הרב סגל "מוכיח" שהזוהר הוא ספר קדמון.

אני ממתין ומצפה ומייחל למענה מיימוני.

בס"ד
לימוד חכמת האמת מאנשים יראי ה' והגונים,ידוע הדבר
שאין ללמוד את חכמת האמת מכל אחד ,החכמה הזו היתה
חתומה באלף עיזקאות של ברזל וכתב רבנו האר"י אשלגזת"ל
בס' מתן תורה במאמר 'עת לעשות'בעניין ספרים של קבלה לא מוסמכים שנפוצו לאחרונה מעת שמלאכת הדפוס נתפשטה בעולם
וז"ל:'ומהעת ההיא התחילולהתרבות הספרים גם מן הסוג האמור
לעיל,אשר בלי שום לימוד וקבלה פה אל פה מרב מוסמך לכך
ואפילו בחסרון ידיעה בכל אותם הספרים הקדמונים שיש להם
שייכות לסוג הזה ,הולכים מחבריהם ומוציאים סברות מדמם
ובשרת עצמם ומכל בוקי סריקי ,ותולין הדברים ברומו של עולם
לצייר בזה נשמת האומה וכל אוצרה הכביר ,וככסילים לא ידעו
להיזהר ,גם אין להם דרך לידע זאת ,אשר מביאים לדורות
דעות משובשבות ,ובתמורת תאוותיהם הקטנטטונות חוטאים ומחטיאים את הרבים לדורות.
ולאחרונה העלו צחנה מעלה מעלה ,כי גם תקעו צפרניהם בחכמת הקבלה ,מבלי משים לב אשר חכמהזאת נמצאת סגורה ומסוגרת עד היום הזה,עד אשר אין יוצא ובא בתוכה להבין אף מלה אחת במשמועתה הראויה ,ואין צריך לומר איזה קשר בין מלה אחת לחברתה ,כי בכל הספרים האמיתיים שנתחברו עד (כצ"ל)היום אין בהם זולת רמזים דקים ,אשר בדוחק גדול המה מספיקים רק בשביל תלמיד מבין מדעתו לקבל פירושם מפי חכם מקובל ומוסמך לכך ,והנה גם "שמה קננה חפוזה ותמלט ובקעה ודגרה בצלה",ונתרבו בימינו אלה חוברי חבר אשר עושים שם מטעמים כאלה שהמה גועל נפש לכל המסתכלים בהם.
ויש מהם שהפליגו עוד לעלות על ראש הפסגה ולוקחים להם מקום הראוי לראשי הדורות,שעושים עצמם כיודעים לברר בין ספרי הקדמונים והראשונים ז"ל להורות לצבור איזה ספר ראוי להגות בו ואיזה ספר שאינו כדאי לטפל בו משום שמלא דברי הזיה ח"ו ,וכדי בזיון וקצף.כי עד עתה היתה מלאכת הבירור הזאת מיוחסת ומוגבלת רק לאחד מעשרה ראשי הדורות,ועתה נבערים יתעללו בה.
ולפיכך נשתבשה מאד דעת הציבור בתפיסת העניינים האלה,ועוד נוסף כי נוצרה אוירה של קלות דעת וכל אחד חושב לעצמו אשר די לו בסקירה אחת בשעת הפנאי להתבונן ולבקר בדברים נשגבים אלו,ועוברים ביעף על כל עולם החכמה הגבוה ומקוריות נשמת היהדות בטיסה אחת כמו המלאך הנודע ,ומוציאים מסקנות כל אחד לפי הלך רוחו ,
ואלה הן הסיבות שהוציאו אותי מחוץ לגדרי ,והחלטתי כי עת לעשות לה' ולהציל מה שאפשר עוד להציל .
וקבלתי על עצמי לגלות שיעור מסויים מהמקוריות הנוגעת לסוג האמור ולהפיצו בקרב העם.' עכ"ל הטהורה.
פורסם בפורום 'החרדים והאינטרנט'בקישור הבא:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1278032

