חכם יהודי שהתפקר או התנצר?

תמהני עליכם רבוייסי,

הרי גמרא ערוכה היא שהאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני - הרי זה צדיק גמור, ובישראל דווקא ולא בעכו"ם.

וכעין זה ניתן לומר דמומר כעכו"ם דמי. ודו"ק.

כמיטב זכרוני המגיה של מקראות גדולות בדפוס ונציה המיר, ור' אליהו בחור כותב עליו תהי נשמתו צרורה בצרור נקוב.

האמת היא שזה מאד פשטני , כי קשה לדעת מה יותר נוח לאדם . למשל , האם באמת קל יותר לחיות עם האמונה שאין חיים נצחיים , גם אם זה מטיל פחות מגבלות בעוה"ז , מאשר לחיות עם האמונה שעל ידי שאני מטיל על עצמי מגבלות בעוה"ז אני זוכה לחיי נצח ?

מציץ,
אתה מתיחס להימור של פסקל?

אריק
לא חשבתי על זה בשעה שכתבתי , אבל בעצם אפשר לומר שכן .

מציץ,

האם אתה סבור שאדם מסוגל לכבוש את נוחותו, או שלמעשה כל הכרעה של האדם לעשות מעשה כלשהו היא ביטוי למה שהוא מתייחס אליו כנוח?

למשל, מחבל מתאבד משוכנע בתועלת שתצמח לו ממעשהו. אין כל גבורה בעצם הפעולה שלו, כיוון שהיא נובעת משכנוע עצמי בתועלת הטמונה בו.

אם כדבריך אז קל וחומר שאין לקריטריון של באטשי על מה לעמוד . אבל אינני מסכים אתך (חוץ מאשר בנוגע למחבלים) .

מה דעתך להרחיב בעניין ולבאר את שיטתך?

.


מייציץ


ההתייחסות של הרבה מאד חילונים לאנשים דתיים היא כאל כאלו שבחרו בפתרון הקל, לחיות בדרך בה יש על מי לסמוך, למי לקרוא וגו' .

ואני מדגיש שוב: "הפתרון הקל" הוא הפתרון של המאמינים.

ממללא,

הסיפור החביב על רוזנצוויג שכמעט התנצר עד שביקר בשטיבל חסידי ביום כיפור הוא אבן פינה בכל סמינר ערכים וכו', אבל יש הטוענים בתוקף שלא היה ולא נברא.
כך למשל יהוידע עמיר בספרו החדש והמעניין: "דעת מאמינה, עיונים במשנתו של פרנץ רוזנצוויג" (עמ' 20 - 25).
רוזנצוויג אמנם הודה שמה שהגיע אליו מיהדותו לא היה אלא "חוט דקיק", ושהיסוד הגרמני שבחינוכו איים לבלוע את היסוד היהודי, אבל סיפור השטיבל כנראה שאינו אלא אגדה ברלינאית.

ממללא

אתה מתבסס על טאוטולגיה : 'האדם רוצה את מה שהוא רוצה' .

אבל אין בדבריך הסבר למה האדם רוצה את מה שהוא רוצה ומתוך מה הוא רוצה זאת . יש אנשים שרצונם ובחירתם הוא ביטוי לחיפוש האמת (גם אם מלכתחילה רצונם היה לחפש האמת) , ואני מתכוון למאמץ מודע לבחון אפשרויות שונות . יש אנשים שהכרתם באמת שלהם דורש מהם מאמץ והשתחררות מנטיות אחרות שסותרות את הכרתם . ולעומת זאת , יש אנשים שבחירתם נוחה להם לחלוטין , הם אינם סובלים מלבטים וסתירות והם מצליחים לצאת ידי חובת כל השיטות הן של הגוף והן של הנפש .

.


מצו"נ:


כשם שפרצופיהם שונים, כך גם רצונותיהם.

ובדבריך, אתה מחזיר אותנו למערה המפורסמת. יש כאלו שרצונם להשאר ולהתווכח אודות משמעות הצללים, ויש אלו שרצונם מושך אותם לצאת מן המערה. או שמא, יש שאנוסים על ידי הרצון?

באבא,
באשכול עבר נדון הסיפור על אלישע בו אבויה וכן חזרתו או אי-חזרתו בתשובה לפני מותו:


http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=654583

דיברתי כמובן על מה שנקרא 'טיפוסים אידיאליים' . בפועל יש 'רבבות חילוקי מדריגות' בין זה לזה . ואף באדם אחד זה משתנה מזמן לזמן . יש רצונות הבאים מן המח כשאר המח שליט על הלב ויש הבאים מן הלב כאשר 'רשעים' ברשות לבם . ולפעמים יש גם הרמוניה בין המח ללב .

כל שאני אומר הוא שאין להשוות כל בחירה וכל רצון ולומר שכולם ביטוי לנוחותו של כל אדם במצבו ובהעדפותיו . יש חילוק בין זה לזה גם לפני שאנו דנים בבחירה החופשית .