|
|
| נשלח ב-25/2/2005 00:40 |
|
| |
מסתברא.
כתבת:
הצצה קלה במה שמתרחש בעם ישראל כיום תגלה, שדוקא הקהילות ההולכות לפי הקבלה, המין הוא מושלל מוקצה ונמאס בתכלית, ואילו בקהילות אחרות, המין נחשב לפעולה רצויה.
א] מה זה "ההולכות לפי הקבלה"?
ב] מי הן הקהילות הללו?
ג]קח לדוגמא חב"ד האם אתה חושב שהיא פוריטנית יותר מאלה שלא הולכים ע"פ הקבלה .
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 00:41 |
|
| |
יהודי נודד
איני יודע אם כתבת בציניות. אני משער שכן. אך אם לא, אבהיר את עצמי -
הדברים נאמרו לא מפני שאני מאמין בקיומה של ישות כזו, השטן. אלא כדי להראות, בתוך דיון, בטיעון מסוג "לשיטתך", כי טיעון מסויים אינו יכול להוות ראיה, מפני שהאירוע שנועד לשמש כהוכחה יכול להתפרש לכמה פנים.
***
בר בי רב ולב
עוררתם נקודה גדולה. שאלתם אותי מה אני חושב. ובכן, אני מתבונן בעצמי ואני רואה שאין לי תשובה מוחלטת.
איני בא לומר שאין בידי נימוקים וסברות שניתן לסמוך עליהן. מה אנו עושים בכל תחום של חיינו? אנו לומדים, בודקים, מעיינים, משווים, ומנסים להגיע למסקנות.
יש מקומות שבהם אנו יכולים לדחות את השיפוט שלנו לנצח. לומר שאיננו יודעים, ולמרות שזה אכפת לנו, נגדיר את עצמנו במצב של אי ידיעה.
ויש מקומות, שבהם עם כל החשש והסיכון, אנו רואים שהתאסף בידינו מידע רב. מידע משמעותי. מידע שאם נתעלם ממנו, נשקר לעצמנו.
זה המצב שלי ביחס לקבלה.
אנסה לרכז חלק מהטענות:
א. הקבלה מתיימרת להיות גוף אחדותי שהינו חלק מהתורה. אם אנו מבינים ב"תורה" את מה שקיבל משה מסיני והעביר מדור לדור, הרי יש כאן בעיה וסתירה. המקובלים טוענים כי לכמה מדמויות המפתח שלהם היו גילויים שלא היו קודם. לפי פשטות המילים, הכוונה שאין זה מסיני. כמו כן, איך יתכנו מחלוקות במסורת?
אזכיר עוד כי הרמ"ק ניסה למיין את השיטות ואת ההיתרים ל"חדש" בקבלה. ובכן, האם זו מסורת וקבלה או גילוי וחידוש?
אני מבקש להזכיר כי חידוש יתכן בתחום ההלכה, כיון שהוא נורמטיבי. כלומר קובע כללי התנהגות. לעומת זאת, איך ניתן להגיע למחלוקות בתחום הדיסקריפטיבי, שהרי המציאות אינה יכולה או אינה אמורה להכיל סתירות?
ב. כיצד יתכן לדבר על ריבוי בתוך האלקות?
ג. מדוע נבחרו דימויים מגונים לתאר את הדינמיקה בתוך האלקות?
ד. שיר השירים אינו תשובה, מפני שגם עליו נאמר שיש להיזהר מלקראו כפשוטו ולהשתמש בו בבית המשתה. כלומר, חז"ל היו ערים יפה לכך שספר זה אינו הולם את הקדושה שלנו. מלבד זאת, יש הפרש רב בין דימויים מתונים יחסית לבין מה שמתחולל בקטעים מסויימים מהזוהר.
אבל כיון שמסתברא חשדני בוכחנות סתם, אני מוכן לסגת. כיון שההפרש בין שיר השירים לדימויי הזוהר הוא כנראה כמותי בעיניכם, אזי למרות שההפרש הזה מפריע לי, אני מוכן לקבל שזו כנראה רגישות יתר שלי ולא זכיתי להבין את הנושא. ניחא. האם אזכה לקבל תשובה לשאר שאלותי?
