|
|
| נשלח ב-14/1/2010 09:21 |
 |
| |
צענע <כלומר, כמו שיעקב אבינו לא מת הוא מאמין שגם האדמו"ר שלו לא מת. (מה זרעו בחיים אף הוא בחיים)> אזכירך שם האחר הוא "עצור כאן חושבים"., והוא מיועד לאנשים שחושבים לפני שהם כותבים, אם חשבת לפני שכתבת את דברי ההבל שלך הלקוחים מפרסומי התמהוניים, אולי תסבירי לי את הגמרא במסכת תענית דף ה עמוד ב, שהיא המקור ל"יעקב אבינו לא מת": " … אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. - אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? - אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר (ירמיהו ל ) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים". האם חשבת מהי המיתה שאותה "לא מת יעקב אבינו", ומה בינה למיתה שהוא חשב שימות, שעליה נאמר בתורה במקומות רבים: בראשית פרק מה פסוק כח: "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות". בראשית פרק מח פסוק כא: "ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם". בראשית פרק נ פסוק טו: "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ...". בראשית פרק מז פסוק כט "ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים". בראשית פרק נ פסוק ה: "אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה". לא די לדקלם מנטרות כמו תוכי כדי לגרום לאנשים לחשוב שאת מבינה את מה שאת כותבת. האם חשבת למה דווקא יעקב אבינו "לא מת" אם הסיבה לכך היא ''מה זרעו בחיים אף הוא בחיים''? האם לאחרים שכן מתו לא היו ילדים או תלמידים?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 14/01/2010 09:25:18
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 10:22 |
|
| |
האם זרעו של הרבי בחיים?
ועכשיו נא להתחיל בדיקלומים- המלמד תורה לבן חברו כאילו יולדו וכ',
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 12:33 |
|
| |
"משה 'נאסף' אל העם "...אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ..." (פרשתנו לא, ב) התורה מכנה את מיתתו של משה במילים "תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". כשמדברים אודות צדיק, לא משתמשים בביטוי "מות". "צדיקים אפילו במיתתן - קרויים חיים". מוות, הוא מצב הנוגע לגוף, כאשר הנשמה מסתלקת ממנו. חיי הנשמה הם נצחיים ואינם תלויים בגוף. לאחר המות, ממשיכה הנשמה לחיות את חייה, כשהיא איננה מלובשת בגוף. קיים רק הבדל אחד: בעוד הנשמה שוכנת בגוף, ניתנה לה הבחירה. היא שולטת במעשיה ובכחה לשנות כיון, להיטיב את המעשים עד אין קץ. העולם הזה דומה לשוק, בו ניתן לקנות סחורה, להפסיד ולהרויח. לעומת זאת, לאחר המות, נמצאת הנשמה במצב סטטי. כאדם שחזר הביתה מן השוק. במצב זה, אין בכחה של הנשמה לשנות כיוון. כאשר מדובר באדם רשע, תמשיך נשמתו לדבוק בהבלים ודברי שקר. לעומת זאת, כאשר מדובר בצדיק, שחייו היו מוקדשים לרוחניות, לדבקות בבורא, ממשיכה הנשמה לדבוק בבורא. והפעם, אין הגוף החומרי מסתיר בעד הנשמה, הרי היא עולה מעלה מעלה. לכן צדיקים במיתתן קרויים "חיים", שכן הם דבקים ב"אלוקים חיים". לכן כשמדברים אודות מות של צדיק, נוהגים להשתמש בביטוי "הסתלקות", שמשמעותו עלייה כלפי מעלה. האמור, נכון לגבי כל הצדיקים. אצל משה רבינו אנו מוצאים ביטוי מיוחד: "תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". משה זכה לתכונה מיוחדת. הוא לא הסתלק כלפי מעלה, אלא נאסף אל תוך העם. נשמת משה הינה "נשמה כללית", הכוללת בקרבה את כל נשמות ישראל. מכאן נבע כחו הפלאי של משה, לגבש את עם ישראל ולהנהיג אותו מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ המובטחת. כאשר הגיע שעתו של משה להשיב את נשמתו למקור חוצבה, היא לא 'פרחה למעלה' אלא, כלשון האר"י, 'התחלקה לשישים ריבוא ניצוצות ובכל יהודי התלבש ניצוץ אחד'. פטירתו של משה אמנם יצרה חֶסֶר של מנהיג, אבל מצד שני, קיבל כל יהודי כח 'להתמודד לבד' עם ביצוע השליחות האלוקית המוטלת עליו. על פי "
אמרי פנחס" לפרשת מטות
מכיוון שמותר האדם מן הבהמה הוא הרוח הרי שאם אדם משאיר אחריו מורשת שנהגית ו/או מתבצעת במעשה הפרקטי היום יומי במשך שנים הרי שהאדם הזה חי .חי מאד.(לטוב ולהבדיל לרע)
להבדיל אלפי הבדלות גם היטלר לא מת.
