משמעות השתי נפשות בתניא - שיעור

מסתברא, לדבריך, למה היא קרוי' "נפש", שזה שם בלשון הקודש לדבר הנותן חיות (ולא לדבר הנותן משמעות).

לא היתה כוונת עלבון בביטוי אונס, מסיבה פשוטה שאני אהבתי את הפירוש וניכר שהגרת עליו "דם התמצית".
הסיבה שלא נקטתי בלשון מפתה היא שלטעמי אין חיבור וריצוי בין הטקסט לבין פירושך.

ברי לי שאפשר לבטא רעיונות עמוקים במילים ובעיקר בצירופיהם.
השאלה האם אלו הרעיונות שניסה התניא לבטא.

ואתן לך דוגמא :

אתה טוען:
למה לא ניתן לומר שהבריאה נובעת מא-ל כמשל צל מאור או כיו"ב (מעבר לבעיית אמוניות, שאז אין נסים כדברי הראשונים וכו')? בעל התניא טוען שכל התפתחות דבר ממקורו חייבת להיות דומה למקורו במדה מסויימת, וכטענתו, שגם אם אדם יוריד את רמת שכלו רמות אינסופיות השכל לא יהפוך לאבן. הבריאה הגמשיות העצמאות כל כך רחוקה מאלקות מופשטת שלא יתכן שהבריאה מתפתחת מהבורא. הפער בלתי עביר.
כלומר שאין האלוהים מקור הבריאה אלא בוראה.

ומה לעשות שאת זה התניא דוחה בכל תוקף
והנה מכאן תשובת המינים וגילוי שורש טעותם הכופרים בהשגחה פרטית ובאותו' ומופתי התורה שטועי' בדמיונם הכוזב שמדמין מעשה ה' עושה שמי' וארץ למעשה אנוש ותחבולותיו כי כאשר יצא לצורף כלי שוב אין הכלי צריך לידי הצורף כי אף שידיו מסולקות הימנו והולך לו בשוק הכלי קיים בתבניתו וצלמו ממש כאשר יצא מידי הצורף כך מדמין הסכלים האלו מעשה שמים וארץ אך טח מראות עיניהם ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו שהוא יש מיש רק שמשנה הצורה והתמונה מתמונת חתיכת כסף לתמונת כלי למעשה שמים וארץ שהוא יש מאין והוא פלא גדול יותר מקריעת ים סוף עד"מ שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה ויבקעו המים ונצבו כמו נד וכחומה ואילו הפסיק ה' את הרוח כרגע היו המים חוזרים וניגרים במורד כדרכם וטבעם ולא קמו כחומה בלי ספק אף שהטבע הזה במים גם כן נברא ומחודש יש מאין שהרי חומת אבנים נצבת מעצמה בלי רוח רק שטבע המים אינו כן וכ"ש וק"ו בבריאת יש מאין שהיא למעלה מהטבע והפלא ופלא יותר מקריעת ים סוף עאכ"ו ***שבהסתלקו' כח הבורא מן הנברא ח"ו ישוב הנברא לאין ואפס ממש אלא צריך להיות כח הפועל בנפעל תמיד להחיותו ולקיימו והן הן בחי' אותיות הדבור מעשרה מאמרות שבהם נבראו ****וע"ז נאמר ואתה מחיה את כולם אל תקרי מחיה אלא מהוה דהיינו יש מאין ואתה הן בחי' האותיות מאל"ף ועד תי"ו והה"א היא ה' מוצאות הפה מקור האותיות ואף שאין לו דמות הגוף הרי מקרא מלא דבר הכתוב וידבר ה' ויאמר ה' והיא בחי' התגלות הכ"ב אותיות עליונות לנביאי' ומתלבשות בשכלם והשגתם במראה הנבואה וגם במחשבתם ודיבורם כמ"ש רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני וכמ"ש האר"י ז"ל [בשער הנבואה] וכעין זה היא התלבשות האותיות בברואים כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם רק שהיא ע"י השתלשלות רבות ועצומות עד שיורדות לעשיה גופנית משא"כ השגת הנביאי' היא באצילו' המתלבשת בעולם הבריאה:
וגם אתה לטעמי לא השתחררת מתפיסה זו
אתה כותב "כוחו הבלתי פוסק של הא-ל" מהו אותו כוח בלתי פוסק המחובר ומקיים את הבריאה תמידית.
הרי היית פותר את הבעיה בקלות הא-ל ברא ברצונו בריאה. סטו
היא מקוימת. וכמובן אם יעלה ברצונו לחסלה (אקטיבית) מה ממנו ימנע.

