טאי זקס והפלות

אביא כאן מתוך האתר של ישיבת בית אל את מה שכתב ברב אליעזר מלמד על הנושא
כמו כן אני יודע שכתב הרב אבינר גם כן שמותר.

הפלת עוברים - רצח?
הרב אליעזר מלמד

איסור הפלות
אחת משבע מצוות בני נח היא איסור הרציחה, וכפי שנאמר בפרשת נח (בראשית ט, ו): "שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלקים עשה את האדם". ודרש רבי ישמעאל, שגם מי שהורג עובר חייב מיתה, שנאמר: "שופך דם האדם 'באדם' דמו ישפך", ואיזהו אדם שבאדם, זהו עובר (סנהדרין נז, ב).
אבל אם העובר מסכן את נפשה של האם, מותר להורגו כדי להציל את האם, שחיי האם קודמים לחיי העובר. למשל כאשר האשה מקשה לילד, ואומרים הרופאים שאם הלידה תימשך האם תמות, מחתכין את הוולד שברחמה, ומוציאים אותו איברים איברים, ומצילים את חייה. ואם כבר יצא ראשו או רובו של הוולד, למרות שברור שהמשך הלידה יגרום למיתת האם - אסור להמיתו, שהוא כבר נחשב לחי בפני עצמו, ואין הורגים אותו כדי להציל את חייה (משנה אוהלות ז, ו).

שאלת העוברים הסובלים מתסמונת דאון
בעז"ה בעקבות התפתחות הטכנולוגיה הרפואית ניתן כיום לבדוק במשך ההריון האם העובר סובל מפגמים מסוימים. השאלה היא, האם מותר במקרה שהעובר סובל מתיסמונת דאון או סיבוכים קשים לבצע הפלה.
תסמונת דאון (מונגולואיד) מתבטאת בתווי פנים וגוף מיוחדים. המחלה נובעת מעודף של כרומוזום אחד, הגורם לפיגור שכלי וגופני בדרגות שונות. כמו כן אצל בעלי תסמונת דאון ישנה שכיחות רבה יותר של מומים ומחלות שונות, כמו מומי לב, והצרה של התרסריון, נטייה לזיהומים וסרטן הדם. בעלי תסמונת דאון יכולים לחיות עשרות שנים אבל עקב בעיות רפואיות שונות אינם מאריכים ימים.
ישנן משפחות שהתפרקו ונהרסו עקב לידת ילד כזה. ויש שהצליחו לשרוד, אבל שמחת חייהם אבדה, וכאב ויסורים ליוום עד יומם האחרון, וגם חינוך ילדיהם האחרים נפגע קשות. ויש שהצליחו להפוך את הקשיים והסבל למנוף לצמיחה מוסרית רוחנית, והשקיעו בחינוך ילדם החריג, ואף זכו לרוות נחת ממנו ומשאר ילדיהם.

מחלוקת הפוסקים
למעשה נחלקו בזה גדולי הפוסקים, ומחלוקתם תלוייה בשאלה עקרונית: מהי רמת חומרת איסור ההפלה.
לדעת המחמירים, העובר נחשב כאדם חי והפלתו כרצח, ואם כן כשם שאסור להרוג אדם חולה כך אסור להרוג עובר חולה. וכן הורו הרב פיינשטיין זצ"ל בספרו שו"ת אגרות משה, והרב אוירבאך זצ"ל, והרב אלישיב שליט"א, וכן דעת עוד הרבה פוסקים.
לעומתם המקילים סוברים, שהעובר אינו נחשב אדם חי והפלתו אסורה משום השחתה וחבלה בלבד. ואזי כאשר העובר סובל מסיבוכים קשים שעלולים לגרום לו ולבני משפחתו סבל רב - מותר יהיה להפילו. שכשם שמותר לאדם לקטוע את ידו החולה, כך מותר לאשה להפיל את עוברה החולה. אבל מסיבות כלכליות או חברתיות אסור לאדם לקטוע את ידו או לעקר את עצמו וכן אסור לאשה להפיל את פרי בטנה. וכן הורו הרב ישראלי זצ"ל בספרו עמוד הימיני, והרב אליעזר ולדינברג שליט"א בספרו שו"ת ציץ אליעזר.
למעשה השאלה כרוכה בעוד גורמים, כמו שלב ההריון. שכן יש מקילים להפיל בארבעים הימים הראשונים של ההריון, שעד אז לדעתם העובר עדיין לא נחשב כאדם חי. ויש מקילים אף בכל שלושת החודשים הראשונים של ההריון. והמקילים מתירים גם אח"כ, עד סוף החודש השישי, להפיל עובר שסובל מתסמונת דאון.
ויש סוברים שגם במקרה שהעובר חולה אסור להפילו, אלא שאם ההפלה נעשית בדרך עקיפה, כגון על ידי זירוז לידה, האיסור הוא מדברי חכמים.