מיימוני
באמת לא הי' לי להשיב כלל, ועיקר הטעם כי למשל אם תפרוך את תירוצי, תחשוב כי כבר אין תירוץ נכון. למעשה אני רק בן אדם, והדברים שאני כותב כאן הם מסקנות "שלי", ולא של אחרים, לכן אני מבהיר מראש כי אף ימצאו לדברי פירכא, זה לא אומר כי הקושיות מכריעים את הכף. ודי באזהרה זו.
לעולם אאמין בקבלה, אף אם לא יהיה שום תירוץ, כבר כתב הבני יששכר כי עיקר האמונה הוא אמונה פשוטה, להאמין רק מפני שאביו האמין, אמונה על ידי חקירה הוא רק לאחר שמאמינים על ידי אמונה פשוטה יכולים לאמת הדבר על ידי חקירה. לכן כיון שאבי וזקני האמינו באמיתית הקבלה, גם אני מאמין, ולא משנה אם החקירה מסכמת לזה או לא.

לענין קדמות הזוהר
אין לי שום בעי' אם הזוהר מאוחר. זה עדיין לא אומר שהוא זיוף. אם הזוהר נתחבר על ידי בני אדם שידעו האיך לדבר עם נשמות התנאים, אז שיהיה ככה, למעשה הוא ספר קדוש ונשגב. חלקים מהזוהר, כלומר כל הרעי' מהימנא, אף נראה מהכתב כי נתחבר על ידי אחד מהראשונים, כל המושג של מנין המצות וכו', וזה לא מגרע אצלי מקדושתו כלום.

לענין אמיתית הקבלה.
מה ענין קבלה לזוהר. חכמת הקבלה אנו מוצאים אצל ראשוני אשכנז ר' יהודא החסיד ואביו ורבם ר' קלונימוס, ומה אתה משיב עליהם? וכי מפני שהזוהר מופרך לדעתך, כל חכמת הקבלה מופרכת?

לענין עסיקה בחלקי אלקית.
הוא שאלה עתיקה וכבר כתבו מה שכתבו.
שאלה יש לי אליך, יחזקאל כאשר נתגלה אליו המרכבה, וראה מה שראה, האם העסק במה שראה הוא עסיקה בחלקי אלקית? העסק במה שראה הוא תורה שלימה.
כל המקובלים שגילו מה שלא ראו קודמיהם, זכו לגילוי אלקית, וסיפרו לנו מה שראו, אז האר"י ראה כל הפרצופים וכל מה שכתוב בספרי הרח"ו, העסיקה בזה הוא תורה שלימה. לא?

פורנגרפיא בקבלה
מיימוני, עזוב את זה. על הכרובים כבר מצאת תירוץ? כמער איש בלוית? אילו היית שם בוודאי היית רוקק, לא?
ואם הייתי שם והייתי שואל למה הוא מעורה במדה זה, ולמה לא יותר, הרי זה הי' תורה, לא? ולמה כאן זה אינו תורה?

תחלה תביע את דעתך על האמור ואחר כך נמשיך בעזרת השם יתברך.

תוקן על ידי - באראפארקער - 01/03/2005 7:23:14

דוד

שאלת כיצד מתיישבת הביקורת על הקבלה והזוהר עם כך שהגר"א ואחרים יכלו לטעות בדבר, והאם אין זה משמיט את הקרקע מתחת הנחת היסוד שלנו "שהאבות אינם מנחילים שקר לבניהם וש"מעתיקי השמועה" אינם טועים בהעברת השמועה".

ובכן, כן ולא.

יש כאן כמה נושאים, למרות שכולם נכנסים תחת הכותרת הרחבה של "אמון במסורת".