מהי התוספת האימננטית הזו. אם לא הכלה של הבריאה באל ולכן אם זה יפסק( פסיבית) לא תשאר בריאה.

אני מודע לאפשרות שגירסת ינקותי(כן כן) מקשה עלי להשתחרר מהרושם שזו כוונת התניא
וכן אין לי יכולת לעבור איתך על הכל מילה במילה לראות האם פירושך מתאים לכל הספר.(נאלצתי לעבור פעמיים על שער היחוד והאמונה ביומיים האחרונים)

אגב הביטוי יש מאין טעון ביאור הרי האין הוא לא מקור היש והיה צ"ל בריאת יש וזהו
ןלכן נקטו המקובלים שהכוונה לדברי הרמב"ן בבראשית על הבריאה מהכח ההיולי

אם כי קשה לקיים את הפירוש הזה בתניא.
ועלה בליבי לומר שלתניא הפירוש יהיה יש מאין מעולם האצילות שכמבואר היא עצמה השתלשלות של הא-ל.
אשמח לשמוע דעתך בזה.
יוםטוב

קעלמער,

פשוט איני יכול להבין מה שאתה רוצה. שכן כל הביאור שלי בהשקפת בעל התניא מבוסס אך ורק על הפרק שציטטת, משם לקחתי את דבריי (כמובן תוך הבנת כל הספר ושאר מאמריו) ואילו אתה טוען שפרק זה סותר ממש לדבריי! זה פלא ומופלא ששני אנשים מבינים דבר בצורה כה הפוכה.

כל השאלות אחרות איני מבין כנ"ל. לא זכיתי.

כנראה שלא הבהרתי עצמי מספיק.

תוקן על ידי - מסתברא - 13/06/2004 7:57:28

קעלמער,
נ"ל שכמקצת דבריך אכן כך הוא. והוא המובא במק"א אשר מלבד בריאת העולם יש מאין (בריחוק מהעולם), ישנו ג"כ כח הפועל בנפעל, כפי שהבאת.

אמנם אין כל סתירה, אך ד"ז טעון ביאור רב, באיזו דרגא (שלב) היתה הבריאה (שייכותה של הבורא לנברא) בריחוק (יש מאין), ובאיזו דרגא (שלב) היתה הבריאה (שייכותה של האור הנברא להיוצא ממנה) בקירוב (עילה ועלול).

מסתברא, במה להתחיל,

אני לא מבין את התפעלותך, ברור היה מראש שאני( בתוך שאר אנ"ש) מבינים הפוך ממך את התניא.
כמו כן גם לא שאלתי מספר שאלות רק אחת והערה אחת,

והרשה לי להתחיל בהערה, בעברית אם אתה אומר יש 'מ'אין
הכוונה שהאין הוא מקור היש, כמו "שיש מיש" היש הראשון הוא מקור היש השני.
ואז נשאלת השאלה שהרי אם האין, הוא הריק המוחלט לא ניתן לומר שהיש ממנו נוצר.
ולכן שמעתי לבאר שאכן האין הנ"ל אינו הריק המחלט שהתניא מזכיר פעמים מספר, אלא הכח ההיולי של הרמב"ן,
ומשמעותו דומה למאמר חז"ל דע 'מאין' באת, כלומר מהיכן
ודו"ק
ולגוף הדברים.
בכדי להבין את טענתי , צריך להבין על סמך מה תקף הרש"ז את אותם כופרים. אם בגלל אמונתו בהשגחה מה ענין זה לצורת הבריאה, ברור שאפשר להוכיח מהפסוקים שהא-ל משגיח על ברואיו.
אלא "מכאן"תשובה.מהו המכאן.
ההשגחה היא נגזרת מקיום תמידי של הבורא בבריאה,
אם הוא "אישית" מקיים את התולעת הוא ודאי מכוון את דרכה.


