אני כשלעצמי היות ואני שייך לחסידות שאגת אריה, אני לא מיחס חשיבות למה יאמרו הצבועים ,והחמורים נושאי הספרים.
אבל אני בהחלט מיחס חשיבות לכבוד שנותנים לי הקופים המשתוללים שאין להם בחייהם ערך ,ודעת, וזאת כי הכבוד שנותנים לי הנ"ל הוא לא לשמי ולשם אבותי אלא למנהל גן החיות.
ושלשה אני שונאם:
הפיל התוחב אפו לכל מקום.
הנחש בעל הלשון הלוחשת.
ואת האריה מהכלוב השכן.
ושלשה שאני מחבבם:
השועל החכם.
את עדרי הכבשים המספקים לי מאכל.
ואת שפן הנסיונות שלי,
נשלח ב-15/6/2004 19:54
omek04 התבלבל עם הגמרא בפרק הרואה....:
תנו רבנן הרואה מעברות הים ומעברות הירדן מעברות נחלי ארנון אבני אלגביש במורד בית חורון ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק ואשתו של לוט וחומת יריחו שנבלעה במקומה על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום בשלמא מעברות הים דכתיב (שמות יד) ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה מעברות הירדן דכתיב (יהושוע ג) ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן וכל ישראל עוברים בחרבה עד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן אלא מעברות נחלי ארנון מנלן דכתיב (במדבר כא) על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו' תנא את והב בסופה שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל כי הוו קא חלפי ישראל אתו אמוראי עבדי להון נקירותא וטשו בהון אמרי כי חלפי ישראל הכא נקטלינון ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון ונחת דמייהו לנחלי ארנון כי אתו את והב חזו דמא דקא נפיק מביני טורי אתו ואמרי להו לישראל ואמרו שירה היינו דכתיב (במדבר כא) ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב. אבני אלגביש מאי אבני אלגביש תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש עמדו על גב איש זה משה דכתיב (במדבר יב) והאיש משה עניו מאד וכתיב (שמות ט) ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה ירדו על גב איש זה יהושע דכתיב (במדבר כז) קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וכתיב (יהושוע י) ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות. אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב (תהילים ג) שני רשעים שברת וכדר' שמעון בן לקיש דא"ר שמעון בן לקיש מאי דכתיב (תהילים ג) שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת משה כמה הוה עשר אמות שקיל נרגא בר עשר אמין שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה. ואבן שישב עליה משה דכתיב (שמות יז) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה. ואשתו של לוט שנאמר (בראשית יט) ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח וחומת יריחו שנבלעה דכתיב (יהושוע ו) ותפול החומה תחתיה.
אם התבלבלתי זה רק עם הארי פוטר.
נחמד לראות אתכם מנסים את כוחכם בפסיכואנליזה בגרוש.
כידוע לכל באי עולם.הבעל שם טוב עקר הר ממקומו.והדביק אותו להר סמוך.ואז המשיך העגלון הנפעם בנסיעתו.
אם זה לא הארי פוטר .זה בטוח משהו מ"סגולת העשבים" שהיה מתמחה בהם.(אולי דאטורה)
אבל זה עוד כלום לעומת הניסיון הפסיכדלי שהיה לו עם צפרדע ענקית שפגש לתומו על שפת האגם באמצע המדבר.
(LSD אתה מוכן להשתתף בניסוי?)
ייתכן שהבעל שם טוב לא שיער עד כמה ירשו למעופפים בקולחוזים הנידחים להעלות סיפורי פנטזיה וטריפים ,על חשבון השם שלו.אבל הכי נכון שהוא היה מוכן לסבול על הגב שלו את כל ההזיות של הציבור.
מעניין שהצפרדע מעולם לא עצרה בכיכרות פריס.וההר מעולם לא זז לייד לונדון .תמיד זה באיזשהו חור נידח באיזור של אנאלפאבתים.כמאמר החכם "הרוצה לשקר ירחיק עדיו"
נשלח ב-15/6/2004 20:13
ידעו כנראה הצפרדע וההר בפני מי להגלות. כופר כמוך לא היה מאמין גם אם היה רואה זאת במו עיניו. ועדיין לא קיבלתי מקור לסיפורים.
