבלו אחרי שעות העבודה, במסעדות שאינן בהשגחת "בד"צ", אם הבילוי אינו מאורגן ע"י ארגון הקשור למסגרת העבודה.המשטרה, שהיא זרוע ממשלתית של מדינת ישראל, אינה כפופה להוראות "העדה החרדית", אלא לחוקי המדינה, שהגדירו "מי מוסמך להעניק תעודות כשרות", ומה בסמכותו של המפכ"ל.אין בחוקים אלה סמכויות כל סמכויות להחליט מה כשר ומה לא, מה כשר יותר ומה כשר פחות, ואין בסמכותו ל"המליץ" בפקודה על השגחת הבד"ץ או כל השגחה אחרת, שאינה מוכרת בחוק "איסור ההונאה בכשרות" כמוסמכת להוציא "תעודות כשרות".
סמכותו של המפכ"ל היא "מקסימום" (וגם זה איני יודע מהיכן היא סמכותו) להורות על קיום ערבי יחידה המשולמים ע"י הממשלה ומאורגנים ע"י המשטרה, רק במקומות אוכל בעלי תעודות מוכרות לפי "חוק איסור ההונאה בכשרות", שלפיו, הסמכות הבלעדית להעניק תעודות כשרות לאוכל ולבתי אוכל הוא רק למורשים מטעם הרבנות הראשית והצבאית, שהבד"צ אינו אחד מהם.אם החוק אינו מכיר ב"כשרות טובה", גם למפכ"ל אין סמכות להורות עליו.מהי הגדרת כשרות טובה?
עולם הפוך אני רואה 
תוקן על ידי - נישטאיך - 28/12/2005 8:19:27
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 19:05 |
|
| |
נישט
מכיוון שהוצאת והצלת וגאלת ולקחת את אשכלך מתהומות הפורום, אף אני אביאנו אל הדיון הענייני..
א. שכחת לציין את הדין המופיע ברבים מהאחרונים (אינני זוכר כרגע מקור ספציפי) שאסור ששוחט יהיה גם המוכר של הבהמה, כיוון שחוששים שלא יראה ריעותא לעצמו בדבר חשוב (וזה אף מופיע בגמרא כסימן היכר לא' ששב בתשובה שלימה ו'קונה' מחדש את נאמנותו).
כלומר, איננו מעוניינים להעמיד אדם בנסיון, שיצטרך הוא עצמו לפסוק לחובתו בדבר שנזקו גבוה. והוא מעין זה שאינו יכול לדון בדברים שיש לו בהם נגיעה אישית, ועיקרון זה מקובל כמובן גם עליך.
מזה נובע עניין נוסף, שהמשגיחים לא יקבלו את משכורתם ישירות מבית העסק, כדי שלא יהיה בידיו אמצעי לחץ עליהם שיכול, ביודעין או שלא ביודעין, להטות את שיקול דעתם.
ובגדר ע"א נאמן באיסורין יש וודאי לעיין אם הדברים נוגעים לו, ולמשל בעדות אשה אי לא דדיקא ומינסבא מחשש ממזרות אה"B דלא היתה נאמנת.
ולעניין מפכ"ל שכתבת, יש בסמכותו של כל מעסיק להגדיר לעובדיו מסגרת תעסוקתית שבה לא ייפגעו רגשותיהם של עובדיו האחרים \הקליינטים שלו.
כך, למשל, יכול בעל עסק להורות לעובדיו שלא זו בלבד שיעבדו בלבוש תקני, אלא אפי' שלא יבואו לעבודה בצורה לא תקנית (עד הדלת).
אם המפכ"ל מבין שכבוד עובדיו הדתיים ואחוותם נפגעת בשל ארועים לא כשרים, וכן את הבזיון (ואף נזק פוליטי) שבכך שעובדי משטרת ישראל חוגגים באופן לא כשר (כמובן שזו צביעות, כי מן הסתם ארועים בשבת היו וגם יהיו)- זכותו המלאה להורות להם שלא ידירו את חבריהם מעניני גיבוש.
כמובן, שאם הארוע איננו כלל יחידתי ולא קשור למשטרה אלא בעל אופי של התארגנות חברית גרידא, וגם איננו מתקציב ציבורי, אין לו מה לומר.
