| נשלח ב-14/6/2004 14:28 |
 |
| |
תינוק המריבה: זכות ההורים או טובת הילדים
הסיפור הזה כבר מוכר לכולם, אבל אני כותב עבור הנצח של הפורום. לכן, אני מציג את העובדות העיקריות לפני שאני מעלה את השאלות.
מעשה בנערה שהרתה לזנונים, ילדה - ומסרה את התינוק לאימוץ. משפחה עשירה שלא היתה מסוגלת להוליד קיבלה את הילד על מנת לגדלו כבנם.
עברו חודשים, האם התעשתה ועתה היא מבקשת את התינוק שלה בחזרה. היא אינה יכולה להבטיח תנאים כלכליים כפי שיכולים להיות בבית המאמצים, והיא תגדל את הילד כנראה במשפחה חד הורית, אבל היא האמא!
השאלה נמצאת כרגע בבית המשפט.
ניתן לדון בשאלה זו מכמה הבטים.
א. ההבט המשפטי - מה אומר החוק הישראלי.
ב. ההבט התועלתני - מהי טובת הילד ומה קביעה כזו אחרת תגרום בטווח הרחוק לחברה הישראלית.
ג. ההבט התורני - מה אומרת ההלכה.
מה שמעניין אותי הוא, כמובן, הפן השלישי. מה דעת ההלכה?
עלי להודות כי בשעה שחשבתי על השאלה נוכחתי לדעת כי אין לי למעשה נתונים מספיקים לתשובה.
מה זכות האם על ילדה? האם זו זכות ממונית? האם יש לה בכלל זכות כזו?
יש קצת סוגיות שמראות כי הילדים נחשבים מבחינות מסויימות לרכוש ההורים. מי שגורם להפלת של תינוק לפני הלידה צריך לשלם פיצוי שכנראה קשור לאבדן ממוני. אולם יש שאלה לא פשוטה, שתלויה במחלוקת ראשונים ואולי גם גרסאות, למי הממון, לאב או לאם. לפי פשטות הפסוק שעוסק בנידון זה, מסתבר שהבעלות הממונית היא לאב.
ודאי הוא שבעולם העתיק, שבו ניתנה תורה, הילד היה רכוש. ניתן היה למכור אותו - שריד מזה קיים גם בזכות האב למכור את בתו לאמה - וניתן היה לגבותו. כך נהגו בימי הנביאים, אם כי שלא לפי דעת התורה.
הלב שהתרגל לחשיבה מודרנית מתקשה להשלים עם המבט על ילד בתור רכוש. יתכן שמסתבר ונכון יותר שהעובדה שהילד אצל הוריו היא בגלל שזה המקום שבוודאי יבחר לעצמו. אך אז, אם טובת הילד מראה שיש מקום אחר מתאים יותר, האם הדין ישתנה?
ומי יכול לקבוע זאת?
ואולי שייכות הילד להוריו היא בגלל שהם מקיימים בו מצות חינוך? הוא החפצא דמצוה שלהם, כפי שיש מביאים שהיבמה היא חפצא דמצוה של היבם. אך זו גישה פורמליסטית, שקשה לקבלה.
ואולי זה יחס ראשוני, לא ממוני, שאנו מנסים להגדירו בפעם הראשונה?
ועוד שאלה: אם הילד אכן שייך לאם, יהיה טיבו של שיוך זה מה שיהיה, האם מי שלוקח אותו על כורחו עובר על "גונב איש" (אולי יש במקרים מסויימים גם "ומכרו"?).
אינטואיטיבית, נראה ברור שהילד שייך להוריו הביולוגיים, אך מה מקור שיוך זה?
מקרה זה שלפנינו מסובך יותר כי האם חתמה על כתב ויתור. האם ניתן לותר על ילד? ויתור בלתי חוזר? ויתור כזה קיים, כמובן, בדיני ממונות, אך האם כאן מדובר באותו שיוך ובאותם תנאים?
***
אני מצרף את חוות הדעת של אחד מרבני צוהר, שהתפרסמה בYNET והועתקה בידי פוקר-פייס.