האם נכון לפרסם הלכה זו
לפני כעשר שנים סיפרה לי אחותי, שעבדה כאחות בבית החולים שערי צדק, שרוב התינוקות היהודים שנולדים עם תסמונת דאון הם ממשפחות שומרי מצוות. וזאת משום שהציבור אינו מודע לכך שיש פוסקים שמקילים להפיל במקרים של מחלות, ולכן נשים רבות אינן מבצעות בדיקות הריון. וגם מי שנבדקה והתברר כי עוברה סובל מתסמונת דאון, אינה מעלה בדעתה שיש מקום לשאול בזה שאלת חכם.
הזדעזעתי לשמוע עובדה מצערת זו, וליתר בטחון בדקתיה עם רופאים שונים, ואכן התברר שזו המציאות, רוב הילדים בעלי תסמונת דאון נולדו באותה תקופה ממשפחות של שומרי מצוות. וחשבתי שיש ערך גדול לפרסם את דעת המקילים, וכפי שמצינו בהלכות רבות, שבשעת הצורך אפילו במקרה של ספק דאורייתא אפשר להקל, ובמיוחד כאשר ניתן לבצע את ההפלה בדרך עקיפה שלדעת כמה פוסקים האיסור יהיה מדברי חכמים, ואזי מדובר בספק דרבנן.
אלא שידעתי שיהיו שיטענו כי אין לפרסם את דעת המקילים, שמא תיפרץ על ידי כך הגדר, ויהיו נשים שיורו לעצמם היתר להפיל גם מסיבות כלכליות או חברתיות, דבר האסור לדעת כל הפוסקים.
הלכתי לשאול בזה את אחד מרבותי גדולי הדור, שאינני מזכיר את שמו, מפני שלא בקשתי את רשותו לכך. וענה לי שחשוב מאוד לפרסם את דעת המקילים, ואף שהוא עצמו לא רצה להכריע כאחת הדעות, אמר לי שכל משפחה שרוצה לסמוך על דעת המקילים רשאית. ואכן לימדתי הלכה זו במסגרת פינת ההלכה של ערוץ שבע. לאחר מכן סיכמתי הלכות אלו בהרחבה בספרי פניני הלכה חלק ג'.

מקרים שאין בהם מחלוקת
כאשר יש חשש שהאב או האם יאבד את שפיות דעתו בעקבות לידת ילד בעל מום, גם הפוסקים המחמירים מקילים להפיל, הואיל ומחלת נפש נחשבת כסכנת נפשות, שכן רוב חולי הנפש מתים בקיצור ימים.
לעומת זאת כאשר ישנם קשיים כלכליים, או שבחורה נתעברה בלא נישואין, לכל הדעות אסור להפיל. ואם אין בכוחה של האם לגדל את ילדה, תוכל למוסרו לאימוץ. משפחות רבות של חסוכי ילדים ישמחו לקבל את ילדה, ויהיו אסירי תודה על כך.

האם מותר לשאול רב שמקל
בשאלות גדולות וגורליות שכאלה ראוי תמיד לשאול שאלת חכם, מפני שהתשובה תלויה בפרטים רבים, ובבעיות מצפוניות קשות, ולא תמיד אדם יכול להעריך נכונה את כוחותיו. אלא שמותר לבני הזוג לבחור לנהוג על-פי השיטה המתירה, ולשאול רב שסובר שמותר להפיל עובר חולה או בעל מום. ומי שיש לו רב מובהק - ראוי שישאל אותו.
יש לציין כי למרבה הצער, קרו מקרים רבים שרופאים התרשלו במלאכתם, ערכו בדיקות חלקיות, שעל פיהן חרצו את גזר דינו של העובר למוות, ובאמת העובר היה בריא ושלם. לפעמים זה קורה לאחר שמתקבלות תוצאות לא ברורות, והאחריות המקצועית מחייבת לערוך בדיקה חוזרת, אולם הרופא, מתוך יחס של זלזול בעובר, נחפז והורה על הפלה.
זו הסיבה שיש סיפורים רבים על נשים שהרופאים הורו להן לבצע הפלה, והן נהגו כדעת המחמירים ולא הפילו, ולבסוף נולד להם במזל טוב ילד בריא ושלם.

