הרב סגל "מוכיח" שהזוהר הוא ספר קדמון.

מסתברא,

לסכם את תכסיס שלך, זה הולך ככה: את מיימוני אף שהוכיח שהוא "בקי במשהו מעבר להפרחת רעיונות כרס" וכו' אין להשיב בגלל שהוא בקי יותר מדאי... ולי עבדך בן אמתך אין רצון הוד מעלתו יר"ה להשיבני דבר היות שעדיין לא קראתי את ספרו של וורבלובסקי, ואדוני יר"ה אין כבודו להשגיח בתחתונים...

תסלח לי, אך לי הקטן נראה שאין מן הצורך לקבל תואר אקדמי או סמיכה בד' חלקי שו"ע לפני שמציעים שאלה או בקורת פה בפורום. תהיה באיזה נושא שתהיה. ואף התשובות כמדומה אין צריכים להיות מומחה באותו נושא כדי להציע פה תירוץ או הוכחה. ואף אחד לא מבקש הרצאה מדוקדקת וכו'. ולכן מה לך כי נזעקת, אם יש לך מה להשיב, אז שתשיב.

פשוט שזכותך הוא שלא להגיב על שום דבר, ושלא להוכיח אף דבר, כשם שאתה לא מחויב להשתתף כלל בשום דיון פה בפורום. אך להיות נוכח פה ולשום יד לפה על שאלות רבות, ולעשות עצמו כאילם לא יפתח פיו – זה מעורר הרהורי חשד בקרבנו שיש סיבה אחרת על אי ההתיחסות.

ושוב אבקש סליחה, אך דבריך האחרונים אודות אי התיחסות שלך לדבריי, מריח ממה שעליו אמרו חז"ל "אם חכם הוא חכמתו מסתלקת".

אני מרגיש קצת מבולבל מרוב הנושאים שהיו כאן. אז ברשותכם אסכם.

יש כאן שלושה נושאים גדולים:

א. האם הקבלה אמת או להפך עבודה זרה.

ב. האם אנו בודקים דברים לפי הנתונים שבידינו, או בוחרים להישען על מקור סמכות?

ג. בהנחה שאני צודק בביקורתי, האם ראוי להשתמש בלשון בוטה על הזוהר והקבלה? (כמובן, אם אני טועה, אין צריך לומר שאסור להתבטא בצורה כזו).

א. זה התחום שאותו אני מבקש לבדוק. שמעתי כאן כמה תשובות חדשות, שצריך לעיין בהן. אני מקווה שמותר לעיין בהם בלי שאושמץ שאני סתם מתווכח. הלא בלי לעיין, איך אפשר להבין בכלל מה אמרו לי? ואיך זה משתלב בשאר הידע שלנו?

ובכן, בכך אני מבקש לדון לקמן.

ב. כנראה יש לנו, לפי הניסוחים, מחלוקת בנושא להישען על מקור סמכות. ואולי עוד מחלוקת קודמת בזיהוי של מקור סמכות. גם בזה אפשר לדון.

ג. אני מודה ומתוודה שלא ראוי להתבטא בלשון חריפה כזו על אמונותיהם של יהודים. ולכן אני מקבל על עצמי, בל"נ, להשתדל לא להשתמש בביטויים אלו.

ואני מצטער על שעשיתי כזאת.

אם עתה תואילו להמשיך בדיון, אשתדל בהמשך היום, או לאחר זמן, לפתח את שני הנושאים האמורים. תודה ללב ולבן איש אחד על תגובותיהם. אני מקווה שמסתברא ימשיך בכל זאת להשתתף, ויפתח לנו את אוצרו הטוב ויתן לי ולנו יותר מקמצוץ.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

א.אינני מבינה למה עליך להתנצל, כשלימוד הקבלה בשיטה שהיא נלמדת נושאת תארי הגשמה וסותרת לדברי החכם במקרה זה הרמב"ם שהוא מקור הסמכות ממנה אתה שואב עליה אתה נשען והיא נוגדת לעקרונותיו.

ב. לשאלתך האם אנו בודקים דברים לפי הנתונים שבידינו, או בוחרים להישען על מקור סמכות?
האם סוגיית "אלו ואלו" איננה לגיטימית ומקובלת ?

האם המהרש"ל מעודד להסתה נגד מקור סמכות ( בהקדמה השנייה למסכת חולין)כשהוא כותב: "הרשות נתונה לחקור ולעיין ולדעת כל חוכמות תורניים וכל ביניינם כפי אשר יד האדם מגיעה לסתור ולבנות כפי אשר יגזרו עליו מן השמיים"


ג. בהנחה שאתה מחזיק מדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ובשלוש עשר העיקרים הרי שאתה צודק בביקורתך, וראוי ונכון לך להשתמש בלשון בוטה על הזוהר והקבלה מפני שאתה ניתלה על מקור סמכות שהוא הפשיט החזק ומיותר לציין שהוא שנכלל בקטגוריית אלו ואלו..מבחינתך ומבחינתי)אתה מקדש שם שמיים כשאתה משתמש בביטוי עבודה זרה

מימוני,וכולם.