א. אנו אכן גדלים על האמונה שהמסורת שלנו עברה מאב לבן, ולכן היא אמתית. אמנם, האם זו קביעה ביחס לכל דבר שאנו רואים מסביבנו, או שזה נכון רק ביחס לדברים מסויימים, אפילו רבים, אך לא לגבי הכל?
שאלה זו חלה לא רק על הקבלה, אלא על המסורת שלנו בכלל. האם האופן שבו אנו עושים דברים, כגון האופן שבו אנו מתלבשים, או השמות שאנו קוראים לילדינו, אף הם מסורת לנו מאבותינו?
ברור שלא.
אך יתכן שברגע שאדם מתחיל לבחון את המסורת שלו, מה מתוכה עתיק וראוי לאמון ומה לא, יתכן לטעון שזה צעד מחליש. שעכשו כבר אין לו אמון מוחלט במסורתו.
מצד שני, זה תהליך בלתי נמנע אצל האדם הבוגר הנחשף לעולם המחשבה המערבי, ואולי אף מתרחש אצל כל מי שלומד גמרא, ורואה שהשאלה "מנלן" היא אחת השאלות היסודיות בלימוד. כאשר שואלים "מנלן", עשויים לגלות שמישהו אומר משהו שאינו עתיק ומיוסד במסורת כפי שחשבו קודם, או כפי שהאמינו לפני שחשבו. ואולי, מבחינה זו, זה דווקא יתרון ומצוה, להבדיל בין מסורת לבין דברים שנכנסו למסורת.

ב. אכן תמיד היה מוקשה בעיני שהגר"א יכול היה לטעות, וזו אחת הסיבות שהתקשיתי להאמין שהקבלה אינה אמת.
אבל הרי ידוע לנו שכל אדם גדול עלול לטעות. ואם רבנו הגר"א טעה במקום פלוני, גם אם מקום עקרוני, האם זה מערער על מה שהיה לו לומר בכל מקום?
ובכלל, יש כאן שתי רמות. יש כאלו שמקבלים את דברי הגר"א משום שרואים בו כעין נביא, שכל מה שאמר היה ברוח הקודש ואמת. ויש כאלו שרואים בו אדם גדול וחכם, ולכן ראוי לעיין בדבריו וללמוד אותם לפי יכולתנו. אבל אם נמצא – וזה מסתבר שיהיה נדיר מאד – שמסקנתנו להלכה תהיה שונה משלו, נצטרך ללכת אחרי הבנתנו (כמובן, במי שלומד ויודע). והרי הגר"א עצמו אחז במתודה שכל אחד צריך להכריע לפי הבנתו.
כמובן יש הבדל בין הכרעה הלכתית ששייכת לדיון על קביעת התנהגות בעתיד, לבין שאלה היסטורית ומטפיזית, אבל בכל זאת יש דמיון בין היחס לשתי השאלות.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני, אחר שאעיר שאינני מבין מדוע הגר"א אצלך יותר סמכות מרמח"ל או הבית יוסף, אני מתפלא שלא ענית לי כלל על שאלתי.

כשמדובר בעניני שיקול הדעת בהבנת טקסטים, כמובן שהגר"א יכול לטעות ואיננו מחוייבים לקבל את הבנתו בטקסטים קדומים.

אבל כשמדובר בענין עקרוני כמו טעות כוללנית בקבלת הזוהר והקבלה, שלפי דבריך אלה ספרים המנוגדים לאושיות היהדות, ע"ז וג"ע, הרי כל סמכותו בתור "מעתיק שמועה" מתערערת.

הרי באופן תיאורטי אפשר להגיד שהיהדות המקורית היתה דת אחרת בכלל ח"ו (נגיד כדעת ר' משה תקו שהאמינה בהגשמת הא-ל), ואח"כ מישהו המציא דברים, אבל כל חכמי ישראל טעו את אותה הטעות שטעו הגר"א והב"י ורוב חכמי ישראל בענין הקבלה, ושוב היהדות שלפנינו אינה כלל היהדות המקורית.




תוקן על ידי - דוד12 - 01/03/2005 18:46:34

דוד

לקח לי זמן להבין מדוע לא סברת שעניתי לשאלתך, למרות שהשתדלתי לעשות זאת. אני מקווה שמצאתי את התשובה, ואסביר יותר, וגם אנסה לענות על השאלות האחרות שכללת.

א. לדבריך, יש הבדל משמעותי בין טעות בפירוש מהות היהדות, שנוגעת לעניני עבודה זרה, לבין טעות בפירוש סוגיה אחרת כלשהי.

לכן, גם אם הגר"א - או אחרים - יכולים להיות סמכות גדולה ועם כל זה לטעות, זה רק בדברים שהינם פרטים, כגון הלכה זו או אחרת, אבל לא מהות, כגון אמונת הקבלה.

אבל זו בדיוק הנקודה. הרושם שלי הוא שלאורך שנים רבות מאד לא היתה בעיה להאמין שניתן לצייר את האלקים בתור דבר מתפתח שמתחלק לחלקים ויש ביניהם דינמיקה. והבנה זו נשענת על קריאה מסויימת למדי של דברי חז"ל, ותוך הדחיה של עקרונות שנראים אינטואיטיביים - אך בכל זאת "מסתדרים" עמהם.

וגם הגר"א לא היה חסין מפני זה.

(ויתכן כמובן שזו טעות שלי, שאני סבור שכולם טועים...)

משל לדבר - למרות האיסור על ע"ז, הרמ"א - בעקבות פוסקים קודמים - מפרש שאין איסור על מגיה, כגון שאלת שדים. ואינו רואה בכך פגיעה במה שהייתי מכנה "מהות היהדות".

ב. יש בעיני הבדל בין בעיה של ע"ז לבין בעיה של ג"ע.

השאלה על הביטויים מסוג העריות שנמצאים בזוהר היא פחות חמורה. סוף סוף, אם משתמשים בהם באופן שאול, במיוחד אם עושים זאת אנשים שטהורים בליבם, הם אינם מרגישים שום בעיה עם הביטויים האלו.

ג. שאלת על ההבדל במעמד שאני מעניק לב"י ולרמח"ל מול הגר"א. זה מסיבה פשוטה מאד. אם תעיין בסוגיות, ותראה את העמקתו של הגר"א מול סגנון הלימוד של הב"י תוכל לראות הבדל רב ביניהם. לגבי הרמח"ל, ניתן ללמוד על הבנתו בסוגיות מסויימות דרך כתביו, אך עד כמה שידוע לי אין לנו פירוש שלו על גמרא באופן שיאפשר לנו להבין את גישתו ללימוד. אמנם משאר כתביו ניתן להתפעל מאד מיכולת הסידור והביטוי שלו, אך איני רואה אצלו את ההעמקה והכשרונות האינטלקטואליים האדירים שמאפיינים את הגר"א.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ועדיין לא ענית על הקטע האחרון שלי.

מלבד זאת, אודה לך מאד אם תביא שתי דוגמאות שבהן כוחו האינטלקטואלי של הגר"א מתבטא בכל כוחו.

דוד

אני מבין שאתה טוען טענה כזו:

כוחה של יהדותנו במסורת. אם אנו מערערים על המסורת, אנו מחלישים את אמונתנו בכלל. כל עוד העירעורים הם בתוך המסורת, כגון מחלוקת של תנאים, אמוראים, ראשונים ואחרונים, אנו יכולים לומר שהמחלוקת היא על הפרטים, או ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים". אבל ברגע שהעירעור הוא על מישהו שטעה ויצא מכלל המותר, ועוד לנושא חמור כל כך כמו עבודה זרה - אזי מתעוררת השאלה איך יכול היה נציג של המסורת לטעות כל כך. ואם זו תופעה נפוצה, כמו האמונה בקבלה מאז הזוהר ועוד יותר האר"י, אזי נראה שצצה כאן דת חדשה.

האם זה תורף דבריך?

אם כן, יש כאן שתי שאלות. איך יתכן שעם ישראל, ובמיוחד גדוליו, יטעו כל כך. ושנית, אם אכן טעו הפעם, שמא טעו גם בעבר, והיכן הרצף ההיסטורי שמבטיח לנו שהמסורת שלנו לא טעתה ושאנו אותה דת מאז ומעולם.