אסכם רק, שאני מסכים איתך כי חותמת אינה אומרת כמעט כלום, ופעמים רבות יש פאשות נוראיות גם בגופים המוחזקים ביותר בנאמנות.
אוסיף דוגמא קצרה:
רב חשוב ומפורסם בארץ, שתחת ידו גוף כשרות נכבד, נסע לו לביקור של צוות שוחטים באירופה.
בדרך בין שדות, עובר הרכב ליד כבש גדול.
תופס אותו רב בזרועו של השוחט שלצידו (ידיד קרוב שלי) ושואל:
זה חזיר?
אנחנו, שכבר מכירים רבנים, התגלגלנו מצחוק.
וכשבא צוות בדיקה של רבנים נשואי פנים למשחטה, וביקשו לבדוק את הסכינים, אמר להם אחד השוחטים הליצנים: בבקשה-
העמיד אותם ליד מדף ובו עשרות סכינים, ובאמצע חסר אחד.
את הסכין שמימין למקום הריק השחיז ברך ידועה, שבה הסכין חלק מאוד אך בפועל איננו חותך כמעט, ונתן להם לבדוק.
לאחר שהיו מרוצים, החליף בינו לבין זה שמעבר שני, ונתן להם שוב את אותו הסכין וכך עשרים פעם!
כל צוות המשחטה צחק רבות ביום ההוא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2005 19:43 |
|
| |
ומכיון שעלה לא ירד.
אוסיף עוד נקודה חשובה. ההבחנה בין המשגיח לבעל העסק אינהנובעת ר משאלת הנאמנות. עצם נוכחותו של משגיח שאינונ וגע בהצלחת העסק ובחיסכון בהוצאותיו, היא עצמה גורמת ליתר כשרות. זאת גם אם העדות שלו אח"כ על הכשרות נגועה כמו זו של בעל העסק.
זה מזכיר לי את מה שראיתי בעיה"ק ב"ב תובב"א (ואינני יודע אם זה קיים עד היום), שכל מנקה רחובות היה עובד עם עוד משגיח על ידו שלא עשה מאומה. שיערתי שכל זאת הוא בכדי שהפועל יעבוד כמו שצריך מחמת ההשגחה, והמשגיח לא איכפת לו להקפיד על הפועל שכן הוא עצמו אינו צריך לעבוד קשה יותר כשהוא מורה לו לנקות שוב.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 04:45 |
|
| |
shuvkash
<"שכחת לציין את הדין המופיע ברבים מהאחרונים שאסור ששוחט יהיה גם המוכר של הבהמה">
לא שכחתי אלא התעלמתי ממנו בכוונה תחילה, שהרי ברור שאין לו כל יסוד הלכתי.
השגחה היתה רק כשהקצב היה "חשוד" ויותר.
שו"ת שואל ומשיב מהדורה א ח"ב סימן קע:
<"... מכתבו הגיעני תמול מגלה עפה. ואז הביאה הב"ד כמה מכתבים ובכל זאת אמרתי להשיב בקצרה לאפרושי מאסורא במעשה שהי' איש אחד הי' שם קצב ומכר בשר ונודע שמכר בשר טריפה במקום כשר ונסע לעיר לינסק ומכר ג"כ בשר טריפה בחזקת כשר וכשנודע הדבר העבירו אותו מאומנתו והכריזו עליו כדין וגם נתן לו תשובה על החטא הלז אבל לא הגיע לתשובה הראוי' לחטא כזה וכעת הקצבים אין ברצונם לשחוט כלל ומחזיקי האקציז רוצים להחזיר הקצב לעבודתו ויעמידו אצלו נאמן ומשגיח ועל פי' ימכור הבשר ... והנה אם הנאמן יהי' ביום ובלילה כל זמן שהחנות פתוח והמפתח יהי' תחת ידו וישמור היטב לבלתי היות שם ערוב מכשר וטריפה ויהי' חתום בחותמו הבשר גם המפתח ויכריזו שלא יקחו בשר רק אם יהי' הנאמן במעמד המכירה והנאמן יהי' ירא ד' מוחזק בכשרות בודאי אין חשש כלל".