נשלח ב-15/6/2004 20:20
כופר? למה כופר?
היכן נמצא בחז"ל שאני חייב להאמין לסיפורי הזיות שאחר חתימת התלמוד?
ואם אני כופר בשקר,אות אמת הוא עלי שאני מזרעו של אברהם אבינו ומתלמידיו של משה,שאינם מאמינים כמו הסיקים בהודו וטיבטים נבערים ,בכל חוית טריפ מקולקל שמישהו העלה על הכתב עם הקשים דתיים.
עדיף כבר שתתן פירוש אליגורי לסיפורים האלו מאשר שתתיחס אליהם כפשוטם.
נשלח ב-15/6/2004 20:23
הבעיה היא, שאני לא בטוח שאירעו בכלל הסיפורים, וגם אם כן, מה זה מוסיף בעצם? ואם לא ארעו, אז מה?
נשלח ב-15/6/2004 20:40
כמדומה ששכחנו כיצד מבררים טענות, ושקענו בחילופי האשמות.
טענותיו של עומק הן מקוממות לפחות בשלושה מישורים:
א. הוא כופר בנכונותם של סיפורים מופלאים על צדיקים.
ב. הוא תולה את המקור להם בהזיות פסיכודליות שנגרמו על ידי לקיחת סמי הזיה בידי גיבורי המעשים.
ג. הוא כותב בסגנון חריף.
אני סבור שניתן היה להציג את העמדות שלו בצורה מתונה יותר.
א. אכן מן הראוי לבדוק מה המקור של כל דבר. וכאשר מדובר בסיפור מופלא שסותר את ידיעותינו יש לעיין היטב אם הוא אמיתי.
ב. במחקר המיסטיקה יש מקום לבדיקת חויות טרנצנדטליות, כפי שמכנים אותן, שנגרמות על ידי סמים כגון פטריות וכיו"ב. עם זאת, ברור שיש חויות כאלו שהאדם מגיע אליהן על ידי תירגולים שונים, ללא צורך בגירוי כימיקלי. וזה לא רק בעמנו אלא גם להבדיל בין הגויים. זה נושא הראוי לאשכול בפני עצמו.
ג. אין שום צורך להתבטא באופן חריף כדי להביע דעה. אדרבה, קל יותר להבין בשעה שהדברים נאמרים בנעימות, כמאמר החכם, דברי חכמים בנחת נשמעים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-15/6/2004 20:49
הבהרה קטנה-
החויות הפסיכודליות מיוחסות אצלי לכותבי הסיפורים לא לגבורי המעשה.אבל בהחלט יש סיפורים שספרו "עמך בית ישרואל" שהם בעצמם חוו חוויות של שאמאנים ממקסיקו.(אולי אז הוודקה הית טובה יותר)
נשלח ב-15/6/2004 21:01
סומך אני את שתי ידי על דברי מיימוני. עיקר טענותי היו כלפי הסגנון המתייהר. לי עצמי אין עמדה ברורה לגבי האמיתות המוחלטת של כל הסיפורים, כמו כן אין בפי תלונה כלפי מי שבחר לאמצם אל חיקו.
נשלח ב-15/6/2004 21:25
כבר אמר אחד מחכמים שבי-ם ז"ל
שסיפורי הבעש"ט נכתבו על ידי המנגדים במטרה ללעוג לחסידים,
והשוטים קבלוהו כהלכה למשה מסיני.
נשלח ב-15/6/2004 23:24
מו"ר ספרן, יש לו בזה " מהלך , שלם כדאי לשאול אותו עד"ז
נשלח ב-16/6/2004 03:31
עומק,
הסיפורים שבמקרא על אלישע ואליהו אתה כן מאמין בהם? הסיפורים בתלמוד כן? או אינך מאמין שקרו דברים אלו בכלל?
נשלח ב-16/6/2004 04:03
מסתברא
ולדידך אתה מאמין שהחזו"א החיה מת,
והבבא סאלי שבקבוק הערק שלו לא נגמר ככד שמנו של אליהו.
מה ההבדל איני יודע אבל אני משוכנע שגם אתה מותח קו בין סיפורי התנ"ך לסיפורי חסידים,
ואדרבה אשמח לשמוע ממך מה לדידך הקו המפריד.
