| נשלח ב-11/6/2004 16:46 |
 |
| |
חטא המרגלים.
במה "חטאו" המרגלים? "ויציאו דבת הארץ"???.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/6/2004 16:55 |
|
| |
פירוש אפשרי:
על אלה הנודדים עם רוחות המדבר מאיימת הארץ הדשנה והבוטחת. על אלה שעיניהם עצומות בחלום, מאיים אורה המסנוור של המציאות. על אלה הרגילים בקושי ובכאב, מאיימים היופי והנועם של האהבה.
לך נשבעתי, אל עליון
ולא אדע האקיים
איך אעמוד בניסיון
ניסיון האושר השלם
איכה תכיל עיני האור
ידי רפות, ידי הוזות
איכה אשא ולא אשבור
שמחה כזאת, ברכה כזאת
מכובד עול איך לא אפול
איך לפניך אתייצב
זקופה גדולה נושאת בעול
של אושר אנושי שלם
[לאה גולדברג]
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2004 22:19 |
|
| |
אביא בקצרה את פרושו של השם משמואל לחטא
חטאם של המרגלים נבע מויכוח פילוספי שהיה בינם לבין משה רבינו על הדרך הראויה להתעלות רוחנית
המרגלים טענו בשביל מה לנו להכנס לארץ ולהתחיל בחיי עם רגיל ובחיי העולם שמצריך עיסוק רב בגשמיות כמו עבודת האדמה והגנה על הארץ, טוב לנו מגורים במדבר שקועים בתורה ובחכמה וכל צורכי האדם הגשמיים מסופקים לנו מאתו יתברך
משה רבינו בשליחות השם לא ראה את ייעודם הסופי בעיסוק בחכמה בלבד וייחודו של עם ישראל היה בשביל להיות "אור לגויים" בהצליחם לשלב שילוב מהותי בין הרוחניות והחכמה לבין העולם המעשי, ולכן המקום הראוי הוא ארץ ישראל
המשימה של המרגלים לפי"ז הייתה בשביל להבחין בדברים שבארף ולראות ולהכין תבנית היאך הם ישולבו ויקדמו את הדרך של משה ב "עבודת השם", אבל הם כשחזרו מיד אמרו אפס וגו' {מלשון רק} שבזה אמרו שכל מה יש שם זה נקודות גשמיות מבלי יכולת לתרום לעבודה השכלית של עם ישראל
בספר ממעמקים הביא מדברי הגר"א שישנו "שכל עיוני" שהוא שכל מופשט ויש "שכל מחשבתי" שהוא חכמה המשתלבת עם הרגשת החושים והמרגלים העדיפו את השכל העיוני על השכל המחשבתי ועי"ש
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2004 23:19 |
|
| |
אמשלום ויוני ,
אם כך מה החטא ???
על מחלוקת פילוסופית או קצת עצלנות מחשבתית , עונש יותר חמור מחטא העגל(!!!) ???
לכן לדעתי יש לומר שאמנם החטא הוא כדברי B8 הוצאת דיבת הארץ רעה .
וזה עיקר משמעות לשון הרע שהוא מונע אפשרות לדון ולברר המחלוקת שהרי אם היו דנים פילוסופית בשאלת הבעיה והקשיים בכניסה לארץ, ודאי היה משה מוצא פתרונות בדבר ה' . (אם מן ושליו יכל לתת להם 40 שנה במדבר , פתרונות לזה , לא יכל לתת ??? אתמה)
אלא שהם הוציאו דיבת הארץ רעה , כלומר יצרו הכרעה מדומה בדרך שקר בלי לאפשר למשה לענות להם
כלומר הם כפו את ההשקפה שלהם על המציאות
והצליחו במעשיהם . (כלומר שגרמו לישראל להישאר 40 שנה במדבר ...  )
כך יש לומר לענ"ד.
שבוע טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2004 23:35 |
|
| |
אישציפור
תמהני עליך
היש חטא גדול מחטא פילוספי !!!
אם אתה מקבל את הפרשנות שיעודו של עם ישראל טמון בויכוח הפילוסופי שהובא לעיל' והמרגלים ניסו למנוע את מימושו בזמן פשוט זהו חטא גדול לפי מדרגתם
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2004 23:43 |
|
| |
להבנתי חטא פילוסופי לכשעצמו אינו נחשב חטא .
שאין דנים אדם על מה שבליבו .
מעשים הנובעים מחטא פילוסופי הם האסורים ...
