הרב סגל "מוכיח" שהזוהר הוא ספר קדמון.

מימוני הנכבד והאהוב,

תחילה אנא ברר דבריך.האם אתה מסתפק באמיתות הקבלה,או שהכרעת כבר כי היא אלילית.דומני,כי אם תטען שהנך מסתפק בלבד,הרי אחד מן השניים:

א-או שזה שקר

ב-או שאינך ירא השם,ונכנס לספק מינות וכפירה ולשון הרע והוצאת שם רע על גדולי ישראל, ללא חשש.

לכן מן הראוי והיושר לדונך ל"כף זכות",שכבר הכרעת בסוגיא,ואתה כופר בוודאות באמיתות חכמת הקבלה.ואינך מסתפק כלל.ולא אאמין כלל שאתה מסתפק האם היא אמת או שקר.


מסתברא היטיב לתאר את שיטת הכעבודה שבערעור כל דבר.(וכמדומה שגם אני הקטן רמזתי לעיל על זאת)

יצירת ספקות מן המסד עד הטפחות(למשל:שמא האמת כמטריקס שאיננו קיימים,ושמא הכל חלום ואאת"ל שהכל חלום שמא אין פסול בשקר לכשעצמו...עד אין סוף ספיקות) ,גם בדברים המקובלים והמוסכמים על הכל.תגרור בהכרח לאי וודאות על כל המציאות כולה.ולא רק בנושא "אמיתות הזוהר והקבלה".

לכן,החלת ספקות ללא גבול בצורה אנליטית, גם על הנחות יסוד פשוטות ביהדות, איננה קבילה בעיני,ואינה אלא צורת התחמקות אלגנטית אמנם,אבל בכל זאת היא נוכלות אינטלקטואלית.(אחר אלף מחילות מכבודך)

מן היושר הוא להצהיר :אני כופר בקבלה ואנני חושש כלל לכל גדולי ישראל שסבורים ההפך!!

בר בי,

מהי באמת נקודת הגבול בו הספקות גוברות בהישענות על מקור הסמכות?!

בהקדמת טוב ירושלם "הרמב"ן על פירוש התורה" ע' יג, הוא כותב:

"את ענייני הקבלה שבפירוש רבינו לא פירשתי,וכבר הורה רבינו ז"ל בהקדמתו "לכל המסתכל בספר הזה לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי תורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יוודעו כלל בשום שכל ובינה", ובמקומות אלה כתבתי: "מכאן ואילך מפרש רבינו על פי קבלה"

ויש לדעת כי כל מגמת רבינו לפרש פשוטו של מקרא, ובמקומות שמפרש על פי קבלה בדרך כלל בא לומר שזהו פשוטו של מקרא...."

דומני שבבואנו לסכם את הסיבות להתפשטות הקבלה (כפי שהיטיב לעשות המלמד לאדם), אנו מקלים ראש באחד הגורמים המרכזיים לענ"ד בהצלחתה: קידוש הצדדים ה'אפלים' של הקיום האנושי.

לאותם תיאורים מיניים של האלוהות, יש משמעות מאוד חשובה ביחס לחיי האדם. כך, בעוד שהפילוסופיה נאלצה לראות בחיי המין (במגבלות ההלכה!) רע הכרחי, לראות בחוש המישוש חרפה לנו ולקרוא לנצחון הרוח הפילוסופית על החומר, הרי שהקבלה, הפכה את המגע המיני לפעולה א-להית ממש!

כיון שהמיניות והכרוך בה הם חלק מרכזי ביותר בהוויה האנושית, די ברור מדוע האדם יעדיף לקיים אותה כפרט מקודש מאשר לראות בה רע הכרחי.

________________

ספר הקריאה הנמכר ביותר במדינות רבות בשנים האחרונות, הוא ספרו של דיויד בראון 'צופן דה וינצ'י'.

המדובר בספר מתח (די טוב לטעמי הלא מחייב) שבמרכזו עלילה 'היסטורית' וטענה עקרונית כנגד המימסד הקאתולי שטשטש את הנצרות המקורית וברא תחתיה נצרות אלטרנטיבית המוכרת לנו עד היום. בנצרות המקורית, לאותו האיש היתה אשה בשם מרים המגדלית, הם חיו באהבה וקימו יחסי רעים האהובים.