ה. כיצד טוענים שהזוהר קדמון כאשר יש ערימה של שאלות נגד זה, כמבואר באשכול ההוא?
יש עדיין שאלות נוספות, אלא שאינן עולות בדעתי כרגע.
***
מה שאני בא לומר הוא שמה שאני רואה שעומד לזכות הזוהר הוא דבר אחד ויחיד. העובדה שהוא נתון היום בתוך הקונצנזוס. יש לו מסכימים שאינם רק אנשים שלא פתחו אותו מימיהם, וסומכים על קודמיהם. אלא גם גדולי ישראל, חכמים ויראי ה', שהקדישו את ימיהם להגות בו. כדוגמת הגר"א.
זה באמת דבר שאיני יכול להבין.
לכן אני מתחנן על נפשי. אם באמת הכל צודק, וכל מה שאני חושב טעות הוא, אזי היכן הטעות?
***
לגבי הדברים על מקור סמכות.
מעט הבהרה בתורת הלוגיקה תחסוך הרבה התלבטות, כמדומה לי. מקור סמכות הוא קיצור דרך לבירור האמת. במקום לעמול בעצמי, מה גם שאני מועד לטעות, אני הולך אל המומחה ושואל לדעתו.
אבל, וזה אבל גדול מאד, דברי המומחה אינם הופכים את האמת למה שהיא. הוא רק מסכם עבורי את הדברים מתוך הבנתו. האמת היא אמת בגלל שהיא תואמת למציאות. זה מה שנקרא קורספונדנציה.
לפיכך, אין מקום ואי אפשר להסתמך על מקור סמכות כאשר יש עליו שאלות ומוצאים בדבריו סתירות. הוא מאבד את מקומו בתור מקור סמכות.
זה נכון לא רק לגבי הקבלה, או המדע. זה נכון בכל מקום, וגם בתורה עצמה. אסור לאדם לקבל דברים שהוא יודע בליבו שהם לא ייתכנו. (כבר דנו בעבר בפורום בנושא זה, כגון על הקביעה "על ימין שהוא שמאל" או "על ימין שהוא ימין" ועל מי שאסור לו לתלות בבית הדין בשעה שהוא יודע שבית הדין טועה).
אני מקווה שהבהרתי את כוונתי, כי השעה מאוחרת וחוששני שכתבתי לא ברור מספיק. אם אנסה לסכם או לחזור, אוכל לומר, כמעט במשפט אחד, כי איני סבור שהשכל מגלה אמיתות, אבל אני סבור שהוא כלי לבחינה ולדחיה של טעות. כאשר יש סתירות, זה סימן לטעות. אני מזהה קושיות וסתירות במערכת האמונות שסביב הזוהר והקבלה. קושיות אלו אינן מאפשרות לי או לשום אדם - לדעתי - לקבל מערכת כזו כפי שהיא, גם אם יש מקור סמכות מכובד מאד שיוצא לטובתה (כמו מסתברא). צריך לבאר את הקשיים. עד אז, מצווה אני לעמוד על שלי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 01:01 |
|
| |
קעלמר,
ההולכים על פי קבלה, זה אלו שאימצו לעצמם מנהגי הקבלה בהרבה מתחומי חייהם, וזה מחייב אותם. כגון גור ותולדות אהרן וברסלב וסלונים בראש הרשימה, וגם אצל אחרים כך ואכמ"ל דברים שהצניעות יפה להן.
לא כתבתי שכולם ככה (ובחב"ד איני יודע על שום קו ברור בזה שכן זה לא בראש האג'נדה, ויש פוריטינים ויש שלא), כתבתי רק, שאם יש פוריטנית זה אלו שיונקים מן הקבלה במדה זו או אחרת. מקהילות שלא אימצו לעצמן מנהגי הקבלה, אני יודע ברור שהקו הוא לא ככה. ואם יש, זה בהשפעת הקבלה שהגיע להם על ידי הצינורות
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 01:05 |
|
| |
מיימוני,
אנסה להשיב על חלק מהטענות.
א. המסורת שנמשכה מסיני, המבוארת באריכות על ידי הרמב"ם, יש בה צורך רק לעניני הלכה, המיועדים לכל העם. בנוגע לגילוי רזי תורה, שלא יקרה כלום אם העם לא ידע אותם, די גם במסורת המגיעה על ידי אליהו. התלמיד החכם, שרבו יהיה נאמן עליו שאליהו נגלה אליו (כמו הרח"ו ביחס לאריז"ל), יקבל את דבריו, וכך יהיה "שני לאליהו", וכן הלאה. כיון שאין בזה צורך למשה מסיני, אכן אין בזה כזו מסורת.
סתם, בלי קשר, הידעת את דברי היעב"ץ בהערתו על הרמב"ם שקבע כי לא תיתכן עוד תורה שתינתן משמים במעמד ששים ריבוא?
המחלוקות בדברי הקבלה אינם במסורת, אלא בחלקי הקבלה המובנים בשכל אנוש, וכפי שהרחיב לבאר הרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות. ומן הסתם ידעת את שכתב שם ואת שכתב בשומר אמונים הקדמון בנידון.
ראיית המציאות אינה אמורה להכיל סתירות, אם אכן יוכל אי מי לראות את המציאות כפי שהיא. אך כיון ש"ביד הנביאים אדמה", ועל דרך זה בבעלי הקבלה, אין סתירה בשינוי התיאורים. וראה בזה באריכות במאמרו של בעל חובת התלמידים בסוף הספר.
ב. אין ריבוי באלקות, אלא בדרכי הנהגתו. זו בקצרה תשובתו של הרמח"ל לחוקר. אמנם, לא כולם גרסו את פרשנותו של הרמח"ל בקבלה, אך לדעת כולם הריבוי אינו אלא בדרכי ההנהגה.
ג. ההכרח לדימויים שנחשבים אצלך מגונים, הוא שהביא לזאת. נדרש מודל שיתאר מיזוג של שתי מידות והולדת תוצאה משותפת לשתיהם, וזו, במחילה, הדוגמה הטובה ביותר לכך. מתוך הנחה שהעוסק בקבלה יקיים את התנאים הנדרשים לפני הלימוד, אין לחשוש שדימויים אלו יפריעו לקדושתו של הלומד.
ה. על קדמות הזוהר, אין הוכחות ברורות לאיחורו. כוונתי בזאת להוכחות כאלו שגם היעב"ץ לא יכל להתמודד איתם.
תוקן על ידי - בןאישאחד - 25/02/2005 1:15:39
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 01:15 |
|
| |
מימוני, בא ואתרגם לך בקיצור את דברי בן איש אחד.
לך תעיין. [ועליך אמרו שאתה תתחמק.]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 01:19 |
|
| |
עכשיו הבנתיך,התכוונת לקהילות שאימצו את הקבלה בתחום זה.
[כי גור למשל לא מאופיינת כקיבלה את הקבלה יותר מחב"ד או ויזניץ.]
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 01:34 |
|
| |
מסתברא,
אכן הידע שלי בתולדות הקבלה אינו רחב כלל ועיקר, אך מכאן ועד ליחס לי שנאה לקבלה (שלא לדבר על שנאה פתולוגית) הדרך רחוקה. דת פילוסופית היתה די משמימה אותי, למען האמת (למרות שזו האמת).
כפי שציינתי בדברי, הרמב"ם וסיעתו ראו במיניות חרפה וזכור לי פרק חריף במיוחד בח"ג של המורה. לא מדובר כאן בגילוי עריות אלא במיניות הכשרה, זו שאתה מוצא בקרב חז"ל דיבור בשבחה (אם כי אם תחפש תמצא גם קו נגדי - למשל בתיאור אורח חייו של ר' אליעזר בגמרא בנדרים).
אותם ספרים שציינת ותופעת הנהגות הקדושה רק מחזקת את טענתי, כיון שהם ביטוי של תהליך של מיסטיפקציה של יחסי המין והפיכתם מצורך גשמי למעשה קדושה.
