|
|
| נשלח ב-25/6/2004 03:44 |
 |
| |
מו"נ,
האם הפופלאריות של שמירת שבת כהלכתה מעניקה לה סמכות? האם הפופלאריות של הקיצור שו"ע העניקה לה סמכות שהלכה כמותו? בוודאי שהם שני דברים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2004 09:23 |
|
| |
טענותיו של אידך גיסא נכונות מאוד, ברמה העיונית אנו מחוייבים לאפשר הבעת דעה בכל ענין הלכתי, בדיוק כשם שאנו מאפשרים לכל תלמיד ישיבה לחלוק בפירוש הסוגיא אף על גדולי האחרונים כמו הקצה"ח והנתה"מ. אולם ברמה המעשית ישנו צורך ברור למצוא סמכות מוחלטת. העקרונות הללו ברורים בכל פורום האמור לקבל החלטות, בו נותנים לכולם להביע את דעתם אולם בסופו של דבר נקבעת החלטה חד משמעית. כך גם התנהלה הסנהדרין. וכאן לדעתי נמצא שורש הבעיה, בעוד שבסנהדרין יש לנו כלל ברור, "פותחין מן הצד" כלומר שהבעת הדעות מתחילה מהקטנים לגדולים, על מנת שהקטנים לא יעברו באיסור "לא תענה על רב", הרי שכיום דואגים להשתיק כל דעה כלשהי עד להשמעת דעתם של גדולי הדור, דוגמא מובהקת לכך ניתן למצוא בתקופה האחרונה בשאלת כשרות הז'בו וכשרות הפאות, ולהבנתי מדובר במגמה מסוכנת מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2004 10:48 |
|
| |
בן ציון כהנא
הערה קטנה מאד
רק בדיני נפשות מתחילים מהצד, כי שם באמת חשוב לשמוע את כל הדעות, כי אז אפשר להציל את הנידון.
אבל בדיני ממונות, למשל, מתחילים מהגדול.
השאלה היא האם המצב בזמננו דומה לדיני נפשות או לדיני ממונות.
אמנם אני סבור שכאן מבלבלים בין הלכה והראוי לבין סוציולוגיה והמצוי. טענה הלכתית כביכול משמשת לצרכים חוץ-הלכתיים.
ועם כל זאת, צודק מי שרוצה לזהות מניעים מטא-הלכתיים, במובן החיובי, מאחורי ההתקפות על הזכות לשנות.
זו בעיה שלא נסגרה מאז היעלמות הסנהדרין. העדרו של מרכז שיכריע.
ובהעדר מרכז כזה, כל השיטות שהתגלו בהיסטוריה כדי לפתור את הבעיה - שילמו מחיר מסויים.
אני מקווה להוסיף בזה סקירה היסטורית קצרה של השיטות ומחיריהן, אך בערב שבת כולם רצים... ועמכם הסליחה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
אין ברירה אלא להחליף את המערכת.