מעלתם של הורי הילדים
חובה קדושה לציין לשבח את ההורים שמטפלים במסירות ובאהבה בילדיהם הסובלים מתסמונת דאון. ואף שיש אומרים שמותר להפיל במקרה כזה, אחר שנולד הרי הוא אדם חי וצריך להתייחס אליו במלא הכבוד והאהבה. זה נסיון קשה, שרבים אינם מסוגלים לעמוד בו. ואותם שעומדים במשימה הגדולה הזו, ומעניקים לילדם אהבה וחינוך, ומטפחים את כשרונותיו, ראויים להערכה עצומה. צדיקים אלו צריכים לשמש לנו דוגמא ומופת לטוב לב ואחריות מוסרית.

מעשה מהרב ישראלי זצ"ל
לעיתים ישנן מחלות שגם אחר בדיקה נותר ספק, יתכן שהעובר בעל מום ויתכן שלא. גם במקרים הללו לדעת המקילים מותר לבצע הפלה.
ומעשה באדם ששאל את הרב ישראלי זצ"ל על מקרה שכזה, והרב התיר להפיל את העובר. אבל ליבו של אותו אדם נקפו, והלך לשאול רב אחר, והרב השני שנטה להחמיר בדינים אלו פסק שאסור להפיל.
אותה משפחה החליטה להחמיר על עצמה ולא לבצע הפלה, ונולד להם במזל טוב תינוק בריא ושלם.
לאחר מכן הלך אותו אדם לרב ישראלי וסיפר לו שהחליטו להחמיר ובעזרת ה' נולד להם תינוק בריא ושלם. הרב ברכם שיזכו לגדלו לתורה ולמצוות ולחופה ומעשים טובים. אבל הקפיד עליו ונזף בו, ואמר, שאין סומכים על הנס.

(מתוך העיתון "בשבע")

זו שאלה שקשה לענות עליה, אך הקושי הרפואי פחות מהקושי של "מה יאמרו". מה יאמרו ההמון שמחפשים סנסציות, מה יאמרו ההמון שמחפשים להקל, מה יאמרו אלו שמחפשים סיבות לתקוף.

לדעתי, אם ברור כשמש שהתינוק נושא את המחלה, וזו מחלה שאין לה מרפא, מותר לעשות הפלה. ועדיף כמובן לפני 40 יום לולד, שאז הוא נחשב כמים.

אמנם, יש כאן שאלות עובדתיות חמורות. כיצד מבררים שהתינוק באמת לקה במחלה. למשל, ידוע לי על מעשים שהיו שבהם רופאים טענו, על סמך בדיקות אולטרא סאונד, שהתינוק פגום בכך וכך, והתברר שטעו, שאין בדיקה זו ודאית כל כך. ואין דברי אלא בתור משל, כי כאן שואלים את המומחה, והמומחה הוא הרופא הגדול מחבריו.

וגם יתכן שימצאו מזור למחלה, בעז"ה, שהרי הנושא של רפואה גנטית הולך ומתחזק, לפי השמועה. ולכן צריך להתעדכן בנושא זה, שמא יש פתרון. (יצחק יונתן?).

אך אם הנתונים הם ודאיים כפי שתואר כאן, מותר לעשות הפלה ואף ראוי לעשות כן. וה' הטוב יכפר.

הבסיס להכרעה זו הוא שהתינוק הוא ממילא בגדר טריפה לפני שנולד, ואיכות חייו תהיה כה גרועה עד שעדיף לו שלא יבוא לעולם. וגם למשפחה ולקרובים זהו חסד, אלא שאם הטעם הוא מצידם לבד לא היה מקום להתיר.

למשל, אילו היו יודעים שיוולד ילד שהוא בריא שכלית אך נכה, או בריא גופנית ומפגר בשכלו, לא היה מקום להתיר, ואדרבה, וכי אנו יודעים ערכם של חיים?

אולם במקרה ייחודי זה - זה אחרת.

גם צריך לחזק מאד את לב ההורים, שמרגישים כי הם הורגים את התינוק שלהם. והרי באמת מה יעשו, אם כל ולד וולד שיהיה להם יהיה בחזקת סיכון. וכי נתיר להם לפרות ולרבות על מנת שכל פעם שיוכח כי הולד פגום יעשו הפלה? וכי אין להם עצה אלא לוותר על העמדת ולדות או להתגרש?

