המימרא הזו מובאת בשם האר"י ז"ל , ודומני שהיא אחת האמירות הכי מרכזיות שיכולות לסכם את המחשבה הקבלית . (ולא כ"כ משנה אם טענתי מוצדקת או לא )
מה דעתכם על האמירה הזו (שיש לה יותר מהדים קלושים בתלמוד) האם נכון ליצור האנשה (פרסונליזציה בלע"ז ) של העולם ? מה הסכנות בזה ? מה ההשלכות של השקפה כזו ?
ועוד כהנה וכהנה . (כלומר אתם מוזמנים לפתח את הנושא כפי ראות עינכם )
בברכה , ובתודה מראש.
נשלח ב-12/6/2004 23:57
הרעיון שהאדם עולם קטן (מיקרוקוסמוס בלע"ז) קדום בהרבה לאריז"ל , אם אינני טועה .
נשלח ב-13/6/2004 00:05
מצו"נ
אינך טועה, יסודה של מימרא זו נכתבה בספרי המהר"ל וממשיכיו בחסידות על שתי מימרות עתיקות יותר
א. מבשרי אחזה אלוק' {תהילים- כמדומני}
ב. קב"ה ואורייתא וישראל חד הוא
נשלח ב-13/6/2004 00:20
אל תהיו קטנונים ....
אמרתי את זה כמימרא מכוננת .
וכבר הזכרתי שיש לדבר יסודות בחז"ל (כל המאבד נפש מישראל כאילו איבד עולם מלא) ולא אתפלא לשמוע שהדבר קיים גם במקורות מעמים אחרים .
אני רציתי לדון בתוכן המימרא הזו .
בין השאר בנוגע למחלוקת (?) קבלה-רמב"ם .
אשמח לשמוע דעתכם.
נשלח ב-13/6/2004 00:29
אינני רוצה להמשיך ולהישמע קטנוני , אבל אני חייב להעיר שאם זכרוני אינו בוגד בי , הרעיון מופיע בשער הבחינה בחוה"ל (לכאו' בשם פילוסופי האומות) .
ואם מדברים על מקורות בחז"ל יש להזכיר את האנאלוגיה שעורכים חז"ל (במסכת ברכות?) בין יחס הנפש לגוף ליחסו של הקב"ה לעולם בדרשתם על ברכי נפשי.
נשלח ב-13/6/2004 00:31
תמה אני שלא הזכירו זאת ביתר בהירות.
הרעיון של האדם כמיקרוקוסמוס והעולם כמקרוקוסמוס, כפי שהניסוח מעיד, הוא עתיק, כמדומה לי יווני, אבל איני זוכר את התאריך.
אני בטוח שיש יותר ממחקר אחד על זה, אלא שאיני זוכר.
ממדבש (לאן נעלמת?)? מסתברא?
כמובן, ניתן לטעון שהרעיון היה במקורו יהודי, והוא נלקח בידי הגויים.
ובוודאי שיש מקום בירור על האופנים השונים שבו הרעיון הזה נתפס והוצג.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-13/6/2004 00:49
הנה קצת גם על תוכן הרעיון
"ואנו חייבי לבחון בו הקרוב אלינו יותר והגלוי לנו , הוא סימן החכמה הנראה במין האדם אשר הוא העולם הקטן והוא הסבה הקרובה להוית העולם הגדול הזה . וחיבין אנו לעיין בהתחלת האדם ומולדתו וחיבור חלקיו והרכבת אבריו ותועלתו בכל אחד מהם והצורך המביא לעשותו על הצלם אשר הוא [...] ובעמדנו על מה שזכרנו מן האדם יתבאר לנו מסוד העולם הזה הרבה מפני שהוא דומה אליו. וכבר אמרו קצת החכמים שהפילוסופיה היא ידיעת האדם את עצמו , רוצה לומר , ידיעת מה שזכרנו מעניין האדם כדי שיכיר הבורא יתעלה מסימן החכמה בו . כמו שאמר ומבשרי אחזה אלוה [...]"
חובות הלבבות שער הבחינה פרק ה'
נשלח ב-13/6/2004 00:53
אוףףףףףף ,
תהרסו לי את האשכול אין בעיה ...
מציץ ,
.
אבל מה זה בא לומר ?
חוץ מלאשר את המימרא שהבאתי .
האם זה חולק או מסתייג במשהו לדעתך ?
אני לא בטוח שהבנתי.
תוקן על ידי - אישציפור - 13/06/2004 0:59:57
נשלח ב-13/6/2004 00:57
על תכעס אישציפ , קודם מביאים את המקורות ואח"כ מנתחים אותם .
והנה עוד מהשייך לענין (לפענ"ד):
"הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו"
ברכות דף י ע"א
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 13/06/2004 1:00:14
נשלח ב-13/6/2004 01:07
אוקיי , מיציץ
רואה אני את דבריך .
אתאזר בקצת יותר סבלנות .:)
נשלח ב-13/6/2004 01:30
הכל זה האדם, אלא שהידוע בבירור אלו חייו של האדם החווייתיים ברמה האנושית, והעולם הגדול - הידע הכללי, זהו ה"אדם הגדול". אולי לזה התכוונו.
נשלח ב-13/6/2004 06:03
השוואה בין האדם להעולם מצינו כבר באבות דרבי נתן פל"א (אני מציין למהדורת שכטר נוסח א) רבי יוסי הגליל אומר כל מה שברא הקב"ה בארץ ברא באדם.... ושם מונים השוואת לכל אברי האדם.