ההלכה בעד הורים ביולוגיים"
הרב רפי פוירשטיין על "ילד המריבה": "לבי לבי להורים המאמצים, אולם כל מערכת יחסי הורים-ילדים ביהדות מבוססת על הזהות הביולוגית". עם זאת הוא מדגיש כי יש לשקול בכל מקרה את טובת הילד - "צריך לבדוק האם הוא ייפגע". ברמה העקרונית, מזהיר הרב מעלייה על מדרון מוסרי חלקלק: "בסוף יוציאו ילדים מבתים עניים לבתים עשירים"
אייל הראובני
"לבי לבי להורים המאמצים. גם ההלכה רואה באימוץ ילד את החסד הכי גדול שאדם עשוי לעשות לרעהו. עם זאת, כל מערכת יחסי הורים-ילדים ביהדות מבוססת על הזהות הביולוגית".
כך אומר הרב רפי פוירשטיין, מרבני צהר (אגודת "חלון בין עולמות"), שנדרש הבוקר (יום ו') לסוגייה על רקע העימות על "ילד המריבה" בין הוריו המאמצים לביולוגים. ביום ראשון ידון בית המשפט שוב בסוגייה.
פוירשטיין מבקש להדגיש כי "כל מה שאומר לא בא לפגוע בחסד העצום שעושים ההורים המאמצים. אולם כל הלכות כיבוד הורים מתייחסות לכיבוד הילד את הוריו, אסור לו לקלל אותם, אסור לו לפצוע אותם. חובת הילד לכבד את הוריו, גם כאשר אלו רשעים. אפילו ממזר לפי ההלכה, שמעמדו קשה בהלכה, חייב לכבד את אביו שיצר אותו וגרם לו קושי גדול ופגע בחייו".
על פי הרב פוירשטיין, "חובת ההורים לגדל את ילדיהם היא לא רק זכות אלא חובה בסיסית. מצווה לחנך את ילדיך יותר מאשר את הילדים של כל אדם אחר. זו שליחות בסיסית. המצווה הראשונה היא: פרו ורבו, כדי להעמיד דור שני, להמשיך את קיומו של העולם. לקחת את זה מההורה זה ליטול ממנו את השליחות היסודית. בחברה הדתית-חרדית רואים את ערך הילודה כהעמדת עתיד אנושי - חובה בסיסית של כל אדם".
מהי טובת הילד?
שאלה נוספת שצריכה להישקל, על פי הרב, היא האם ייפגע הילד. "ברור שעל פניו טובת הילד היא ערך וצריך לקחת אותה בחשבון. כל אחד מאיתנו מעדיף לחיות עם ההורים הטבעיים, זה האופטימילי, וזה לפי ההלכה, גם אם יכול להיות שהאימוץ הוא נפלא.
"דבר נוסף, צריך להיזהר מלעלות על המדרון המוסרי החלקלק. אם יותר טוב, ואני לא מכיר את פרטי המקרה, אצל ההורים המאמצים, כי, נגיד, ההורים הביולוגיים יותר עניים, אז מחר בבוקר למה שלא יוציאו ילדים מבתים עניים לבתים עשירים. יכול להיות שישנם ילדים שיהיו בסכנת התדרדרות לפשיעה ואם היו חיים בבית אחר לא היו מדרדרים לפשיעה, אך מכאן ועד הוצאתם מביתם, זו סכנה מאד גדולה".
גם הרב שי פירון, מרבני צהר, אומר כי "העמדה העקרונית היא שלמשפחה הגרעינית, הביולוגית, יש משקל מאד חשוב בחיים היהודיים. המשפחה הביולוגית לא נוצרת רק מיחסי אישות אלא היא מבטאת קשר שמבוטא אחר כך על ידי לידה והורות".
לדבריו, "זה ניכר בדיני ירושה, דיני בכורה, הגדרת היהדות על פי האם ודיני הנישואין. כל עניין הנישואין הוא להקים משפחה ולגעת בנצח. כיון שפרטי מקרה זה חסויים אני לא יודע מה בדיוק אירע, אבל אני לא מוכן להגיע למצב אבסורדי בו מצוקה כלכלית תכתיב את יחסי המשפחה".