לא זכור לי שקבעתי שהקבלה באה להכשיר מיניות של דלת העם. אני כן סבור שהיא לקחה כוח מרכזי בחיי האדם והעמידה אותו במקום רוחני גבוה, ואולי יש בכך מה שהביא לחיזוק כוחה.
הנטיה של יהודים רבים (ובעצם גם גוים) בימינו שאינם מקיימים תומ"צ ללימוד קבלה, רק מחזק את החשד הזה, שגדולים וטובים ממני אשר בניגוד אלי בקיאים בקבלה עמדו עליו, והדברים ארוכים וידועים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 01:41 |
|
| |
מימוני הנכבד האהוב
יישר כח על ההבהרה,
אבל עדיין לא הבנתי,אם הינך בספק עדיין לגבי אמיתות הקבלה,מי התיר לך לדבר כך על גדולי ישראל??? בספק דאורייתא של מינות וכפירה ולשון הרע והוצאת שם רע?
ולא קיימא לך "ספקא דאורייתא לחומרא".?
ולא די בזה,אלא שבכלל כל הספק שלך אם ישנו,ספק גדול אם אפשר לכנותו "ספק" הלכתי.
אשמח להבהרה בנקודה זו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 07:20 |
|
| |
מסתברא,
לסכם את תכסיס שלך, זה הולך ככה: את מיימוני אף שהוכיח שהוא "בקי במשהו מעבר להפרחת רעיונות כרס" וכו' אין להשיב בגלל שהוא בקי יותר מדאי... ולי עבדך בן אמתך אין רצון הוד מעלתו יר"ה להשיבני דבר היות שעדיין לא קראתי את ספרו של וורבלובסקי, ואדוני יר"ה אין כבודו להשגיח בתחתונים...
תסלח לי, אך לי הקטן נראה שאין מן הצורך לקבל תואר אקדמי או סמיכה בד' חלקי שו"ע לפני שמציעים שאלה או בקורת פה בפורום. תהיה באיזה נושא שתהיה. ואף התשובות כמדומה אין צריכים להיות מומחה באותו נושא כדי להציע פה תירוץ או הוכחה. ואף אחד לא מבקש הרצאה מדוקדקת וכו'. ולכן מה לך כי נזעקת, אם יש לך מה להשיב, אז שתשיב.
פשוט שזכותך הוא שלא להגיב על שום דבר, ושלא להוכיח אף דבר, כשם שאתה לא מחויב להשתתף כלל בשום דיון פה בפורום. אך להיות נוכח פה ולשום יד לפה על שאלות רבות, ולעשות עצמו כאילם לא יפתח פיו – זה מעורר הרהורי חשד בקרבנו שיש סיבה אחרת על אי ההתיחסות.
ושוב אבקש סליחה, אך דבריך האחרונים אודות אי התיחסות שלך לדבריי, מריח ממה שעליו אמרו חז"ל "אם חכם הוא חכמתו מסתלקת".
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2005 09:57 |
|
| |
אני מרגיש קצת מבולבל מרוב הנושאים שהיו כאן. אז ברשותכם אסכם.
יש כאן שלושה נושאים גדולים:
א. האם הקבלה אמת או להפך עבודה זרה.
ב. האם אנו בודקים דברים לפי הנתונים שבידינו, או בוחרים להישען על מקור סמכות?
ג. בהנחה שאני צודק בביקורתי, האם ראוי להשתמש בלשון בוטה על הזוהר והקבלה? (כמובן, אם אני טועה, אין צריך לומר שאסור להתבטא בצורה כזו).
א. זה התחום שאותו אני מבקש לבדוק. שמעתי כאן כמה תשובות חדשות, שצריך לעיין בהן. אני מקווה שמותר לעיין בהם בלי שאושמץ שאני סתם מתווכח. הלא בלי לעיין, איך אפשר להבין בכלל מה אמרו לי? ואיך זה משתלב בשאר הידע שלנו?