ממניעים פוליטיים, בחר הממסד הנוצרי להפוך את מרים לאמו של אותו האיש, ולהפוך את אותו האיש לבן האלהים נטול מרכיבים מיניים באישיותו, וכך התפתח לו העולם הנוצרי-מערבי עם רגשות אשמה כלפי המניות.

הדתיות המעורבת במיניות היא למעשה, אליבא דבראון, הדתיות המקרורית המוכרת לנו מהעולם האלילי כפי שהוא מצטייר גם במקורותינו כגדוש מוטיבים מיניים. גם במה שבראון מציג כיהדות המקורית מזהה הספר מוטיבים כאלו (המושג שכינה, זוג הכרובים במשכן ועוד).

די ברור למה ספר הנושא מסר כזה כ"כ מצליח בתקופתנו שבה המיניות הפכה מצורך לערך עליון בקהלים רחבים (אגב, גם בישראל למרות שלקורא המצוי המושגים די רחוקים). ובכל זאת, בקראי את הספר תהיתי לעצמי אם מאבק די דומה לא מתקיים גם אצלנו ביהדות בין כוחות שונים.



תוקן על ידי - ממללא - 24/02/2005 20:09:42

מסתברא,

קראתי מה שכתבת להסביר מדוע אתה לא משיב על טענות של מיימוני וסיעתו. שאלה שלי שכבר הפניתי אליך מעל כמה אשכולות במקומה עומדת: מה אתה חושב על סיפור של הב"י בליל שבועות המוזכר בשל"ה? כמדומה שתשובה על שאלה קטנטנית זו אינה כרוכה באותם ה"קישוים" שיש לך במענה על טענותיו של מיימוני.

אגב. התפשטות והתקבלות סיפור הנ"ל מוסבר היטב עם הסיבה #10 דלעיל. מה כבר לא טוב עם הסיפור (נו שקר זה לא כ"כ דבר פסול...) אז שיותר יהודים ילמדו כל ליל שבועות, ומה רע בכך שכבוד מרן הבית יוסף יתעלה בעיני ההמון, וגם הענין של "שכינתא בגלותא" יחרט בתודעת כלל ישראל, וכבונוס נרויח גם קצת "חיזוק באמונה".

ובכן, יש לנו הסיפור ללא כל עוררין!

לא הבאת הוכחות לטענתך שלמיימוני יש "שנאה פתלוגית" לקבלה, אולי זה לא שנאה אך ביקורת עזה הנובעת מבהירות השקפתו בנידון? ואולי יש גם פה ושם בדבריו אף גרעינים של קנאת ה'?

כל הרוצה לההשתמט מניהול ויכוח ענייני, יכול לטעון שחבל על הויכוח בשעה שכל טענות שבעולם לא יועילו ולא ישכנעו ולא יזיזו. ואפילו לפי דבריך, הלא דפי הפורום נקראים על ידי מאות אנשים, אולי לא תצליח עם מיימוני, אבל אחרים היושבים על הגדר תוכל להאיר את העינים.

(איחלתי למסתברא "שושן פורים קטן שמח", הידעתם שהיום הוא יום הכי חשוב בשנה. יו"כ הוא רק "כ"פורים, בכף הדמיון (דמיון??), בספה"ק מדובר ששושן פורים גם עולה על זו של פורים, וגם מדובר שאדר ראשון אף יותר חשוב מאדר ב', אז שיהיו לכולכם "שושן פורים קטן שמח בלימוד חסידות"!)

ממללא, עלית על עצמך!!!!!

פשוט, הקבלה התקבלה כי נתן מתן לגיטמציה למין ל"דלת העם"! כפתור ופרח!

זה שאין לך ידע בתולדות הקבלה, מילא, הרי שונא אתה את הקבלה. אבל לפחות בתולדות המין בישראל, למה אין לך בקיאות.

בכדי שהמין יהי' לגטימי בעיני העם ולא הרע במיעוטו, די להישאר בתלמוד ובגמרא פירש"י ובמקרא, ואז המין ביהדות הוא כשר וישר ללא תסביכים. די רק להסתכל במעשה רב ועצת רב חסדא וסיפור רבא ושאין הלכה כר' יוחנן בן דהבאי, ועוד ועוד ועוד. והכל מצוין.

אך הקנסיפרציה עובדת שעות נוספת, לא רק שהקבלה מדבר על חולשות האנוש, היא גם משחררת את הצדדים האפלים של מיניות וכאן ההמון, כמו בעגל, פרצו במחולות של אלילות מין ורציחה.

המציאות, אבל, היא הפוכה לגמרי!

הספר ביהדות שהפך למדריך הכי מחמיר בתחום הצניעות, הינו ספר של אבי אבות המקובלים! ספר בעל הנפש לראב"ד, אביו של ר' יצחק סגי נהור ממיסד אסכולת יסוד של הקבלה, ספר זה השאיר רושם בעל יימחה בתחום זה, ואומץ על ידי הטור וכך נקבע בשו"ע, וכך נהפך הגישה הכי מחמירה לגישה הנורמטיבית.

אחר כך יש ספר החיבור/הקדושה המיוחס בטעות לרמב"ן, שם אכן הטכסט המעמת בין גישת אריסטוטלית של חוש המישוש חרפה לנו, לבין גישת היהדות התלמודית שאינו רואה בכך חטא כמו הנצרות, אלא מצוה. ולמרות כך, הרי כל הספר אחר כך מנסה ל"כפר" על מתן גושפנקא זו על ידי הוספות כוונות על גבי כוונות, כך שסוחטת כל הנאה גשמית מן האקט.

(ובכלל גם בזה, הרי נחלקו המקובלים, שהרי הרמב"ן בפירושו נוקט שהמעשה הוא מעשה מגונה כהרמב"ם, וזו אחת מהוכחות שלא הרמב"ן חיבר את הספר, רק ר' עזרא או ר' עזריאל, והרי בגלל הרמב"ן וחביריו התפשט הקבלה)

אחר כך אנו מגיעים לזהר, שכידוע החמיר בתחום זה על פני כל קודמיו, ובעקבות הזהר, המיניות אף נהפכה לדבר יותר מוקצה מאשר כל טכסט אחר. כל ילד יודע שעון שז"ל וכל הכרוך בזה הפך בידי הזהר כאבי אבות העוונות (וצא וראה, ההבדל בין שיטת חכמי אשכנז וצרפת, שכך נפסק בטור בענין זה, ובין ההוספה של הבדק הבית על פי הזהר).

(גם לפי גישת המחקר, שאתה ושכמותך נוהים אחריו, הרי לפי חקירותיו של תא-שמע, התחבר הזהר בספרד וכל התוכחות נגד מיניות פרוצה מתכוון לתופעה הרווחת של מתירנית בספרד ששם דוקא שלט אז הפילוסופיה ולא הזהר!)

ואחר כך קיבל הדבר תנופה של החמרה בספרים כמו הראשית חכמה וכתבי האר"י.

הצצה קלה במה שמתרחש בעם ישראל כיום תגלה, שדוקא הקהילות ההולכות לפי הקבלה, המין הוא מושלל מוקצה ונמאס בתכלית, ואילו בקהילות אחרות, המין נחשב לפעולה רצויה.

אך הוא הוא שאמרתי, על פתלוגיה אין מתווכחים.


ואם כבר מדברים על השנאה, כבר אומר עוד מלה על הטחת "פורנגרפיה" נגד סגנון הזהרי, כבר העירו על שיר השירים שהוא כתוב על דימויים שבתחום האישות, ואכן בראשית הפורום כאשר הטיח מיימוני טענה זו והצהיר באופן גורף שזה סגנון זר ליהדות, לא שם לב מיימוני לפן מקראי זה, כעת הוא משחיל תשובה בלי משים, אכן התנגדו לטכסט זה. לי לא ידוע שהתנגדו אי פעם לשיר השירים בגלל תוכנו, התנגדו לקהלת (בגלל שמח בחור בילדותיך), ליחזקאל (בגלל מעשה מרכבה ועוד), למגילת אסתר (בגלל קינתור האומות העולם) (ואיני מדבר על בעיית רוח הקדש שבספרים שבמשנה ידים, אני מדבר על בעיות בתוכן הספר).

אך מלבד זאת, הצצה קלה בשירת ספרד של תור הזהב, תגלה ששפת הזהר מחווירה לעומת הבוטיות המצויה בין דפי המשוררים שהיו גדולי האומה, וכולם היו שייכים לאסכולת הפילוסופיה הערבית האריסטוטלית/אפלטונית, מי פחות ומי יותר.