"האם חשבת למה דווקא יעקב אבינו "לא מת" אם הסיבה לכך היא ''מה זרעו בחיים "אף הוא בחיים''? האם לאחרים שכן מתו לא היו ילדים או תלמידים? "
נישטאיך,האם חשבת למה אנחנו נקראים בני ישראל ולא בני אברהם או יצחק?
תוקן על ידי צענערענע ב- 14/01/2010 12:39:53
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 12:39 |
|
| |
צענע חבל שכותב התורה לא קרא את דברייך כאן בפורום!
דברים פרק לד
(ה) וַיּמָת שׁם מֹשׁה עֶבֶד יְדֹוָד בּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פּי יְדֹוָד:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 12:53 |
|
| |
לירוחם
תודה על ההערה.
ואכן יש קושי נוסף בדבריו של ר' פנחס מקוריץ שהרי גם הביטוי נאסף אל עמיו אינו ספציפי למשה.
אכן יש לתהות על עניין זה .
(אבל תהייה זו אינה קשורה לטענתי .)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 13:57 |
|
| |
ישיישראל
אני חושב שהוא אמר את השם המפורש.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 21:45 |
|
| |
| מקסוול כתב: |  | ישיישראל
אני חושב שהוא אמר את השם המפורש.
_________________
|
|
Yes, with the non-Jewish "Jehova" voweling, modified to "ashkenazi" pronounciation.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2010 06:53 |
|
| |
צענע לא די להביא מאמר אגדה (יעקב אבינו לא מת) והוא אמר (יהיה מי שיהיה) והיא חושבת שהוא מאמין (שהאדמו"ר שלו הוא כמו יעקב) ולכן … ''מאמר אגדה'', ו''הוא אמר'', ולכן "הוא מאמין" היא תערובת מסוכנת שגרמה צרות בכל הדורות. שבתי צבי לא נאף מפני ש"הוא אמר" ו"חסידיו האמינו" שמאחר ורבם אמר שהוא המשיח, מעשיו היו כדי להביא ל"יחוד זו"נ" רוחני, והתוצאות ידועות, בפרט כאשר משמעות המאמר המקורי אינה ברורה, אם כי היא ברורה להרב אליעזר וולדינברג (שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן צח) שכתב: ''ובהקדם גם דברי ספר אור יהל להגרי"ל חסמן ז"ל פ' ויחי שכותב לבאר מאמר חז"ל בתענית דף ה' ע"ב דאיתא: רב נחמן ורב יצחק הוו יתבי בסעודתא וכו' א"ל הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת, א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטטו /וחנטו/ חנטייא וקברו קברייא, א"ל מקרא אני דורש שנא' ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, וכותב לבאר וללמד מזה יסוד נפלא, דהנה אם אדם יראה בעיניו את ראובן חבירו, ושומע קולו ונדמה לו לקול שמעון, ודאי ישפוט שחוש שמיעתו הטעהו, ובאמת ראובן הוא ולא שמעון כי חוש הראיה יותר חזק מחוש השמיעה, כ"ש אם יאמרו לו על אחד שמת ורואהו עומד לפניו, מי פתי יחשוב אחרת שאמירה זו אינה מכוונת, והנה ראה זה פלא, שרב נחמן תמה ושואל: וכי בכדי חנטו חנטיה? בא ר"י ומשיב לו מקרא אני דורש, ומה תשובה היא זו? הא ראינו שמת חנטוהו וקברוהו, אולם חז"ל השמיענו בזה, שאם נסתר חוש הגשמי ע"י מה שמצאנו בתוה"ק איפכא, ע"כ מסיקים מזה שחוש הגשמי הטעה, ורק נראים כחונטים, כי מכיון שמקרא אני דורש עפ"י הכללים האמיתיים שנתנו לנו מסיני, הרי שהקב"ה אומר כן, וממילא ברור שרק נדמה להם שמת, אבל חי היה, ככה למדו חז"ל תורה, וזהו ההבדל הגדול והריחוק הנורא שבין דעתנו לדעת חז"ל, מן ההיפך אל ההיפך, שאצלנו בעניותנו העוה"ז הוא מציאות והתורה נדרשת, משא"כ חז"ל בעיני קדשם המה ראו את התורה בחושיהם כמציאות, וכשמקרא אני דורש בטלים ומבוטלים כל החושים ועיני הבשר, כי שקר המה טועים ומטעים, ורק נראה להם שחונטים יעו"ש בנעימות דבריו''. חיפשתי בספר "יהל אור" שבמאגר "אוצר