ובכן, בכך אני מבקש לדון לקמן.
ב. כנראה יש לנו, לפי הניסוחים, מחלוקת בנושא להישען על מקור סמכות. ואולי עוד מחלוקת קודמת בזיהוי של מקור סמכות. גם בזה אפשר לדון.
ג. אני מודה ומתוודה שלא ראוי להתבטא בלשון חריפה כזו על אמונותיהם של יהודים. ולכן אני מקבל על עצמי, בל"נ, להשתדל לא להשתמש בביטויים אלו.
ואני מצטער על שעשיתי כזאת.
אם עתה תואילו להמשיך בדיון, אשתדל בהמשך היום, או לאחר זמן, לפתח את שני הנושאים האמורים. תודה ללב ולבן איש אחד על תגובותיהם. אני מקווה שמסתברא ימשיך בכל זאת להשתתף, ויפתח לנו את אוצרו הטוב ויתן לי ולנו יותר מקמצוץ.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2005 19:16 |
|
| |
מיימוני,
א.אינני מבינה למה עליך להתנצל, כשלימוד הקבלה בשיטה שהיא נלמדת נושאת תארי הגשמה וסותרת לדברי החכם במקרה זה הרמב"ם שהוא מקור הסמכות ממנה אתה שואב עליה אתה נשען והיא נוגדת לעקרונותיו.
ב. לשאלתך האם אנו בודקים דברים לפי הנתונים שבידינו, או בוחרים להישען על מקור סמכות?
האם סוגיית "אלו ואלו" איננה לגיטימית ומקובלת ?
האם המהרש"ל מעודד להסתה נגד מקור סמכות ( בהקדמה השנייה למסכת חולין)כשהוא כותב: "הרשות נתונה לחקור ולעיין ולדעת כל חוכמות תורניים וכל ביניינם כפי אשר יד האדם מגיעה לסתור ולבנות כפי אשר יגזרו עליו מן השמיים"
ג. בהנחה שאתה מחזיק מדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ובשלוש עשר העיקרים הרי שאתה צודק בביקורתך, וראוי ונכון לך להשתמש בלשון בוטה על הזוהר והקבלה מפני שאתה ניתלה על מקור סמכות שהוא הפשיט החזק ומיותר לציין שהוא שנכלל בקטגוריית אלו ואלו..מבחינתך ומבחינתי)אתה מקדש שם שמיים כשאתה משתמש בביטוי עבודה זרה
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2005 21:14 |
|
| |
מימוני,וכולם.
יישר כח על החזרה בך מהתבטאויות הנוראיות שלך נגד הקבלה ונגד גדולי ישראל ,כמו הרמב"ן זיע"א,למשל.
יהי רצון שחזרתך מדיבורים כאלו,והאשמות כאלו,תהיה חזרה קבועה שאינה מתהפכת.
אבל להזכירך המינות אינה רק בשפתיים אלא אף ובעיקר במחשבה.לפיכך אף אם יש בידך "ראיות" נגד הקבלה,בכל זאת ראוי הוא שלא תחשוד במחשבתך את גדולי ישראל בעבודה זרה וכפירה ,ח"ו.ולא תכניס עצמך בספק "מין" אם ירא שמים אתה וחס על נפשך.
כמובן,תמיד תוכל להיות "גבור" גדול(כמו שכמה אחיתופלים ייעצו לך אולי),ולדמיין לעצמך שהינך נביא מוכיח בשער בת רבים נגד האלילות. אבל לעת עתה עדיין למרבה הצער לא נחה עליך הרוח,ואף אתה מסופק באמיתות טענותיך.עצתי לך,ברח והנצל כצבי מייד, ואל תהרהר אחר גדולי ישראל.אחרת אין בינך ובין המינים ולא דבר.
זכור היטב! הרמב"ן ידע מצויין את דברי הרמב"ם במורה נבוכים,ואני מרשה לעצמי לומר,שהוא ידע אותם טוב ממך.!!! ואם בכל זאת הוא לא חת ולא זע מלהאמין בחכמת הקבלה,ש"מ יש דברים בגו.או שאין הם סותרים לדעת הרמב"ם,או שאין העיקר בזה כהרמב"ם.ואם ריק הוא -ממך הוא ריק!
