הרב סגל "מוכיח" שהזוהר הוא ספר קדמון.

א. חובתו של המאמין  הוא לחקור ולשאול, וכמש"כ הרמב"ם שיפה לו שעה אחת בלימודי האמונה משעות רבות של לימוד אחר.

ב. גדול חוקרי הקבלה גרשום שלום, קבע כי ספר הזוהר לא נכתב כפי שיחסו רבים ע"י ר' משה די לאון במאה הי"ד, אלא בתקופה קודמת יותר, (אינני זוכר כרגע לאיזה תקופה ייחסו, שכן הספר אינו לפני),

ג. מהגאון מוילנא ניתן להוכיח, כי ספר הזוהר הוא יצירה רצינית ומרשימה, אף שהזוהר בנוי רבות על אקסיומות, חזקה על מבקר בסדר גודל (עיוני ובקיאותי) של הגר"א, שאם היה מוצא בו רפיון עיקבי וחוסר מבנה מערכתי רב זרועות. גם אם היה נמנע מלכפור בו, בכל אופן לא היה ממית עצמו עליה בכל מרצו האינטלקטואלי-ביקורתי.

ד. העזתו של הגר"א לבכר את הרמח"ל מחדש הרציונליות בקבלה על פני רח"ו, מוכיחה אכן, כי לא נרתע מלומר את אשר חשב, גם אם הדברים נשמעו בשעתם כתעוזה מהפכנית.

ה. השאלות הבסיסיות שנתעוררו במהלך השנים על יחוסו של ספר הזוהר לרשב"י ידועות ומרוכזות בכמה ספרים, כדוגמת 'ארי נוהם' ועוד, אף המגיד משנה התנגד ליחוס הזוהר כפי שמעיד רח"ו. האם נוספו שאלות חדשות? לא!!! (עכ"פ לא באשכול הזה), אז מה לשמחתם של מיני רוקדים כאן?

ו. לא כדאי בנתיים לעסוק בנושאים יותר קונסטוקטיביים, ובנתיים לתרום למבקשי חכמה? אך למי שהדבר בוער, שירב לו, וימציא לו ה' גם בסוגיא זו את כח החידוש.

פרוטגורס , תיקון טעות ,גרשם שלום חזר בו וקבע בסופו של דבר שהזהר נכתב על ידי ר משה די ליאון וראה בספרו "זרמים עיקריים" פרק שלם המוקדש לנושא . חזרה זו מייצגת את דעתו הבשלה בעקבות עשרות שנות מחקר.

תודה מציץ.

לפי זכרוני הסדר היה הפוך. והוא חזר בו מיחוסו לר"מ די לאון.

אגב, גרשום שלום היה כפייתי באשר לממצאיו, ניתן להתרשם מכך בספרו על שבתי צבי, כל מי שזז ונשם היה לדעתו בהשפעת ש"ץ, כבר רבו חוקרים ששמו לב לכך.

זכרונך מטעה אותך.

לגבי ייחוס השפעות שבתאיות לכל מה שזז , כמדומה לי שנתחלף לך ליבס בשלום .

אגב, אאל"ט , בספרו על שבתי צבי אין שום עיסוק בשאלת ההשפעה השבתאית , הוא עוסק שם בתנועה השבתאית בחייו של ש"צ ולא בספיחי השבתאות .

בהערות התחתונות בספר הוא בא חשבון עם דורות רבים אחריו, אפי' ר' יעקב עמדין היה שבתאי לדעתו, ולא נחה דעתו עד כי הגיע למסקנה כי אפי' ר' יעקב ששפורטש היה שבתאי בעמקי ליבו. 

תוקן על ידי פרוטגורס ב- 05/09/2007 3:34:03

ירוחם,

לא הבנתי היכן אתה רואה סתירה בין שתי האמירות. לי הן נראות דומות להפליא ובודאי משרתות את אותו רעיון. האם תואיל להסביר את שאלתך?

_________________

נדב

תודה על ההערות הבהירות. חסכת לי עבודה...

ירוחם, אני מצטרף לדבריך ואשתדל להעיר על שימושי לשון וטיעונים כביכול בדברי המחבר שאינם נכונים לדעתי ואפילו אינם מובנים.

פרוטגורס

ברוך הבא אל הפורום!