הנראה לעניות דעתי כתבתי, ויהי רצון שלא ניכשל.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

על 'חומרת' איסור הפלנ בעיני חכמינו ניתן ללמוד מהגמרא בערכין דף ז

"האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה:

גמרא: פשיטא גופה היא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה קמ"ל ואימא ה"נ אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אמר קרא ומתו גם שניהם לרבות את הוולד והאי מיבעי ליה עד שיהו שניהן שוין דברי רבי יאשיה כי קאמרת מגם"

מגמ' זו נמצינו למדים שני דברים :

א. שאיסור הריגת עובר נדחה בפני שיקול של עינוי הדין .

ב. שלולא הפסוק הייתי אומר ששיקול של עינוי הדין נדחה בפני שיקול של נזק ממוני לבעל .

משני הדברים יחד נמצינו למדים שהאיסור על הריגת עובר חמור פחות מאיסור עינוי הדין(ו/או ניוול המת) שחמור פחות מהאיסור להזיק ממון .

אני יודע שאפשר להתפלפל ולטעון שהעובר הוא חלק מגוף האם ולכן הוא נושא באחריות ועוד רעיונות כאלה . אבל להיכן נעלמו כל הדיבורים היפים על היותו של העובר יצור חי עם זכות לחיים ?

כנראה שהראייה הזאת כלל לא עומדת ביסוד הלכות עוברים .

האם שיקול של סבל למשפחה אינו כבד משקל כמו נזק ממוני לבעל ?

עם המקורות אפשר לעשות מה שרוצים בנידו"ד , אבל מי שמבסס הכרעתו על הרגש המוסרי וזכותו של העובר לחיים , אינו יכול להסתתר מאחורי הטקסט שכן הוא לא ימצא שם תמיכה לדעה זו . ואם כך , הנושא פתוח לדיון מוסרי לגופו של עניין .

מהי ההגדרה של חיים שאסור לשלול אותם ? למה שיהא הבדל בין לפני ההפרייה או לאחריה ? בין לפני ארבעים יום או לאחריהם ? האין כאן קביעת גבו שרירותי ? ואם כך למה לא לקובעו בנקודה אחרת ?

פתחנו בטיי-זקס, שהיא מחלה קשה וחשוכת מרפא, והגענו לתסמונת דאון, שאולי גורמת מבוכה מסויימת למשפחה, אך הלוקים בה מתקשרים, מגיבים, ופוטנציאל האושר שלהם אינו נופל משל אנשים אחרים, "בריאים".

הגדרתו של תינוק כ"פגום" היא סובייקטיבית. יש שישמחו עם כל תינוק, ובלבד שיהיה להם כזה, ויש שאינם מרוצים כאשר ילדם אינו כליל המעלות. אי אפשר, אין לנו הכלים, לשפוט את איכות החיים של תינוקות, ילדים ואנשים בכלל, ומשנפתחת הדלת, אין לדעת מתי תיסגר. לפני זמן מה נדון כאן חתן צולע (או שמא היתה זו כלה צולעת?) כמי שאינם מושלמים. האם ראוי להתיר הפלה במקרה במקרה שילד אכן יהיה צולע? ומה אם מנת המשכל שלו תהיה פחותה מהממוצע? או אם יש לו חיך שסוע או שפת ארנב? או אם יהיה אוטיסט? ומה אם יהיה דיסלקטי בצורה קשה? אין לדבר סוף.

איכות חיים אינה מושגת בשל תכונות פיזיות או שכליות, אלא בשל יחס הסביבה ותכונות הנפש של האדם. גם אדם חולה מאד, או עם פיגור שכלי עמוק, יכול להיות מאושר, גם לתרום ולהועיל, אין בעצם סיבה שלא. לנו אין כל יכולת לשפוט זאת, בוודאי שלא מראש.

לו היתה הסביבה אובססיבית פחות ביחס למושלמותם של אנשים, תומכת יותר במשפחות בהן יש ילדים חריגים, נועצת עיניים קצת פחות, לו לא היו השלכות על שידוכיהם של ילדים אחרים, לא לא היתה השגיות שכזאת ביחס לילדינו, היו הדברים קלים יותר. ודאי שאם הנטל הכלכלי על משפחה עם ילד פגוע לא היה כה כבד, היו הדברים שונים.

