מעשה בהרב ושפחה כנענית

מעשה ובא תלמיד אחד להרב *"* ******.

ואמר לו רבי ,יצרי תוקפי ואיני יודע מה לעשות,
וכל סגולות שפעלתי נגדו, לא הניחו דעתו של הייצר,
שידוע בין שלומי אמוני ישראל, שפעמים והייצר עצמו אינו נשמע לדברי חז"ל המפורשים "שאם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש" ואדרבה הקליפה נתחזקה בתוך בית המדרש גופא.
ולא עוד אלא שציירתי במוחי ציורי רבותינו הקדושים. כמבואר בספרים הקדושים והוא בשלו.ואינו מניח לי כלל וכלל.
ומה עצה ומה תבונה?

השיב לו הרב הנ"ל במתיקות,

רד למקום פלוני שמתאספות שם נשים שלא מבנות ישראל מי לעבודה ומי סתם לטייל.
וקנה לך אחת מהם כשפחה כנעית המותרת לאדונה הישראל.
וכך תערים על הייצר ותנצל מאיסורים חמורים שבתורה.

הסיפור אמיתי לחלוטין.(לא פירטתי המיקום שלא יזהו את הרב הנ"ל ) והוא יכול להתקשר לאשכול רבנים מקוריים שלא הלכו בתלם.
וכן זה פיתרון טוב למניעת שז"ל.

מה דעתכם על הפסק הזה.? והאם כדאי להורות אותו ברבים כדי למנוע איסורים חמורים?

נ.ב הרב חרדי מקובל על רוב הציבור.

פרסום שמו יעשה, (אם בכלל) בהתקיים שני תנאים,
אחר התיעצות עם בעל המעשה, והסכמת רבני הפורום.

תוקן על ידי - קעלעמר - 11/06/2004 6:16:50

יהוסף



נתעלמה ממנה הלכה, אבר קטן אחד באדם, משביעו רעב, מרעיבו שבע.

עצה זה כבר נדחה על ידי רי"י וייס שפסק דמשום דינא דמלכותא דינא לא תועיל קנייה זו. וסברא נכונה היא. אפשר להתגבר עליה ללכת למקום כמו ניגרייה ושם לקנותה, וכשיחזור לארץ אחרת הרי קדושה שבה להיכן הלכה ותשאר שפחתו. אבל אם ילך לניגרייה סכוי ניכר שיצרו יתעלם ביחד אתו.

אכן בגלל שנשתקעתי בכתיבת הסיפור,ולשם עצמי התכוונתי, נתעלמה ממני הלכה פשוטה . וכונת הרב היה למנוע האיסור החמור יותר.

אבל הסיפור אמיתי, וכן העירו שאינו "חדש". אבל החידוש בו בהוראת הרב בפועל לתלמיד בזמן הזה.

למימוני
חששך מפרסום הסיפור עלה במוחי ,(בעיקר מפחד הממונים בפורום.....)
אולם בהעלימי שם הרב , יפטרוני כלאחר יד ויאמרו אין זה נכון ואו אין הרב ראוי לתוארו.
בטשי
השאלה היתה היכן ישביעו.

יהוסף
חולק אני על התאוריה שלך.
ומה שהבאת ממעשה דיספר עימה מאחורי הגדר אינו אלא משום שלא יעשו בנות ישראל פרוצות כמבואר בגמ'
ולא בגלל חובת האדם בעלמו

מלשון הרמב"ם משמע לכאו' שרק אין מורין לו בכך , אבל אם היא עצמו יודע ההלכה מותר לו לספר עמה וכו' .

בגמרא הרי מובאים סיפורים על אמוראים שנזקקו למלחמות שונות ומשונות להלחם ביצר
מדוע בהם לא נתקיים מה שאמרו שאין יצרו של אדם תוקפו אלא בלב פנוי מחכמה

השאלה הנל' אינה קושיא אצלי דישנם ביאורים נרחבים לנושא זה, והערתיו רק למען הגדיל תורה ולהאדירה, ויבואו תופסי העט וירחיבו מדברותם בדברים עמוקים אלו...

בעקבות דיון בתיבה האישית, עלתה האפשרות הבאה:

הרב הציע את ההצעה הזו דווקא בגלל שידע שהמבקש יתקשה ליישם אותה.

אילו היה מציע, למשל, להחזיק פילגש כשיטת הראב"ד, או לחפש קדשה, היה הרבה יותר קל לממש את האיסור, ולו באופן חד פעמי.

על ידי ההצעה המורכבת לחפש לקנות שפחה כנענית, וידא הרב שהשואל, מצד אחד, ירגיש שיש לו "פת בסלו", ומצד שני יצטרך לעבור מסלול מכשולים ארוך מאד כדי לממש את ההיתר.

לכן הצעתו של הרב חסכה ממנו את הצורך במימוש ההיתר.

אם אנו צודקים, הרי היה זה פתרון מתוחכם מאד, שבנוי על הבנה מעמיקה בנפש האדם.

מצד שני, זה היתר שלא צריך לפרסם, כיון שלמעשה הוא לא נועד למימוש...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו