ספרן ומציץ
אני ממהר להתנצל. לא היה בכוונתי להאשימכם חלילה, אלא לשתפכם בצערי. צער רב על כך שמתברר כי גדול בישראל יכול היה להחזיק בדעה שכזו, שבעיני, כמו "המיימוני האמיתי" של מסתברא, היא מינות.
אמנם, טוב לדעת את האמת, אך הפעם מחירה כבד עלי. איך אוכל להשתמש שוב בספריו האהובים של הר"ק כשאני יודע שזו היתה דעתו?
לכן כתבתי מה שכתבתי, ולא בתור ביקורת עליכם. על כל פנים, הנני מתנצל בשנית.
הספר של הליקוטים שאליו התכוונתי הוא
דרך המלך
דברי תורה שנאמרו בשבתות ויו"ט
ונתווספו מאמרים, ליקוטים ומכתבים
וכו'
ירושלים תשנ"א.
דוגמא לנפלאותיו של הר"ק (פרשת ויגש תרפט, עמ' נט והלאה):
כי באמת הלואי רק יעכב האיש לעצמו כל ניצוצי הקדושה אשר מתנוצצים בנפשו במיני התעורריות הרצון, אהבה ויראה ותשוקה. כי אז כבר היו לו דיים להתקשר על ידם בד' ועבודתו יתברך, ולא היה צריך לחזר אחר עצות ואמתלאות איך לעורר ולהלהיב ולקדש את עצמו. ועיקר החסרון הוא שעד מהרה יכבה האש והניצוץ שהתנוצץ בקרבו, עד שיש כמה פעמים שאינו מרגיש שהוא בן איזה הרגשה וניצוץ טוב, מפני שנכבו טרם נתוודעו בגופו.
סבה גדולה היא לזה, על שאין האדם בכלל מכיר מהו ניצוץ קדושה בו (!!!)
כי על פי רוב באה בלבו מין דאגה על מצבו הנמוך, ואינו חושב שדאגה זו מין התגלות קדושה היא
***
לצערי, איני יכול להקליד הכל. על המשל על העני שאינו מבין שדאגת עניותו היא סוג של עשירות. ועל כך שהוא נשאר "יושב ודומם".
ועוד יותר, על כך ש"מין יאוש עולה בו לאמר כבר רבו פגמי", והאדם נופל ליאוש עד שמאמין שאפילו מאה שנה של חיים לא יספיקו לתיקון.
"ולא ידע שגם דאגה זו ושבירת הלב זה מין התרוממות הוא... כבר עתה שכינה הקדושה בתוכו והכביכול אוחז בבגדו... אוחז ד' ואומר לו חזור בך.
והוא צריך לאמר לנפשו: אם ה' אצלי, אחזתיו ולא ארפנו! אתדבק עתה בקדושתו ית' ויקל לי לשוב ולהטהר, ובאורו ית' אסע ואלך".
יש להרחיב עוד בזה, ואולי מאוחר יותר.
רק אעיר שיש מקום השוואה למאמרו המופלא של הגרי"ד על התגלות ה' שלפני החטא ואחרי החטא, ואיני זוכר היכן, שמא ב"על התשובה". וגם שם יש התעוררות שמביאה לידי צער, והאדם צריך להפוך את הצער לשמחה ואת היאוש לתקוה ולראות בהם איתות משמים ולכן מנוף לעליה. הידיעה היא שהופכת את הרגשות האפלים לסימן משמים, להתגלות של ה' בתוך תחושת הבוץ האנושי, ואמונת התגלות זו יכולה לרומם את האדם מעלה מעלה.
אז האם עלי לוותר על דברים נפלאים כאלו?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|