האם הבנתי הפעם את השאלה?

אם כן, אתה צודק. זו שאלה על הרצף ההיסטורי בכללו (למרות שרוב חלקי המסורת שלנו אינם בכלל שאלה זו). אבל מה נעשה, וגם אם אתה צודק ויש מקום לפרשנות כמו שלך, בכל זאת האפשרות הזו, שהקבלה מוטעית, בהחלט קיימת...

מי שאינו מאמין בקבלה, כלומר באותו חלק שלה שמחלק את האלקים לחלקים שיש ביניהם דינמיקה ויחסים שונים, (אפילו לא יחסים שמתוארים במושגים של עריות), סבור שמי שכן מאמין הריהו מכניס ריבוי לאלקות, והופך את מעשי המצוות מבקשה ודיאלוג למגיה. כלומר, לשיטה זו, שקשה לעכלה, המאמין בקבלה מחזיר את העבודה זרה לתוך היהדות.

אבל האם על ידי כך שנפחיד מישהו בכך שהשאלה שלו מסוכנת נפתור אותה, או נפטור אותה מלפנינו?

וכי לא מוטב להתמודד ולענות הכיצד מותר לדבר על ריבוי בתוך האלקות?



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ב"פ

סליחה על העיכוב, אך איני מגיע לפורום כבעבר, ועסקתי בדברי דוד שבאו תחילה.

ועתה אל דבריך.

1. <באמת לא הי' לי להשיב כלל, ועיקר הטעם כי למשל אם תפרוך את תירוצי, תחשוב כי כבר אין תירוץ נכון. למעשה אני רק בן אדם, והדברים שאני כותב כאן הם מסקנות "שלי", ולא של אחרים, לכן אני מבהיר מראש כי אף ימצאו לדברי פירכא, זה לא אומר כי הקושיות מכריעים את הכף. ודי באזהרה זו.>

כלומר אתה אומר שאתה רק בא להוכיח שאני טועה, אך אתה תעמוד על שלך גם אם תיתקל בקושיות. יפה אם כן שהגדרת והתנצלת מראש, ואשמח לדון איתך בכל מקרה.

2. <לעולם אאמין בקבלה, אף אם לא יהיה שום תירוץ, כבר כתב הבני יששכר כי עיקר האמונה הוא אמונה פשוטה, להאמין רק מפני שאביו האמין, אמונה על ידי חקירה הוא רק לאחר שמאמינים על ידי אמונה פשוטה יכולים לאמת הדבר על ידי חקירה. לכן כיון שאבי וזקני האמינו באמיתית הקבלה, גם אני מאמין, ולא משנה אם החקירה מסכמת לזה או לא.>

יש כאן שתי טענות או הצדקות לאמונה בקבלה.
א. צריך להאמין בפשטות בלי להבין.
ב. זו מסורת מאבותי שהאמינו.
האמנם זה מספיק? ואם אבותינו האמינו שהארץ היא שטוחה, האם זה מחייב אותנו? יש הבדל רב בין אמונה בה' בורא שמים וארץ ומוציא עם ישראל ממצרים לבין האמונה שחכמה בראה את הבינה (או ספירה אחת בראה אחרת, לפי פירוש המקובלים שאכן "בראשית" ברא את "אלקים").

ולאלו אבות בדיוק אתה מאמין? מה יגיד מי שקבלה לו מאבותיו שהם דרדעים, וכופרים בקבלה? אני מניח שתטען שהדרדעיות היא דבר חדש. אז מה תענה למי שיטען שאסור לו לבדוק אחר אבותיו, ואם כבר צא אתה ובדוק אחר אבותיך?

והאם אין זה נכון שאבות אבות אבותיך עדיין לא האמינו בקבלה, כי לא היה כזה דבר עד להופעת הזוהר?

