ר' אהרן לוריא עם פירוש חדש בתשובה מאהבה

זה נושא מעניין ויש לעיין בו הרבה.

הנחת היסוד של הדברים היא, כמדומה, שהתכלית של האדם אינה מצויה בעולם הזה, ובוודאי לא בהנאות העולם הזה.

אציג ציטוט נגדי מהגמרא:

אמר רבי אלעזר: עתיד אדם ליתן את הדין על כל דבר שראתה עינו ולא אכל.

ועוד אמרו: מדוע מביא נזיר קרבן חטאת? לפי שחטא וציער עצמו מן היין.

יתכן שיש בדבר מחלוקת בין חז"ל. זו הגישה המקובלת במחקר. אך בין אם נקבלנה ובין אם לאו, הדברים מחייבים התייחסות. האמנם כל הנאה מן העולם הזה היא שלילית?

באשכול על ר' גדליה זצ"ל כתב אחד ממקורביו כי היה נמנע מאכילת גלידה, לפי שכולה תאווה בלא טעם (איני זוכר את הציטוט המדוייק), אך לא היה נמנע משתית יין צרפתי משובח. ככל הנראה יש ביין מה שאין בגלידה. על כל פנים, לפי דרכנו למדנו שיש מקום שימוש בעולם הזה ובהנאותיו, והדרך אינה בהכרח פרישות במובן של בריחה קיצונית.

כמובן, ניתן לטעון כי אדם אמור להגיע לדרגה שבה הוא אוכל כדי שיהיה בריא, ואוכל אוכל טעים או שותה יין בשעה שהוא עצוב כדי שיהיה בשמחה, ואף זוהי עבודת ה'. וכן כתב ר' אברהם בן הרמב"ם על בקשתו של יצחק מיעקב (שחשבו לעשו) שיביא לו מעדנים כאשר אהב כדי להיות בשמחה לצורך הברכה (ויש מקום לטעמים נוספים באופן פסיכולוגי, כגון שירגיש יתר קרבה אליו משום הכרת הטוב, וכן כתבו).

מסתבר שגם בעל "עבודת פנים" עשוי להודות בכך. אך האם זו כוונתם של התנאים והאמוראים שלא שללו הנאה מן העולם הזה?

אולי כן. והרי זה כעין מה שאמר הלל הזקן שעה שהיה הולך לרחוץ לכבוד שבת: הולך אני לעשות חסד עם אותה עניה. הנשמה. שהרי הנשמה זקוקה כנראה לאותם מנעמים מן העולם הזה, אלא שיש להעניקם לה במשורה, ולשם שמים (ויש לדעת טיבו של מונח זה!).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אמנם איני נמנה בין החכמים, אולם מאחר ומבקש חכמה הנני, אנהג במנהגם ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

בעניין הציטוט מהגמרא עתיד אדם לתת את הדין וכו'. הצגת ציטוט נגדי, אציג אף אני משהו נגדי. אלא שעניין זה יפה הצניעות בו, ביותר בציבור שלנו, על כן אפנה אותך לעיין באגרת הקודש של הרמב"ן. הרמב"ן מגיע למסקנא חד משמעית כי אין לאדם להנות מקיום מצוות פרו ורבו כלל. בכוונה תחילה הלכתי לעניין זה, בו ישנם האומרים כי כל המצווה מצוות הנאה היא. אכן, יש את הרמב"ן על התורה (כמדומני בפר' קדושים) שם בין השיטין ניתן למצוא בעניין זה לקולא, אולם דבריו באגרת חריפים וכדאי לך לעיין בזה.
- מאחר ואין האגרת עמדי לא אוכל לצוטט מדויק -
לענייננו, ציטוט כזה או אחר לא היתה משנה את גישתו של ר' אהרן לוריא, מאחר ותורה זו קיבלוה חסידים מאז דרך כוכבו של הבעש"ט ועד הנה.
ומעניין לעניין באותו עניין, שציער עצמו מן היין, אמר אחד הצדיקים, ש"ציער" עצמו, שהייתה הפרישה צער עבורו.

מבקש_חכמה
לפעמים התוצאה משיטות קיצוניות כגון זו שאתה מציע עלולה להיות קשה יותר ממה שעלולות להיות התוצאות משיטתו של מיימוני. מי שנוקט בשיטתו של מיימוני והוא בר דעת ידע את הגבולות, אולם מי שנוקט בשיטתך לעולם לא ידע את הגבול וממילא או שירגיש את עצמו רשע כל ימיו או שירים ידים ויוותר לעצמו בכל דבר, או שיונה את עצמו שכל תאוותיו הם בקדושה.

בטוחני כי אינך כאריק הפוליטיקאי, המקצין פעם לכאן ופעם לכאן. לכן אינני מבין מדוע הקצת דברי עד כדי כך, וכי אמרתי שצריך להקצין, רק אמרתי כי מובנת דרך עבודת החסידים.

שנית, מדוע צריך ללכת שלילי על כל הקופה, גם במידה ותמכתי בקיצוניות. פוחדים כי אם יקצינו, וכו' וכו'. מדוע לא פוחדים כי עם הפתיחות, יראו התלמידים מראות שאינם אסורות ויקבלו הכשר על כל אלו, מדוע אין חוששים כי הפשרנות שהוכיחה את נזקיה תפגע עוד ועוד.

שלא תבין אותי לא נכון, אני אישית נמצא בשיטת הפתיחות. אולם מדוע שנשלול את צד הקיצוניות בגלל טענות שניתן להפנותם לצד השני באותה מידה.

הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם, כרשב"י ולא עלתה בידם.
האם השיטה המוצעת כאן אינה שיטת רשב"י?

חכמה,

בזכרוני להיפוך, שברמב"ן עה"ת שולל הנאה ממין ומגנה אותה. ובאגרת הקדש שאינו לרמב"ן ובטעות יוחסה אליו משבח מעשה זה ואכמ"ל.

בכלל לא הבנתי השבח בין תענוג על יין משובח לבין תענוג מגלידה. יש כאן אריסטקרוטיה מסויימת ליהנות מיין צרפתי משובח ולא מליקוק גלידה זול. אך בעומק, כמה שקוע אדם ביין טוב ומשובח, וכמה הגלידה היא דרך אגב.

מסתברא

ויין ישמח לבב אנוש

חמרי וריחני פקחין

כל המתיישב ביינו יש בו מדעת ע' זקנים
כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו

או דילמא
עד ארבעים מיכלי מעלי, מארבעים מישתי מעלי?

מסתברא
צודק בהארתך על היין והגלידה.

רק להעיר שביין יש גם קצת רכישת ידע,
לא רק עינוג גרידא.כידוע לי"י

ואולי גם תחושה שאתה יושב, כסרטאר, ופוקו, בביסטרו צרפתי , ומתענג על כוס יין. ומעמיק בתאוריות פילוסופיות.
יש מין סטראוטיפ כזה על הפילוסופים הצרפתיים.

סיפור טוב בעניין הגלידה.

הרבי מסלאנים שליטא השתתף פעם בחתונה. לידו בשולחן המכובדים ישב ראש ישיבה אשר למדנותו הביאתו לשם. במהלך החתונה הגישו גלידה למכובדים, אמר ראש הישיבה לרבי "ממש א מחיה שיש היום הכל עם הכשר".
הפטיר הרבי "זהו הכשר עוד מזמן הרמב"ם, שכותב, ניתן להיות נבל ברשות התורה".

יפה דרש מר תוהה_וחושב, ניתן למצוא הרבה היתרים להרבה דברים שסירחון הצד הרע נודף מהם, ובכל זאת ההיתרים ברי תוקף הם. שכחתם כי גם בתוך הטוב יש לאדם בחירה בטוב או בטוב יותר.

ולך מסתברא, תודה רבה, ציינתי כי הדברים נכתבים ע"פ וכנראה שטעיתי. שוב, תודה

ולעניין דרכו של ר' ישמעאל ודרכו של רשב"י, אמנם אין חז"ל זה אל מול עיני כעת, אולם לדעתי ירידה לעומק של אמרה זו תעלה בפנינו המציאות השונה המציאות האמיתית.

