| נשלח ב-10/6/2004 12:22 |
 |
| |
כן אני מכיר את האשכול הזה(אני פתחתי אותו)
ואני כתבתי לדעת הירושלמי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 12:44 |
|
| |
מואדיב
פלא לשמוע דוקא ממך:
"הפתרון הקל" הוא הפתרון של המאמינים. תודה על ההפתעה המפיגה את השיעמום.
מייציץ  על ההודעה האחרונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 13:00 |
|
| |
.
אוח, בוגי, בוגי, ממך לא ציפיתי להוצאת שתי מלים ממשפטן בדרך כה דמגוגית...
והרי כתוב שם "ההתייחסות של הרבה מאד חילונים לאנשים דתיים היא כאל כאלו שבחרו בפתרון הקל ..."
ההתייחסות של הרבה מאד חילונים ...
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 13:25 |
|
| |
כמה הערות
1. משה מנדלסזון מעולם לא התנצר, אדרבה הוא דווקא עמד בנסיון קשה מאוד, הואיל והוא היה מקושר לחברה המשכילית הגויית של זמנו, שהפצירה בו ללא הרף להתנצר. זכור לי שקראתי מכתב ששלח לו אחד מידידיו (לסינג?) בו הוא פשוט מתחנן ממנו שיתנצר ויהיה 'אחד מאתנו'. המכתב ממש מרגש ומראה באיזה נסיון קשה עמד מנדלסזון. אכן לגבי צאצאיו הסיפור הוא אחר, אבל בכל זאת יש להעמיד דברים על דיוקם.
2. הרמן כהן, כפי שכבר העירו כאן בצדק, מעולם לא התנצר ולא התכוון אפילו לעשות זאת. למרות שרוב ימיו הוא לא היה 'דתי', בכל זאת הוא עמד בנסיון הקשה להמיר את דתו ולהתקבל לחברה הגרמנית המשכילית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 14:50 |
|
| |
שחרית,
אשרי שכיוונתי...
מציץ,
אדם עושה מה שהוא רוצה.
מה שהוא רוצה = נוח לו.
טול לדוגמא את חיפוש האמת,
האם מישהו מ'מחפשי האמת' סבור שאכן ימצא אותה מתישהו? במידה שהוא סבור שאכן יש אמת בת השגה, הרי שהיא כבר בידו ואין לו מה לחפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 15:07 |
|
| |
טוב, אולי חיפוש האמת היא מלה גרנדיוזית מדי . אבל האם אתה מכחיש שיש דברים שדורשים התבוננות מכאיבה לפעמים ? והאם תמיד נוח לאדם במדה שווה עם הבחירות שמוטל עליו לבחור ?
האם אתה בטוח שנוח לכבוש את היצר כמו שנוח ללכת בעצתו ?
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 10/06/2004 15:13:55
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 15:11 |
|
| |
בודאי שלעיתים קרובות יוסיף דעת - יוסיף מכאוב.
ואולם, האם זה ימנע משוחר הדעת מלהוסיף דעת? לא. כיוון שבחשבון הכללי הוא מוכן לספוג את הכאב שבדעת בשביל הדעת.
זהו חשבון נוחות קלאסי.
____________________
אין ספק שיש לעצם הדעת השפעה על ההכרעה של האדם. למשל, תינוק שנשבה בין הגויים, לא יבחר לקיים מצוות כי אינו יודע כלל על המצוות. הידע נותן לאדם אפשרויות רבות יותר לבחור, אך בסופו של דבר, בחירתו משקפת את רצונו=נוחותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 15:13 |
|
| |
בחשבון הכללי הוא סופג כאב וחבירו לא סופג אותו .
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 15:50 |
|
| |
מו"נ
התניא נספג בדמך (הכוונה על שימוש בשפת התניא בתגובה)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 15:55 |
|
| |
מייציץ,
ראשית, הוא גם נהנה מהידע וחברו לא נהנה.
בנוסף, כשאני מדבר על חשבון הנוחות, אני מתכוון לרגע הבחירה. למשל, אדם שבוחר לחקור מתוך סקרנות, לא תמיד מודע להשלכות העתידיות של בחירתו.
אדם יכול לקבל החלטות מסויימות בחייו, שהופכות החלטות קודמות יותר למכאיבות.
ואולם, בשורה התחתונה, בכל זמן נתון אדם בוחר בדרך שממקסמת את התועלת שלו בעיניו, ברגע הבחירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 16:07 |
|
| |
.
ממללא:
כרגע, ציטטת מתוך ספרי התאוריה במיקרו-כלכלה.
הבעיה, שלא כל תאוריה טובה, מבוססת על הנחות נכונות בלבד.
ההנחה כי כל פעולה שאדם עושה היא פעולה רציונלית שמטרתה להשיא (=להביא לשיא, למכסם) את התועלת, היא הנחה הכרחית במודלים כלכליים, אך כושלת במבחן האמפירי ולו בעובדה מוכחת אחת: אנשים אינם פועלים תמיד באופן רציונלי.
אין צורך להכנס לדיונים ארוכים, מספיק לנו לראות אנשים מעשנים, או מישהו הרוכש בכספו כרטיס פיס - אחת מהפעולות הפחות רציונליות שניתן לנתח בכלים כלכליים.
אנשים לא עושים אך ורק מה שמביא למכסימום את התועלת שלהם באותו הרגע, הם גם לא תמיד פועלים מתוך מחשבה ותכנון, לעתים - ומפליא לדעת שכך - אנשים אפילו פועלים באופן אימפולסיבי. מדהים, נכון?!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 16:12 |
|
| |
מואדיב יקירי,
בהיותי סטודנט עול ימים התווכחתי עם המרצה למיקרו-כלכלה וטענתי את טענתך.
כיום, אני יודע שטעיתי.
אנשים בהחלט פועלים להשיא את תועלתם באופן רציונאלי. מה ששונה, הוא תוכן המושג 'תועלת'.
כלומר, אדם שרואה בכסף תועלת, יעשה הכל על מנת להשיא את רווחיו.
אדם הרואה בעשן הסגריות תועלת, יעשה הכל על מנת להשיא את העשן בראותיו.
שניהם פועלים באופן רציונאלי!
ברור שהמציאות היא רב גונית ובכל אדם יש תועליות רבות שהוא שואף להשיא. בחירתו ואורח חייו משקפים את המאבק ביניהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 16:29 |
|
| |
אכן, הלה עשה קריירה יפה מאוד מהפסיכולוגיה של הכלכלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2004 17:44 |
|
| |
באבא -
סליחה ומחילה, נשתכח מזכרוני שינוי הניק (והתדמית?) שעברת...
אם איני טועה, גם שם לא הסכמתי איתך לגבי הירושלמי, וטענתי היתה כי את החזרה בתשובה ראה ר"מ בעיני רוחו ומתוך רצונו הגדול, והבכי של אלישע נבע מכאבו על שתלמידו אינו מבין את עומק "אחרותו", ומתאמץ עד רגעיו האחרונים "להמירו".
|
|
|
|
|