הציפיה של החברה שאנשים לא ילדו תינוקות "פגומים" מזכירה חברות חשוכות. למיצער, החברה המערבית, בכללותה, הולכת בדרך זו. צריך להזהר, זה הכל.

ברי שהחלטות כאלה הן אישיות וקשות. יש לשפוט כל מקרה לגופו. אבל צריך להזהר מהכללות, שחבוי בהן לחץ סמוי על משפחות. וצריך גם להפריד בין מקרים ספורים וקשים מאד, לבין האחרים (כמו, כן, תסמונת דאון).

ולעניין טיי-זקס, ספציפית, ניתן, באמצעות בדיקת דם פשוטה, לברר אם ההורים נושאים את הגן הפגום, ובחברה בה רב הנישואין הם בעקבות שידוכים, פשוט להתחשב גם בנתון זה.

הדיון בהפלות הוא חשוב כשלעצמו, אולם כיום כאשר יש את הדרכים למניעת המחלה, הרי שדיון זה הוא בעיקר להגדיל תורה ולהאדירה.

היום בציבור החרדי זה מקובל במאת האחוזים, ובשנים האחרונות גם בציבור הדתי, מקובל לעשות בדיקות דור ישרים עוד לפני שסוגרים על חתונה, לפני שבני הזוג מחליטים סופית לקשור עצמם בקשר של חיתון.

כמה כיך לראות את העולם בשחור לבן. אני מכיר מקרוב זוג חרדי שיש להם ילד חולה טיי זקס. ישנם עדיין הרבה זוגות שלא עושים את הבדיקה מטעמים שונים (שמרנות, חוסר ידע, פזיזות ועוד...) כמו כן, מה יעשו כל אותם זוגות שהתחתנו לפני עשר שנים והם נשאים?
והאם תמליץ על זוג מאוהבים ללכת לבדיקה טרום נישואים? בדיקה שאולי תפריד ביניהם או תגרום להם לבטל את המצווה הראשונה?

אי אפשר לומר "טיי זקס" ותסמונת דאון בנשימה אחת. טיי זקס היא מחלה שהתינוק הלוקה בה צפוי לשלוש-ארבע שנות חיים של סבל. ללוקה בתסמונת דאון לא יהיו חיים קלים, אבל הוא יכול להאריך ימים, ולעיתים הפיגור שלו יהיה קל יחסית.

תוקן על ידי - זריחת_עץ - 17/06/2004 22:23:19

This is an excellent link that discusses the halakhic and medical issues of therapeutic abortions:
http://www.medethics.org.il/articles/JMEB.1.9.pdf

במסגרת הדיון ההלכתי בשאלת ההפלות, חשבתי כי ראוי להדגיש את הכאב והסבל שעוברים ההורים, כאשר הם נדרשים לשאלה באופן אישי.
בשנים האחרונות מתפתחת יצירה ליטורגית יהודית, שמטרתה לענות על הצרכים של נשים (וגברים), בתחומים שונים, בעיקר בתחום מעגל החיים המשפחתי, שעד זמננו, כמעט ולא היתה בהם "נגיעה" לסידור התפילה. רבות מבין מחברות הטקסים והתפילות הן נשים (אורתודוכסיות, קונסרבטיביות ורפורמיות), ויצירותיהן מתפרסמות לעיתים גם ברחבי הרשת. (אתר מיוחד לעניין זה הוא - www.ritualwell.org(
בשיוטי שלי ברשת, מצאתי את התפילה הבאה, המיועדת להיאמר ע"י אשה שעברה הפלה (בין אם מבחירה, ובין אם באופן טבעי)


בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת-ה' זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ. חָנֵּנִי ה' כִּי צַר לִי עָשְׁשָׁה בְכַעַס עֵינִי נַפְשִׁי וּבִטְנִי, הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד.
ביום _____ בשבת, ___ בחודש ______, שנת ______ לבריאת העולם, _____ בחודש _____ שנת _____ לספירה,
החזרתי לידיך הנאמנות את ניצן החיים, אשר הפקדת בי לזמן כה קצר.
עובר זה יכול היה להיות ילדי [בכורי], ואני אבלה ובוכיה על עזיבתו את גופי המגן לאחר _______ שבועות בלבד.