ואיך נעשה הדבר כאן לשיטתו אומר (והוא מרמז זאת בסוף הקטע) :
" וכעין זה היא התלבשות האותיות בברואים כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם רק שהיא ע"י השתלשלות רבות ועצומות עד שיורדות לעשיה גופנית משא"כ השגת הנביאי' היא באצילו' המתלבשת בעולם הבריאה:"

השתלשלות מהיכן? ממנו!

ועל כך בא בפרק אחרי זה לענין זה גופא במשל האור והשמש.
(ולא ברור לי איך אמרת להלבן שזה לענין אחר. זה ממש המשך והשלמה לפרק הקודם.)


"משא"כ כשהוא במקורו בגוף השמש אין נופל עליו שם יש כלל רק שם אין ואפס כי באמת הוא שם לאין ואפס ממש שאין מאיר שם רק מקורו לבדו שהוא גוף השמש המאיר ואפס בלעדו וכדברים האלה ממש בדמותם כצלמם הם כל הברואים לגבי שפע האלהי מרוח פיו השופע עליהם ומהוה אותם והוא מקורם והם עצמם אינם רק כמו אור וזיו מתפשט מן השפע ורוח ה' השופע ומתלבש בתוכם ומוציאם מאין ליש ולכן הם בטלים במציאות לגבי מקורם כמו אור השמש שבטל במציאות ונחשב לאין ואפס ממש ואינו נקרא בשם יש כלל כשהוא במקורו רק תחת השמים שאין שם מקורו כך כל הברואי' אין נופל עליהם שם יש כלל אלא לעיני בשר שלנו שאין אנו רואים ומשיגים כלל את המקור שהוא רוח ה' המהוה אותם. ולכן נראה לעינינו גשמיות הנבראים וחומרם וממשם שהם יש גמור כמו שנרא' אור השמש יש גמור כשאינו במקורו רק שבזה אין המשל דומה לנמשל לגמרי לכאורה שבמשל אין המקור במציאות כלל בחלל העולם ועל הארץ שנראה שם אורו ליש גמור משא"כ כל הברואי' הם במקורם תמיד רק שאין המקור נראה לעיני בשר ולמה אינן בטלים במציאות למקורם אך להבין זה צריך להקדים:
ותראה לשונו "והוא מקורם והם עצמם אינם רק כמו אור וזיו מתפשט מן השפע ורוח ה' השופע"
שהא-ל הוא מקור הבריאה ולא רק יוצרה .
ורק אין המקור נראה,
ובמקום אחר אומר שאילו היו "פוקחים "
את עיניך היתה רואה את המקור בחומר.

כמוכן אני לומד מהתנגדות דאז ומחילופי הדברים בין הניצים.
האשמה היתה שאם הא-ל הוא בחומר אפשר יהיה ללמוד ולברך,
במקומות המטונפים. התשובה של החסידות לטענה זאת היתה שבמקומו האלו הא-ל נסתר כל כך שנתן מקום לטומאה לשלוט.

(אני מאד מקוה שהוספתי משהו לביאור הענין, בן הא למשל, ניסה וקלט משהו מדברי. ואני מודה לו על שהרגיע אותי,
לרגע חששתי שאני לא מובן לחלוטין)

במחילת כבוד תורתך, לענ"ד אינך מבין דברי בעל התניא. ואני מקווה לבארו באשכול אחר למרות שזה לוקח הרבה זמן וכו'. אך אולי זה יהי' לתועלת.

נו שויין זאל זיין...