(11.06.04, 11:23)
YNET
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 15:17 |
|
| |
מיימוני,
נראה לי שיש פער בסיסי בין גישת ההלכה לשאלות כאלה לבין גישתו של העולם המודרני; זאת משום שהעולם המודרני תופס את גידול הילדים כסוג של זכות, כחלק משיח הזכויות הכללי שלו ("לאשה זכות על גופה"; "לכל אדם זכות להביא ילדים לעולם" וכו') - וגם האימוץ נחשב למימוש הזכות להורות; המאבק הוא על הזכות ליהנות מגידול הילד. ההלכה, לעומת זאת, רואה הן את הבאת הילדים לעולם והן את גידולם כחובה (ואף זאת במסגרת "שיח החובות" הכללי שלה); על ההורה מוטלים חיובים כלפי הילד, כגון לזונו ולחנכו, ומה שהוא יכול באופן פוטנציאלי לקבל ממנו (כלומר, חיובו של הילד בכיבוד הורים, ופירות עבודתו אם הוא עובד לפני היותו לבוגר) הוא קטן לאין שיעור ממה שהוא מחוייב בו. מכאן, להבנתי, שאין לראות את הקשר בין ההורה והילד (בדיון הלכתי נטו) כסוג של בעלות - בוודאי לא ממונית (והרי לא מצינו "הילד קונה את עצמו בהבאת שתי שערות") - אלא ביחס אחר, יחס שבין אדם לבין מי שהוא מחוייב לו על פי ההלכה (איך תגדיר את היחס שבין אדם לבין מי שהוא מחוייב לכבדו - הורה או מורה?). אם כן, לענייננו, ניתן אולי לומר שההורים הביולוגיים התנערו עד כה ממחוייבותם ההלכתית כלפי הילד, ואולי ניתן לומר שבהסכמתם לאימוץ מינו את ההורים המאמצים לשלחים למילוי חובתם; ואם כן, לכאורה, ברגע שהם מעוניינים למלא אותה בעצמם, הם קודמים לכל אדם. ועם זאת, בהקשר המקרה הקונקרטי, קיימת שאלת טובת הילד; הנזק האפשרי לילד שגדל עם הורים מסויימים בניתוק מהם ומעבר להורים אחרים צריך להישקל גם הוא. עוד שאלה היא שאלת כשירות ההורים הביולוגיים לתפקד כהורים; אין המדובר כאן בשאלה של יכולת כלכלית (טרם הוכח שילדים למשפחות עשירות גדלים טוב יותר) אלא בשאלות כמו כיצד קרה שההורים התנערו מאחריותם המקורית, והאם יתכן שהדבר יישנה; האם יש חשש שבבית ההורים הביולוגיים ייחשף הילד לתופעות מסוכנות (כגון סמים או אלימות) וכיו"ב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 15:29 |
|
| |
גם וגם
כמה הערות על דבריך והמסתעף.
א. עדיין לא התבאר לי מה הזיקה בין ההורים לילדים. אם זו אינה בעלות - כפי שנראה שהיה קיים בעבר, לדעתי - אז מהו יחס זה?
כפי שציינתי, יתכן שזה יחס ראשוני שאין כדוגמתו, ואז אפשר לכנותו "זכות ההורים בילדים" ותו לא.
ב. מאד התרשמתי מהרעיון שלך להציג את מינוי המשפחה המאמצת בהסכמת ההורים הביולוגיים כשליחות. אך אז, האם ש שליחות שממנה לא ניתן לחזור? והאם הנימוק הוא טובת הילד?
ג. מצאנו בגמרא שאין ראוי להעביר רכוש בירושה מבן רע לבן טוב, שמא יהיה לו זרע כשר. האם לא ניתן לומר דבר דומה לגבי גידול הילד אצל הוריו הביולוגיים? סוף סוף, יש ממסד שאמור למנוע נזקים ולסייע להורים הביולוגיים.
ד. לא מצאתי תשובה לשאלה מהו למסור ילד לאימוץ בהסכמת האם שלא בהסכמת האב. ההלכה המקובלת היא למסור את הילד במקרה של פירוד לידי האם, שהרי הילד בחזקת אמו לעולם. אולם אם האם רוצה למסרו לאחרים, האם האב עכשו קודם?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 15:50 |
|
| |
מיימוני
השאלות שאתה שואל (כמו גם הטענות של הרבנים שהובאו בכתבה) שייכות בכל אימוץ . האם אתה מתכוון לערער על כל מוסד האימוץ ? האם אתה חושב שראוי שההורים הביולוגיים יוכלו לחזור בהם גם אחרי חש או עשר שנים ? מכיון שאני מניח שכולם מקבלים את העיקרון של אימוץ שאי אפשר לחזור בו , נקודת המוצא לשאלה הנידונה כבר איננו בירור מעמדם של הורים ביולוגיים לעומת הורים מאמצים .