רציתי להיות לו לאם, לקיים בו את דבריך:
כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה, יַסְתִּירֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ.
אך הוא לא יַגוּר בְּאָהָלִי עוֹלָמִים ולא יַחַסֶה בְּסֵתֶר כְּנָפַי.
אלהי, אתה יָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי-סָלַע, ואתה תִּשְׁמֹר חֹלֵל אַיָּלוֹת, אבל אותי לא שָׁמָרְתָ ועוּבָּרִי כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל, וַיִּבְרַח כַּצֵּל, וְלֹא יַעֲמוֹד וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי, בְּשָׂרִי עָלָי יִכְאָב וְנַפְשִׁי עָלָי תֶּאֱבָל.
מה שיכול היה להיות שמחה ואושר הפך לעצב ואובדן.
שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלֵנו.
ואני באבלי מקיימת דבריך: הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה אַל-תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל-תִּדֹּם בַּת-עֵינֵךְ, שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל-נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ.

ה' שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל-תַּחֲנוּנַי, בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ. פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ-עֲיֵפָה לְךָ סֶלָה. מַהֵר עֲנֵנִי ה' כָּלְתָה רוּחִי אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי-בְךָ בָטָחְתִּי הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ-זוּ אֵלֵךְ כִּי-אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי. לְמַעַן-שִׁמְךָ ה' תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי.

בצער רב ובכאב גדול אני מקבלת את גזרתך בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַּיָּן הָאֱמֶת.

פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת, לַלְּבָנָה אָמַרְתָ שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, ולנו הבטחת שאנו עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ.
לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּי-אַתָּה אֱלוֹהָי, רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישׁוֹר, וִיְקוּיָם בִּי הכתוב: הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. אז יִמָּלֵא שְׂחֹק פִּי וּלְשׁוֹנִי רִנָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.


http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=358


שלא נדע צער ומכאוב.

אמשלום,

מבלי לשפוט אדם ומצבו כאשר היא מבצעת הפלה מתוך בחירה, אך לומר תפילה כאשר הדבר נוגד את רצון מי שאליו מתפללים, אין זה מברך אלא מנאץ וכתיקון ברכה מיוחדת לאכילת חזיר וכד' [חוץ מברכת "מתיר אסורים"]. נצייר לעצמנו לו היה הסנדק המפיונרי ממלמל תפילה לפני ביצוע הרצח האלגנטי.

ווטו,
אני מצטערת שלא הבהרתי את הדברים: "הפלה מבחירה" (לענ"ד)נקראית כך, גם כאשר היא (הם!) עושים זאת אחרי שהבדיקות הוכיחו שהילד/ה יחלה בטאי זקס, והרב אישר זאת מבחינה הלכתית. "הפלה טבעית", הוא מצב, שמסיבה כלשהיא, ללא התערבות כירורגית, העובר מת ברחמה של האשה.

ווטו,

כאשר מדובר בהפלה עצמונית (כך, אמשלום, לא הפלה טבעית), איני רואה סיבה למה לא לומר דבר תפילה.
הלוא מצאנו שיש לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.

לגבי הפלה מתוך בחירה, איני יודעת האם מאחורי הפרגוד שמעת שהדבר מנוגד לרצונו של זה שהתפילה מיועדת אליו.

עלי מקובל שהצור תמים פועלו, וכי במקרים שבהם הפלה היא מוצדקת, הדבר הוא לרצון נמען התפילות.

איני יודעת אם שביעות רצון נגרמת למי שאמר והיה העולם מכך שנערה שעוד לא מלאו לה י"ב שנים תביא לעולם צאצא שאותו הרתה כתוצאה מאונס של קרוב משפחה.

אמנם רוב מקרי ההפלה אינם כה מובהקים כמקרה שהובא לעיל, אבל אין החלטות קלות על ביצוע הפלה. ההשוואת תחינתה של אישה שנקלעה למצב שבו נאלצה להפיל לתפילת הרוצח המפיונרי אינה במקומה.

שחרית,

כמובן שהתכוונתי על מקרים שאינה מוצדקת ולכן יאות המשל המפיונרי.


אמשלום,

תודה על העדכון!

אם מקובל עליך שיש מקרים מוצדקים ויש מקרים לא מוצדקים, אולי יהיה מקובל בעיניך גם שלא לנו לשפוט אישה עד שנגיע למקומה (בתקווה שלעולם לא נגיע למצב כזה) ולהשאיר את השיפוט בידי זה שבידו כולנו מסורים ??