אם תעיין באשכול "קדמות הזוהר" תגלה רשימה של "קושיות חדשות" כדבריך. הן נחשפו בידי פרופסור תא שמע ע"ה, יהודי אורתודוכסי, שלא היסס לחשוף בזוהר תופעות אנכרוניסטיות מתחום הידע שלו: מנהגים מאוחרים שמוצגים כאילו הם מימי התנאים והאמוראים, בהתאם לשיטת הזוהר לדרוש כל דבר במקביליות למשמעותו ה"עליונית".

(לגבי השאלה איך יודעים שהם מאוחרים עיין באשכול ההוא, או בספרו של תא שמע, "הנגלה שבנסתר". איני בעד הפניות ללא הסבר וסיכום, אבל זה מופיע באשכול המקביל).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

אםשלום
איך אפשר להתיחס בחרדת קודש, לחומר שאתה עומד לסנן אותו?
 כלומר אם אתה מסנן- פרושו שאתה  חושב שיש פסולת הראויה לסינון,
 ואם אני מתיחס בחרדת קודש לכל אמירה ואמירה, לכל מעשה ומעשה, לכל לימוד ולימוד, לכל מנהג ומנהג, כלומר מראש אני  מחליט שהמכלול הוא קודש, ואין במכלול הזה, כל פסולת הראויה לטובת העניין להיות מסוננת. איך אפשר להתחיל בכלל בפעולת הסינון?

אולי יאירו את עייני תלמידי החכמים של הפורום, ויצביעו על חומר שסונן, במסננת הדורות?

_________________

מודה ועוזב

ירוחם

מסננת הדורות סיננה את "הספרים החיצונים", כי זמנם מאוחר והחומר שבהם איננו אותנטי, אבל הם חדרו בדלת האחורית, הרבה מדרשי חז"ל מועתקים מילה במילה מהם, אפשר לראות זאת בהערות של א כהנא על הספרים החיצונים.

על פי האמור המסננת איננה הדוקה, ולפעמים חדר חומר שאיננו אותנטי לדת, וכך קרה גם עם ספר הבהיר וספר הזוהר, בל נשכל את התקופה שבה הוא חדר, גירוש ספרד והרבה צרות.

חוקר ידידי
הרשה לי לחלוק עליך, הספרים החיצונים לא סוננו, הם פשוט לא הוכנסו לכתבי הקודש, אבל לא נפסלו, הגמרא מביאה הרבה פעמים את בן סירא, וגם ספר חשמונאים מוזכר בחוגים רחבים,
והאמת הם לא בקטגוריה שצריכים לסננם.

לא רק  שהדורות לא סיננו  את הצריך סינונן, אלא הוסיפו והוסיפו והוסיפו, כל דור ודור וההוספה שלו.

_________________

מודה ועוזב

מימוני

לא היה בכוונתי ח"ו למנוע דיון ענייני, בסה"כ היה נראה לי כי הדיון התחלק לסוג של שיח עליז ושמח (יתכן שרק התרשמתי כך), וניסיתי מעט למגרה,

ממצאיו של פרופ' תא שמע היו לנגד עיני (כמדומה מהדורה ראשונה, אמנם ברפרוף בהתקלות אקראית בספריה), ממצאיו מובילים לכלל מסקנה כי לא סביר כי ר' משה די לאון לבדו חיבר את הזוהר (כמסקנת רבים מן החוקרים), מאחר ומובאים בו מנהגים שנהגו בקהילות שונות ומגוונות.

גם לדעתם של המייחסים את הזוהר לרשב"י מודים הם כי נוספו עליו הוספות על גבי הוספות, וידועים דבריו של ר' יעקב עמדין על כך.

צדק מציץ כי גרשום שלום חזר בו כדבריו ולא כדברי, טעות שהושרשה בי שנים רבות.

לגבי התייחסותו של גרשום שלום לשבתי צבי ומתנגדיו והסתערותו על כל מי שהתנגד לשבתי צבי בדורו ולאחריו, (אינו מוותר על שום מילת גנאי בניתוחו הפסיכולוגי על היעב"ץ ור"י ששפוטש ור"מ חגיז) עולה הרושם באופן פרדוקסלי, כי הוא נטה במידת מה להאמין בשבתי צבי.
 

_________________