אתה מבקש כל כך יפה, אז הנה לך סיפור יפה.
סיפור על מטוס שטס מעל האוקיינוס השקט, הרחק מכל יבשה.
לפתע מתעוררים נוסעי המטוס לשמע קולו הדרמטי של הקברניט ברמקול: "אני קברניט המטוס,ויש לי לבשר לכם שתי בשורות: אחת רעה, אחת טובה.
הבשורה הרעה היא שמנועי המטוס כבו, אין לי שליטה על המטוס ואנו דואים בעוצמה לכיוון הקרקע, ואני מנסה להנחית את המטוס בנחיתת אונס.
ואילו הבשורה הטובה היא שאנו ליד אי קטן, הרחק מכל מקום ישוב, וכאן נוכל לחיות את שארית חיינו, וכנראה שאין סיכוי שאי פעם ימצאו אותנו."
הקברניט המנוסה הצליח להנחית את המטוס בנחיתת אונס מושלמת על האי הבודד.
בין הנוסעים נמצאים ר' אברומצ'ע ואשתו הרבנית גיטל לאה ה' עליהם יחיה אנשי עיר התורה בני ברק.
שואלת גיטל לאה את בעלה היקר: "מה נעשה, אין כאן לא בית כנסת, לא אוכל כשר איזה גזירה נחת עלינו..... ה' ירחם"
עונה לה בעלה: ואת אישתי היקרה גיטל לאה, את דאגת לכסות את ההמחאה שנדרת לישיבה בבני ברק?
"לא" עונה לו גיטל לאה בבעתה, "עדיין לא הספקתי הייתי עסוקה בהכנות לנסיעה". בחשבה שבעלה מנסה להאשים אותה שבשל מעשיה הרעים נחת עליהם הצרה הנוראה.
אך ר' אברומצ'ע מחייך חיוך קל, ומשחרר אנחת רווחה קטנה, וממשיך: "ואת מקום הישיבה שלנו לבית הכנסת כן שילמת?"
"לא" משיבה גיטל לאה בעודה מזיעה והרגשת מחנק בגרונה.
נבוכה מרוגזת וכועסת, היא מטיחה בבעלה "מה זה שייך לכאן בכלל?" "ומה אתה שואל אותי שאלות מוזרות כאלו עכשיו?"
החיוך של ר' אברומצ'ע מתרחב לצחוק מתגלל:" ואת הוראת הקבע השנתית שזה עתה פג תוקפו, לישיבה קטנה של בנינו בכורינו מרדכי דוד שיחי' חידשת?"
"אברומצ'ע, מה קרה לך?, נפלת על הראש? השתבשה עליך דעתך כעת? מה זה השאלות האלו עכשיו? לא, לא חידשתי."
"אז אל תדאגי, ניצלנו" עונה משה בצחוק אדיר ומתגלגל: "הם כבר ימצאו אותנו"
 |
|
|