לענ"ד , מדובר במקרה טראגי שאין דרך להכריע בו על פי הרגש המוסרי .
ורק הערה לגבי טובת הילד . כאשר מדברים על מושג זה יש להסביר למה מתכוונים . אין ספק למשל שהקרע מההורים שאליהם התרגל הילד והמעבר לידם של אנשים שלדידו הם זרים הוא חוויה קשה . האם בשאלות כאלה אנו מתייחסים בכלל לרגשותיו של הילד בן השנה ? או שמכיון שמדובר בתחושה חולפת של התינוק אין אנו מתייחסים אליה ?
אם מדברים על טובת הילד בטווח הרחוק יותר הרי שזה תלוי בכשירותם ומסירותם של ההורים . ההנחה שטוב יותר לילד עם הוריו הביולוגיים , היא שרירותית לחלוטין לענ"ד .
אלא שטובת הילד הוא לא השיקול היחיד כאן . בודאי אין מקום להוציא ילדים מבתיהם רק בגלל שאפשר לשימם בבתים שבהם יהיה להם טוב יותר . יש כאן את רגשותיהם הלגיטימיים של ההורים המאמצים לעומת רגשותיה הלגיטימיים של ההורים הביולוגיים . ההתנגשות הזאת בין שניהם הוא מה שיוצר את הדילמה .
כל הכרעה תפגע כאן קשות במישהו ואין כאן מוצא שהוא טוב לפי כל קנה מדה . ההכרעה היא בסופו של דבר טכנית מלאכותית ולא עקרונית . ועל כגון זה אמר רבינו ישעיה ברלין שאין כל ערובה לכך שהעקרונות המוסריים שלנו יספקו לנו תמיד הכרעה חד משמעית .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 17:21 |
|
| |
מציץ
לא ידעתי שישעיה ברלין היה רב, אבל אני סבור שהוא צודק. יש מקרים שבהם האינטואיציות המוסריות שלנו אינן מספיקות.
אולם התורה, להבדיל, אמורה להכיל תשובה לכל שאלה...
לא באתי לערער על מוסד האימוץ, אם כי זה נושא מעניין בפני עצמו, ואולי זו השלכה מתבקשת של הנושא שהעליתי.
מה שכן חכיתי לו הוא תשובה לשאלותי. בעיקר על מהות היחס בין הורה לילד, שמעניק להורה מעין בעלות - שהיא יותר מאשר החובה לחנכו ולגדלו, לפחות באינטואיציות שלנו, המוסריות, המעשיות והתורניות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 17:38 |
|
| |
מיימוני,
ייש"כ על הצגת האשכול כי הדיון בנידון אופייני לחשיבה עצמאית מול חשיבה רווחת מהיותו טעון רגשי וגדול בחשיבותו.
עצם הרווח של "זכות ההורים" כאילו ילד הוא נכס שלהם ושלרוב זו הסיבה [מלבד העושים לשם ציווי האלוקים] שבני אדם מולידים, כבר מורה על עמדה בלתי נכונה כלפי הנידון.
גם אם נניח שנוכל להגיע למסקנא שטובת הילד היא רק בטיפה יותר אצל האומנים אותו, לא נראה שרצון האם להיבנות על ידי ילד בחיקה הוא צד בכלל!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 17:48 |
|
| |
וטו
לדבריך, אין זכות לאם לגדל את הילד שלה?
גם בתחשיב התועלתני, לא נראה לי שניתן לנתק בין טובת הילד לאהבת האם ורצונה לגדלו אצלה.
אמנם כפי שהעיר מציץ והוספת להדגיש, צריך גם לברר "טובת הילד" מהי, ואיך עומדים עליה.
עם זאת, לפי שילדים מבקשים להכיר את הוריהם הביולוגיים, ודבר זה כמעט טבוע בגנים (למרות שקשה לדעת מה הטעם בזה, כי לא מצאנו כן אצל בעלי חיים), האם פרט זה לא ייכנס לחישוב הכללי?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 18:01 |
|
| |
מיימוני,
אכן בדיוק של מובן המלה, אין אלא חובת הגידול. אך רווית הנחת הנלוית לחובה זו, היא מידי דממילא. אני מתפלא על הסמיילי העצוב! דווקא גישה כזו יכולה להגיע לאהבה טהורה ביותר כי היא "כולה נתינה" ומאידך מאחר והילדים הם "חלק" של ההורה, נוצר ניגוד מינימלי לאהבה [ראה דין בא במחתרת בין אב ובן], כבר כתבו בספרים על תיקון המידות שהורות היא הזדמנות טובה ללפיתוח אהבה אמיתית.