והם (דהיינו התרים את הארץ) הכריעו את כל המציאות כולה , לילך אחר הטעות הפילוסופית/קיומית/אחרת שלהם . (אפשר להסביר בדרכים שונות מה יסוד הענין שגרם לתרים לטעות , וראוי לדון בזה , אבל אני לא חושב שזה גופו היה החטא , שלמיטב הבנתי באמת היה להם מקום לטעות , אלא שהם הכריעו את המציאות כולה אחר הטעות שלהם , בדרכי שקר , דהיינו הוצאת דיבת הארץ רעה .)
אפשר כמובן לנסות לסתור/להפריך את טענתי .
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2004 23:44 |
|
| |
אולי החטא אינו בכך שדברו בגנות הארץ [בדברי משה הייתה אפשרות שהדיווח יהיה גם בגנות הארץ], אלא בכך שחטאו לשליחותם וחרגו מעבר לסמכותם.
משה הטיל על המרגלים שליחות שהייתה אמורה להסתכם בדיווח אובייקטיבי-אינפורמטיבי של הארץ.
אפשר לראות עד כמה משה היה מעוניין שהדיווח יהיה אובייקטיבי, בכך שלא היטה את דעתם לגבי טיב הארץ אלא אמר להם: "הטובה היא אם רעה". כלומר, מבחינתכם שתי האפשרויות ייתכנו, וזאת למרות שמשה ידע מפי ה' שהארץ היא טובה [שמות ג ח], אלא שהוא רצה בדיווח בלתי משוחד וממילא דבר ה' הוא אמת ולכן הדיווח האובייקטיבי יהיה בהתאם.
לעומת זאת המרגלים חזרו עם דיווח סובייקטיבי שמעורב בו דמיונם [מניין הם יודעים שהם היו כחגבים בעיני יושבי הארץ? ומי שאל אותם אם הם חושבים שנצליח לכבוש מידם את הארץ?] ושנראה גם כסותר את עצמו [ב"ארץ אוכלת יושביה" לא גרים נפילים. ואנשים חזקים שמאמינים בבטחונם לא יגורו בערים בצורות].
[בהשלכה פרועה קדימה, זה מזכיר את כשל המודיעין לפני מלחמת יום הכיפורים, כשמודיעין התעלם מהממצאים האובייקטיביים בשטח והעדיף להתסמך על הערכתו-דמיונו והתוצאה ידועה]
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2004 23:55 |
|
| |
רו"ד ,
אין בדבריך כדי לחלוק על טענתי ...
הוצאת דיבת הארץ היא בדיוק השלב בו יוצאים נמהגדרות ראליות על המצב בארץ (כולל "אפס כי עז העם ... עמלק יושב בארץ הנגב וכו'" שהם דברים שאמנם נתבקשו ממשה לתאר [אולי המילה "אפס" כבר מרמזת על הבאות...) הבעיה מתחילה כשמגיעם לתאורים שמקורם בהתרשמות אישית
כדוגמת "ארץ אוכלת יושביה" , שם כבר אין מקום לסברה נגדית ראלית , שהרי כבר הוכרע ע"י התרים מה טיבה "האמיתי" של הארץ ...
וכמאמר העם , "לך תוכיח שאין לך אחות"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 00:00 |
|
| |
רוח דרומית
כיוונת לדעת גדולים
הרמב"ן ובעל העקידה נחלקו האם חטאם היה שהוסיפו פרשנות לעובדות שראו והשל"ה פירש שחטאם היה בזה שלא הוסיפו פרשנות מספקת
אין לראות מחלוקת בין מה שנכתב בשם השם משמואל לבין דעותיהם של הראשונים, שזהו הבדל ידוע בין סגנונם של הראשונים {ימי הביניים} לבין השיטה החסידית שראתה עצמה כפרשנית לנסתר שבדברי הראשונים
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 00:22 |
|
| |
רו"ד ,
אם כך  .
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 00:54 |
|
| |
מס' מקורות מתוך עבודה שפעם הגשתי. מעניין הוא שלא זו בלבד שהם שונים אלא שחלקם ממש הפוכים ב180 מעלות.
ולהשומע ינעם.
