הסבר סוגיא ע"פ דרכו של רג"נ ז"ל

בסוגיא במנחות פד/פה שם מקור הרמב"ם לגבי הצומח על הגג מבואר שלא נקבעו כללים [רק] מחמת המקום כמו "גג", "ספינה" וכו' אלא לפי היניקה ולכן חילקו בין גג מערה לגג בית ובין ספינה של עץ לשל חרס. לכן גם אם נאמר שהרמב"ם העתיק גג "סתם" מחמת שלהלכה לא חילק [ולא רק כי משנה תורה הוא ספר העתקה שאינו נכנס לכל הפרטים שמחמת חילוקים דקים] יש ללמוד עכ"פ לחלק בין סוגי הדברים והמקומות וכן לגבי גג בית מאחר ובזמנם היו הבתים נמוכים אין זה מלמד לגבי גובה מסוים בבתים שבימינו גם עם בלטות [והדברים ערוכים וארוכים כבר בספרי ההלכות].

שנרב, אני לא יודע מה לומר בקשר לסיפור של הרב ווזנאר, זה שהחילוק אינו נראה בעיני לא מחייב כמובן שבעיני החזו"א גם לא היה נראה חילוק. ולכן אני באמת לא יכול לקבוע מסמרות בדעתו של החזו"א. וזה שלא לומדים מסיפורים הוא כלל גדול. אבל בדיון כאן נראה לי שיסכימו אתי החכמים שהבלטות הנמכרות כיום בשוק הם מספיק עמידות מול יניקה, והרי אפילו כלי חרס חוצץ, וכלי חרס הוא ספוגי מאד ומעביר מים, אבל הבלטות שלנו אטומות למים, בשביל זה הם באו, אז איך בדיוק אפשר לינוק דרכם?
ווטו מציע חילוקים, וזה באמת צריך בדיקה, אבל גובה הגג קצת תמוה, כיון שיש מינימום של קומת אדם, זה כבר מוציא מכלל אפשרות רצינית של יניקה שההלכה אמורה להתחשב בה. ובריטב"א גיטין כתוב שאם העציץ מעל הקרקע בגובה י' טפחים פשוט לכו"ע שאינו נקרא מחובר (אפילו בלא שום חציצה, סתם אדמה מעל הקרקע בגובה י' לא נחשבת כקרקע).

ובכל אופן בודאי לא אשמיץ את הרב ווזנר לומר שהוא שקרן מתוך סברות כרס שלי, ואני מתנצל על כך שהיה אפשר להבין מדברי זאת.

משנה בבא בתרא דף ב ע"א
"וכן בגינה, מקום שנהגו לגדור - מחייבין אותו; אבל בבקעה, מקום שנהגו שלא לגדור - אין מחייבין אותו, אלא אם רצה, כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזית מבחוץ. "
הגמרא נדחקה בביאור המשנה והסיקה בדף ד ע"א:
<וכן בגינה, מקום שנהגו לגדור - מחייבין אותו. הא גופא קשיא, אמרת: וכן בגינה, מקום שנהגו לגדור - מחייבין אותו, הא סתמא - אין מחייבין אותו; אימא סיפא: אבל בקעה, מקום שנהגו שלא לגדור - אין מחייבין אותו, הא סתמא - מחייבין אותו; השתא סתם גינה אמרת לא, סתם בקעה מיבעיא? אמר אביי, ה"ק: וכן סתם גינה, ובמקום שנהגו לגדור בבקעה - מחייבין אותו. אמר ליה רבא: אם כן, מאי אבל? אלא אמר רבא, הכי קתני: וכן סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי, ומחייבין אותו; אבל סתם בקעה כמקום שלא נהגו דמי, ואין מחייבין אותו. >
ותמוה אם כן מדוע המשנה ניסחה באופן שמשמע להיפך ממסקנת הגמרא. במשנה משמע שהיזק ראיה בגינה פחות חמור מאשר בבקעה ואילו הגמרא מסיקה להיפך.