עיקר הקבלה היא חכמה של השגה מעל השכל,ואין לה מקום בשכל ובסברא אנושית,אשר על כן אל תצפה להסברים שכליים במה שלא השגת.
על אחת כמה וכמה שלא תחשוד (ולא רק שלא תכתוב ותדבר) במחשבתך את חכמי ישראל כאילו היו עובדי עבודה זרה במחשבה ,בדיבור או חלילה במעשה.
אם לא זכית לחכמה זאת,או לא הבנת את טעמיה,לא נורא! לא קרה כלום!יש עוד הרבה דברים בחיים שאינך מבין,למרות חכמתך העצומה.מכאן ועד להטיח האשמות או לחשוד בישראל,הס ולא להזכיר אפילו לא בדמיון.
נסה לדמיין את הרמב"ן והגר"א מול עינך,כשאתה מדבר נגד הקבלה.מה החכמת יותר מהם בהשגת הרמב"ם ובהשגת הקבלה? אם אינך מבין,היה משכיל על דבר אמת,ותחריש.
ואם ברגע אחד של השגת אמת תבין את הכל? מי יתקן את כל הדברים והחרפות שכתבת מאז ועד עתה נגד החכמה הזו??
כל זאת אני כותב,בהנחה כי אתה יהודי ירא שמים,ומתיירא לנפשו מגחלתן של חכמי ישראל ועקיצתם.הבורח מספק בכשרויות,כ"ש מספק מינות וכפירה.לשון הרע והוצאת שם רע,חשד בכשרים והרהור אחר רבותינו.גאווה ושחץ.אין לי ספק שכירא שמים תברח מכל אלו ומספק קל שלהם,עאכ"ו בספקות נוראים כאלו.
שוב, השמר לך ושמור נפשך מאד!אתה מתעסק בדברים שאין לך בהם אחיזה,עצתי לך:"דום להשם והתחולל לו" בדיבור ובמחשבה.
אם חטאתי בלשוני,אני מבקש מכבודו סליחה ומחילה.אבל דומני כי ניכרים דבריי היוצאים מן הלב.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 00:24 |
|
| |
ר' מיימוני,
אכן, היתה ציניות בדברי, אך היתה גם נקודה אמיתית
אשר לאור תשובתך הדרא לדוכתא.
אם אכן "השטן" היה רק משל היה ורק "לשיטתו", חובה עלינו לחפש מקור לאותם כוחות שבקיומם אתה מודה (ואף מעיד עליהם אישית).
אני לא אומר שאמונה במיסטיקה (עד כמה שניתן להגדיר נושא רחב כל כך במילה אחת) מחייבת אמונה בתורת הקבלה
אך היא כנראה שלב הכרחי.
האם עברנו אותו ?
האם מכיר אתה בקיומם של כוחות ו"תנועות" שלא ניתנים להסבר בכלים רציונאליים מוכרים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 01:41 |
|
| |
מסתברא וקעלעמער,
עוררתם בי עניין נשכח.
בנעורי קראתי את ספרו של העיתונאי אמנון לוי 'החרדים'. הספר, סיפק סקר את החברה החרדית מנקודת מבטו של עיתונאי חילוני (באותה תקופה - הכתב לענייני דת של עיתון 'חדשות').
מטבע הדברים, הוקדש אחד הפרקים לנושא המין. תוך סקירת כללי הקדושה והצניעות הנהוגים בחסידויות גור ותולדות אהרן טען לוי שהחברה החסידית בכללותה פוריטנית יותר מהליטאית וניכרת בה חרדה עמוקה מהמיניות.