החכמה" ולא מצאתי את הדברים ב"אור יהל" חלק ג פרשת ויחי, אך מצאתי דברים שונים בחלק א עמוד כב: ''וכן נלמד ממאמרם ז"ל (תענית ה) "יעקב אבינו לא מת", וכי בכדי חנטו חנטיא וכו' א"ל מקרא אני דורש וכו' מה זרעו בחיים וכו", הרי שאף שהמציאות היא שכל אשר נשמה באפו כולם מתים, בכ"ז אף דרש אחד שהעמידו נגד זה, מוכרח להתקיים, והרי גם זה כמציאות נגד המציאות, ועל כרחנו למצוא דרך לזה". לא ש"כשמקרא אני דורש בטלים ומבוטלים כל החושים ועיני הבשר, כי שקר המה טועים ומטעים", אלא שהם נשארים מציאות, וצריך למצוא דרך לזה. האם הדרך היא הבנת המלה "מיתה"? ציטטת: ''לכן צדיקים במיתתן קרויים "חיים", שכן הם דבקים ב"אלוקים חיים". המאמר על חיי הצדיקים במיתתן מופיע בתלמוד הירושלמי (ברכות פרק ב ה"ג): " … כי החיים יודעים שימותו - אלו צדיקים שבמיתתן נקראו חיים, שנאמר: (שמואל ב' כ"ג) ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל הוא הכה את שני אראל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג; בן איש חי, אטו כולי עלמא בני מתי נינהו? אלא, בן איש חי - שאפילו במיתתו קרוי חי". ואילו בתלמוד הבבלי ברכות דף יח עמוד א: "ומניין שהצדיקים אפי' במיתתן קרויין חיים, דכתיב ויאמר אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר מה ת"ל לאמר אמר לו לך ואמור לאבות כל מה שהתניתי לכם עשיתי לבניכם אחריכם". למה השינויים במקורות? כתבת:
"מכיוון שמותר האדם מן הבהמה הוא הרוח הרי שאם אדם משאיר אחריו מורשת שנהגית ו/או מתבצעת במעשה הפרקטי היום יומי במשך שנים הרי שהאדם הזה חי. חי מאד.(לטוב ולהבדיל לרע), להבדיל אלפי הבדלות גם היטלר לא מת''. ראי המאירי בפירושו למשלי פרק י פסוק ז: ''זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב-ידוע שהרקב הוא סיבה להמחות צורת הדבר ולאבוד זכרו, ואמר כי פעולת הצדיק תעמיד זכרו לעד, כאמרם ז"ל צדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים, וחכמי המוסר אמרו לא מת מי שהחיוהו דבריו, כי זכרו יודיע ויפרסם התמדת חייו בחיים שהם עיקר החיים, אתהלך לפני ה' בארצות החיים, אבל שם הרשעים ותקפם יהיה כדבר ישיגנו הרקב, שבהמחות הצורה נמחה ואבד זכרו, ויש בזה הערה תוריית להזכר בעתו מעשה הצדיקים לטוב ולייחס להם ברכה וחיים עד העולם, כדי שילמדו השומעים מעניניהם, וכן מעשי הרשעים שיזכירום לרע ולייחס להם קללה ורקבון, ...".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 15/01/2010 07:18:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2010 08:08 |
|
| |
יעוין באגרת תחית המתים ובמו"נ ח"ב פכ"ה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2010 11:51 |
|
| |
יהודי סיפר שביקר בסאפארי באפריקה, טעה בדרך ונמר טרף אותו.
אמרו איך? והרי אתה חי?
זה חיים זה? לזה אתה קורא חיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2010 19:48 |
|
| |
ברצוני להעיר משהו:
אני קוראת הרבה בפורום זה, ורואה שיש כאן אנשים חושבים וישרים, הבוחנים כל תופעה וכל רעיון. לא מסכימה עם כל דבר, אך בהחלט הדיונים כאן מעשירים את עולמי הרוחני (העשיר- בלי להשתחצן, אני אמנם אישה חרדית אך כמות הידע שלי בהשקפה ובהלכה עוברת אברכים רבים בני גילי).
כיוון שאני משתייכת לחסידות חב"ד, ואף מכירה באופן אישי את מרבית הקהילות המשיחיסטיות, ואף את השוליים שמייצג יואל קראוס,חבל לי לראות שכולם כאן מתייחסים למשיחיות רק כאל "תופעה" חברתית שצריך לחקור על מנת להוקיע ולמנוע הישנות התופעה, ולא כאל דרך שראוי לחקור כי אולי האמת נמצאת שם.