עוד יש לציין לרש"י בכורות ט"ז, ד"ה ואליבא: "דהכי אמרינן בספרי אגודות העין דומה לעולם קטן העפעפעים כנגד הרקיע והתחתון כנגד הארץ והלבן שמקיך את העין כנגד ים האוקיינוס שסובב את העולם והשחור שבו שהוא עגול דומה לגלגל".
משהו דומה יש במסכת דרך ארץ. (יתכן שהרעיון יש גם אצל הפילוסופים ולא אדע)
יש גם הפתגם שטבע הרמ"י מפאנו המקובל האיטלקי הנודע, "כי התורה הוא רושם האלקים והעולם הוא רושם התורה"
קשה לי להבין מה אתה מתכוון בזה מאריז"ל, מלבד את שיטת האריז"ל על שהשתלשלות האלקות היא לפי הפרצופים של אדם קדמון. ויש השוואות בין השתלשלות לאדם. ומבואר בשל"ה.
נשלח ב-13/6/2004 06:29
מסתברא
ראה על כך: ד' שפרבר, מסכת דרך ארץ זוטא ופרק השלום, ירושלים תשנ"ד, עמ' 157. וראה עוד: מ' אידל, "שריד מפירוש ר' אשר בן משולם מלוניל לברכות", קבץ על יד, יא א(תשמ"ה), עמ' 80.
The Macrocosm/Microcosm schemata permeated the thinking of Hermetic philosophers and alchemists. The earliest known usage of this schemata can be can be dated from the 3rd century CE by the Greek Olympiadorus who stated, "the mythic Hermes calls man a small cosmos", the literal meaning of mikro-kosmos. Hermes Trismegistus's axiom As above, so below meaning that all that is in the Cosmos is mirrored in man the small universe, also reflects the Macro/Micro correspondence.
Throughout the Middle Ages the Macrocosmic quaternities of the elements and the seasons were linked to the Microcosmic quaternities of the four humours and ages of Man. The Macrocosm/Microcosm schemata was developed further by the Swiss physician and alchemist Paracelsus, who proposed that within man was an inner heaven with stars. Paracelsus's philosophy of correspondences was based upon the belief that for every ailment and illness in Man the microcosm there existed a cure in nature the Macrocosm.
The English physician and alchemist Robert Fludd (1574-1637) expicitly based his work Utriusque Cosmi Historia (The history of the two worlds) upon the Macro/Micro correspondence; as does Sir Thomas Browne in his binary Discourses of 1658 ; Hydriotaphia, Urn Burial which depicts the small, temporal world of man whilst The Garden of Cyrus represents the Macrocosm, in which the ubiquitous and eternal Quincunx pattern is discerned in art, nature and the Cosmos.
The great enigma of alchemy is the mystery between the Macrocosm and Microcosm. Equally the great unsolved enigma of English literature is the relationship between Browne's diptych Discourses; the Microcosm world of Hydriotaphia, Urn Burial and the Macrocosm world of The Garden of Cyrus.
נשלח ב-13/6/2004 10:00
איש"צ,
לגופה של שאלה, הרי כל היהדות היא תשובתה [ראה פי' רש"ר על "אז הוחל לקרוא" בשם החכם ברנייס והמדרש על "וישמע את קול השם לרוח היום" אחר חטא האדם] - פרסוניפיקציה של הווה בשם השם.
נשלח ב-13/6/2004 19:59
כמה דברים ,
1. מסתברא -
אמת , ויש עוד מקורות , אם כי המיוחד בדברים שהבאתי , הוא החח"ע (=חד חד ערכיות) כלומר ההשואה בין האדם והעולם נעשית לשני הכיוונים (כמעט תנאי בני גד ובני ראובן) מה שיוצר הדגשה מסוימת .
בנוגע למקום שבו הדבר מתבטא ביותר בתורת האר"י ז"ל אכן כוונתי כדבריך , לכל מבנה הפרצופים וכו'.
2. ווטו -
מסכים איתך , השאלה/בעיה שרציתי להעלות היא , עד כמה ראוי ליצור פרסונליזציה של העולם , האם אין בזה סכנה של הגשמה , ויותר מכך צמצום האלוקות (ואולי גם האנושות) לד' אמותיו (גם אם הם אמות "רחבות"...) של האדם ויכולת תפיסתו ?
על בסיס השאלה הזו אפשר (אולי יותר נכון לומר כדאי) ליצור הבהרה מחודשת של מקומו של האדם בעולם , שהרי מחד ידוע שהאדם נברא אחרון כדי שלא יאמרו שהוא נשתתף בבריאת העולם , וכן כדי שאם תזוח עליו דעתו יאמרו לו יתוש קדמך (כמובא בסוף פרק "אחד דיני ממונות" [פרק ד'] בסנהדרין) , ומאידך במקורות האלו , שלהבנתי הודגשו מאד בקבלה , נתין בדיוק הפתח לטעויות מהם הגמרא מזהירה . ועם זאת גם באותה גמרא עצמה , מוזכר שאדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו , ומהארץ ועד הרקיע . (ואולי בזה מתורצת שאלתי ... שיש באדם רק פוטנציאל כזה , אבל בפועל העולם "גדול יותר" מהאדם , מה דעתך/ם?)
3. מייציץ-
לצערי קשה עלי הקריאה באנגלית , אם תוכל לבאר בקצרה את הדברים אשמח .
תודה .
, אבל אני חייב להעיר שאם זכרוני אינו בוגד בי , הרעיון מופיע בשער הבחינה בחוה"ל (לכאו' בשם פילוסופי האומות) .
.