ברבי,

בדרך כלל הצגת נכון את יסודי הוויכוח. ותודה לך. אם כי באמת יש גם ענין פנימי, מה אעשה אני חש שמספר הזהר וספרי הקבלה מדברת השפה האותנטית של הדת, ואילו בפילוסופיה, אני לא חש בהם המשך טבעי ואורגני של היהדות. אם כי כמי שכל גווני היהדות, היא מקובלת עלי, איני פוסל חלילה שום ביטוי ביהדות, והרי זה קדוש בעיני והתקדש בקדושת התורה והיהדות.

מלמד,

סליחה ידידי, טרם שידעת שהפורום קיים, כבר אני מתווכח עם מיימוני, וברור לי כשמש שיש לו כזו בעי'.

ובכלל, קודם שתוכיח לי שאתה בקי במשהו מעבר להפרחת רעיונות כרס, ואז אוכל להתייחס לדבריך. ספרו של וורבלובסקי כבר קראת", לא משלמים לי כאן שאני אתמצתת עבורך ספרים שלימים ושאני אוכיח לך דבר. ובזה סיימתי להתייחס לדבריך.


תוקן על ידי - מסתברא - 24/02/2005 23:56:55

בראותי אשכול יודעי ח"ן בלתי מוכר
נכנסתי חיש מהר.

מה רבה מבוכתי בעוברי פה
לנוכח טענת יקירנו ר' מיימוני
כי אותם ניסים שחוללו המקובלים
מקורם איננו בקבלה אלא בשטן !

ואני הקטן איני יודע את נפשי.

עד כדי כך ?

נוח לו לר' מיימוני בשטן ובלבד
שתגורש הקבלה מביתו ?

וככלל, מספקא לי
היאך הותר לו למיימוננו "להשתמש" בכוחות הטומאה
של השטן, אפילו למען מטרה חיובית כסילוקה
של תורת הקבלה ?

יש כאן כמה וכמה קושיות ושאלות נאות וראויות.

אנסה לענות עליהן אחת לאחת.

ותחילה לאהובי מסתברא.

צר לי מאד שאתה מסרב לענות. טעמך הוא שממילא אמציא שאלות חדשות. ובכן, מהיכן לקחת זאת? האם זה חשד, או שיש לזה ביסוס בעובדות, כגון שראית שאני משנה את טעמי?

אני שואל במלוא הרצינות. והכאב.

ולו יצוייר שאינך רוצה להשיב לי ולמי שאתה מתנגד לו. מה עם אלו שקוראים וסבורים שהשאלות יש בהן ממש.

ומה אתה עונה לעצמך?

איני יכול כרגע לרכז את השאלות. אך הבה נסתפק בחלקן. למשל, טענותיו של תא שמע כי בזוהר מופיעים מנהגים מאוחרים, שמע מינה לפחות חלק זה מאוחר הוא.

מה אתה משיב לעצמך? לא לי, שאני חשוד עליך. לעצמך. למי שיבוא אליך וקושיה זו בפיו. ולא תחשוד אותו שהוא מיימוניסט. אלא מבקש אמת.

כבר תיארתי לך לעיל כמה ניסיתי וביקשתי ודרשתי. לא זכיתי מימי לקבל תשובה.

ויש עוד שאלות. אולי ארכזן במקום אחד. לפחות שיהיה לי לתועלת. שאדע למה אני זקוק.

***

במחשבה שניה, אולי באמת נתתי לך מקום למחשבה שאני מחפש לתקוף ולא להבין. אולי אתה חושב שאני מצהיר שאני מבקש לדעת את האמת, אך אני מרמה גם את עצמי?

אשמח אם תראה לי היכן שגיתי בזה, ואנסה לתקן.

על כל פנים, אשמח מאד על כל נכונות להסביר כיצד אתה דוחה את השאלות הרבות שיש על הקבלה לתולדותיה, מלבד הטיעון הכללי ש"במדעי הרוח הכל תיאוריות ורוח". זה נכון, אבל לא לחלוטין, כפי שאתה ודאי יודע יפה בעצמך.

סליחה על המילים הנוקבות אולי יותר מדי. אך מה היית עושה אתה אילו היית רואה מי שיש בידו תשובות לשאלותיך, והוא מסרב בעקביות לענות לך?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו