|
|
| נשלח ב-4/5/2005 15:49 |
 |
| |
וצדק,
הו..את החלק הזה הבנתי כבר, אך לא הבנתי איך:
1]איך חז"ל ראו זאת בפסוק.
2] מה לזה ולדברי , דברי לא עומדים על מידת ההקשר לפסוק.
הצעתי לך ,למרות הכל, לנסות ולהתחיל מבראשית, אני ואתה,
ולראות שוב את הדברים. יש עמך כח ,רצון?
אבל, שוב נא אל דברי וראה מה רציתי לומר.
אני ממתין.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2005 16:36 |
|
| |
אשתדל.
נתחיל מהתחלה.
דוד נלחם בגליית והורגו. גליית מחרף ומנאץ אלוהים חיים בעוד דוד בא אליו השם השם אלוקי צבאות. אולם מסוף ספר שמואל אנו מוצאים כי גלית הוא בנה של ערפה מה שמשליך אותנו אל מגילת רות, בה אנו מוצאים כי בעוד רות בחרה באלוקי ישראל ערפה בחרה לשוב ולא לקבל את אלוקי ישראל. ונראה כי לאחר מכן היא עברה אל הפלישתים אויביהם הגדולים של ישראל כדי להוליד ארבעה בנים שילחמו בישראל.
לאחר מות גוליית דורש שאול מדוד להרוג מאה פלשתים ולהביא לו את ערלותיהם. נזכור כי לדעת חז"ל כאשר שאול שאל מי הוא הנער (לפני הקרב עם גליית)? הוא בעצם שאל מה דינו של דוד, האם ישראלי הוא או נוכרי כצאצא של רות (הפירוש הוא לאור בעיה בפשט, וכי לא הכירו והרי דוד נגן לשאול עוד לפני הקרב)?
וענה לו אבנר שהלכה היא מואבי ולא מואבית. ועדין לאחר הקרב לא נחה דעתו של שאול, והוא דורש את הדרישה המוזרה הזאת לפני שהוא נותן את בתו לדוד.
נראה לי שחז"ל ראו בדרישה מדוד להרוג מאה פלישתים ולקחת את ערלותיהם דרישה יותר עמוקה מאשר סתם מבחן של שאול.
הדרישה של לקיחת העורלות היא דרישה לפגוע ישירות בפריצות של הפלישתים המתגלמת בהם. זו לא רק תקיפה של הפלישתים זו גם פגיעה באחד מיסודות התרבות שלהם. דוד נדרש להוכיח כי הוא שייך לעם ישראל ולא לצד הנוכרי ממנו הוא בא.
אם נמשיך את הרעיון כי הכוח העומד מאחורי פלשתים הוא אמו של גלית- ערפה (כפי שעולה בפרקי גד ובאגדות חז"ל), נבין כי המהלך מיועד לפגוע בה. ערפה היא מי שעמדה מאחורי דבריו של גלית אשר חרף וניאץ אלוהים חיים, והיא זאת שעומדת מאחורי הפריצות של פלשתים.
חז"ל בטאו זאת ברעיון כי הערלות שדוד לקח הם הערלות שבאו על ערפה.
והסובר כי גם כלב בא עליה סובר שגם גלית היה בבאים ("הכלב אנכי כי אתה בא עלי במקלות?") וכי הריגת גלית היתה חלק מהריגת 100 הפלישתים...
דוד הורג מאתיים פלישתים, אולם זה לא עוזר. לאחר ששאול נותן את בתו מיכל לדוד הוא לוקחה ממנו ונותנה לאיש אחר. דוד עדיין לא יכל להתקבל כמעומד לגיטמי למלכות עד מות שאול.
ושמע האמת ממי שאמרה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2005 00:59 |
|
| |
אוקיי,
הבה אתחיל גם אני. ראשית, טענת שפספסתי משהו,וכל מה שאני רואה זה חיזוק לדברי לעיל.
טענתי, בקיצור, שלפעמים חז"ל מקצינים ומתארים דמויות בצורה שעל פניו נראה שהיתה להם מטרה שונה מפירוש פשוט של המאורעות או פירוש הפסוקים. לכך הבאתי מספר דוגמאות שמה שמחבר בינהם הוא; הקיצוניות בין הדמות הטובה לדמות הרעה.
במקרה דנן, ערפה ורות שתיהן היו ברמה שווה,להזכירך, מקריאה פשוטה של מגילת רות,שתיהן רצו לשוב עם נעמי ולהשליך מאחורי גוון את חיי הפאר של משפחתן. נעמי הפצירה בהן לשוב למשפחתן,וברגע מסוים ערפה אכן החליטה שהיא שבה. האם באותו רגע השתנתה בצורה כזו ? מעבר לכך שהתיאור על שנתערו בה 100 עורלות בלילה נשמע אעפעס מוגזם, ולא נחה דעתם עד שהוסיפו כלב לענין. וזאת באופן קיצוני לרות שהיא מהווה סמל צניעות אפילו בתוך ישראל.
לדעתי הדבר ברור קודם כל כהגזמה. ושנית, שהמטרה אינה סיפור הדברים כפשוטו.
אתה בא בפשעטל להסביר איך חז"ל 'המציאו' את הסיפור מהכתוב. נקל לראות שאין קשר לכתוב. ומאה העורלות שביקש שאול מדוד היו השראה מספרית לחז"ל ותו לא. הכלל בלימוד הכתוב הוא; האם הדברים כתובים או לא. כל דרשה ככל שתהיה נחמדה ונוצצת אינה מהוה תחליף לפשט הכתוב. ואף אם נניח שכן, הרי שראיית כל התמונה על פריצותם של הפלשתים מול צניעותם של היהודים הרי גם זה חלק מהדרך שחז"ל נקטו בו בכדי להנמיך את קומת היריב .וכבר הזכרתי לעיל שהדוגמאות שהבאתי והביא 'בר בי רב' הפוליטיקה עוברת בהן כחוט השני.
דרך נוספת לראות האם צדקו דבריך יכול להיות כך; נסה לשכוח לרגע מדברי חז"ל ולראות האם מהגיונך היית מעלה שערפה הפכה בין לילה לגרועה שבזונות. וזאת מתוך הכתוב בשמואל. דומני שהתשובה פשוטה,לא!
היוצא מדברי ,שוב, שאין בדבריך שום סתירה לדברי ,ובחלקו הוא אף מחזק את התמונה הכוללת של הרעיון שהצעתי בפירוש חז"ל.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2005 00:43 |
|
| |
וצדק,
למדתי משהו.
ושמתי אצלי ב"מועדפים" את "חכמי הגוש" ליד "זקני הנגב".
תוקן על ידי - מאן_דבעי - 08/05/2005 0:45:30
|
|
|
|
|