יישר כח על החזרה בך מהתבטאויות הנוראיות שלך נגד הקבלה ונגד גדולי ישראל ,כמו הרמב"ן זיע"א,למשל.

יהי רצון שחזרתך מדיבורים כאלו,והאשמות כאלו,תהיה חזרה קבועה שאינה מתהפכת.

אבל להזכירך המינות אינה רק בשפתיים אלא אף ובעיקר במחשבה.לפיכך אף אם יש בידך "ראיות" נגד הקבלה,בכל זאת ראוי הוא שלא תחשוד במחשבתך את גדולי ישראל בעבודה זרה וכפירה ,ח"ו.ולא תכניס עצמך בספק "מין" אם ירא שמים אתה וחס על נפשך.

כמובן,תמיד תוכל להיות "גבור" גדול(כמו שכמה אחיתופלים ייעצו לך אולי),ולדמיין לעצמך שהינך נביא מוכיח בשער בת רבים נגד האלילות. אבל לעת עתה עדיין למרבה הצער לא נחה עליך הרוח,ואף אתה מסופק באמיתות טענותיך.עצתי לך,ברח והנצל כצבי מייד, ואל תהרהר אחר גדולי ישראל.אחרת אין בינך ובין המינים ולא דבר.

זכור היטב! הרמב"ן ידע מצויין את דברי הרמב"ם במורה נבוכים,ואני מרשה לעצמי לומר,שהוא ידע אותם טוב ממך.!!! ואם בכל זאת הוא לא חת ולא זע מלהאמין בחכמת הקבלה,ש"מ יש דברים בגו.או שאין הם סותרים לדעת הרמב"ם,או שאין העיקר בזה כהרמב"ם.ואם ריק הוא -ממך הוא ריק!

עיקר הקבלה היא חכמה של השגה מעל השכל,ואין לה מקום בשכל ובסברא אנושית,אשר על כן אל תצפה להסברים שכליים במה שלא השגת.

על אחת כמה וכמה שלא תחשוד (ולא רק שלא תכתוב ותדבר) במחשבתך את חכמי ישראל כאילו היו עובדי עבודה זרה במחשבה ,בדיבור או חלילה במעשה.

אם לא זכית לחכמה זאת,או לא הבנת את טעמיה,לא נורא! לא קרה כלום!יש עוד הרבה דברים בחיים שאינך מבין,למרות חכמתך העצומה.מכאן ועד להטיח האשמות או לחשוד בישראל,הס ולא להזכיר אפילו לא בדמיון.

נסה לדמיין את הרמב"ן והגר"א מול עינך,כשאתה מדבר נגד הקבלה.מה החכמת יותר מהם בהשגת הרמב"ם ובהשגת הקבלה? אם אינך מבין,היה משכיל על דבר אמת,ותחריש.

ואם ברגע אחד של השגת אמת תבין את הכל? מי יתקן את כל הדברים והחרפות שכתבת מאז ועד עתה נגד החכמה הזו??

כל זאת אני כותב,בהנחה כי אתה יהודי ירא שמים,ומתיירא לנפשו מגחלתן של חכמי ישראל ועקיצתם.הבורח מספק בכשרויות,כ"ש מספק מינות וכפירה.לשון הרע והוצאת שם רע,חשד בכשרים והרהור אחר רבותינו.גאווה ושחץ.אין לי ספק שכירא שמים תברח מכל אלו ומספק קל שלהם,עאכ"ו בספקות נוראים כאלו.


שוב, השמר לך ושמור נפשך מאד!אתה מתעסק בדברים שאין לך בהם אחיזה,עצתי לך:"דום להשם והתחולל לו" בדיבור ובמחשבה.

אם חטאתי בלשוני,אני מבקש מכבודו סליחה ומחילה.אבל דומני כי ניכרים דבריי היוצאים מן הלב.

ר' מיימוני,

אכן, היתה ציניות בדברי, אך היתה גם נקודה אמיתית
אשר לאור תשובתך הדרא לדוכתא.

אם אכן "השטן" היה רק משל היה ורק "לשיטתו", חובה עלינו לחפש מקור לאותם כוחות שבקיומם אתה מודה (ואף מעיד עליהם אישית).

אני לא אומר שאמונה במיסטיקה (עד כמה שניתן להגדיר נושא רחב כל כך במילה אחת) מחייבת אמונה בתורת הקבלה
אך היא כנראה שלב הכרחי.
האם עברנו אותו ?
האם מכיר אתה בקיומם של כוחות ו"תנועות" שלא ניתנים להסבר בכלים רציונאליים מוכרים ?

מסתברא וקעלעמער,

עוררתם בי עניין נשכח.

בנעורי קראתי את ספרו של העיתונאי אמנון לוי 'החרדים'. הספר, סיפק סקר את החברה החרדית מנקודת מבטו של עיתונאי חילוני (באותה תקופה - הכתב לענייני דת של עיתון 'חדשות').

מטבע הדברים, הוקדש אחד הפרקים לנושא המין. תוך סקירת כללי הקדושה והצניעות הנהוגים בחסידויות גור ותולדות אהרן טען לוי שהחברה החסידית בכללותה פוריטנית יותר מהליטאית וניכרת בה חרדה עמוקה מהמיניות.

כעבור מספר שנים הזדמן לי לקרוא את ספרה של יהודית רותם, אשת אברך ליטאי שלאחר שנולדו לו כעשרה ילדים, התגרשה מבעלה ונטשה את העולם החרדי. והנה, בניגוד ללוי המתבונן מן הצד, טענה רותם טענה הפוכה לפיה כאשת אברך ליטאי, היא קינאה בחברותיה שחיו בבתים חסידיים שלטענתה היו פתוחים יותר ולא ראו בהנאות גשמיות שונות כשורש הרע. זכורני שהיא אפילו ציינה שמספר פעמים פנו אליה בעלים חסידים של חברותיה שתמליץ להם, כמי שיצא שמה כקוראת ספרות זרה, על רומאנים רומנטיים שיוכלו לרכוש כמתנה לנשותיהם.

כיון שרותם באה מתוך העולם החרדי, נטיתי להאמין לה, למרות שההגיון שלי אכן נטה לזהות בין חסידות לפרישות, שהרי חסידים תמיד נראו בעיני כיותר מחמירים (זקן, לבוש, אידיש וכיו"ב).

לא רחק היום ונסתבר לי שבספק שעמד בפני הסתפק גם דיויד ביאל, היסטוריון יהודי-אמריקאי בעמחב"ס 'ארוס והיהודים', ובו סקירה ארוכה של יחסי יהודים, יהדות ומין מתקופת המקרא ועד ימינו. ביאל עצמו, טען במסגרת הפרקים שעסקו בקבלה ובחסידות שההגות שבבסיס תנועות אלו קידשו את המיניות במסגרת ההלכה, ולא ביקשו להדחיקה לגמרי כפילוסופים, והוא גיבה את טענותיו בציטוטים ומובאות למכביר, יעו"ש (הספר יצא גם בעברית בהוצאת 'עם עובד').

לתדהמתי, באחת מהערות השוליים שבסוף הספר, הוא הכה על קדקדו את אמנון לוי על שיצר דימוי מוטעה של החברה החסידית בספרו, ומאידך הביא את דברי רותם כדיווח אותנטי יותר, מתיישב עם המציאות לטעמו. טעותו של לוי, שמיהר לגזור דין על החסידות כולה על סמך שתי קבוצות חריגות בנוף הכולל (כפי שהורחב בפורומינו באשכול אחר)[כך למשל, יעויין בכף החיים, ספר הלכה שמכיל הנהגות רבות שמקורן בחכמי הקבלה, ס' ר"מ ס"ק ס' בעניין לבוש בעת תשמיש, ובשם מקובלים!].

יודגש, כי בניגוד לרושם המוטעה של מסתברא, אין טענתי כאילו הקבלה הכשירה חריגה מגדר הלכתי כלשהו. הטענה המדוייקת היא שהקבלה לקחה חלק מרכזי בהוויה האנושית שנתפס לרוב כפחות ביחס לאספקטים אחרים, והפכה אותו לבבואה של פעולה א-להית. כיון שאני מסופק אם אפשר להגשים את המשאלה הפילוסופית של הכחדת המיניות האנושית, הדרך סלולה לאמץ את הדרך שמעלה את מה שנתפס א-פריורי כחסרון, לשיא רוחני (באמצעות עטיפתו בשלל הוראות).

בעוד התפיסה הפילוסופית בגרסתה הימי-בניימית מניחה עימות בין רוח וחומר וממילא שואפת להקטין את משמעות החומר למינימום (ר' מו"נ, ח"ג , פ"ח), הרי שהתפיסה הקבלית רחבה יותר ומכילה בתוכה גם אפשרות להעלאת החומר, וההבדל גדול.

למיימוני:

עיקר יסוד המסורת הוא האמונה שהאבות אינם מנחילים שקר לבניהם וש"מעתיקי השמועה" אינם טועים בהעברת השמועה.

אם נניח ש"מעתיקי השמועה" כמו הגר"א והבית יוסף טעו בדבר יסודי כזה, שנתנו אימון בספר שכולו זועק ע"ז וג"ע, הרי זה משמיט את הקרקע מתחת לסמכותם בתור "מעתיקי השמועה".

אולי טיעון זה כבר נכתב בעבר, אבל במטותא ממך לענות לי בקצרה.