מדוע ציינו זאת חכמים, אם דבר זה הוא כה פשוט מדוע היו חכמים זקוקים לגלות לנו סוד גלוי זה. (זוכרים משהו בקשר לאדם נשך כלב) עצם אמירת חז"ל מעידה כי אמנם הדרך הטבעית להגיע להבנה ולאמונה אמיתיים בעבודת ה', היא הפרישה מהנאותיה, כל אחד לפי דרגתו.
כן וכן, הרבה ניסו כר' ישמעאל ועלתה להם, אומרים לנו חז"ל אל תזלזלו במבקשי ה' אף אם הם כר' ישמעאל, אבל מכאן ועד להפוך את זה לדרך העיקרית הדרך ארוכה.

אמנם הפרישה מהנאות בעולם הזה, מורכבת היא. וכשם שציינתי בתחילת האשכול לעניין של אהבה ויראה, כי עם כוס קפה רווי הנאה יכול האדם לרדת מטה יותר מהעושה עבירה מתוך יראה. כשם שכך, כן הפרישה, יכול אדם לפרוש מהנאה כל שהיא בעולם הזה, ועדיין אין פרישה זו דומה לפרישתו של זול שבזולים, שפורש במשהו קל אבל עושה זאת כי את ה' הוא אוהב. פרישה זו תביאתו קצת יותר ממה שתביא פרישת האחר.
ושוב הדברים מורכבים, ועדיין הנני מלבנם, ובקרוב אי"ה אפתח אשכול מיוחד לנושא זה, אולם למען לא אהיה עושה מלאכתי בפורום קלה ובלתי חושבת, אעשה זאת אך בקרוב.

מבקש חכמה

עיין פה:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=791187

כשאמרת:
"לענייננו, ציטוט כזה או אחר לא היתה משנה את גישתו של ר' אהרן לוריא, מאחר ותורה זו קיבלוה חסידים מאז דרך כוכבו של הבעש"ט ועד הנה."

התכוונת למשהוא בסגנון "אל תבלבל אותי עם העובדות"?

הבא בתור

חבל שלא ירדתי לסוף דברי - ותקפת.

שיטתו של ר'אהרן לוריא אין ספק כי נוצקה ע"י מבינים קצת יותר ממני וממך ומעוד מספר אנשים.

ועדיין בדעתי אעמוד, ציטוט כזה או אחר לא היו משנים את דעתו של ר' אהרן ודעתם של רבותיו.

עיינתי באשכול אליו הופנתי, ובכן, קלטה עיני אחד הכותבים על פרו ורבו כי הותר בשר תאווה, ובכן תיקון קטן, במקורות היהדות מובא כי כל ההיתר הוא ע"מ לגרום לבני אנוש לקיים מצווה זו, ואילו לא הייתה התאווה, לא היו הדורות נבנים עוד ועוד.

נמצאתם כולכם חוטאים לאמת הכתובה.

לא הכרתי את ר' אהרן לוריא, את שמעו לא שמעתי, וגם על ספרו לא עברתי, אך עם זאת ובהסתמך על הציטוטים שמעלה מבקש החכמה (במידה שאפשר לכנות ציטוטים, כאשר הוא חוזר כל הזמן על המנטרה של החומר אינו לפני וכדו'), אני מרשה לעצמי להניח שבדבריו לא היתה הכוונה לכוס קפה או גביע של גלידה.

הכוונה היתה לעבירות של ממש, הנעשים על בסיס של מומר לתיאבון, שבמקרים מסויימים תשובתו קשה אף מזו של אותו המכעיס, כי יקשה עליו להגיע למצב שבו יעיד עליו היודע תעלומות .... באותו מקום באותו אשה ובאותו זמן וכו' כמובא ברמב"ם הלכות תשובה ועוד.

גם דבריו של האדמו"ר מסלונים (זה מירושלים?) נאמרו כנראה באוירה דבדיחותא, וגם כך במידה מסויימת מוטב היו ולא נאמרו כלל.

בואו ונסכים על דבר אחד, שאנו באי הפורום גולשי האינטרנט שאינו נמנה בהכרח על תרי"ג מצוות ומיצוי רצון ה' ויראיו, איננו אוחזים בדרגה של גביע גלידה או כוס קפה משובח, אשר על כן בואו ונרד לספירה בה אנו עומדים, נדון בתחומים הקשורים במישרין להנהגתינו אנו, ולא נהיה מן אלו שחכמתם קודמת ליראתם.