כעבור מספר שנים הזדמן לי לקרוא את ספרה של יהודית רותם, אשת אברך ליטאי שלאחר שנולדו לו כעשרה ילדים, התגרשה מבעלה ונטשה את העולם החרדי. והנה, בניגוד ללוי המתבונן מן הצד, טענה רותם טענה הפוכה לפיה כאשת אברך ליטאי, היא קינאה בחברותיה שחיו בבתים חסידיים שלטענתה היו פתוחים יותר ולא ראו בהנאות גשמיות שונות כשורש הרע. זכורני שהיא אפילו ציינה שמספר פעמים פנו אליה בעלים חסידים של חברותיה שתמליץ להם, כמי שיצא שמה כקוראת ספרות זרה, על רומאנים רומנטיים שיוכלו לרכוש כמתנה לנשותיהם.
כיון שרותם באה מתוך העולם החרדי, נטיתי להאמין לה, למרות שההגיון שלי אכן נטה לזהות בין חסידות לפרישות, שהרי חסידים תמיד נראו בעיני כיותר מחמירים (זקן, לבוש, אידיש וכיו"ב).
לא רחק היום ונסתבר לי שבספק שעמד בפני הסתפק גם דיויד ביאל, היסטוריון יהודי-אמריקאי בעמחב"ס 'ארוס והיהודים', ובו סקירה ארוכה של יחסי יהודים, יהדות ומין מתקופת המקרא ועד ימינו. ביאל עצמו, טען במסגרת הפרקים שעסקו בקבלה ובחסידות שההגות שבבסיס תנועות אלו קידשו את המיניות במסגרת ההלכה, ולא ביקשו להדחיקה לגמרי כפילוסופים, והוא גיבה את טענותיו בציטוטים ומובאות למכביר, יעו"ש (הספר יצא גם בעברית בהוצאת 'עם עובד').
לתדהמתי, באחת מהערות השוליים שבסוף הספר, הוא הכה על קדקדו את אמנון לוי על שיצר דימוי מוטעה של החברה החסידית בספרו, ומאידך הביא את דברי רותם כדיווח אותנטי יותר, מתיישב עם המציאות לטעמו. טעותו של לוי, שמיהר לגזור דין על החסידות כולה על סמך שתי קבוצות חריגות בנוף הכולל (כפי שהורחב בפורומינו באשכול אחר)[כך למשל, יעויין בכף החיים, ספר הלכה שמכיל הנהגות רבות שמקורן בחכמי הקבלה, ס' ר"מ ס"ק ס' בעניין לבוש בעת תשמיש, ובשם מקובלים!].
יודגש, כי בניגוד לרושם המוטעה של מסתברא, אין טענתי כאילו הקבלה הכשירה חריגה מגדר הלכתי כלשהו. הטענה המדוייקת היא שהקבלה לקחה חלק מרכזי בהוויה האנושית שנתפס לרוב כפחות ביחס לאספקטים אחרים, והפכה אותו לבבואה של פעולה א-להית. כיון שאני מסופק אם אפשר להגשים את המשאלה הפילוסופית של הכחדת המיניות האנושית, הדרך סלולה לאמץ את הדרך שמעלה את מה שנתפס א-פריורי כחסרון, לשיא רוחני (באמצעות עטיפתו בשלל הוראות).
בעוד התפיסה הפילוסופית בגרסתה הימי-בניימית מניחה עימות בין רוח וחומר וממילא שואפת להקטין את משמעות החומר למינימום (ר' מו"נ, ח"ג , פ"ח), הרי שהתפיסה הקבלית רחבה יותר ומכילה בתוכה גם אפשרות להעלאת החומר, וההבדל גדול.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2005 05:10 |
|
| |
למיימוני:
עיקר יסוד המסורת הוא האמונה שהאבות אינם מנחילים שקר לבניהם וש"מעתיקי השמועה" אינם טועים בהעברת השמועה.
אם נניח ש"מעתיקי השמועה" כמו הגר"א והבית יוסף טעו בדבר יסודי כזה, שנתנו אימון בספר שכולו זועק ע"ז וג"ע, הרי זה משמיט את הקרקע מתחת לסמכותם בתור "מעתיקי השמועה".
אולי טיעון זה כבר נכתב בעבר, אבל במטותא ממך לענות לי בקצרה.
|
|
|
|
|