אם כי ייתכן הייתי צריך להזכירה.
הטענה "כיוון שחוששים שלא יראה ריעותא לעצמו בדבר חשוב", אינה טענה מתקבלת אצלי, מפני שאם היא לא היתה סיבה לאי נאמנות בעבר, אין שום סיבה שתהפוך לכזו עכשיו.
האנשים לא הפכו ליותר רמאים, או הרבנים ליותר צדיקים.
איש לא השתנה, לא לטובה ולא לרעה.
אין ספק שאדם שיצטרך הוא עצמו לפסוק לחובתו, בדבר שנזקו גבוה עומד בפני נסיון, אך מה בינו לנסיון ארגון ההשגחה, שלא לאסור מוצר מסויים במפעל, מפני שהמפעל יבטל את חוזה ההשגחה שלו עם אותה חברת ההשגחה.
לשאלת הלחץ:
אין הבדל ב"לחץ" בין אם המשגיחים יקבלו את משכורתם ישירות מבית העסק, או שחברת ההשגחה היא זו שמקבלת את הכסף ישירות מידי המפעל, ומעבירה את המשכורות למשגיחים.
בעיני, הקובע היחיד הוא, רצונם של בעלי המפעל לשמור על הכשרות מהסיבה האחת והיחידה: הכשרות מכניסה להם כסף.
לא שהם אנשים "טובים", ולא שהם "שומרי מסורת".
<"ובגדר ע"א נאמן באיסורין יש וודאי לעיין אם הדברים נוגעים לו">
שאלה אליך:
כאשר אשה אומרת לבעלה "טהורה אני", למי זה נוגע, לחלבן או לעצמה?
<"כך, למשל, יכול בעל עסק להורות לעובדיו שלא זו בלבד שיעבדו בלבוש תקני, אלא אפי' שלא יבואו לעבודה בצורה לא תקנית (עד הדלת)">
מעסיק יכול לדרוש מעובדיו שיתנהגו בהתנהגות שלא תגרום לו נזקים, אך יכול לדרוש מעובדיו שיבואו לעבודה מביתם במדי העסק.
<"אם המפכ"ל מבין שכבוד עובדיו הדתיים ואחוותם נפגעת בשל ארועים לא כשרים">
שיבין, האם הוא יכול גם להבין כאשר כבוד עובדיו הלא דתיים נפגעת מפעילות דתית שהיא?
הפתרון הוא ב"דו קיום", ולא בפקודות מפכ"ל.
<"כמובן, שאם הארוע איננו כלל יחידתי ולא קשור למשטרה אלא בעל אופי של התארגנות חברית גרידא, וגם איננו מתקציב ציבורי, אין לו מה לומר">
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 10:40 |
|
| |
נישט
עיין בספר "עיקרי השולחן" (אינו ת"י כרגע לצטט ישירות)
יו"ד א' (שחיטה וטרפות)
סימן א' ומביא שם בהערות כמה וכמה אחרונים לעניין נאמנות אשה, עד כדי כך שיש בהם שרוצים לטעון שהתורה האמינתה בוספרה לה רק מחוסר ברירה ובעצם מחוץ לזה אין לה נאמנות כלל.
אגב כך, למה שלא תנהל לנו פה 'חקירה' קטנה, ממתי הפסיקו נשים להיות נאמנות בשחיטה?
(ועיין שם ובס' בית דוד ביסודי הבית ותמצא נחת.)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2005 15:13 |
|
| |
shuvkash
<"ומביא שם בהערות כמה וכמה אחרונים לעניין נאמנות אשה, עד כדי כך שיש בהם שרוצים לטעון שהתורה האמינתה בו ספרה לה רק מחוסר ברירה ובעצם מחוץ לזה אין לה נאמנות כלל">
בישיבתי לא התייחסו בכבוד של "מי יודע מה לאחרונים", ומרגלא היה בפומייהו:
היתה ירידת הדורות. אחרי הראשונים באו האחרונים, אחרי האחרונים באו התחתונים, ודורנו זכה לראות את מה שבתחתונים.