תוקן על ידי - ווטו1 - 15/06/2004 7:30:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 20:33 |
|
| |
הערה בשולי הדברים
אילו כל הענין היה טובת הילד החברה לא היתה מאפשרת להורים צעירים, או לא מבוססים להביא ילדים לעולם.
יש כאן שילוב של כל הדברים גם יחד.
ווטו
הסיבה להבאת ילדים היא פרוזאית לגמרי הצורך הגנטי האבולוציוני להתקיים ולשכפל את עצמו.
ולטעמי היחס בין הורים לילדם הוא פרימיטיבי (במובן טוב)
החוקים הנאורים של ימינו הם סובלימציה של אותו רגש ראשוני.
אני אגב. בלב כבד בעד ההורים המאמצים, וסיבותי הן רגשיות לחלוטין.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2004 21:25 |
|
| |
חשוב לציין שהאם הביולוגית נוצריה, מה שמשנה מעט את המבט ההלכתי על התמונה
תוקן על ידי - UriKan - 14/06/2004 21:33:14
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 07:15 |
|
| |
קלמר,
"הצורך הגנטי האבולוציוני להתקיים ולשכפל את עצמו" לא הוכח כמתערב במודעות אנוש - טאבולה ראזה. מאידך, הוכח האדם כפועל לפי זיהוי [אף תת-מילולי] ונמצאת חולק על רבא יבמות שלהי דף נ"ג:
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 19:22 |
|
| |
אכן טראגי ועצוב.
שתי הערות:
1. מייציץ כתב שטובת הילד צריכה לעמוד בראש השיקולים. אין ספק שכך הוא, אבל דא עקא טובת הילד היא עניין סבוך למדי ותלוי מבטו של הצופה.
2. יש כמה מודלים שבהם אנשים שהיו מצויים במצב הקשה הזה הצליחו למצוא פיתרון שכולם יוכלו לחיות עמו בשלום. אני יודעת שזה נשמע דימיוני, אבל עובדה שאכן קרה בעבר, למשל אם מסוממת לשעבר שתבעה תינוק שאומץ על ידי משפחה אמידה, אומצה אף היא בבית המשפחה כדי לא לעקור את התינוק מהוריו ובה בשעה לאפשר לאם הביולוגית קשר של ממש אתו (עשו על פי הסיפור הזה סרט מרגש).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 21:36 |
|
| |
שחרית
אני מסכים עם שתי הערותיך. את הראשונה הזכרתי בעצמי. את השניה לא העזתי להזכיר, כי זה נשמע אוטופי מדי. אך האם באמת לא ניתן למצוא פתרון יצירתי, שכולל יצירת משפחה מורחבת של ההורים הביולוגיים וההורים המאמצים?
דווקא בתקופתנו, בה יש משפחות חד הוריות מכאן, ומשפחות חד מיניות מכאן, וההורות מתחלקת בין אב, אם ופונדקאית (איני מביע הסכמה אלא מתאר מציאות שהולכת והופכת לשכיחה יותר), אזי יתכן שניתן ואף אינטואיטיבי לפתח מערכת מונחים שתקשר את בני המשפחה המורחבת, ותאפשר לילד לגדול אצל כולם כאחד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2004 21:42 |
|
| |
שחרית,
אם איני טועה, פיתרון יצירתי דומה הוצע ע"י ההורים הביולוגיים (בניגוד למה שנכתב כאן עד כה, גם האב הביולוגי הוא חלק מן התביעה, ושני ההורים מעוניינים באחריות משותפת על הילד): כחלק מן התביעה שלהם בבית המשפט, הם הציעו שההורים המאמצים יקבלו זכויות ביקור, ויחלקו, באופן מסוים, את האחריות לילד (כדודים או בכל הגדרה אחרת שבית המשפט יקבל). ההורים המאמצים סירבו מכל וכל.
|
|
|
|
|