3. <לענין קדמות הזוהר
אין לי שום בעי' אם הזוהר מאוחר. זה עדיין לא אומר שהוא זיוף. אם הזוהר נתחבר על ידי בני אדם שידעו האיך לדבר עם נשמות התנאים, אז שיהיה ככה, למעשה הוא ספר קדוש ונשגב. חלקים מהזוהר, כלומר כל הרעי' מהימנא, אף נראה מהכתב כי נתחבר על ידי אחד מהראשונים, כל המושג של מנין המצות וכו', וזה לא מגרע אצלי מקדושתו כלום.>

אני מסכים איתך. גם אם נסכים שהזוהר מאוחר, עדיין השאלה אם העקרונות המטפיזיים שלו הם מאוחרים או מוקדמים והועלו זה עתה על הכתב. וזו טענה חכמה שיש לדון בה.

4. <לענין אמיתית הקבלה.
מה ענין קבלה לזוהר. חכמת הקבלה אנו מוצאים אצל ראשוני אשכנז ר' יהודא החסיד ואביו ורבם ר' קלונימוס, ומה אתה משיב עליהם? וכי מפני שהזוהר מופרך לדעתך, כל חכמת הקבלה מופרכת?>

צר לי מאד, בורופארקר אהובי. אך מי שמעיין בכתבי חסידי אשכנז ובזוהר רואה כי למרות שאת שניהם ניתן לכנות "קבלה", הם עוסקים בענינים אחרים ואמונותיהם אחרות. הקבלה כאן היא, בלשון ימי הבינים, "שם משותף".
ושמא אני טועה בזה, והבה נשאל את מסתברא (או ממדבש).

כלומר, יש טעות מפורסמת שטועים מגיני הקבלה, כאשר הם טוענים שהקבלה היא אחת מימי משה רבנו ועד היום. חלקי הקבלה המעניינים והחריגים הם מחודשים. יש שהתגלו עם הזוהר, ולא נודעו קודם, ואפשר שהם סותרים למה שמכנים קבלה במקום אחר. ויש שהתגלו עם האר"י, ואף הם מחודשים, ולא נזכר מהם מאומה (אם כי ליבס טוען שגישתו של האר"י אכן מצויה ולו ברמז בתיקוני זוהר).

5. <לענין עסיקה בחלקי אלקית.
הוא שאלה עתיקה וכבר כתבו מה שכתבו.>

מה כתבו? בעניותי ובבורותי לא ידוע לי מזה כלום. אולי תפנה אותי למקום שבו דנו בדבר? או תסכם את הדברים? תודה מראש.

6. <שאלה יש לי אליך, יחזקאל כאשר נתגלה אליו המרכבה, וראה מה שראה, האם העסק במה שראה הוא עסיקה בחלקי אלקית? העסק במה שראה הוא תורה שלימה.>

האם מה שראה יחזקאל הוא דינמיקה בתוך האלקות עצמה? כמדומה שקריאה "פשוטה", אם יש כזה דבר, של מראה המרכבה מתאימה יותר לחזיונות בעלי המרכבה (אני מקווה שהחומר מוכר לך, אותם כתבים שמיוחסים לתנאים ובהם הם עולים לעולמות של מלאכים, אך בהם אין שום רמז לספירות ולדינמיקה ביניהן).

7. <כל המקובלים שגילו מה שלא ראו קודמיהם, זכו לגילוי אלקית, וסיפרו לנו מה שראו, אז האר"י ראה כל הפרצופים וכל מה שכתוב בספרי הרח"ו, העסיקה בזה הוא תורה שלימה. לא?>

אהה, אז אתה בעצם מודה שהאר"י חידש דברים שלא נודעו קודם. שלא היו ידועים למשה רבנו ואפילו לבעלי הזוהר, יהיו מי שיהיו?
ועל מה אנו מבססים את אמונתנו במראות האר"י, במיוחד לפי גרסת הרח"ו? הרי אין לנו אפילו מידע ישיר מהאר"י עצמו?

האם מברכים ברכת התורה על עיון בכתבי האר"י? מנלן?