אני מציע פשט במשנה שאיני יודע אם הוא נכון ויש לו בסיס וברור שהוא לא כפירוש הגמרא בסוגיא. הגמרא יצאה מתוך הנחה שגינה היא מקום זריעת זרעוני גינה ולכן יש בה יותר היזק ראיה מאשר בבקעה כי היא בקמותיה כל השנה ויש איסור עין הרע להסתכל עליה כל השנה ואילו בקעה רק זמן מסוים בשנה היא בקמותיה.
אולי גינה היא כמו 'גינת ביתן המלך' כמו גינה במשמעות של ימינו מקום עם עצים ופרחים המשמש כמקום מנוחה לבני הבית ואינו מקום זריעה כמו בקעה ולכן אין בו לא משום היזק ראיה שבחצר ולא משום עין הרע שבבקעה.

איך רג"נ הסביר את פשט המשנה ואיך הוא הסביר שעל סמך חשש עין הרע מוציאים ממון מבני אדם?

הרמב"ם התייחס לתירוץ זה של הגמרא בתשובתו המפורסמת לחכמי לוניל ששאלוהו מדוע השמיט תירוץ זה של הגמ', ושם הוא תמה עליהם איך העלו בדעתם שיפסוק כך (!) שהרי עין הרע אינו אלא שינויא בעלמא.
ולגופו של ענין אין הכרח שעין הרע היינו דוקא שיש לו כח מסויים להזיק, אלא שבני אדם לא רוצים שיראו כמה תבואה וכמה זרעים יש להם, ויקנאו בהם וישנאום על זאת או על כזאת. זה היסוד של עין הרע. וכמובן שמייחסים בהמשך גם רעיון שאולי השני קילל או רצה לקלל, ומי יודע מה הן תוצאות הקללה.
ולגופו של גופו של ענין, ממך שמעתי פעם כמדומני את המשפט החכם ש"אי אפשר להסביר דת בלי מיסטיקה", החזון איש מסביר עין הרע שיש כח להזיק וכו', ורגילים לתמוה עליו, שפיקח היה, מדוע המציא מיסטיקה, במקום שיש פשט, כדרך שפירש ר' גדליה שמדובר בסך הכל בקנאה. ולדבריך י"ל: אולי פשט חז"ל הוא באמת שיש לעין הרע כח להזיק, כי כך חשבו, ולמה נניח שכל מה שחשבו בזמנם הוא תואם להגיון שלנו? אולי עדיף לנו לחשוב שהאמינו פעם בדברים שאין לנו הסבר ונימוק להם, מאשר להכניס בדבריהם מה שלא התכוונו.

בעל ו     תמוה אם כן מדוע המשנה ניסחה באופן שמשמע להיפך ממסקנת הגמרא.


 התמיה היא על הגמרא- ולא על המשנה
 

_________________

מודה ועוזב

ולגבי הצעתך, במסכת עירובין מוזכרת פעמים רבות גינה במשמעות של זרעים, מקום שא"א לדרוך בו ולכן נקרא "שלא הוקף לדירה". אע"פ שאין הכרח.
אבל אם כבר פשט, אפשר להסביר אולי יותר פשוט: סתם גינה אין גודרין משום שאין מה להסתיר, ואף אחד לא מקנא במלפפונים שלך. רק בבקעה שמדובר בפרנסה ויש הבדלים בין החקלאים לפי השיטות והמזל וההשקיה וכדו' יש קנאה ושנאה. אי נמי: הגינה שקרובה לעיר לא צריכה גדר, אבל הבקעה שרחוקה מן מקום בני אדם יותר יש לחוש שיכנסו בה אינשי דלא מעלי, וכדאמרי רבנן: "בקעה מצא וגדר בה גדר". על החצרות בישובים אין גדר, אבל על שטחי המרעה בסוף העולם יש גדרות.

ומה שכתבת "על סמך חשש עין הרע מוציאין ממון" - לא מדובר בהוצאה לפועל בעקבות חטא עין הרע, אלא על נורמות ומוסכמות חברתיות. אפילו אם במקרה אותו אמורא או תנא לא היה מאמין בעין רעה, הנורמות של חיוב לשים גדר נקבעות לפי מה שמקובל. אני מאמין שמי שהיה שוכר בית במרוקו היה נכנס לשאלה משפטית של "מי משלם את החמסה", מכיון שבכל פתח חייב להיות חמסה.