בעוד כל רעיון פמיניסטי על אלוהות נקבית מתקבל כאן לדיון ענייני, תופעה המסתמכת על מקורות מוקעת מראש.
באומרי שצריך לשאול ולחקור אין הכוונה לשוטים עמו קראוס שגם חייהם הפרטיים הפוכים ולא בריאים, אלא לאנשים נורמלים ושומרי מצוות בהידור, כמו רובם של המשיחיסטים. (חבורת הנשים שהשפיעה על קראוס- התגרשו כולן, ומדובר בתופעה של לא יותר מ-11 איש יחד בכל העולם, שהוקעו ע"י הרבנים המשיחיסטים)
חשבתי מדוע התוקפנות לנושא היא כה גבוהה, גם בפורום של חושבים:
אולי בגלל שהמושג "משיח" נלמד ומוזכר במוסדות החינוך רק בהקשר של שבתאי צבי, ולכן כל אדם שיוכרז כמשיח, לוקה בעיני החרדים בשבתאות
ואולי בגלל שהרוב כאן ליטאים, הסוברים שהמשיחיות היא חלק מההערצה המוגזמת לדעתם לרבי, ולכן לא טורחים לבדוק את המקורות ואת שיחותיו של הרבי עצמו בעניין, כפי שעשו הרבנים החתומים על הפסק
מה שבטוח, שאף אחד מהליטאים כאן לא העיר את הרבי, לא אישית ולא דרך לימוד באגרותיו ובשיחותיו.
נישטאיך, השנאה שלך לוולפא היא אישית לחלוטין ולא התייחסת כלל למענות החיוביים שקיבל הנ"ל מהרבי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2010 02:25 |
|
| |
כבודו של נישטאיך במקומו מונח, אבל דברי ההבל של המשיחית התורנית דלעיל בניק יעקובקוב מוכיחים בעליל את רמת המשכל של החברה המשיחית. וטוב שכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2010 13:17 |
|
| |
<חשבתי מדוע התוקפנות לנושא היא כה גבוהה, גם בפורום של חושבים: אולי בגלל שהמושג "משיח" נלמד ומוזכר במוסדות החינוך רק בהקשר של שבתאי צבי, ולכן כל אדם שיוכרז כמשיח, לוקה בעיני החרדים בשבתאות ואולי בגלל שהרוב כאן ליטאים, הסוברים שהמשיחיות היא חלק מההערצה המוגזמת לדעתם לרבי, ולכן לא טורחים לבדוק את המקורות ואת שיחותיו של הרבי עצמו בעניין, כפי שעשו -הרבנים החתומים על הפסק > כפי שידוע לי חב''ד הן ראשי התיבות של חכמה בינה דעת, למה איני מוצא בדברייך כל חכמה בינה או דעת. התוקפנות לנושא היא גבוהה מפני שאין חכם מזה הלומד מהנסיון של אחרים, והנסיון עד עתה היה שכל פעם שהיה מי שהציג את עצמו או שהציגוהו כמשיח שיגאל את עם ישראל, הסתיים הדבר בצרות <ואולי בגלל שהרוב כאן ליטאים, הסוברים שהמשיחיות היא חלק מההערצה המוגזמת לדעתם לרבי> איני יודע מי כאן הרוב, אך אני בטוח שגם המשיחיות החב"דית לא היתה חלק מההערצה המוגזמת לרבי, אלא .פחד ממה יאמרו באם יטען שהרבי אינו המשיח שעם ישראל מצפה לו. כמשיחית המתיימרת להכיר את כל הקהילות המשיחיות האם את יודעת מה עשו ליחזקאל סופר מראשי המשיחיסטים כשהרבי היה בחיים, שלאחר פטירת הרבי פירסם ספר שתוכנו היה "טעיתי והוטעיתי. במשך יותר מאלפיים שנה היו הרבה נערצים בעם היהודי, ולא היה בעובדה זו כדי להכתירם בתור ה''משיח''. איני יודע מה מה בדקו ומה הבינו הרבנים (רוב רובם מליגה ג) החתומים על הפסק, או מה רצו בחתימתם, האם רצו לשכנע את הציבור או את אלוקים, <נישטאיך, השנאה שלך לוולפא היא אישית לחלוטין ולא התייחסת כלל למענות החיוביים שקיבל הנ"ל מהרבי> מהיכן הקפצת את וולפא והשנאה? הוא היה ב"שיעורי" ומשך זמן אף היה החברותא שלי, אך אין בכ"ז להעיד שדעותיו היום הן שפויות.
|
|
|
|
|
|