8. <פורנגרפיא בקבלה
מיימוני, עזוב את זה. על הכרובים כבר מצאת תירוץ? כמער איש בלוית? אילו היית שם בוודאי היית רוקק, לא?
ואם הייתי שם והייתי שואל למה הוא מעורה במדה זה, ולמה לא יותר, הרי זה הי' תורה, לא? ולמה כאן זה אינו תורה?>

אני מסכים לעזוב את זה. אין לי הסבר לאותה גמרא, למרות שאני מחפש. אם כי שם מדובר בביטוי יחיד, וכאן כל הספר מלא מזה.
לא הייתי רוקק במקדש, כי עד כמה שאני זוכר רקיקה אסורה שם.
ולא הייתי רוקק כלל, כי אין זו דרכי.
אבל הייתי מתפלא מאד. ושואל שיסבירו לי אם זו הדרך להראות את חיבת ישראל לפני המקום.
וגם עתה אני שואל זאת ותשובה ברורה אין בידי.

בוודאי שמת לב שנתתי מספרים לכל חלק, כדי שלא תצטרך, כמוני, להעתיק אלא להתייחס לכל מספר בדבריך.
תודה מראש ויישר כוח, שאתה מתאמץ להפיס דעתי ולבאר לי את המוקשה בעיני.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני

האם אפשר לומר (בהפוך על הפוך) שהדבר העיקרי שמפריע לך בקבלת הזוהר והאריז"ל זה בדיוק הדבר שכ"כ מתלהב ממנו הגנוסטיקן מ. קרוי?

[מלחמת בני אור בבני חושך (-כותרת)

...במאה ה-ט"ז חזר המסר בהקשרה של היהדות. לאמיתו של דבר, הוא הופיע לראשונה בספר הזוהר, יצירתו של ר' משה בן ליאון. בספר הזוהר המסר מטושטש במקצת. בקבלת האר"י המסר מופיע בחדות ובבהירות. בניגוד מוחלט למסורת הרשמית היהודית, הדוגלת במונותיאזם, חזר האר"י למניכאוס, לקתרים, לזוראוסטר, לישו ולמורה הצדק של האיסיים. העולם הזה איננו פרי בריאתו המקורית של אלהי האמת, אלהי האור. העולם הזה הוא פרי יצירתו של אלוהי החושך, סיטרא אחרא, והוא בממשלתן המוחלטת של הקליפות. בני האור השבויים בו, הניצוצות, מצויים בגולה ממכורתם האורית. הקליפות מוצצות את אורן חיותן. רק המשיח יכול לחלצן - על ידי שיבוא להשמיד כליל את העולם הקליפות - העולם הזה. בוא המשיח הוא אפוקליפסה. הוא "סוף העולם" - ואכן, כדברי הנביא התנ"כי "הוא יום חושך ולא אור" לבני החושך שיושמדו בו.

ושוב, תורת האר"י טושטשה ועוותה מייד. נביאו הכוזב של שבתאי צבי, נתן העזתי, עוות אותה ללא שעור והעמיד פנים שעצם הופעתו של שבתאי צבי היא הוכחה לנצחון על עולם הקליפות. את תורת שני האלים עיוות ללא היכר והעמיד על ראשה. הבעש"ט הגדיל בעיוות התורה בטענתו שהרוע איננו אלא מכשיר בידי האלוהות ושלפיכך העולם הזה הוא בטוי מוצנע לאלוהות. מאמציו של בן האור הגדול הגר"א (הגאון ר' אליהו מוילנא) עלו בתוהו. עד למחקריהם החדשים של פרופ' גרשם שלום ופרופ' תשבי נותרה קבלת האר"י (ואפילו קבלת הזוהר) בצל העוותים.[מודגש]]
http://www.e-mago.co.il/e-magazine/kroy2.html

מ"ש הנ"ל ובפרט בנוגע לבעש"ט ה"ז בבחינת בלעם - בא לקלל ונמצא מברך,
http://4419.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=425667