בעיין בויכוח שהיה בין ר"מ פיינשטיין והר"מ אמסעל, בענין מינוי אשה למשגיחת כשרות שאליו נתייחסתי בעבר באשכולי
ממשגיחת כשרות לנשיאת מדינת ישראל
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1178195
בתשובתו דן ר"מ פיינשטיין בארוכה בענין נאמנותה של אשה באיסורין, ומסקנתו:
"נמצא שמצד נאמנות אין שום חשש שאם אך היא מוחזקת לאשה כשרה וליודעת ומבינה איך ומה להשגיח יש לסמוך עליה". (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב סימן מד).
וזה בדבר שיש ברירה, ואפילו ר"מ אמסעל, שלחם את מלחמת השם, לא הגיב על דבריו בשאלת הנאמנות, ונאלץ להמציא "גזירה":
אם ימנו נשים למשגיחות כשרות עלול הדבר להתפתח לכך, שימנו נשים לרבניות, כפי שהבאתי מדברי חכמתו באשכולי.
<"אגב כך, למה שלא תנהל לנו פה 'חקירה' קטנה, ממתי הפסיקו נשים להיות נאמנות בשחיטה?">
הנושא מוכר אצלי, ומקורו בסיפור על האדם שטען ששמו אלדד הדני, שהגיע מעבר לנהר המבטיון.
אני חושב שדברי הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה סימן א סעיף א, אומרים את הכל..
"יש אומרים שאין להניח נשים לשחוט, שכבר נהגו שלא לשחוט, א וכן המנהג שאין הנשים שוחטות (ב"י בשם האגור).
סיפור בהמשכים:
יש אומרים שאין להניח נשים לשחוט,
שכבר נהגו שלא לשחוט,
וכן המנהג שאין הנשים שוחטות.
על נשים שוחטות כתב דניאל שפרבר במנהגי ישראל חלק ד עמודים ט-יא, וחלק ועמודים רס-רסג.
מדבריו ניתן להבין שבעוד באשכנז נהגו שהנשים אינן שוחטות, הרי שבאיטליה ובתימן היו הנשים שוחטות.
הנושא הוא מאוד מורכב, והוא מעורר שאלות רבות, הייתי רוצה לפתוח אשכול בנושא, אלא שישנה הגבלה של אשכול לשבוע.
ואני גם כעת בריתוק.
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 10:09 |
|
| |
shuvkash
<"שכחת לציין את הדין המופיע ברבים מהאחרונים שאסור ששוחט יהיה גם המוכר של הבהמה">
במענה על כתבו... אודות התייסדות חנות בשר עם בית חרושת לוואורשט [=נקניק] עם שותפין יודעי מלאכת עשיית וואורשט, הוא דבר נכון במאוד, ועדת חסידי חב"ד נזהרים בתקנה מסודרה מהוד כ"ק רבינו הזקן, והחמירו בהנהגה זו הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים כל אחד בזמן נשיאותו, אשר העוסק במכירת בשר, או בתעשייה של בשר מעושן ובוואורשט, אשר גם אפילו המוחזק לירא אלוקים, יודע תורה ובעל מידות חסידות - צריך למשגיח תמידי [=הדגשת המערכת], ובוודאי ישמרו לקיים הנהגה מסודרה זו...". (מכתב למוה"ר אברהם-אהרן רובאשקין - אגרות-קודש כרך י עמ' ריט)
"מה שאינו יכול להשגיח בעצמו משך כל היום [=הדגשת המערכת] על הכשרות - אינו פוטר אותו מהאחריות, אלא צריך להתחכם ולהתיישב באיזה אופן שההשגחה תהיה במילואה על-ידי אחרים העומדים תחת פקודתו, וזכות הרבים, הזקוקים למאכל כשר, תעמוד לו להצליח בזה". (אגרות-קודש כרך י עמ' רנח)
תוקן על ידי - נישטאיך - 04/01/2006 10:27:41
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 10:30 |
|
| |
לי יש את הרושם שעדיף בעל בית ירא שמים על משגיח. בעל בית מעיקר הדין נאמן ואילו מהמשגיח אפשר להעלים, אפשר לממן וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2006 19:05 |
|
| |
נישט
מה ענין שחיטה להר סיני?
|
|
|
|
|