כי מי לנו גדול ממרגלים אשר הפס' העיד עליהם שאנשים כשרים היו ואעפ"כ יען שהיתה נגיעת הנשיאות טמונה בקרבם… שהיו יראים שאם יבואו לא"י יאבדו נשיאותם, מאסו בארץ חמדה והתעו אחרים עמהם… יען שהמרגלים היו משוחדים בנגיעה שהיתה טמונה בליבם, כמו כן הוא בזמנינו, אפילו רבנים ורביים וחסידים – לזה יש רבנות טובה, ולזה אדמורו"ת טובה, ולזה עסק טוב או פאבריק (בית חרושת) טוב או משרה טובה עם סיפוק גדול, אשר מורא עולה על ראשם – אם ילכו לא"י יתרופף מצבם…ואנשים כאלו המה משוחדים ע"י הנגיעה הזו הטמונה עמוק בלבם, עד שאינם יודעים בעצמם שהנגיעה דוברת מליבם…
(אם הבנים שמחה לר' יששכר טייכטל)
דמה היתה סיבת המרגלים שנסעו מדרך האמת, הוא מפני שלא הלכו לרגל את א"י על צד הקדושה והרוחניים וכמו שאמרו חז"ל 'אוירא דא"י מחכים' ועוד כאלו 'עשר קדושות הן', ולא על צד זה הלכו, אלא רצו תיכף ליהנות מגשמיות של א"י, ארץ זבת חלב ודבש, אבל שזה יהיה העיקר זה אינו, בזה בלבד לא די לנפש הישראלי, כי העיקר הוא הרוחני. ולכן נפלו בטעות מאוס כזה, ובאו ואמרו ארץ אוכלת יושביה היא, וגם עוד דברים שהיצר הרע הטעם. ואלו הכוונות היו גם לבני גד ובני ראובן, דלא היה בהם שום צד רוחני, רק הם היו מאוד מגושמים…
(ר"ש שקופ, מכתב יד)
חטא המרגלים במדבר בימי משה הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום…ובעוונותינו הרבים רבים הם החוטאים חטא גדול של "וימאסו בארץ חמדה", גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שווא ומדוחים, גם מכסים את סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצוות ישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה… המרגלים האלה רוצים להיות יותר גדולים מרבותינו תנאים ואמוראים… מה חזק כח השטן שהכניס דעה כוזבת גם בתופשי התורה לעכב את הגאולה. הרי המרגלים היו גדולי ישראל והשטן השיאם… וכפי שבארנו תיקון חטא המרגלים צריך לבוא אך ורק ע"י בנין ירושלים והרחבת הישוב במצות הרחבה, צו הנבואה "הרחיבי מקום אהלך" וכו' בסייעתא דשמיא
(קול התור לר' הלל משקלוב תלמיד הגר"א)
והמרגלים היו במדרגה גבוהה מאוד ולא רצו להשפיל את עצמם למצוות מעשיות…הלא זה אפשר לקיום גם ע"י התורה ומצוות ברוחניות ולא בעשייה גשמית…וא"כ כל מצווה ומצווה שמקיים בדיבור או במעשה גשמי יכול הוא לקיימה ברוחניות בחינת מחשבה… וכדוגמת שאמרו באברהם 'קיים אברהם את כל התורה כולה עד שלא ניתנה', ואי אפשר לומר שקיים כל התורה בפועל ממש… אלא שקיים אותם ברוחניות שהמשיך כל האורות עליונים הנמשכים ע"י המצוות. וכמו כן היו סבורים המרגלים שיקיימו כל המצוות ברוחניות, דהיינו בבחינת עולם המחשבה וע"כ לא רצו להכנס לא"י. אך באמת היו מוטעים שהעיקר הוא לעשותם בארץ דווקא…
(רש"ז מלאדי, ליקוטי תורה)
אבל נראה לבאר הענין כי דור המדבר בכלל היה בבחינת ראש. כי הדור שיצא ממצרים ושמעו הדברות בסיני הן ראשין לכל הדורות. והדורות נמשכין בבחינת אבות ותולדןת מרישין ועד רגלין כמו שאומרים על דורותינו עקבא
דמשיחא… ובודאי אמת הדבר כי הכניסה לארץ היה מדריגה אחר מדריגה והם לא רצו שיפלו ממדריגת רישין כנ"ל. ודור המדבר היה להם התגלות כבודו יתברך כדמיון התגלות הנשמה בראש. ובודאי מי שהוא במקום עליון קשה לו ליפול למדריגה תחתונה כמו שקשה לנשמה לרדת למטה. ובעל כרחו אדם נברא. אבל היה להם לבטל עצמם ולעשות רצון הבורא יתברך. ולהבין מאמר חכמינו ז"ל 'יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא' וכו'…
(רי"ל מגור, שפת אמת)
ועל פי זה יש לומר, שהמרגלים שלקחו מפרי הארץ גם כן כוונו בהם להסיר לבבותיהם של ישראל מן הארץ, כי עיקר תכליתם לעבוד את ה' ולזה דרושה הגברת השכל, ולפי טבע הארץ תתגבר התאווה. וי"ל שזה מה שאמרו "כי חזק הוא ממנו" כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם, שחשבו כיון שבחירת הטוב והרע נתן הקב"ה לבני אדם הרי זה כביכול סילק רשותו מזה ואמרו שלפי תגבורת הגופני שבארץ אי אפשר כלל שיבחרו בטוב והקב"ה סילק רשותו מזה כביכול. אבל שקר הדבר, כי ודאי הקב"ה הוא מושל בלב, כמו שכתוב "כי הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל", ובידו להשיב לבות שובבים שכן גזר בחכמתו העליונה שיטו רצונם לחפוץ עבודתו, ועיקר קדושת הארץ כך היא, שכל מה שיתגבר בה הגוף יוסיף השכל אומץ, רק בבחירה הדבר תלוי.
(חבש פאר למרן הרב קוק)
ישנה תופעה של אהבה לקניינים הרוחניים של האומה, והתנכרות לקנייניה החומריים, לארץ ולבסיסי החיים האחרים המרכיבים את מלכות ישראל… המרגלים היו אחוזי פחד מפני הצפוי לעם עם הכניסה לארץ. הם חששו מסיבוכים שונים כלכליים וצבאיים, שעלולים להביא לתמוטת הבנין הרוחני של האומה וקישורה לתורה… אין להתעלם מכך, ועם כל זה אין להתחכם על רצון ה'. ה' ציווה להכנס לארץ, והוא ודאי מכיר את הסיכונים הטמונים בצורת חיים חדשה זו. ודאי שבמדבר, כשאוכלים מן ונהנים מזיו השכינה, הרבה יותר נעים וקל להיות דבקים בה', אבל זו אינה התכלית האלוקית, אלא המטרה היא בנין מלכות ה' הארצית, עם כל הסיבוכים הצפויים בדרך, על אף המחיר הרוחני שיש לשלם על כך. יש כאן העמדה של עילוי היחידים מול עילוי האומה, חשבון פרטי מול חשבון
כללי…
( טל חרמון, הרב שלמה אבינר)
------------------------------
אל תאמר לכשאפנה אשתנה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 01:04 |
|
| |
שלמה
מהיכן הכתב יד מהגר"ש שקאפ, והאם ניתן לראותו בשלמותו ?
על פניו דבריו נראים כלא מתאימים לאומרם, אם לא היית מביא מקור לכל פרוש, הייתי משער שפרוש זה לקוח מאדם שאינו מנסה להעמיק חקר בדברים...ולא יתכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 01:44 |
|
| |
אפשר ללמוד מסדר הדברים בפרשה על מהות חטא הלשון
בתחילה לא הוציאו את דיבת הארץ רעה אלא תיארו מצבה.זבת חלב ודבש כלומר טובה היא, אבל יש בעיה לא נוכל לכבשה
*אסור לדבר בשבחו של אדם שמתוך שבחו אתה בא לגנותו"(מהזיכרון)
מה למדנו שאין האדם משבח את חברו סתם, ואם אין סיבה נראית לעין, סביר להניח הוא שכונתו לסיים בגנות. (תורת הנגיעות?)
וזה אכן מה שקרה ברגע שראו שנוצר ספק , התחילו להוציא את דיבת הארץ רעה.
ולכך כל האמצעים כשרים גוזמאות ופרשנויות וכו'
ועוד למדנו כמה קל מקבלים בני האדם לשון הרע הרי המרגלים סתרו את עצמם מינה וביה מצד אחד ארץ אוכלת וכו' ומצד שני כל העם אנשי מידות, האנשים שם בריאים חזקים.
וגם הרי עדות זו "עדות כבושה היא " והוי צריכים לשאול אותם מדוע לא ספרתם עד שקם כלב וכו'.
אלא ללמדך כח לשון הרע, שאין כמעט אדם הניצול ממנה.
שבוע טוב
תוקן על ידי - קעלעמר - 13/06/2004 1:49:37
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2004 22:41 |
|
| |
לב העמק-
אתה צודק, לא ציינתי זאת אבל מדובר בסיכום של שיחה של ר"ש שקופ שנמצאה במקרה אצל תלמיד שלו לאחר שנפטר. הסיכום הובא בשיעור בנושא בישיבתנו. לא ידוע לי מי התלמיד ומה רמת הדיוק של הדברים וכו' אבל מ"מ התוכן העיקרי ברור, והוא הפוך מדבריהם של אחרים שהבאתי, וזה העיקר.
------------------------------
אל תאמר לכשאפנה אשתנה
|
|
|
|
|
